העם דורש צדק תרבותי

Aronsona

New member
סוזי אני מאמין גדול בדמוקרטיה כמו רבים כאן

ההחלטה שלך אם ללכת היא רק שלך.
ההחלטה של אוניברסיטת ת"א, במקרה הזה, היא לא לבצע קונצרט כזה בתוכה. כתבתי ואני חוזר וכותב שאני מבין מהיכן באה הרגישות וכולנו סוברנים
להחליט איך להתייחס.
כבר דיברנו על רגישויות כאילו בעבר כמו העמידת דום ביום הזיכרון של החרדים או אי הרצון של תושבי ישראל הערבים לשיר את ההמנון.
כל אילו באותה שורה בעיני ואנחנו יכולים רק לנסות ולשכנע את האחר.
החלטתו היא במסגרת הדמוקרטיה.
 

puma141

New member
זכותך המלאה . לכן דנים על זה .כל אחד -

ודעתו ,מעשיו
אף אחד לא אמר לך לא
 
בהחלט

יש כאן חוסר רגישות לנושא. בבחינת יאללה שלכם, אתם לא מתחשבים בנו ואתם מחרימים אותנו, קרי אומני הימין, אז יאללה כולה מוזיקה, אם היא נעימה לי אז לא מעניין לי את הת*ת כל אלה שעדיין נושאים זכרונות של מצעדי מוות לצליליה של המוזיקה הזאת.
בהקשר של האוניברסיטה אז ברור שאסור לה לנהוג איפה ואיפה, אבל הנושא של ווגנר הוא לא סיפור חדש ואני זוכרת היטב את השערוריות בנושא לאורך שנים. הנושא של השואה הוא לא פרה קדושה. הנאציזם הוא לא דבר של מה בכך. ווגנר לא היה איזה מתנחל שעיצבן שמאלנים ולא איזה עוכר ישראל שעיצבן את הימנים. ווגנר סימל בשביל הרבה מאוד אנשים שעדיין כאן ובטח בשביל אלה שכבר לא איתנו, את מצעדי המוות. להתעלם מכך רק בשביל "המוזיקה" או "האמנות" זאת פשוט זילות ואגואיסטיות שלא לטעמי.
 
תראי, יחפנית

אני במכוון הרחבתי את הסוגיה לשאלה כללית יותר.
כי לא באמת ניתן להתדיין אך ורק בכל הקשור לאמן עם זיקה מוכחת לשואה,
לטעמי לפחות. האם הנפיצות והרגישות מוגברת בכל הקשור לשואה?
כן, וודאי. אין כאן שאלה.
הציפיה הכללית היא לשיוויון, כשם שיש ניצולים שחשים שאט נפש
יש אחרים המעוניינים לצרוך את אותה מוזיקה. איש אינו טוב יותר מקודמו.
לכן, אקט ההחרמה הוא אקט פסול בעיניי וקומיסרי.
ושוב, אין בכך כדי להוזיל את כאבם ואת רתיעתם של ניצולי השואה
מכל מה שוגנר מסמל ומעורר בהם, כמו גם אין בכך להפחית ממה
שמיוחס בביוגרפיה שלו.
 
טוב

אז שוב אני חוזרת ואומרת כמו שכתבתי כבר למעלה, אני נגד חרמות ולא משנה לי מה חושב זמר או אומן זה או אחר על מדינת ישראל או על הכיבוש או על נוער הגבעות.
בואי נעשה הפרדה בין הנושא של ווגנר לבין הויכוח התרבותי האם יש להפריד את אישיותו של סופר מיצירותיו או של צייר מציוריו.
בכל מה שציינת אני מסכימה איתך לחלוטין. אני אקרא את לוליטה ואשמע את מאיר אריאל ואת אריאל זילבר ושום נימה מנימי נפשי לא תיפגע כי אני מתייחסת לאמנות נטו.
אקט ההחרמה פסול גם בעיניי, בכל האספקטים. יש נושא אחד עליו אני אעמוד וזה בנושא ווגנר. כל זמן שעדיין חיים בתוכנו שורדי שואה, הרי אין מקום לתת לגיטימציה והכרה לדבר אשר גורם להם לכזה כאב. כמו שאמרתי, אחרי שהדור יילך וייעלם כך אפשר יהיה לחזור ולהשמיע את יצירותיו, ומי שלא יכול בלי לשמוע את ווגנר, יוכל סוף סוף ליהנות מהקונצרט מבלי לפגוע בשום נפש אשר חיה עדיין.
 
