העם דורש צדק תרבותי

Ofra le

New member
העם דורש צדק תרבותי


אוניברסיטת ת״א ביטלה קונצרט של ואגנר
שאמור היה להתקיים באחד האולמות בה,
בטענה שהשמעת יצירותיו עלולה לפגוע בציבור ניצולי השואה.

http://www.haaretz.co.il/gallery/classicalmusic/1.1723400?=

חרם תרבותי או רגישות ציבורית לחברה הישראלית שבה חיים ניצולי שואה

האם עלינו לעשות את ההפרדה בין האדם לבין האומנות שלו,
או שמא בנושא כה רגיש וטעון, זו תהיה חציית קו אדום?
 

Aronsona

New member
אני מודה שהיחס שלי כלפי וואגנר מאד אמביוולנטי

ואינני מתייחס כלל ליצירותיו המעולות בעיני.
מחד, כמי שעובד עם גרמנים ב- 15 השנים האחרונות ומכיר את רצונם של רובם להתרחק מההיסטוריה הזוועתית, הייתי רוצה מאד שהיכולת שלנו להקשיב למוזיקה שלו, תהווה מעין הכרה בגרמניה ובגרמנים של היום, שוב, מעבר למוזיקה לכשעצמה.
מאידך, אין לי שום יכולת לעמוד במקום של אילו שרוצים למחוק ולשכוח כל דבר שקשור בגרמניה, ואני לא בטוח שיש לי את הרשות לנסות ולשכנע אותם.
לא הייתי רוצה לקרוא לזה חרם תרבותי כי חרם היא מילה קשה.
אבל אם היה מי שביקש מאוניברסיטת ת"א לא להשמיע, בגוף ציבורי גדול וחשוב את היצירות שלו, אני מבין מאיפוא זה בא.
שימו לב שמפקד חיל האויר החדש, מסרב לקבל את רכב האלוף החדש שלו, פולקסווגן, כי אמא שלו ניצולת שואה שביקשה זאת ממנו.
זה דומה בעיני.
 
אכן נושא טעון וכבד


לי אישית קשה לשחרר את האדם מאומנותו. גאון ככל שיהיה, קשה לי עם זה.
מאחר ומדובר ממילא במוזיקה קלאסית ולא איזה להיט בן 3 דקות של איזה זמר או זמרת שנויים במחלוקת בגלל היותם הומופובים או ימנים קיצוניים או שמאלנים קיצוניים, וככזאת אדם המתרווח בכורסא לשמוע יצירה בת שעה או יותר, קשה להתנתק מהמלחין ומהמוח שיצר את המוזיקה הזאת. קשה לי להפריד בין המוח שיצר את העונג הזה לבין המוח שתמך בנאציזם. אני עדיין שייכת לדור אשר מאורעות השואה (למרות שלא עברתי אותה אני או משפחתי) עדיין חקוקים היטב בבשר. אני יכולה להבין את מי שלא יכול ולא מסוגל לשמוע את ווגנר ועל אחת כמה וכמה לתת פומבי ליצירותיו בבחינת הכל נשכח ונסלח או לחילופין, לא מערבבים בשר וחלב.
 
זה הגרוש שלי בנושא:

קשה לי להתווכח עם רגשותהם של ניצולי השואה שוגנר מעורר בהם רתיעה, קטונתי.
יחד עם זאת, אם להרחיב את הסוגיה לשאלה כללית יותר
האם ניתן להפריד אמן מהביוגרפיה שלו?
התשובה עבורי ברורה לחלוטין, כן.
אחרת, לא הייתי מסוגלת להעריך ולהנות מתוצר של כל אמן שחלק מסויים בביוגרפיה
שלו מעורר בי רתיעה. בין אם זה במאי מוערך שנשא לבתו המאומצת (גילוי עריות)
וודי אלן הגאון. בין אם זה סופר שאחת מיצירותיו היא שיר הלל לפדופיליה
נובוקוב, בספרו הידוע לשמצה "לוליטה".
וגנר כקופוזיטור הוא גאון, וכך הן יצירותיו. אני מפרידה לחלוטין את הביוגרפיה
מהתוצרת שלו. בדיוק מהסיבה הזאת הוקמה "עמותת וגנר" לקידום יצירותיו.
אני מתנגדת לחרם תרבותי מכל סוג, ומכל סיבה. אקט החרמה הוא קיצוני
וכופה על אנשים שכן רוצים להנות מיצירותיו, לרבות ניצולי שואה שמעריכים
את וגנר האמן ומפרידים אותו מוגנר האיש כיצד לנהוג. ושולל את הבחירה החופשית
באם להאזין ובאם לא. (זה אקט קומיסרי)
 

