3 יריות,20 שנה. רצח רבין,איפה אנחנו היום?

puma141

New member
זה כל מה שיש לך להגיד?

"חתיכת חרא מושתן"?
אז אני מצטרפת לאמירה...*אם כי הלשון לא משהו* אבל-
אני תוהה- כיצד אפשר בפוסט אחד לכתוב שהלוואי ומאז היה הכל קשוב יותר, מבין יותר, מכיל יותר *מה שאני מסכימה איתו* ובפוסט אחר לכתוב את מה שכתוב כאן?
ההכללה הזו....
הרי יש הבנה גדולה מאוד למה קורים הדברים אצל האויבים שלנו. ממש עד דק!
אז הכיצד זה שכולנו יודעים ו-מוקיעים את אותו הקומץ הבעייתי כמו האדם השפל הנ"ל, שהשתמש באלימות וראוי לעונש על פי החוק,כולנו יודעים שאלו אנשים בעייתים חברתית שמסבים נזק גדול מאוד למדינה-אבל הם עדיין סוג של קומץ.
מה פתאום להאשים עכשיו את כל אלו ש"לא יתפלאו" אם באים אליהם בתלונות.
אני רואה בזה תלונה סמויה לא מוצדקת-בעליל.
אבל את לא ראית, אנחנו שונות..:) אבל מכילות.
 
כן.

וזו לשון מדוייקת בהתאם למעשה הנבלה הזה.
&nbsp
אנחנו מוקיעים את הקיצוניים,הקיצוניים שנותנים את הטון האלים,
גם אם הם משתמשים רק במילים,וגם אם הם משתמשים באלימות פיזית.
&nbsp
אני גם לא חושבת שיש להכליל,גם לא ידוע אם זה בכלל פעיל ימני קיצוני מהמתנחלים.
נראה לי יש עוד כמה חולים שהם לא מתנחלים בכלל.
אבל גם אם כן,אני רוצה לשמוע גינוי מכל הימין השפוי שמתנער כפי שאנחנו מגנות כאן על במה זו,כולל נציגים של מתנחלים שתמיד מאשימים אותם בכל דבר אלים שקורה.. שזה גם לא הכי מובן לי.
&nbsp
&nbsp
&nbsp
&nbsp
&nbsp
&nbsp
 

שרוני68

New member
לגמרי בושה וחרפה.

אם לא הייתי מביא את זה, לא חושבת שהייתי יודעת על כך.
לגמרי פספסתי :(
 
דווקא היה על זה סיקור בחדשות שישי

אני זוכרת שהערתי לאבא שלי שיכבה את הטלוויזיה כי האחיין שלי פשוט בהה מהופנט בסרטון התקיפה.
&nbsp
 

puma141

New member
גילוי נאות.

אני באה ממשפחה שכולה הצביעה לרבין.
זכור לי הלילה הנורא הזה, על השבר הגדול אצלי, בבית. שבר
שלא יכול היה לעצור את עצמו גם "ליד הילדים"...
בכי ושבר שהיו נדירים שאראה מול עיני...
אלו כבר לא היו דיבורים פולטיים, הצדקות, הסברים.....שבר.
כאב נוראי, אכזבה ואי יכולת עיכול למה שקורה, למשך הרבה זמן.....
ימים ארוכים.
אני זוכרת את המילים- "מה שהיה עד היום-כבר לא יהיה"...
כמה נכון. שם בדיוק, בנקודה הזו אני רואה את השינוי בתפיסה הישראלית.
בהתעוררות....בצלקת שנותרה בתוך הצד המוסרי היהודי.
בתפיסה שלנו את עצמנו מאז...

