הגיע זמן לשון לשגול מילים

[יחפהבפארק]

לא לא

נראה לך שאני שוקלת כל מילה? מה פתאום! או שיש לך את זה או שאין לך את זה. אני כותבת כל מה שעולה לי בראש ורק עוברת אחר כך לבדוק אם אין לי שגיאות הקלדה וכו'. ברגע שאתחיל לשקול מילים אני אהיה כמו אותו מרבה רגליים שהחמיאו לו ושאלו אותו כיצד הוא יכול ללכת מבלי להתבלבל רגל אחרי רגל, ואחרי שהוא כל כך התלהב מהמחמאות הוא התחיל לשים לב לצעדיו ואז הוא התבלבל באמת.

 

[דאגרוטיפ]

אהבתי את המרבה רגליים.

אני לא עושה הגהה, על הזיבי של טיבי.
חייבת את הפגם האחד, לפחות.

 

[poseidon111]

ערב טוב. אני שמח שהעלית את הסוגיה

מכיון שיש לה שני פנים. ראשית אני רוצה להזכיר לכל אלו שעדיין זוכרים את דן בן אמוץ ונתיבה בן יהודה. הם חוללו מהפיכה בזמנו כשהכניסו לשפה העברית השמרנית ו"המהוגנת"
מספר ביטויים עם קונוטציה מינית שזיעזעו את אמות הסיפין של כל אלו אשר ראו בכך, חילול הקודש. לא פחות. היום אלו ביטויים שאנו משתמשים בהם בשפת היום יום.
מה שאני רוצה לומר הוא בעצם שכמו בכל דבר העניין תלוי בהקשר ובמינון. קראתי לפני יום או יומיים פוסט של יחפה, שאין חולק על כשרונה ורהיטותה, את הביטוי "זרגים". לכאורה ביטוי
"וולגרי" אך למעשה, הלם בדיוק את הקונטקסט של הדברים האחרים והשתלב בהם בטבעיות. כמובן שהיה אפשר לכתוב "איבר מין" או כל ביטוי פלצני(אופס) אחר, אך השימוש במילה שירת את מטרתה ככפפה ליד. בקיצור מה שאני אומר הוא שהמילים הללו אינן מפחידות אותי אלא אם כן הן באות כקללה או לשם כתיבה שאינה הולמת את העניין הנדון. מה כבר יכול להיות
ש"נתקלקל"?.
דרך אגב, אני לחלוטין לא מקבל את הדיעה שמי שכותב את המילים הללו כחלק מהפוסט ובתנאים שהצבתי, עושה זאת בחיי היום היום.

 

[דאגרוטיפ]

מסכימה איתך.

 

[יחפהבפארק]

אכן, גם אני מסכימה לגמריי

אני יכולה לגלות לך כאן, שלפעמים אני כותבת איזה פוסט ולאחר כמה ימים אני חוזרת ומעיינת בו ולא מאמינה שאני כתבתי אותו

נשבעת לך שאם אחותי לדוגמא, או אח שלי יקראו פוסטים שלי, הם בשום אופן לא יאמינו שזאת אני. הם יגידו שזאת מישהי אחרת ולא יכול להיות שאחותם הקטנה כותבת ככה. כלומר, לפעמים אין שום קשר בין סגנון הכתיבה שלנו להתנהלות היומיומית שלנו.
כל קשר בין שמי האמיתי ליחפהבפארק הוא מקרי בהחלט

 

[דאגרוטיפ]

אגב, התחלתי מתישהו לפני שבועיים או יותר

(הערכת זמן שלי לקויה) לקרוא את "הנאת הטקסט - וריאציות על הכתב"
של רולאן בארת, שנוגע לא מעט בסוגיות שעלו כאן.
לצערי, הפסקתי. אולי זה זמן טוב לחזור לזה.

 

[יחפהבפארק]

אני מוכרחה לספר לך משהו

אני כותבת שירים מזה כמה שנים. רק לאחרונה גיליתי את הפייסבוק ומדי פעם אני מעלה לשם שיר או חלק ממנו. מאחר ובפייסבוק האנשים שם הם חברים שלי ומכירים אותי כשתמונתי מתנוססת בראשו, אני לא פעם מהססת אם להעלות לשם שיר שנשמע אירוטי מדיי... כלומר, לא יצאתי עדיין במלוא הדרי מהארון. זה משהו שאני צריכה לעבוד עליו. מה שאני יכולה להרשות לעצמי להעלות כיחפה אני עדיין לא מסוגלת להעלות בשמי האמיתי. אבל, את יודעת, יש לי זמן. זה עוד יבוא

 

[דאגרוטיפ]

מותק, בדיוק עבור זה המציאו

את הפסבדונים.

לא יודעת איך זה בפיכס-בוק, כי אין לי, ואני אהבלה טכנולוגית.
אבל, תפתחי ניק נוסף. תשגרי את זה לחלל המדיה.
ואגב, יש לי את אחד מהשירים האירוטיים היפים שנכתבו
בעיניי, על קצה הלשון.

 

[יחפהבפארק]

אני בקושי מסתדרת עם הפייסבוק שלי

אני בטח לא אפתח חשבון נוסף בפייסבוק בשביל להעלות שירים. אוליי אם אפרסם את שיריי בספרון, זה יהיה בפסבדונים.

 

[דאגרוטיפ]

יחפנית, חכי לשעת נעדרי הטאבו

ותעשי נסיון כאן.
(אני משדלת אותך)

 

[יחפהבפארק]

אני אחשוב עלייך