Jake Speed

New member
הנה חתיכת צדק תרבותי בשבילכם

איך יוצר גאון נהפך למוקצה,
פשוט כי הוא השמיע את הדעה הלא נכונה?
תשאלו את מאיר אריאל, שהגיע עד פת לחם
תשאלו את נעמי שמר שהעזה לומר את דעתה
תשאלו את אריאל זילבר ששר שיר שלה

בוקר אור
 
אתה צודק, לצערי.

גם אני חטאתי באותה הקלות של החרמה לתקופה קצרה, אמן מסויים שדיעותיו
מעוררות בי שאט נפש. התעשתתי די מהר, אפשר לומר.
 
אני לא מדברת על חרם

כי אני לא בעד שום חרם. אני שומעת ברדיו את מאיר אריאל ואת אריאל זילבר ואת שיריה של נעמי שמר ואת שירי כל הזמרים בלי שום קשר לדיעותיהם משמאל ומימין או דעתם על העולם בכלל. אני לדוגמא גם מאוד נגד החרם שעושים אמנים על היכל התרבות באריאל. לא מקבלת את זה בשום פנים ואופן. בזמנו כתבתי על זה פוסט נהדר בפורום סדנת הכתיבה וחבל שלא שמרתי לי אותו.
אבל לגבי ווגנר הנושא כאן הוא שונה. מדובר על דור שעדיין חי את השואה ולא יכול להפריד את היצירה הגאונית מהאיש שכתב אותה.
תכלס, אני לא מבינה גדולה במוזיקה קלאסית ככה שגם אם אשמע יצירה של ווגנר הרי לא אזהה אותה. אני לא מחרימה שום דבר. אני כן יכולה להבין את אותם אלה אשר השם ווגנר עושה להם צמרמורת או בחילה, לכן הם לא מוכנים לשמוע אותו בעד שום הון שבעולם. ולפחות עד שדור יילך וייעלם, אפשר שמדינת ישראל תתחשב ברגשותיו של הדור הזה.
 

puma141

New member
ברור שאת שומעת.החומרה = שונה. לכן פה קל

ובמקרה ווגנר קשה .
פשוט עובדה שהכל עניין של מידה וחומרה .
 

Ofra le

New member
הבעיה המרכזית אינה בעיה של מידת החומרה

אלא של אמות מידה לא אחידות בשיפוט.
מה שבעינייך חמור, ייחשב בעיני אחר פחות חמור ולהיפך.
זהו עניין סובייקטיבי לחלוטין.
ההחלטה לצנזר, לאסור או להחרים
אינה יכולה להישען על שיקולים אמוציונאליים כאלה ואחרים,
אלא צריכה להיות שכלתנית ולהתייחס לסוגייה הרחבה על כל היבטיה.
 

puma141

New member
שיפוט? מה רע בשיפוט בנושא כזה -

שהוא גם אמוציונלי?
חסרים נושאים במדינה שנשפטים ע"פי רגישותם של אנשים שחוו פה דברים?
משפחות שכולות למשל .
אני לא מקבלת את עניין השכלתניות בנושא הזה , משום רגישותו הגבוהה. משום כמות האנשים התנגדים לכך , בשם האמוציות !
יש כאן אמוציות אולי מול שכלתנות .בקטע של השיפוט .
האמוציות הן חלק מהטיעון השיפוטי . כל הנושא בנוי על אמוציות
 

puma141

New member
אוף איתך..הכל כזה שרירותי , חסר מידה אצלך

ג'ייק .
שחור או לבן - בקטע הרע של העניין.
הרי מידה היא שם המשחק בחיים . מידה = גם חומרה .
בקיצור זה לא בר השוואה . נקודה .
 

puma141

New member
תגיד לי אתה במה אתה ואני שונים

אם זו הייתה התשובה שלי אליך.
 

Jake Speed

New member
במה אנחנו שונים

תחשבי קצת פומה.
אני אוהב שיחה אינטיליגנטית.

לא ללעוס עבור בני שיחי.

ראית שלא עניתי אתמול לעוזי הזה. לא ראוי לתגובה.

חבל שדאגרו התייחסה אליו, אבל זכותה
 
למעלה