רבין בעיני היה מנהיג קודם כל. אמיתי, אמיץ, כזה שניתן לסמוך עליו
שהוא עושה את הדבר הנכון! הוא לא היה שמאלני-בשום פנים. הוא היה מנהיג, הוא היה אדם-קודם כל. חף מאינטרסים אישיים לגמרי. חף מפחד כל כך אמיץ!
בדיעבד-נדמה שהוא ראה את כל הפנים ועשה את כל הדברים הנכונים, הן מעשית והן פסיכולוגית-חכם. כמו שראוי לו למנהיג להיות....
לכן גם חף מהגדרות של שמאל ימין.
לאף אחד אין זכות, ל"נכס" לו את רבין. לאף אחד!
 

sashalola

Well-known member
היינו בכיכר

אמא, אבא ושני ילדים מתבגרים,
על הבמה החגיגית עמד ראש הממשלה יצחק רבין,
דיבר על אפשרות אופטימית יותר לעתיד לילדיי,
לא זוכרת את המילים שבקעו ממערכת ההגברה כי הייתי מרוכזת בילדים שלי,
הם הקשיבו.
חוויתי את המעמד כארוע משפחתי. היינו מחובקים. התרגשתי והתמלאתי במין גאווה כזאת, ואיכשהו זה התחבר בראשי לאותן תחושות שחוויתי כשעליתי לארץ עם הורי ואחי. הרגשתי שהמעמד הזה שבו עמדנו, אני ומשפחתי הקטנה, בדרך להגשים את החלום במלואו, לחיות בשלום בארצינו...
מי שמכיר את תופעות ניצני גיל ההתבגרות יודע שזה נדיר שילדים עומדים מחובקים עם הוריהם ועוד בפרהסיה. אבל עמדנו מחובקים והתנועענו ביחד ושרנו.
אחרי הארוע הלכנו לאכול גלידה. פתאום היה כיאוס. אנשים צעקו, התיישבו על מקומם, בכו, לא היה צורך לדבר. ההודעה המזעזעת עברה בקהל באש בשדה קוצים.
אני זוכרת שדבר ראשון רציתי לברוח מאזור הכיכר, לקחת את הילדים הביתה. לעכל עד כמה שאפשר בשקט.
מאז עברו 20 שנה. הילדים בגרו, גיבשו את דיעותיהם.
בארוחה המשפחתית האחרונה דיברנו, קצת התווכחנו. הדברים כבר לא חד משמעיים ובעיקר מאוד לא ברורים. הבסיס האידיאולוגי איתן, אבל הנפש סוערת ברגשות מעורבים. לאן פנינו?
 
יפה ונוגע כתבת

ובעיקר עצוב...
עם שאלה שבעיניי תשאר ללא תשובה.
אני בתור טינאייג'רית נראה לי אפילו לא ידעתי על קיום העצרת הזו...
 

קשקשה 9

New member
היינו במסיבה

קולטת ? במסיבה! מה שהעצים את קוטביות.
על גג בתל אביב מחוייכים מעט מבוסמים מוזיקה אוכל וחברים
זוכרת את הרגע מצויין , רגע כזה בו עומדים על הקו שמפריד בין הלפני לאחרי
עבר רחש בין האנשים , הגיעו שני חברים וסיפרו
זוכרת שפתאום היה שקט אנשים הביטו אחד בשני בפה פעור
שוק הלם מוחלט וקושי להפנים
אחכ כמובן היינו כל הלילה מול הטלויזיה
איפה אנחנו היום?
גם אני שואלת
 
זה היה פשוט יום רגיל

ערב רגיל מוצ"ש רגיל..
אנשים בילו,או היו בעצרת,או סתם ראו כדורגל בבית וכו...
&nbsp
מי בכלל יכול לדמיין לעצמו כזה דבר, זה מסוג הדברים שקורים רק בארה"ב.
&nbsp
עם כל המצב שלנו היום,את חושבת שאולי לא למדנו שום דבר?
 

קשקשה 9

New member
בטח למדנו

למדנו להיות קיצוניים יותר
למדנו להתבצר בעמדותנו ולא להקשיב לצד השני
למדנו לתקוף את מי שלא חושב כמונו
למדנו ...בעצם , סגרנו את הלב.
 

