פרארה, בריזיגלה, מאראדי, דוצה, בולוניה ופורטה-טרמה, אוק' 19
- פותח הנושא אורלנדה
- פורסם בתאריך
קצת על למה בחרתי באזור ובמקומות הספציפיים:
אמא שלי רצתה לנסוע לאיטליה, לנוח לאחר שנה עתירת עבודה ושינויים. אבי בחר שלא להצטרף לכן הצעתי שאני אסע איתה, מה שלא קרה מאז גיל הילדות, כלומר כ-40 שנה לא נסעתי עם מי מהוריי לחופשה בחוץ לארץ (ובקושי בארץ).
הסתכלנו על תאריכים, הצעתי את טורינו והאזור בנובמבר (נפל משום שיש ירידה חדה בטמפרטורות עד קור של מתחת ל-10 מעלות, בבדיקה של 9 שנים אחורה) לפסטיבל השוקולד וצבעי פיימונטה. נסגרנו על חגים וגם שם היה צריך לנסות להשיג טיסה לא יקרה מדי (נזכרנו מאוחר, חודש וחצי לפני). רציתי יעדים שאני מכירה כדי שלא לנסות להדריך ולהתוות דרך ביעד חדש לגמרי, מצד שני גם רציתי יעדים חדשים בשבילי, לצד המוכרים.
נבחרו טיסה הלוך לוונציה, חזור ממילנו. רציתי מינימום תזוזות אחרי הנחיתה ובין היעדים שנבחרו, תחבורה ציבורית כמה שיותר שכן החלטנו לא לשכור רכב. כן שכרתי שתי נסיעות אצל ג'נלוקה קאפרילי שהכרתי מטיול ב-2018, התחברנו ובשנים הקרובות אבוא להתארח אצלו ואצל אשתו במקום האירוח החדש שלהם, בגבעות רומניה לא רחוק מסן מרינו, ומהאדריאטי...אחת הנסיעות היתה הגיונית גיאוגרפית, השניה היתה יותר להקל על אמא שלי מבחינת הסחיבה. ובנסיעה זו גם עצרנו בכפר קטן ומשובב נפש, בדרך לבולוניה.
אמא שלי גם היתה מוכנה ללון 8 ימים במקום אחד, גם אני. אבל העדפתי לזוז קצת וגם לכן הזמנתי את הנסיעות, להקל על התזוזות. בסך הכל היה איזון יפה בין עיר וכפר, ונשאר טעם לעוד. והרבה.
אמא שלי רצתה לנסוע לאיטליה, לנוח לאחר שנה עתירת עבודה ושינויים. אבי בחר שלא להצטרף לכן הצעתי שאני אסע איתה, מה שלא קרה מאז גיל הילדות, כלומר כ-40 שנה לא נסעתי עם מי מהוריי לחופשה בחוץ לארץ (ובקושי בארץ).
הסתכלנו על תאריכים, הצעתי את טורינו והאזור בנובמבר (נפל משום שיש ירידה חדה בטמפרטורות עד קור של מתחת ל-10 מעלות, בבדיקה של 9 שנים אחורה) לפסטיבל השוקולד וצבעי פיימונטה. נסגרנו על חגים וגם שם היה צריך לנסות להשיג טיסה לא יקרה מדי (נזכרנו מאוחר, חודש וחצי לפני). רציתי יעדים שאני מכירה כדי שלא לנסות להדריך ולהתוות דרך ביעד חדש לגמרי, מצד שני גם רציתי יעדים חדשים בשבילי, לצד המוכרים.
נבחרו טיסה הלוך לוונציה, חזור ממילנו. רציתי מינימום תזוזות אחרי הנחיתה ובין היעדים שנבחרו, תחבורה ציבורית כמה שיותר שכן החלטנו לא לשכור רכב. כן שכרתי שתי נסיעות אצל ג'נלוקה קאפרילי שהכרתי מטיול ב-2018, התחברנו ובשנים הקרובות אבוא להתארח אצלו ואצל אשתו במקום האירוח החדש שלהם, בגבעות רומניה לא רחוק מסן מרינו, ומהאדריאטי...אחת הנסיעות היתה הגיונית גיאוגרפית, השניה היתה יותר להקל על אמא שלי מבחינת הסחיבה. ובנסיעה זו גם עצרנו בכפר קטן ומשובב נפש, בדרך לבולוניה.
אמא שלי גם היתה מוכנה ללון 8 ימים במקום אחד, גם אני. אבל העדפתי לזוז קצת וגם לכן הזמנתי את הנסיעות, להקל על התזוזות. בסך הכל היה איזון יפה בין עיר וכפר, ונשאר טעם לעוד. והרבה.
פרארה. ביקרתי בעיר פעמיים, ליום אחד בכל פעם, בשנים 2006
ו-2011. בשתי הפעמים באתי לתערוכה זמנית כמוה יש מדי פעם באגף החדש של הגלריה הלאומית בפרארה. מלבד זאת, כמובן, התחקיתי קצת אחר צעדיו של ג'ורג'ו בסאני (מחבר ה"גן של פינצי קונטיני" ואחרים), ביקרתי בקברו, ראיתי את העיר הימי-בייניימית, ביקרתי בכמה ארמונות אצולה קטנים יפהפיים פתוחים לביקור, ראיתי את העיר הרנסנסית, טיילתי מעט על החומה. משנת 2011 רציתי לחזור לכמה ימי לינה.
הרגשתי שאני רוצה לראות אותה בשקט ולעומק. והיא התאימה למקום לינה גם לאמא שלי, כי היא עיר רגועה ונעימה כל כך. מצאנו גם קונצרט ברמה גבוהה ביותר עם מבצעים שרק לפעמים מופיעים בערי שדה, אז מובן שזו היתה בחירה טובה. לנו במלון De Prati בשני חדרים גדולים מחוברים, עליהם שילמנו 150 אירו, היתה גם ארוחת בוקר טובה ונהנינו מאוד מהמלון, המלא יצירות אמנות חדשות. אך הבניין ישן. שילוב מעולה. החדרים שלנו היו שקטים מאוד. מושלם.
הלכנו הרבה בעיר, נכנסנו לכמה ארמונות קטנים, היה לנו מזל שהיה קונצרט של מוזיקת בארוק (בנוסף לזה שקנינו לו כרטיסים, בתיאטרון העירוני, באולם שהוא עצמו חוויה, משנת 1790) באחד הארמונות לו יכולנו להכנס חינם כי היה לנו "כרטיס פרארה" ליומיים. זה היה מושלם: קונצרט תחת הקשתות, אקוסטיקה מושלמת, ביצוע טוב של סטודנטים ואחר כך טעימות יין. עם חופש מלא לבקר בחדרי הארמון.
הלכנו גם לאורך החומה, כמעט את כל 9 הקילומטר שלה, היא מקיפה את העיר מצדי צפון, מזרח ודרום וקשה להאמין שיש טבע יפה כל כך, שופע, ושקט כזה, בפאתי עיר.
זו עיר נפלאה גם כי היא מקיימת עירוניות מושלמת במרכזה, מה שלצערנו אין לנו כן בישראל, אפילו לא בעיר אחת. כל מרכז פרארה נתון כולו להליכה ברגל ולרכיבה, והרחובות והפיאצות מלאים בערבים, בתושבים, מעט תיירים, מכל הגילאים, הצעירים עד המבוגרים ביותר.
התפריט הפרארזי הטיפוסי עשיר מאוד בבשר ובפסטות ממולאות, אנחנו לא אוכלות את הרוב כך שאכלנו קצת פסטה ממולאה בדלעת ובדג חרב באוסטריה ותיקה מאוד שחלקה הופך בערב בר, ארוחה מעולה אחרת במסעדת דגים שמציעה עסקית בצהרי ימי חול, וארוחת ערב מעולה בבית קפה שמגיש גם מנות מעולות גדולות. מושלם ללא יוצא מן הכלל: Osteria I Quattro Angeli, Ristorante .
