כשהייתי קטנה, אולי בת 10, היינו באילת, ואני והבת של חברים של ההורים ישבנו ברכב שלהם, היא שמה את השיר, נעלה את הדלתות כדי שלא אוכל לצאת ואילצה אותי לשמוע את הדבר הזה.
 
היום זה פשוט מצחיק אותי.
מה זה אומר עלי?
 
מה נהיה?
אז את לא יכולה גם להכיר שירים במזרחית וגם לעשות תואר ראשון וגם לשמוע פינק פלויד ולעוף על דודו טסה ולתת באלקטרוני ולהזדיין עם החמישית של בטהובן?
 
לא יודעת מה איתך?
אני יכולה.
ואני ממש לא מנסה לחשוב מה זה אומר עלי.
זה פשוט אני בלי תבניות חברתיות ובלי קיטלוגים.
 
ואם כבר ההיסטוריה התרבותית שכונתית שלך אז קבלי. https://www.youtube.com/watch?v=unUDzTjwbWQ
 
זו לא הייתה שאלה רצינית.
מה נהיית לי פילוסופית עכשיו?
וברצינות, אני לא באמת מחשבנת, ואני האחרונה שצריך להגיד לה שאני יכולה ככה וככה.
בתיכון היו צוחקים עליי שיש לי פיצול אישיות כי הסתובבתי עם דיסקמן והאלבום השחור של מטאליקה בתוכו,
ואז פתאום החלפתי לליאור נרקיס.. את יודעת איזה אלבום, שמת את שיר הנושא שלו