בואי ננסה יחד להתדיין

נקודתית בוגנר, בא לך?
:)
-
שאלה כללית מתבקשת בעיניי: האם כאב מדיד? האם הוא בר שקילה על מאזניים?
האם כאבו של אחר פוסל בהכרח את יכולתו של אדם להפריד מכאבו ולהאזין לוגנר?
האם הוא הופך לנעלה יותר, לבעל זכויות יתר?
(במקרה הזה ניצול שואה שכן מוצא לנכון ללכת לקונצרט)
ומדוע אם כן, אדם שכאבו לא מאפשר לו להאזין, אינו נותר בבית בעצמו?
ותהיה נוספת, היכן זה מסתיים? במכוניות תוצרת גרמנית, כפי שהוזכר?
האם לאותה חברה מהוללה לא היתה זיקה לנאציזם? אז מה, לא לייבא בשל רגישותם
של ניצולי השואה? ומה ההבדל בין פולספגן לבין וגנר בעצם? בשני המקרים מדובר
בתוצרת מסויימת הנועדה לשרת ולהנות אותנו הצרכנים.
 
תראי

אני האדם האחרון שיכול לדבר נגד כל דבר שקשור בגרמניה. הבן שלי גר בברלין. ביקרתי בברלין חמש פעמים וכל פעם נהניתי יותר ויותר. אני אוהבת את העיר הזאת וממליצה לכל מי שמוכן לשמוע, לבקר בה. אין לי שום בעיה עם המוצרים הגרמניים גם עם אלה שיש להם זיקה לגרמניה של פעם. כל פעם שביקרתי בברלין והתפעלתי מיכולת הדיוק שלהם, מהמוצרים המשובחים והאיכותיים שלהם (ימח שמם
) ואם היתה באפשרותי והייתי צעירה יותר, אוליי הייתי אפילו גרה בגרמניה. כלומר, אם זה היה תלוי בי, לא היתה שום בעיה מצידי שהפילהרמונית תנגן את ווגנר כי ממילא אני לא הייתי הולכת לשמוע אותו.
אין כאן שאלה של זכותו של מי גדולה יותר. זכותו של זה שלא רוצה לשמוע אותו או זכותו של זה המתענג על המוזיקה שלו. נדמה לי, אם אני בכלל מבינה את מהות החרם על יצירותיו, היא פשוט אי נתינת לגיטימציה או הכרה או סליחה לזוועות הקולוסאליות שנעשו לאורה של המוזיקה הזאת. לא מדובר רק על דיעותיו או נטיותיו המיניות של המלחין. מדובר כאן על משהו שהוא הרבה יותר גדול ומהותי מאשר הזכות של אחד להתנגד והזכות של השני להתענג.
הרי מכוניות פולקסווגן ומרצדס נוסעות בכבישים, מוצרים גרמניים (יקרים) נמצאים בשימוש כלל ארצי. יש אנשים ניצולי שואה שלא מוכנים לשמוע את השם גרמניה או לראות תווית עם השם גרמניה, ויש את אלה שיעדיפו לקנות רק תוצרת גרמנית. אף אחד לא יכול לשפוט ואין לו את הזכות לשפוט.
במקרה של ווגנר אוליי זה שונה. לא התעמקתי מעולם בסוגייה למה דווקא אותו מחרימים בצורה כל כך חריפה. אני יודעת שהיו ויכוחים אין סוף בנושא עוד מלפני שנולדת ונולדו ילדיי. אני תמיד חשבתי שיש כן להתחשב ברגשותיהם של ניצולי השואה אשר הכאב אצלם הוא חריף ומשמעותי יותר מהעונג הנמנע מאותו אחד שלא משמיעים לו את ווגנר בקונצרט.
כלומר, אני אישית וזאת השקפתי הפרטית בלבד, לא אגרום לכאב למישהו אחר רק בגלל שלי זה גורם עונג. אני יכולה לשמוע את ווגנר במערכת הביתית שלי ויכולה לוותר על קונצרט ובפראפרזה על מה שסוזי אמרה, כן זה כולה מוזיקה.
 
שאפו על הענות,

היה מעניין לקרוא, יחפנית.
מבטיחה להשיב לך אחר הצהריים או בערב,
רק אחדד משהו, ברשותך.
זו לא הזכות שלך אחד להתענג אל מול זכות האחר להתאבל/לכאוב כמנותק מהקשר,
שניהם ניצולי שואה, שניהם חוו את אותה תופת, לשניהם וגנר מסמל את הזיקה המיידית.
האחד בוחר ללכת, האחר מתנגד לעצם קיום הקונצרט.
מי כופה על מי? התשובה פשוטה.
 