Lotregano, Papparè Ferrara
אני שמחה שיש לי סיבות לחזור לפרארה בעתיד (היא הצטרפה לרשימת הערים הפוטנציאליות בהן ארצה לגור באיטליה), למשל העובדה שפאלאצו סקיפנויה (בית המלחמה בשעמום), שהוא האטרקציה האמנותית של העיר, עובר עכשיו שיפוצים לאחר הרעידה של 2012 וייפתח שוב רק בשנה הבאה. ויש עוד כמה אתרים שלא הספקתי אותם. היינו בגלריה הלאומית היפהפיה, מקום שאוכל לבלות בו חצי יום אבל אמא שלי, כך שביקור ארוך שם הוא משאת נפש. בעתיד.
http://www.hoteldeprati.com/1
הקתדרלה המצולמת כאן מן הצד (חנויות למטה), בחזית יש לה פיגומים עכשיו. היה נעים שבמהלך ביקורינו הוסרו הפיגומים מחזית ימין ואחר כך משמאל. המרכז יותר עשיר כך שייקח זמן עד ששם יורדו הפיגומים וגם הפנים של הכנסיה אינו ניתן לכניסה כרגע. אבל זה היה יפה, לצפות בעירומה המתחדש, בשידור חי מדי יום.
כמובן שכחתי, הטירה, זו של שושלת אסטה, Este, ששלטה בעיר ויצרה בה חצר רנסנסית מלאת תרבות ויצירה בחלק מן המאות ה-15-16. וגם הרובע היהודי, הגטו לשעבר, בית הספר שלימד בו בסאני. כולל שלטי הזיכרון לגירוש הנאצי.
ו-2011. בשתי הפעמים באתי לתערוכה זמנית כמוה יש מדי פעם באגף החדש של הגלריה הלאומית בפרארה. מלבד זאת, כמובן, התחקיתי קצת אחר צעדיו של ג'ורג'ו בסאני (מחבר ה"גן של פינצי קונטיני" ואחרים), ביקרתי בקברו, ראיתי את העיר הימי-בייניימית, ביקרתי בכמה ארמונות אצולה קטנים יפהפיים פתוחים לביקור, ראיתי את העיר הרנסנסית, טיילתי מעט על החומה. משנת 2011 רציתי לחזור לכמה ימי לינה.
הרגשתי שאני רוצה לראות אותה בשקט ולעומק. והיא התאימה למקום לינה גם לאמא שלי, כי היא עיר רגועה ונעימה כל כך. מצאנו גם קונצרט ברמה גבוהה ביותר עם מבצעים שרק לפעמים מופיעים בערי שדה, אז מובן שזו היתה בחירה טובה. לנו במלון De Prati בשני חדרים גדולים מחוברים, עליהם שילמנו 150 אירו, היתה גם ארוחת בוקר טובה ונהנינו מאוד מהמלון, המלא יצירות אמנות חדשות. אך הבניין ישן. שילוב מעולה. החדרים שלנו היו שקטים מאוד. מושלם.
הלכנו הרבה בעיר, נכנסנו לכמה ארמונות קטנים, היה לנו מזל שהיה קונצרט של מוזיקת בארוק (בנוסף לזה שקנינו לו כרטיסים, בתיאטרון העירוני, באולם שהוא עצמו חוויה, משנת 1790) באחד הארמונות לו יכולנו להכנס חינם כי היה לנו "כרטיס פרארה" ליומיים. זה היה מושלם: קונצרט תחת הקשתות, אקוסטיקה מושלמת, ביצוע טוב של סטודנטים ואחר כך טעימות יין. עם חופש מלא לבקר בחדרי הארמון.
הלכנו גם לאורך החומה, כמעט את כל 9 הקילומטר שלה, היא מקיפה את העיר מצדי צפון, מזרח ודרום וקשה להאמין שיש טבע יפה כל כך, שופע, ושקט כזה, בפאתי עיר.
זו עיר נפלאה גם כי היא מקיימת עירוניות מושלמת במרכזה, מה שלצערנו אין לנו כן בישראל, אפילו לא בעיר אחת. כל מרכז פרארה נתון כולו להליכה ברגל ולרכיבה, והרחובות והפיאצות מלאים בערבים, בתושבים, מעט תיירים, מכל הגילאים, הצעירים עד המבוגרים ביותר.
התפריט הפרארזי הטיפוסי עשיר מאוד בבשר ובפסטות ממולאות, אנחנו לא אוכלות את הרוב כך שאכלנו קצת פסטה ממולאה בדלעת ובדג חרב באוסטריה ותיקה מאוד שחלקה הופך בערב בר, ארוחה מעולה אחרת במסעדת דגים שמציעה עסקית בצהרי ימי חול, וארוחת ערב מעולה בבית קפה שמגיש גם מנות מעולות גדולות. מושלם ללא יוצא מן הכלל: Osteria I Quattro Angeli, Ristorante .
Lotregano, Papparè Ferrara
אני שמחה שיש לי סיבות לחזור לפרארה בעתיד (היא הצטרפה לרשימת הערים הפוטנציאליות בהן ארצה לגור באיטליה), למשל העובדה שפאלאצו סקיפנויה (בית המלחמה בשעמום), שהוא האטרקציה האמנותית של העיר, עובר עכשיו שיפוצים לאחר הרעידה של 2012 וייפתח שוב רק בשנה הבאה. ויש עוד כמה אתרים שלא הספקתי אותם. היינו בגלריה הלאומית היפהפיה, מקום שאוכל לבלות בו חצי יום אבל אמא שלי, כך שביקור ארוך שם הוא משאת נפש. בעתיד.
http://www.hoteldeprati.com/1
הקתדרלה המצולמת כאן מן הצד (חנויות למטה), בחזית יש לה פיגומים עכשיו. היה נעים שבמהלך ביקורינו הוסרו הפיגומים מחזית ימין ואחר כך משמאל. המרכז יותר עשיר כך שייקח זמן עד ששם יורדו הפיגומים וגם הפנים של הכנסיה אינו ניתן לכניסה כרגע. אבל זה היה יפה, לצפות בעירומה המתחדש, בשידור חי מדי יום.
כמובן שכחתי, הטירה, זו של שושלת אסטה, Este, ששלטה בעיר ויצרה בה חצר רנסנסית מלאת תרבות ויצירה בחלק מן המאות ה-15-16. וגם הרובע היהודי, הגטו לשעבר, בית הספר שלימד בו בסאני. כולל שלטי הזיכרון לגירוש הנאצי.
מסעדה מצויינת בפרארה, אחת ששכחתי
Trattoria il Sorpasso
ב-Via Saraceno 118. גם מגישים את המנות המסורתיות של פרארה וגם ממש לא, כולל מנות טבעוניות. גישה יותר הרפתקנית למנות, יצירתית. אהבתי מאוד מרק לכאורה פשוט של עדשים, שומר, שמן זית ועוד קצת, היה לזה טעם אחר לגמרי ממה שיכולתי לחשוב עליו. מקום מעולה שהיה מלא גם בצהרי יום חול. לערבים, להזמין מראש.
Trattoria il Sorpasso
ב-Via Saraceno 118. גם מגישים את המנות המסורתיות של פרארה וגם ממש לא, כולל מנות טבעוניות. גישה יותר הרפתקנית למנות, יצירתית. אהבתי מאוד מרק לכאורה פשוט של עדשים, שומר, שמן זית ועוד קצת, היה לזה טעם אחר לגמרי ממה שיכולתי לחשוב עליו. מקום מעולה שהיה מלא גם בצהרי יום חול. לערבים, להזמין מראש.
שוקולד סגול
New member
רק רוצה לומר שגם אני כשאני מטיילת - אני
תמיד חושבת אם המקום יהיה מקום שאני ארצה לחיות בו בעתיד
(לא לאורך זמן, רק לחודשים - אין ממש מצב של לעזוב לגמרי...), זה למעשה משהו שאנחנו כאילו אוהבים לדבר עליו בינינו, גם עם הילד הגדול (הילד השני שלי לא בקטע, הוא לא רוצה לגור בשום מקום אחר בינתיים ותמיד מגלגל עיניים כשאנחנו מדברים על זה).
זה מוסיף מימד אחר כשמסתכלים על מקומות בתור פוטנציאל למגורים
אצלנו זה למגורים קצרי טווח. את חושבת על מגורים לטווח ארוך? אפשר לשאול איזה עוד מקומות יש לך ברשימה?
תמיד חושבת אם המקום יהיה מקום שאני ארצה לחיות בו בעתיד
זה מוסיף מימד אחר כשמסתכלים על מקומות בתור פוטנציאל למגורים
אצלנו זה למגורים קצרי טווח. את חושבת על מגורים לטווח ארוך? אפשר לשאול איזה עוד מקומות יש לך ברשימה?