Anna begins cc

New member
לא רק שיהיה עוד רצח פוליטי, כדברייך,

אלא שהפעם אנחנו נקבל את זה אחרת לגמרי.
אנחנו הופכים קהים, כעם.
למצב הבטחוני, לפיגועים, לשנאה, להסתה, לאכזריות, לחוסר הומניות.
וגם למצבים מזעזעים, כמו רצח רבין.
המנהיג הפוליטי הבא שירצח (ואני חוזה את זה כמעט כעובדה) יגרור גל של "אמרנו לכם שזה מה שיקרה!", האשמות של שני הצדדים, סרטים דוקומנטריים על פועלו של האיש, וזהו. אף אחד לא יציין 5 שנים, 10 שנים, 20 שנים להרצחו. לא תהיה מורשת, כמו שיש מורשת רבין. לא תהיה כיכר.
---

הייתי בת 11 כשרבין נרצח, בכיתה ו', בבית ללא שום זיקה פוליטית. שני הוריי היו, מחוסר הגדרה טובה יותר, היפים של שנות ה-70' שהתבגרו ועשו ילדים. אבי הלום קרב ממלחמת יום כיפור, אמי שחושבת שאקטואליה זו מילה גסה. שכבתי בסלון וצפיתי בחדשות באדישות של ילדה שלא מבינה את המשמעות של מה שקרה,
ורק למחרת בבוקר בבית הספר, כשכל השיעורים הרגילים באותו היום בוטלו, ובמקומם דברנו על התמודדות עם אבל, ומה כל אחד מאיתנו מרגיש לגבי הרצח, רק אז הבנתי שקרה משהו גדול יותר.
בכיתה לא היה לי מה לומר, כשחזרתי הביתה, לא היה עם מי לדבר על מה שקרה ומה המשמעות של זה.
 
אם אני יכולה לסכם את דעת רובכם

בעניין איפה אנחנו היום...
אתם לא אופטימיים בכלל.

טוב,אפשר להבין אני משערת.

אבל אנושקה את לקחת את זה למקום יותר קיצוני ועצוב שאני רק מקווה שלא יקרה.

"המנהיג הפוליטי הבא שירצח (ואני חוזה את זה כמעט כעובדה) יגרור גל של "אמרנו לכם שזה מה שיקרה!", האשמות של שני הצדדים, סרטים דוקומנטריים על פועלו של האיש, וזהו.
אף אחד לא יציין 5 שנים, 10 שנים, 20 שנים להרצחו. לא תהיה מורשת, כמו שיש מורשת רבין. לא תהיה כיכר."

------
אולי זה היה עדיף שלא הבנת מה קורה אנושקה.
 

Anna begins cc

New member
אין שום סיבה לאופטימיות, אהובתי.

לא קרה דבר שהחזיק באמתחתו אפילו זיק קטן של אופטימיות כבר שנים,
לא היה מנהיג שבישר אופטימיות.
&nbsp
את אומרת שאת מקווה שהמקום הקיצוני שתיארתי לא יקרה? גם אני מקווה.
אבל זו תקווה חלמאית.
&nbsp
&nbsp
אני לא חושבת שזה עדיף. אני חושבת שהרגשתי אאוטסיידרית, לא הבנתי, לא היה את מי לשאול. אני חושבת שתמיד תמיד עדיף לדבר עם ילדים, לתת להם ידע, לתת להם כלים להתמודדות, ולא להעמיד פנים שלא קרה דבר, או להמנע מלדבר על מה שקשה.
אני חושבת שהייתי רוצה שילדיי, כשיהיו (בעזרת השם) בני 11, ידעו מה קורה במדינה שלהם ומה המשמעות של דבר כזה כשהוא קורה.
בכלל, את שומעת מעט מרירות בדבריי, כי במשך הרבה שנים גדלתי בבית כזה שכל כך מנסים להגן על הילדים, עד שלא מספרים להם דבר, ולא מבינים שהם רואים הכל, אבל אין להם עם מי לדבר..
&nbsp
&nbsp
&nbsp
 
למעלה