Aronsona

New member
למען הסר ספק. אני מבקר בגרמניה לפחות פעמיים

בשנה. פעם הבאה עוד שלושה שבועות.
יש לי מייבש כביסה אאג וסביר שיש לי איזה סימנס בבית.
אני מת על היין הלבן הגרמני שנקרא SILVANER. אני שמעתי עם חברי, בגרמניה, את וואגנר יותר מפעם אחת.
ההשוואה שעשיתי לא היתה בין וואגנר לפולקסוואגן אלא לכך שבארץ, מפקד חיל האויר לא נוסע בפולקסוואגן, כי אימו, ניצולת השואה מבקשת ממנו.
כאב ממש אינו מדיד. אין צעקות בארץ על כך שנמכרים בארץ מוצרים מתוצרת גרמניה. אילו שלא רוצים לא קונים.
אבל וואגנר היה חבר בקליקה של היטלר ואוהד את היטלר והשיטה.
הנאצים פעלו תוך השמעת מוסיקה של וואגנר ולכן הוא מהווה סמל בולט יותר מדברים אחרים לנאציות.
ובארצינו הקטנטונת, כאשר יש מי שזה מאד מפריע לו, אני מבין אותו.
 
נו, אתה רואה?

הסברת את זה בפשטות ובקצרה, הרבה יותר טוב ממני
תודה


ואם להתייחס לשאלתה של דאג, באם השאלה נדונה רק בקרב ניצולי שואה, אזיי התשובה שלי היא: הרוב קובע.
מן הסתם מרבית ניצולי השואה לא היו מוכנים לשמוע את ווגנר.
 

Ofra le

New member
זה בדיוק מה שמפריע לי בדיון

איפה עובר הגבול?
למה ואגנר לא, אבל יצירות של קומפוזיטורים אנטישמיים מוצהרים
כדוגמת אורף, שופן, שטראוס, כן מושמעות בישראל?
ומה לגבי יוצרים אחרים שמזוהים עם אנטישמיות -
אם כי האנטישמיות ביצירות שלהם סמויה -
כמו דוסטוייבסקי, טולסטוי, וולטר סקוט, ואפילו שייקספיר עם ״הסוחר מוונציה״.

ומחרם תרבותי למה באמת לא לעבור לחרם צרכני,
למה להמשיך לקנות תוצרת גרמניה מכוניות, מוצרי חשמל איכותיים?
ולמה לרכוש מטובי המעצבים שאנל, לואי ויטון, טומי הילפיגר והוגו בוס? <הידועים כאנטישמיים>
ומה לגבי כל חברות התרופות למיניהן, שרבות מפריצות הדרך שלהן
קשורות לניסויים שבוצעו במחנות ההשמדה על ידי מנגלה וחבר מרעיו?
ומההיבט הבטחוני - למה אין לישראל בעיה לקבל צוללות תוצרת גרמניה
שחלקן נבנה ע״י מפעלים שהעסיקו עובדים בכפייה, ביניהם יהודים בתקופת הנאציזם <כגון סימנס>
אז למה נשק כן לגיטימי, ותרבות לא?
אם זו אינה צביעות, אינני יודעת צביעות מהי.

אני חוששת כי לא קולם של ניצולי השואה הוא זה הקורא למחאה,
כי אם דמגוגיה חלולה של עסקני שואה למיניהם.
צביעות כבר אמרנו?
הוסיפו גם צדקנות והתחסדות <זה בדרך כלל הולך ביחד ... >

במסגרת היותי רכזת מחויבות אישית בביה״ס,
התנדבו תלמידים במסגרת פרוייקט ׳פרח לניצול׳.
נפגשנו גם עם ניצולים שדיברו אחרת. כן, תתפלאו - יש גם כאלה!
מסתבר שיש בקרב ניצולי השואה רבים שגדלו על המוסיקה הזו,
מוקירים אותה ומתרפקים על זכרונות מבית שהיא מעוררת בהם.

אני חושבת שיש להפריד הפרדה גמורה בין היוצר כאדם לבין יצירותיו.
יצירה בעלת אופי אנטישמי יש לפסול ולהחרים!
יצירות שאינן נושאות אופי כזה <ואגב, יצירותיו של ואגנר עוסקות במוסר ומתחבטות בשאלות דל טוב מול רע>,
גם אם הן מיוחסות למי שמחזיק בדיעות אנטישמיות, אין כל סיבה לא להעריך וליהנות.
<מרבית היוצרים הדגולים - כל אחד בתחומו - נודעו והתפרסמו בטירוף כזה או אחר.
זה עדיין לא מפחית מערך יצירותיהם, ואינו פוגם במידת ההנאה המופקת מהן>.

היצירות של ואגנר נכתבו כמאה שנה לפני עליית השלטון הנאצי.
ואגנר הושמע במחנות הכפייה והמוות, ולכן הוא מעורר התנגדות אמוציונאלית כה חזקה.
מובן שאין להקל ראש בכאבם של הניצולים ויש להתחשב ברגשותיהם.
עם זאת לא נראה לי נכון להזדעק ולהתלהם ׳בשם השואה׳
בכל פעם שהנושא הזה עולה לסדר היום הציבורי.