אפשר לחלק את זה לשניים. אני מרגישה צורך לבלות שם זמן ארוך
לעזוב הכל ולנסוע לשנה, אולי ליותר. לכן אני נוסעת רק לשם עכשיו, אני צריכה להכיר ולראות ולהרגיש אם אני יכולה אכן לבלות שם זמן ארוך, מה האווירה שם, האם אני יכולה לפרוץ את הסגירות הטבעית שלי ולהיות חלק מהחברה הזאת, כי אצטרך לעשות זאת כנראה, זו חברה ששמה דגש על קשרים חברתיים ובכלל קשרים (כאלה כבר התחלתי לפתח). לכן השפה הזאת מאכלסת את כל הימים שלי, לפעמים את כל היום, החל מלפני כמה חודשים. כי בלי שפה אין מה לדבר על חיים שם.
אני מרגישה צורך לטייל שם וגם לעבוד בחוות חקלאיות באזורים כפריים, עדיף כאלה שאינם מתויירים במיוחד, ויש המונים כאלה.
לגבי חיים מעבר לזה, אני לא רוצה לעסוק בדברים הקטנים, אני לא רוצה לעבוד, בכלל אני לא אוהבת לעבוד...ובמצב של משבר כלכלי שם כשאנשים צמודים לעבודה שלהם, לבוא באמצע החיים ולנסות למצוא עבודה? הסיכוי היחיד שלי הוא שפות, כרגע אני שולטת ב-4 החל משפת אם ורמת שפת אם ועד שליטה סבירה יחסית לזמן שאני עוסקת בשפה הזאת (איטלקית) ולכן אני מתעסקת בשפות, לא רק איטלקית, מדי יום. ושואפת ללמוד עוד.
יכול להיות שאני יכולה להשכיר את הדירה שלי ולקבל משהו טוב מאוד לעומת השכירות שם, לאחרונה ניתנה לי הערכה על ידי חברה שמתעסקת הרבה בחיפושים, ונפלתי מהכסא לשמע כמה היא חושבת שאני יכולה לקבל על הדירה שלי. בהמשך, אולי למכור ולקנות שם ולחיות מההפרש. כרגע אלה פנטזיות כי אני לא מוכנה ממש עכשיו לצאת מאזור הנוחות שלי אבל ייתכן שבמהלך 20 או בתחילת 21 - הצבתי את תחילת 21 במקור כיעד - זה ישתנה. כי לקראת אמצע החיים אני כן מרגישה שאני צריכה שינוי.
אתמול בדיוק פורסם מדד הסביבה, איסוף הזבל, הניקיון. 20-30 הערים הראשונות מתוך ה-100 צריכות לעניין אותי. למשל פרארה היא העשירית ואני לא מתפלאת על כך, לפי הניסיון האחרון שלי. זה מקום שהייתי רוצה לחיות בו.
אני מתעניינת בעיר, מרחב עירוני, אין כאלה כמעט בישראל. וקצה נפשי בכך. אני רוצה לגור במרחב עירוני ששם את ההליכה במקום הראשון ולא האחרון. אז פרארה, בולוניה, יכולות לבוא בחשבון. מאוד רציתי גם את טורינו כי אני חושבת שהיא עיר טובה, שוב, מרחב עירוני נכון, אבל היא הגיעה במקומות האחרונים במדד הזה וזה מדאיג. גם אם מובן שכרך יש לו יותר בעיות כאלה מאשר עיר שדה בת פחות מ-200,000.
אז בכל זאת: פרארה, בולוניה, טורינו. מאוד הייתי רוצה גנואה אבל גם לה יש בעיות, ככרך, סביבתיות והיא מועדת לנזקי גשם כפי שראינו כל השנים האחרונות. פארמה הגיעה 5 במדד הסביבתי אז אני רוצה לבדוק אותה בשנה הבאה, ממילא אני מתכננת להיות בה כי היא בירת התרבות של איטליה 2020 . מנטובה הגיעה שניה, אז גם זו אופציה. (הראשונה היא טרנטו, בדרום הדולומיטים). עוד אפשרות היא צ'רוויה, Cervia, על האדריאטי, עם איכות חיים גבוהה ביותר והמון ירוק, אבל היא אולי מעט מבודדת מדי. רחוקה מדי ממרכזים עירוניים גדולים.
יש לי איזשהו חלום לגור בכפר. אבל לצורך זה כמעט חובה - אולי חוץ ממקום כמו מאראדי או בריזיגלה - להחזיק רכב ובזה אני לא רוצה, אני רוצה לחיות שם כמו פה, ללא רכב. גם יותר נכון סביבתית לאנושות לחיות בערים ולא בכפרים, בתשתיות קיימות ובחיסכון של מקום.
אז ככה. פה זה עומד כרגע.
יש בנוסף אלמנט פוליטי מדאיג, והוא עלייתו של סלוויני. ביום ראשון בבחירות האזוריות באומבריה, מועמדת מקורבת לו זכתה בראשות הפרובינציה. אם תהיינה באביב בחירות כלליות והוא יעלה, זה מדאיג. אז גם זה אלמנט שאני חושבת עליו.
לעזוב הכל ולנסוע לשנה, אולי ליותר. לכן אני נוסעת רק לשם עכשיו, אני צריכה להכיר ולראות ולהרגיש אם אני יכולה אכן לבלות שם זמן ארוך, מה האווירה שם, האם אני יכולה לפרוץ את הסגירות הטבעית שלי ולהיות חלק מהחברה הזאת, כי אצטרך לעשות זאת כנראה, זו חברה ששמה דגש על קשרים חברתיים ובכלל קשרים (כאלה כבר התחלתי לפתח). לכן השפה הזאת מאכלסת את כל הימים שלי, לפעמים את כל היום, החל מלפני כמה חודשים. כי בלי שפה אין מה לדבר על חיים שם.
אני מרגישה צורך לטייל שם וגם לעבוד בחוות חקלאיות באזורים כפריים, עדיף כאלה שאינם מתויירים במיוחד, ויש המונים כאלה.
לגבי חיים מעבר לזה, אני לא רוצה לעסוק בדברים הקטנים, אני לא רוצה לעבוד, בכלל אני לא אוהבת לעבוד...ובמצב של משבר כלכלי שם כשאנשים צמודים לעבודה שלהם, לבוא באמצע החיים ולנסות למצוא עבודה? הסיכוי היחיד שלי הוא שפות, כרגע אני שולטת ב-4 החל משפת אם ורמת שפת אם ועד שליטה סבירה יחסית לזמן שאני עוסקת בשפה הזאת (איטלקית) ולכן אני מתעסקת בשפות, לא רק איטלקית, מדי יום. ושואפת ללמוד עוד.
יכול להיות שאני יכולה להשכיר את הדירה שלי ולקבל משהו טוב מאוד לעומת השכירות שם, לאחרונה ניתנה לי הערכה על ידי חברה שמתעסקת הרבה בחיפושים, ונפלתי מהכסא לשמע כמה היא חושבת שאני יכולה לקבל על הדירה שלי. בהמשך, אולי למכור ולקנות שם ולחיות מההפרש. כרגע אלה פנטזיות כי אני לא מוכנה ממש עכשיו לצאת מאזור הנוחות שלי אבל ייתכן שבמהלך 20 או בתחילת 21 - הצבתי את תחילת 21 במקור כיעד - זה ישתנה. כי לקראת אמצע החיים אני כן מרגישה שאני צריכה שינוי.
אתמול בדיוק פורסם מדד הסביבה, איסוף הזבל, הניקיון. 20-30 הערים הראשונות מתוך ה-100 צריכות לעניין אותי. למשל פרארה היא העשירית ואני לא מתפלאת על כך, לפי הניסיון האחרון שלי. זה מקום שהייתי רוצה לחיות בו.
אני מתעניינת בעיר, מרחב עירוני, אין כאלה כמעט בישראל. וקצה נפשי בכך. אני רוצה לגור במרחב עירוני ששם את ההליכה במקום הראשון ולא האחרון. אז פרארה, בולוניה, יכולות לבוא בחשבון. מאוד רציתי גם את טורינו כי אני חושבת שהיא עיר טובה, שוב, מרחב עירוני נכון, אבל היא הגיעה במקומות האחרונים במדד הזה וזה מדאיג. גם אם מובן שכרך יש לו יותר בעיות כאלה מאשר עיר שדה בת פחות מ-200,000.
אז בכל זאת: פרארה, בולוניה, טורינו. מאוד הייתי רוצה גנואה אבל גם לה יש בעיות, ככרך, סביבתיות והיא מועדת לנזקי גשם כפי שראינו כל השנים האחרונות. פארמה הגיעה 5 במדד הסביבתי אז אני רוצה לבדוק אותה בשנה הבאה, ממילא אני מתכננת להיות בה כי היא בירת התרבות של איטליה 2020 . מנטובה הגיעה שניה, אז גם זו אופציה. (הראשונה היא טרנטו, בדרום הדולומיטים). עוד אפשרות היא צ'רוויה, Cervia, על האדריאטי, עם איכות חיים גבוהה ביותר והמון ירוק, אבל היא אולי מעט מבודדת מדי. רחוקה מדי ממרכזים עירוניים גדולים.
יש לי איזשהו חלום לגור בכפר. אבל לצורך זה כמעט חובה - אולי חוץ ממקום כמו מאראדי או בריזיגלה - להחזיק רכב ובזה אני לא רוצה, אני רוצה לחיות שם כמו פה, ללא רכב. גם יותר נכון סביבתית לאנושות לחיות בערים ולא בכפרים, בתשתיות קיימות ובחיסכון של מקום.
אז ככה. פה זה עומד כרגע.
יש בנוסף אלמנט פוליטי מדאיג, והוא עלייתו של סלוויני. ביום ראשון בבחירות האזוריות באומבריה, מועמדת מקורבת לו זכתה בראשות הפרובינציה. אם תהיינה באביב בחירות כלליות והוא יעלה, זה מדאיג. אז גם זה אלמנט שאני חושבת עליו.
שוקולד סגול
New member
איזה יופי - אני אחזור אלייך בפרטי
בריזיגלה. Brisighella
החלטתי על בולוניה כיעד עירוני נוסף אבל כל ניסיון לחלק 4 לילות בפרארה ו-5 בבולוניה בצורה הגיונית מבחינת לינה (מחיר סביר, מיקום טוב) עלה בתוהו, ההיצע בבולוניה היה גרוע לשני לילות סוף השבוע מתוך ה-5.
ו ט ו ב ש כ ך
משום!
שנזכרתי כמובן, שעוד לא הייתי בבריזיגלה או במאראדי ובשתיהן יש פסטיבלי אוכל באוקטובר בחלק או בחלק מימי ראשון. וגם נזכרתי שמראות גבעות אמיליה-רומניה משנה שעברה ומשנים עברו (כן כן, ניתן לראות אותן גם בתוך בולוניה, שבה מסלולי הליכה נפלאים שלא דורשים אפילו יציאה מהעיר, קשה להאמין, והתחושה היא שאת בכפר) נחרתו במוחי ובלבי ומובן שנשבעתי שאני חוזרת לשם בהקדם. אני אסירת תודה לנסון דורמה, סנדרה ליסט ועוד ששת (לפחות) הניקים שלה מאתר fodors.com, שבמשך שנים העשירה את ידיעותיי בנושא איטליה ושהיא הראשונה ממנה שמעתי על בריזיגלה. פודורס איטליה היום הוא מקום עצוב וריק בלעדיה.
בריזיגלה היא כפר למרגלות גבעות האפנינים, ליד תחנת הרכבת הוא חדש אך הבניה המודרנית אינה גבוהה או מאסיבית. מול תחנת הרכבת פארק יפה (זכרון לפרטיזנים, כמו מקומות רבים באזור) שבו בימי ראשון רבים מתקיים פסטיבל אוכל, דוכנים ומתחם אוכל שאפשר להזמין בו, הנושא בסופה"ש שלנו היה מעדני בשר, אז רק סובבנו בין הדוכנים.
מעל בריזיגלה המודרנית ישנו הכפר הישן הקטן, עם כמה מקומות לינה ומגדל שעון, מבצר וכנסיית עליה לרגל (לשעבר) מחוברת לשמורת טבע שהנוף בה יחסית צחיח משום שלפחות חלקו בנוי על ג'יפסום, סוג של גבס שהיה מקור המחיה של בריזיגלה עד סוף המאה ה-20. בכפר יש רחוב קטנטנן מוגבה עם קשתות, לשם היו נושאים את הג'יפסום על חמורים, מלינים את החמורים למטה, מזינים אותם, מאכסנים את הג'יפסום והסבלים היו לנים למעלה. הכפר בסוף השבוע מתוייר כמעט רק על ידי איטלקים ורק מיעוטים נשארים ללילה. אז כל מה שנותר לנו היה ללכת בירוק, לאכול היטב, לישון (כמה שניתן, חדרנו צפה לכביש ובשבת זו היתה קצת בעיה מבחינת רעש וכמו כן מגדל השעון מצלצל מדי רבע שעה...) לנשום את האוויר הטוב ולא לעשות כלום. כיף.
יש כמה מסעדות בכפר, ניסינו אחת - אוסטריה במובן הישן - פשוטה ביותר ומענגת. הייתי שמחה בעתיד לנסות את המסעדה אולי הכי טובה בכפר שמבדיקת התפריט שלה ראיתי שהיא משלבת מזון רומניולי ופיימונטזי - מהצד השני של המדינה - אבל זה לא הסתייע כי אני סועדת קצת יותר הרפקתנית מאשר אמי.
אז אכלנו פעמיים נוספות במלון שלנו, לה רוקה, והיה מעולה מעולה.
אכלתי מנה אחת, למשל, של גבינה מהאזור, Squacquerone di Romagna DOP, רכה ועדינה, עם מקלות פולנטה, כמה ירקות טריים ותאנים מקורמלות. הכל יחד מאמה מיה. והיו עוד! יש בכפר גם חנות מזכרות שמוכרת פריטי מזון אופייניים לרומניה.
https://www.albergo-larocca.it/index-en
צילמתי עשרות תמונות, המבנים העתיקים למעלה, במיוחד המבצר, עם נוף לא נורמלי לכל האזור. וכמה ירוק ועוד אחרי קיץ!
נהדר לנסוע מפרארה לבריזיגלה. בתחילה אלה שדות ושדות, חקלאות לאין סוף ומישור. רק לקראת הגבעות הנוף משתנה לגמרי והופך עוצר נשימה. זו רומניה שעל גבול טוסקנה.
עשינו ניסיון גם לעצור בלוגו די רומניה, Lugo, שלמדתי עליה דברים מעניינים יותר כמה ימים לפני הנסיעה, אבל לא הסתייע. שבת, בוקר שוק, לא היה מקום לחנות וממילא הכיכר היתה מוסתרת בדוכני שוק. אבל זהו האזור של ראוונה, Ravenna, עם המוזאיקות הביזנטיות שלה, עם הדלתא של הפו, יש באזור כמה אתרים מעניינים והוא דורש טיול נפרד.
החלטתי על בולוניה כיעד עירוני נוסף אבל כל ניסיון לחלק 4 לילות בפרארה ו-5 בבולוניה בצורה הגיונית מבחינת לינה (מחיר סביר, מיקום טוב) עלה בתוהו, ההיצע בבולוניה היה גרוע לשני לילות סוף השבוע מתוך ה-5.
ו ט ו ב ש כ ך
משום!
שנזכרתי כמובן, שעוד לא הייתי בבריזיגלה או במאראדי ובשתיהן יש פסטיבלי אוכל באוקטובר בחלק או בחלק מימי ראשון. וגם נזכרתי שמראות גבעות אמיליה-רומניה משנה שעברה ומשנים עברו (כן כן, ניתן לראות אותן גם בתוך בולוניה, שבה מסלולי הליכה נפלאים שלא דורשים אפילו יציאה מהעיר, קשה להאמין, והתחושה היא שאת בכפר) נחרתו במוחי ובלבי ומובן שנשבעתי שאני חוזרת לשם בהקדם. אני אסירת תודה לנסון דורמה, סנדרה ליסט ועוד ששת (לפחות) הניקים שלה מאתר fodors.com, שבמשך שנים העשירה את ידיעותיי בנושא איטליה ושהיא הראשונה ממנה שמעתי על בריזיגלה. פודורס איטליה היום הוא מקום עצוב וריק בלעדיה.
בריזיגלה היא כפר למרגלות גבעות האפנינים, ליד תחנת הרכבת הוא חדש אך הבניה המודרנית אינה גבוהה או מאסיבית. מול תחנת הרכבת פארק יפה (זכרון לפרטיזנים, כמו מקומות רבים באזור) שבו בימי ראשון רבים מתקיים פסטיבל אוכל, דוכנים ומתחם אוכל שאפשר להזמין בו, הנושא בסופה"ש שלנו היה מעדני בשר, אז רק סובבנו בין הדוכנים.