קרוב לוודאי שאלה שרוצים להאזין לואגנר בפומבי אינם עושים זאת על מנת להתריס,
ובוודאי שלא על מנת לפגוע ברגשותיו של איש, אלא ליהנות מיצירות של מלחין מחונן.
בעיני לפחות, יש להם מלוא הלגיטימציה לעשות זאת.
 

puma141

New member
עופרלה זו לא שאלה של צדקנות או התחסדות.

כנראה שווגנר היה מישהו שסימל את סיבלם של ניצולי השואה , יותר מהאחרים .
את לא יכולה להתווכח עם תחושות של אלו שהיו שם ! פשוט לא יכולה .
זה בתוכם , זה בדמם זה פשוט קיים וזה מקור הויכוח .

ברור כשמש שזכותו של כל אדם לעשות את בחירותיו. זה ברור - אף אחד לא אמר אחרת .
כולל כל המוסדות שציינת .

לדעתי וטעמי , בנושא כ"כ רגיש , כן זה כבר נעשה בנאלי - אבל לכל הדעות זה עדיין רגיש , אז אל תראי בזה לא התחסדות ולא צדקנות .
ראי בזה דיעה לגיטימית לגמרי .

כן, גם אם ווגנר הושמע שם במחנות וזה מקור הרגישות - את הליגטימיות הזו אין באפשרותו של אף אחד לקחת .
מפליא אותי מאוד שאת כותבת שאת כותבת "לזעוק ולהתלהם בשם השואה" .
כן , לזעוק בשם כאב שעדיין קיים פה ! מה לא נכון בזה ?!

אבל מה שמוזר, שאת זו שמזדעקת , ואף אחד לא לקח ממך את הזכות להאזין .
העלית דיון , שאמור להיות לגיטימי , ללא התלהמות - שכל אחד יעשה כפי שהוא רואה לנכון בנדון .
לא מבינה מהיכן מגיעה ההתנגדות הזו . אף לא אחד פה אמר , שלא זכותו של מישהו להקשיב לווגנר .
 


בגלל זה כתבת לי :"ºזובי - תגידי לסבתא שלי . היא תענה לך"
כי מותר לי להביע את דעתי מבלי שיתלהמו? זו התלהמות קטנה בעיניי
בגלל זה אביעד כתב לי "אנא אל תגידי כולה מוזיקה כי יש עוד מבינינו שזה מעורר בהם חלחלה"? משהו כזה.

לגיטימי שיהיה קונצרט ואליו יגיעו כל אלו שזה לא מפריע להם.
לגיטימי שנחשוב שונה,
אבל לא לגיטימי הפרצופים העקומים שאתם עושים פה למי שחס וחלילה העז להגיד שזה לא מפריע לו.
 

puma141

New member
סוזי לא מתאים לך הבכיינות הזו. לא אני

ולדעתי גם אביעד התבטא מאוד בעדינות-לגבי הנושא.
יכול להיות שהגזמתי , כי זה נושא שמאוד נוגע מקרוב .
אבל משם אני מביעה דעתי .
אמרתי דבר נוסף -
אם לא היה מדובר בעם שלי ,אלא בעם אחר והייתי מכירה את הכאב גם של מישהו אחר בנושא -
דעתי הייתה כדעתי היום .

בכל מקרה אף אחד לא התלהם .
הבעת הזילזול שלך , במילה "זיבי" לגבי הנושא- היא שהייתה לא במקומה-לחלוטין!
עשי מה שבא לך - אבל תכבדי . דברי לפחות בנושא הזה בלשון לא מזלזלת ובוטה.
 
אז מה אם זה בוטא בעדינות?

האם מילים לא יכולות להיות לא נעימות גם אם מבוטאות בעדינות?


האחת עשתה פרצוף של שוק למשמע דבריי,
השניה מטיחה בי את סבתה,
השלישי מבקש יפה שלא אגיד משהו מסויים.
נו באמת דידי.

אין לי שום דבר נגדכם, אבל וויד' אול דו ריספקט, זו התחושה שהשארתם.
שאנחנו כביכול צריכים להתגונן על זה שאנחנו בטעות לא שותפים לתחושות שלכם.

לצערי מכל התגובה שלי ההיא התעלמת, והתייחסת רק לשורה האחרונה.
התעלמת מההסבר שלי ומהלבטים שגם אני חשתי ומה בסוף החלטתי.
התמקדת בזיבי.
אם את מתמקדת בשטויות, זבש"ך.

אם לפתוח קצת ת'פה ולהגיד באמת מה שיש לי זו בכיינות, אז בכיף אני בכיינית.
 

Aronsona

New member
הי סוזי, חבל שלא התייחסת לפוסט שלי לגבי

הדמוקרטיה, ובעיקר לחלקו השני.
 
למעלה