מעל בריזיגלה המודרנית ישנו הכפר הישן הקטן, עם כמה מקומות לינה ומגדל שעון, מבצר וכנסיית עליה לרגל (לשעבר) מחוברת לשמורת טבע שהנוף בה יחסית צחיח משום שלפחות חלקו בנוי על ג'יפסום, סוג של גבס שהיה מקור המחיה של בריזיגלה עד סוף המאה ה-20. בכפר יש רחוב קטנטנן מוגבה עם קשתות, לשם היו נושאים את הג'יפסום על חמורים, מלינים את החמורים למטה, מזינים אותם, מאכסנים את הג'יפסום והסבלים היו לנים למעלה. הכפר בסוף השבוע מתוייר כמעט רק על ידי איטלקים ורק מיעוטים נשארים ללילה. אז כל מה שנותר לנו היה ללכת בירוק, לאכול היטב, לישון (כמה שניתן, חדרנו צפה לכביש ובשבת זו היתה קצת בעיה מבחינת רעש וכמו כן מגדל השעון מצלצל מדי רבע שעה...) לנשום את האוויר הטוב ולא לעשות כלום. כיף.
יש כמה מסעדות בכפר, ניסינו אחת - אוסטריה במובן הישן - פשוטה ביותר ומענגת. הייתי שמחה בעתיד לנסות את המסעדה אולי הכי טובה בכפר שמבדיקת התפריט שלה ראיתי שהיא משלבת מזון רומניולי ופיימונטזי - מהצד השני של המדינה - אבל זה לא הסתייע כי אני סועדת קצת יותר הרפקתנית מאשר אמי.
אז אכלנו פעמיים נוספות במלון שלנו, לה רוקה, והיה מעולה מעולה.
אכלתי מנה אחת, למשל, של גבינה מהאזור, Squacquerone di Romagna DOP, רכה ועדינה, עם מקלות פולנטה, כמה ירקות טריים ותאנים מקורמלות. הכל יחד מאמה מיה. והיו עוד! יש בכפר גם חנות מזכרות שמוכרת פריטי מזון אופייניים לרומניה.
https://www.albergo-larocca.it/index-en
צילמתי עשרות תמונות, המבנים העתיקים למעלה, במיוחד המבצר, עם נוף לא נורמלי לכל האזור. וכמה ירוק ועוד אחרי קיץ!
נהדר לנסוע מפרארה לבריזיגלה. בתחילה אלה שדות ושדות, חקלאות לאין סוף ומישור. רק לקראת הגבעות הנוף משתנה לגמרי והופך עוצר נשימה. זו רומניה שעל גבול טוסקנה.
עשינו ניסיון גם לעצור בלוגו די רומניה, Lugo, שלמדתי עליה דברים מעניינים יותר כמה ימים לפני הנסיעה, אבל לא הסתייע. שבת, בוקר שוק, לא היה מקום לחנות וממילא הכיכר היתה מוסתרת בדוכני שוק. אבל זהו האזור של ראוונה, Ravenna, עם המוזאיקות הביזנטיות שלה, עם הדלתא של הפו, יש באזור כמה אתרים מעניינים והוא דורש טיול נפרד.
נסענו מבריזיגלה ליריד הערמונים במארארדי,
Sagra delle Castagne di Marradi
שמתקיים מדי יום ראשון באוקטובר. הנסיעה היא ברכבת והנוף עוצר נשימה. הרכבת שמה Faentina, בקו פאנצה-פירנצה, Faenza-Firenze והיא עוברת בגבעות האפנינים ונכנסת לאזור הירוק שמצפון לפירנצה, Mugello, שמאראדי היא חלק ממנו, למעשה טוסקנה.
הנסיעה היא נוף כל הזמן. זיתים, ברושים, כרמים ויערות עד.
הרכבת איחרה ב-51 דקות!, לבריזיגלה היא הגיעה אמנם באיחור של 45 דקות בלבד, אבל למאראדי כבר איחרה יותר. זה היה מעצבן אבל כשהיא הגיעה לתחנה היא זכתה למחיאות כפיים מצד כל יושבי הרכבת, שרוקנה לחלוטין במאראדי. היריד התקיים כל היום וזו היתה שעת צהריים. כבר ביציאה מהתחנה ניתן היה להרגיש בריח הערמונים הנקלים. ועד המרכז העתיק, אולי 500 מטר הליכה, כבר היו דוכנים, כל הברים והמסעדות פתוחים אבל רק במרכז התחיל ממש היריד, מחירו 2 אירו והוא כלל מאות דוכנים ועוד כמה מתחמים בצד. אמא שלי טוענת שהיו שם אלפים.
ייתכן. זה היה המוני ממש ולא בדיוק אירוע שאני נהנית ממנו או רגילה לו. גם אי אפשר היה ממש לראות משהו מהמרכז בגלל הדוכנים וההמונים. אבל ממה שראיתי, מרתק ומסקרן לעתיד. זה אזור, כמובן, לעשות בו הליכות בטבע. כולו טובל בירק. והערמונים מהסביבה, הם ידועים בכל איטליה, יש רכבת קיטור מיוחדת שמוציאים במיוחד בימי הפסטיבל, מוציאים אוטובוסים מכל מיני מקומות. עומס גדול.
מוכרים ביריד ערמונים קלויים, עוגות שונות מקמח ערמונים, רביולי, הקמח עצמו, ועוד ועוד. כמובן ממרחי ערמונים (רגיל, דבש, אגוזי לוז, קקאו), קניתי ממרח אחד כזה, מעולה. יש הפעלות לילדים. אני שמחה שנסענו בכל זאת גם לאירוע שהוא פחות כפי טבענו. ואפילו אחזור ליריד פעם, לבד. לבד יותר קל לנווט במקום כזה.
במבט לאחור, חוויה. ואני שמחה שהכרתי את המקום. וכמובן, המשך יבוא. תמונות יצאו רק מהירוק המקיף את העיירה ומסמטאות שקטות שתי דקות מן ההמולה, לא הצלחתי לצלם כלום ברחובות הראשיים ללא המונים בפריים. אה, והרככבת חזרה היתה על הדקה בזמן!
Sagra delle Castagne di Marradi
שמתקיים מדי יום ראשון באוקטובר. הנסיעה היא ברכבת והנוף עוצר נשימה. הרכבת שמה Faentina, בקו פאנצה-פירנצה, Faenza-Firenze והיא עוברת בגבעות האפנינים ונכנסת לאזור הירוק שמצפון לפירנצה, Mugello, שמאראדי היא חלק ממנו, למעשה טוסקנה.
הנסיעה היא נוף כל הזמן. זיתים, ברושים, כרמים ויערות עד.
הרכבת איחרה ב-51 דקות!, לבריזיגלה היא הגיעה אמנם באיחור של 45 דקות בלבד, אבל למאראדי כבר איחרה יותר. זה היה מעצבן אבל כשהיא הגיעה לתחנה היא זכתה למחיאות כפיים מצד כל יושבי הרכבת, שרוקנה לחלוטין במאראדי. היריד התקיים כל היום וזו היתה שעת צהריים. כבר ביציאה מהתחנה ניתן היה להרגיש בריח הערמונים הנקלים. ועד המרכז העתיק, אולי 500 מטר הליכה, כבר היו דוכנים, כל הברים והמסעדות פתוחים אבל רק במרכז התחיל ממש היריד, מחירו 2 אירו והוא כלל מאות דוכנים ועוד כמה מתחמים בצד. אמא שלי טוענת שהיו שם אלפים.
ייתכן. זה היה המוני ממש ולא בדיוק אירוע שאני נהנית ממנו או רגילה לו. גם אי אפשר היה ממש לראות משהו מהמרכז בגלל הדוכנים וההמונים. אבל ממה שראיתי, מרתק ומסקרן לעתיד. זה אזור, כמובן, לעשות בו הליכות בטבע. כולו טובל בירק. והערמונים מהסביבה, הם ידועים בכל איטליה, יש רכבת קיטור מיוחדת שמוציאים במיוחד בימי הפסטיבל, מוציאים אוטובוסים מכל מיני מקומות. עומס גדול.
מוכרים ביריד ערמונים קלויים, עוגות שונות מקמח ערמונים, רביולי, הקמח עצמו, ועוד ועוד. כמובן ממרחי ערמונים (רגיל, דבש, אגוזי לוז, קקאו), קניתי ממרח אחד כזה, מעולה. יש הפעלות לילדים. אני שמחה שנסענו בכל זאת גם לאירוע שהוא פחות כפי טבענו. ואפילו אחזור ליריד פעם, לבד. לבד יותר קל לנווט במקום כזה.
במבט לאחור, חוויה. ואני שמחה שהכרתי את המקום. וכמובן, המשך יבוא. תמונות יצאו רק מהירוק המקיף את העיירה ומסמטאות שקטות שתי דקות מן ההמולה, לא הצלחתי לצלם כלום ברחובות הראשיים ללא המונים בפריים. אה, והרככבת חזרה היתה על הדקה בזמן!
בדרך לבולוניה עצרנו בדוצה, Dozza, הכפרון עם הקירות המצויירים
ביאנלת קירות מצויירים מתקיימת בכפר מדי שנתיים בשנה לא זוגית והקירות החיצוניים של המקום הקטן הזה מלאים ציורים מביאנלות קודמות, ראיתי ציורים בני 50 שנה גם. באנו ביום שני בבוקר, שקט שקט. בדוצה גם מבצר שניתן לבקר בו (סגור בימי שני) ואנוטקה, בוטיק יין המוכר יינות מאמיליה-רומניה. היא יושבת על הגבול בין רומניה ובין אמיליה והדרך אליה מבריזיגלה יפהפיה ברובה, עברנו גם בעיירת המרחצאות המטופחת ריולו טרמה, Riolo Terme.
אפשר פשוט להנות מהתמונות היפות. המקום קטנטן, יפה ומאוד מומלץ לביקור.
ביאנלת קירות מצויירים מתקיימת בכפר מדי שנתיים בשנה לא זוגית והקירות החיצוניים של המקום הקטן הזה מלאים ציורים מביאנלות קודמות, ראיתי ציורים בני 50 שנה גם. באנו ביום שני בבוקר, שקט שקט. בדוצה גם מבצר שניתן לבקר בו (סגור בימי שני) ואנוטקה, בוטיק יין המוכר יינות מאמיליה-רומניה. היא יושבת על הגבול בין רומניה ובין אמיליה והדרך אליה מבריזיגלה יפהפיה ברובה, עברנו גם בעיירת המרחצאות המטופחת ריולו טרמה, Riolo Terme.
אפשר פשוט להנות מהתמונות היפות. המקום קטנטן, יפה ומאוד מומלץ לביקור.
התמונה השמאלית גם כן צילמתי, הייתי צריכה לבחור, יש עשרות
מודנה נהדרת. זה מקום ללון בו. הדואומו הוא מקום כל כך ייחודי באיטליה משום האדריכלות הרומנסקית, יש רק מעט בניינים כאלה ועוד קתדרלה של עיר!
כשהייתי בפעם האחרונה ב-2011 היו תערוכות מעניינות ממש, שלא הייתי מצפה לראות בעיר שדה. השוק המקורה. בכלל האווירה, בביקור הראשון שלי שם ב-2006 הייתי בשבת ואז כל המרכז היה סגור לכלי רכב, פתוח רק להליכה. היה שוק בחוץ. איזה מרתק.
וכמו שקורה בכל מקום עכשיו, בכל פעם שאני לומדת על עיר, אפילו לא גדולה, פתאום מתגלות עוד אפשרויות לבקר בסביבה. עיירות שכלל לא הכרתי עד אותו רגע, פתאום מסתבר שהן ישנן. ויש מה לראות. העושר לא מצוי. וחלקן גם נגישות בקלות בתחבורה ציבורית ואפילו לא ידעתי. יש טירה כמה עשרות קילומטרים דרומית למודנה, שמורה היטב. יש שמורת טבע שאני רוצה לבקר בה. יש מוזיאון מעניין בעיירה שנקראת Correggio, שהיתה מקום הולדתו של האמן הידוע מפארמה, וכמו רבים זה לא היה שמו האמיתי, הוא קרוי על שם העיירה ממנה בא, Antonio da Correggio.
אותו הדבר לגבי פארמה בשנה הבאה. פתאום מסתבר שכמה יש לראות בסביבה.
אפילו לגבי בולוניה, בשבוע לפני שנסעתי לביקור האחרון קראתי באתר התיירות על 4 עיירות ששתיים לא הכרתי, אחת חשבתי שהיא סתם פרבר מודרני והרביעית חשבתי שאין בכלל מה לראות, ומסתבר שיש ממש. העושר בלתי ייאמן.
מודנה נהדרת. זה מקום ללון בו. הדואומו הוא מקום כל כך ייחודי באיטליה משום האדריכלות הרומנסקית, יש רק מעט בניינים כאלה ועוד קתדרלה של עיר!
כשהייתי בפעם האחרונה ב-2011 היו תערוכות מעניינות ממש, שלא הייתי מצפה לראות בעיר שדה. השוק המקורה. בכלל האווירה, בביקור הראשון שלי שם ב-2006 הייתי בשבת ואז כל המרכז היה סגור לכלי רכב, פתוח רק להליכה. היה שוק בחוץ. איזה מרתק.
וכמו שקורה בכל מקום עכשיו, בכל פעם שאני לומדת על עיר, אפילו לא גדולה, פתאום מתגלות עוד אפשרויות לבקר בסביבה. עיירות שכלל לא הכרתי עד אותו רגע, פתאום מסתבר שהן ישנן. ויש מה לראות. העושר לא מצוי. וחלקן גם נגישות בקלות בתחבורה ציבורית ואפילו לא ידעתי. יש טירה כמה עשרות קילומטרים דרומית למודנה, שמורה היטב. יש שמורת טבע שאני רוצה לבקר בה. יש מוזיאון מעניין בעיירה שנקראת Correggio, שהיתה מקום הולדתו של האמן הידוע מפארמה, וכמו רבים זה לא היה שמו האמיתי, הוא קרוי על שם העיירה ממנה בא, Antonio da Correggio.
אותו הדבר לגבי פארמה בשנה הבאה. פתאום מסתבר שכמה יש לראות בסביבה.
אפילו לגבי בולוניה, בשבוע לפני שנסעתי לביקור האחרון קראתי באתר התיירות על 4 עיירות ששתיים לא הכרתי, אחת חשבתי שהיא סתם פרבר מודרני והרביעית חשבתי שאין בכלל מה לראות, ומסתבר שיש ממש. העושר בלתי ייאמן.
3 ימים בבולוניה. מדוצה המשכנו לבולוניה, שם החל משני בבוקר
ניתן היה למצוא מקומות לינה טובים ובמחיר סביר. אז בשבילי זו היתה פעם שביעית בעיר ומעט הדברים החדשים שעשיתי. הראיתי לאמא שלי את הפיאצות, אכלנו היטב, בריא יחסית, טבעוני וסלטים, ממש היה לי צורך באלה ויש בבולניה כאלה וטובים.
אציין את בוטניקה לאב, Botanica Lab ואת Sosta Emiliana, שצריך לציין שלאחרון באתי מתוך רחמים על כך שבערב שוטטתי וראיתי אפס מבקרים במקום.
קראתי קצת באינטרנט והחלטתי לנסות. המקום חדש וסלטים דווקא שולי שם. העיקר אלה טעימות ממבחר מזונות אופייניים לאמיליה: פרמיג'נו, בלסמי, בשרים כמובן. לי היה צורך עצום בירקות טריים אז הטעימות האמילייניות שלנו הסתכמו בבלסמי ובשמן זית שעטרו את הסלט, והכל היה טרי כל כך ומעולה, ובעל הבית חמוד ביותר. אני מקווה שיצליח.
מרכז בולוניה כמו מרכז פרארה, הוא מופת לעירוניות וכל שנותר לי כתל אביבית הוא להוריק מקנאה. מרחבים ששמים בראש קודם כל את ההליכה ורק בסוף את הרכב הפרטי, מבנה הפוך מזה שמונהג בישראל. אי לכך הרחובות מלאים בהולכי ובהולכות רגל מכל הגילאים, ובחלק מהרחובות מוצבים שולחנות מסעדות ובתי קפה על מה שפעם היה כביש.
זאת עיר מזהירה, אחידה אריכטקטונית, עם תרבות עשירה, האוניברסיטה הראשונה או בין הראשונות באירופה, מלאה אוצרות אמנות ותערוכות מתחלפות מכל סוג, יותר ויותר קוסמופוליטית. תיירות חוץ יש היום יותר מאשר בעבר ומשמעותית, ובכל זאת האווירה עדיין מקומית. כמה סמטאות פה ושם צפופות מדי אבל רוב המרחב מעולה, צבעוני, מעניין, חי והליך. כמה שהליך. תמיד נדמה שזהו, כבר אני מכירה את העיר, את מרכזה לפחות, היטב. ומה כבר יכול לרגש? אבל עובדה. בכל פעם מחדש.
מה שכן היא עיר מעייפת קצת. אז יצאנו מעט להרים.
אני לא תופסת את העיר בתמונות, בוודאי לא את פיאצה מאג'ורה המונומנטלית שסוף סוף, לאחר 13 שנה (הביקור הראשון שלי) חפה כמעט לגמרי מפיגומים. יש אחד זניח, לא משמעותי. והיא זוהרת הפיאצה הזאת. כל תמונה לא תעשה עמה חסד.
אז הבאתי תמונה שצילמתי בחצר האוניברסיטה לשעבר, היום הספריה העירונית ואולם ניתוח הגופות של האוניברסיטה הישנה, שנופץ לרסיסים בינואר 44 על-ידי הפצצה, ושוחזר. החצר הזאת מלאה סמלים של משפחות אצולה ומיוחסות אחרות, שבניהן למדו באוניברסיטה. מאות סמלים יש בחצר הזאת. בעצירה הקצרה שלי במאי בעיר, לכמה שעות, היו פיגומים וכיסויים בחצר, הפעם כלום.
כן, ג'לטו טובות במיוחד הפעם טעמתי ב-Galleria 49 וב-Cremeria San Francesco. בשניה מפנקים במיוחד את הטבעונים. אבל היום גלידה ללא חלב היא עניין שבשגרה גם בעיירות קטנות.
לנו מצויין וזול יחסית לתנאים, ב-Zan Hotel Regina. מחיר של 107 אירו לחדר כולל הכל, ללילה, הוא מציאה שם.
https://www.zanhotel.it/en/hotel-regina-bologna
ניתן היה למצוא מקומות לינה טובים ובמחיר סביר. אז בשבילי זו היתה פעם שביעית בעיר ומעט הדברים החדשים שעשיתי. הראיתי לאמא שלי את הפיאצות, אכלנו היטב, בריא יחסית, טבעוני וסלטים, ממש היה לי צורך באלה ויש בבולניה כאלה וטובים.
אציין את בוטניקה לאב, Botanica Lab ואת Sosta Emiliana, שצריך לציין שלאחרון באתי מתוך רחמים על כך שבערב שוטטתי וראיתי אפס מבקרים במקום.
קראתי קצת באינטרנט והחלטתי לנסות. המקום חדש וסלטים דווקא שולי שם. העיקר אלה טעימות ממבחר מזונות אופייניים לאמיליה: פרמיג'נו, בלסמי, בשרים כמובן. לי היה צורך עצום בירקות טריים אז הטעימות האמילייניות שלנו הסתכמו בבלסמי ובשמן זית שעטרו את הסלט, והכל היה טרי כל כך ומעולה, ובעל הבית חמוד ביותר. אני מקווה שיצליח.
מרכז בולוניה כמו מרכז פרארה, הוא מופת לעירוניות וכל שנותר לי כתל אביבית הוא להוריק מקנאה. מרחבים ששמים בראש קודם כל את ההליכה ורק בסוף את הרכב הפרטי, מבנה הפוך מזה שמונהג בישראל. אי לכך הרחובות מלאים בהולכי ובהולכות רגל מכל הגילאים, ובחלק מהרחובות מוצבים שולחנות מסעדות ובתי קפה על מה שפעם היה כביש.
זאת עיר מזהירה, אחידה אריכטקטונית, עם תרבות עשירה, האוניברסיטה הראשונה או בין הראשונות באירופה, מלאה אוצרות אמנות ותערוכות מתחלפות מכל סוג, יותר ויותר קוסמופוליטית. תיירות חוץ יש היום יותר מאשר בעבר ומשמעותית, ובכל זאת האווירה עדיין מקומית. כמה סמטאות פה ושם צפופות מדי אבל רוב המרחב מעולה, צבעוני, מעניין, חי והליך. כמה שהליך. תמיד נדמה שזהו, כבר אני מכירה את העיר, את מרכזה לפחות, היטב. ומה כבר יכול לרגש? אבל עובדה. בכל פעם מחדש.
מה שכן היא עיר מעייפת קצת. אז יצאנו מעט להרים.
אני לא תופסת את העיר בתמונות, בוודאי לא את פיאצה מאג'ורה המונומנטלית שסוף סוף, לאחר 13 שנה (הביקור הראשון שלי) חפה כמעט לגמרי מפיגומים. יש אחד זניח, לא משמעותי. והיא זוהרת הפיאצה הזאת. כל תמונה לא תעשה עמה חסד.
אז הבאתי תמונה שצילמתי בחצר האוניברסיטה לשעבר, היום הספריה העירונית ואולם ניתוח הגופות של האוניברסיטה הישנה, שנופץ לרסיסים בינואר 44 על-ידי הפצצה, ושוחזר. החצר הזאת מלאה סמלים של משפחות אצולה ומיוחסות אחרות, שבניהן למדו באוניברסיטה. מאות סמלים יש בחצר הזאת. בעצירה הקצרה שלי במאי בעיר, לכמה שעות, היו פיגומים וכיסויים בחצר, הפעם כלום.
כן, ג'לטו טובות במיוחד הפעם טעמתי ב-Galleria 49 וב-Cremeria San Francesco. בשניה מפנקים במיוחד את הטבעונים. אבל היום גלידה ללא חלב היא עניין שבשגרה גם בעיירות קטנות.
לנו מצויין וזול יחסית לתנאים, ב-Zan Hotel Regina. מחיר של 107 אירו לחדר כולל הכל, ללילה, הוא מציאה שם.
https://www.zanhotel.it/en/hotel-regina-bologna
עשינו ביקור קצרצר בעיירת המרחצאות פורטה טרמה, Porretta Terme
רציתי לעלות לאפנינים הבולונייזיים כבר מזמן, הרחק מהעיר, ויצא לנו מזג אוויר מושלם בהרים שם. הביקור היה קצת קצר מדי בגלל כל מיני סיבות שהצטרפו, אבל שמחתי עליו.
אין לי עניין רב במרחצאות אבל העיירה יפה. יש בה אמנם גם בניה מודרנית אבל היא עדינה. המרכז עתיק ויפהפה. יש קצת שיפוצים כרגע, אבל איפה לא. הלינה זולה ובעיירה עצמה כבר מסומנים מסלולי הליכה. היא קרובה לשמורה הגבוהה ביותר באמיליה, Corno alle Scale, שם יש הזדמנויות מעולות ויפהפיות להליכה בטבע. ראו את זה:
http://www.parks.it/parco.corno.scale/Eiti_dettaglio.php?id_iti=1059
אז בעתיד אבוא לכמה ימים לעשות הליכות, כולל עם קבוצות, היום אני מעדיפה הדרכה במקומות יחסית מבודדים, זה מוריד ממני הרבה מהלוגיסטיקה והדאגה להגיע בזמן ולנווט. היום אני גם במצב להצטרף לטיול של קבוצה איטלקית כי אני מרגישה יחסית בטוחה בדיבור שלי, למרות שאני רק בהתחלה, זה היה הטיול הראשון בו ניהלתי שיחות באיטלקית.
עוד יתרון נהדר זה, שקו הרכבת הזה - גם הוא ישן, בין מאה וחמישים שנה - מוביל, דרך פורטה, לטוסקנה, צפון טוסקנה כלומר פיסטויה, שיש שקוראים לה פירנצה הקטנה. בלי קשר לכינוי, היא עיר שמרתקת אותי ואני מתכוונת בעתיד לבוא אליה לכמה ימים. אז פיסטויה - הרי אפנינים - בולוניה/אמיליה, נראה לי שילוב מוצלח מאוד.
מסלול הרכבת להרים, אגב, יפה מאוד בחלקו. צחיח יותר מאשר זה שעשינו למאראדי. עם יותר נהרות נראים לעין. ומקומות הישוב אינם ציוריים כמו בקו ההוא. הרכבות, אבל, ויש לציין זאת, הן הזולות ביותר - כלומר אינן משתייכות לרשת המהירות שהיא היום נרחבת באיטליה - וחל בהן שיפור. הקרונות חדשים ונוחים, יפים, יש בהם חדרי שירותים. בהחלט נעים לנסוע גם ברכבות האלה, בתנאי שהן יוצאות בזמן. וחוץ מאותו איחור בבריזילגה של 45 דקות - תקלה ברכבת - כל הרכבות שלקחנו דייקו, מהירות או פשוטות.
רציתי לעלות לאפנינים הבולונייזיים כבר מזמן, הרחק מהעיר, ויצא לנו מזג אוויר מושלם בהרים שם. הביקור היה קצת קצר מדי בגלל כל מיני סיבות שהצטרפו, אבל שמחתי עליו.
אין לי עניין רב במרחצאות אבל העיירה יפה. יש בה אמנם גם בניה מודרנית אבל היא עדינה. המרכז עתיק ויפהפה. יש קצת שיפוצים כרגע, אבל איפה לא. הלינה זולה ובעיירה עצמה כבר מסומנים מסלולי הליכה. היא קרובה לשמורה הגבוהה ביותר באמיליה, Corno alle Scale, שם יש הזדמנויות מעולות ויפהפיות להליכה בטבע. ראו את זה:
http://www.parks.it/parco.corno.scale/Eiti_dettaglio.php?id_iti=1059
אז בעתיד אבוא לכמה ימים לעשות הליכות, כולל עם קבוצות, היום אני מעדיפה הדרכה במקומות יחסית מבודדים, זה מוריד ממני הרבה מהלוגיסטיקה והדאגה להגיע בזמן ולנווט. היום אני גם במצב להצטרף לטיול של קבוצה איטלקית כי אני מרגישה יחסית בטוחה בדיבור שלי, למרות שאני רק בהתחלה, זה היה הטיול הראשון בו ניהלתי שיחות באיטלקית.
עוד יתרון נהדר זה, שקו הרכבת הזה - גם הוא ישן, בין מאה וחמישים שנה - מוביל, דרך פורטה, לטוסקנה, צפון טוסקנה כלומר פיסטויה, שיש שקוראים לה פירנצה הקטנה. בלי קשר לכינוי, היא עיר שמרתקת אותי ואני מתכוונת בעתיד לבוא אליה לכמה ימים. אז פיסטויה - הרי אפנינים - בולוניה/אמיליה, נראה לי שילוב מוצלח מאוד.
מסלול הרכבת להרים, אגב, יפה מאוד בחלקו. צחיח יותר מאשר זה שעשינו למאראדי. עם יותר נהרות נראים לעין. ומקומות הישוב אינם ציוריים כמו בקו ההוא. הרכבות, אבל, ויש לציין זאת, הן הזולות ביותר - כלומר אינן משתייכות לרשת המהירות שהיא היום נרחבת באיטליה - וחל בהן שיפור. הקרונות חדשים ונוחים, יפים, יש בהם חדרי שירותים. בהחלט נעים לנסוע גם ברכבות האלה, בתנאי שהן יוצאות בזמן. וחוץ מאותו איחור בבריזילגה של 45 דקות - תקלה ברכבת - כל הרכבות שלקחנו דייקו, מהירות או פשוטות.
מה אומר אורלנדה? קראתי ונהנתי מכל רגע
מהצילומים, מתיאורי הנוף וממה שאכלתן.
נהדר שטיילת עם אמא שלך, גם אני טיילתי פעם אחת עם אמא שלי לבד (שאר הטיולים היו במסגרת משפחתית).
תודה על המאמצים שהשקעת, אני מאד מעריכה זאת.
במילה אחת? נהדר
 
מהצילומים, מתיאורי הנוף וממה שאכלתן.
נהדר שטיילת עם אמא שלך, גם אני טיילתי פעם אחת עם אמא שלי לבד (שאר הטיולים היו במסגרת משפחתית).
תודה על המאמצים שהשקעת, אני מאד מעריכה זאת.
במילה אחת? נהדר
 
כמעט נפגשנו בדוצה, אוקטובר לפני שנה.
תענוג לקרוא וגם טיפה להיזכר, לא טיול חופף, אבל היינו בדוצה ובולוניה ועוד לכיוון אחר, הציורים שצילמת חדשים לזכרוני.
תגידי, אפשר כתובת (לעתיד לבוא) וגם תרגום ל "שכרתי שתי נסיעות אצל ג'נלוקה קאפרילי שהכרתי מטיול ב-2018, התחברנו ובשנים הקרובות אבוא להתארח אצלו ואצל אשתו במקום האירוח החדש שלהם, בגבעות רומניה לא רחוק מסן מרינו, ומהאדריאטי"
מבקשת קישור אם יש אתר, או את השם כתוב באיטלקית, וגם, מה זה שכרנו נסיעות, נהג עם מכונית? מורה דרך? תודה.
היינו עם מכונית שכורה, לא היה קל, המון יתרונות לטיול 2 כוכבים, אבל התפזרנו ונהגתי בלי סוף (עניין של תכנון לא כ"כ מתאים).
תענוג לקרוא וגם טיפה להיזכר, לא טיול חופף, אבל היינו בדוצה ובולוניה ועוד לכיוון אחר, הציורים שצילמת חדשים לזכרוני.
תגידי, אפשר כתובת (לעתיד לבוא) וגם תרגום ל "שכרתי שתי נסיעות אצל ג'נלוקה קאפרילי שהכרתי מטיול ב-2018, התחברנו ובשנים הקרובות אבוא להתארח אצלו ואצל אשתו במקום האירוח החדש שלהם, בגבעות רומניה לא רחוק מסן מרינו, ומהאדריאטי"
מבקשת קישור אם יש אתר, או את השם כתוב באיטלקית, וגם, מה זה שכרנו נסיעות, נהג עם מכונית? מורה דרך? תודה.
היינו עם מכונית שכורה, לא היה קל, המון יתרונות לטיול 2 כוכבים, אבל התפזרנו ונהגתי בלי סוף (עניין של תכנון לא כ"כ מתאים).
טוב, הדיווח משנה שעברה נמחק...
בסוף מאי 18 הייתי באזור
האדריאטי, על חוף הים וטיפה פנימה. זה היה ספונטני, לברוח מ-28-30 מעלות שהיו בסביבות בולוניה. בסוף השהות שלי בכפר קטן בגבעות טיפה פנימה מהים, שאלתי את בעלת הבית שלי (לנתי כאן: http://www.bedandbreakfastsantarcangelo.it/)
אם היא מכירה מישהו שיכול להסיע אותי.
הרעיון היה, שלא היה לי חשק לרדת עם המזוודה עד תחנת הרכבת (זו היתה הליכה קצת ארוכה) וידעתי שהרכבת נוסעת במקביל לויה אמיליה, הדרך שפרצו הרומאים באזור לפני 2,000 שנה.
ידעתי שהדרך האחרת, דרך הגבעות, יפהפיה, כי ראיתי תמונות. שאלתי אם היא מכירה שיכול להסיע אותי עד העיר השכנה שעניינה אותי ממילא, ומשם אקח את הרכבת לבולוניה. אבל ביקשתי שזה ייעשה דרך הגבעות ולא דרך האוטוסטרדה, שהיא כפי שבטח ראית, לא מעניינת. ובמקרה לג'נלוקה היה זמן. הוא עושה הסעות בכל רחבי איטליה ולפעמים מחוצה לה ויש לו גם רישיון לאוטובוס אבל היום הוא עושה הסעות במכונית רגילה או בכזאת שמתאימה לעד 8 אנשים.
כאמור במקרה היה לו זמן בבוקר ההוא והקלקנו מייד. אז האיטלקית המדוברת שלי היתה כמעט לא קיימת אבל שנינו מדברים צרפתית טובה והסתדרנו. הוא לא מדבר מילה אנגלית. הפעם עשיתי תכנון כזה שבין פרארה ובריזיגלה הדרך להתנייד בתחבורה ציבורית היתה ארוכה וכיוון שאמא שלי לא אוהבת לסחוב מזוודה הרבה, וגם לא רגילה לזה, ידעתי שצריך הסעה ישירה. ואחר כך מבריזיגלה לבולוניה קצת בשביל הפינוק - הדרך די ישירה, רק צריך לסחוב מזוודה לתחנה 10 דקות - וקצת בשביל לעבור בדוצה, ביקשתי שייקח אותנו גם את הדרך הזאת.
Gianluca Caprili. הוא בווטסאפ. אם את יכולה לעשות כך שיהיה לך תרגום ישיר לאיטלקית או לצרפתית, זו הדרך. הוא נהג מצויין ואיש עדין-נפש ונדיב.
הוא גר בגבעות רומניה ולאחרונה הוא חושב להשכיר חלק מביתו, עליית הגג, לתיירים. אז יכול להיות שאסע לשם בשנה הבאה כי זה אזור שמעניין אותי, אבוא לשם מרומא דרך מארקה, le Marche, שהוא גר על הגבול בדיוק, מארקה-רומניה. כרגע הוא רוצה "להתאמן" עם אנשים שהוא יחסית מכיר אז הוא בינתיים לא מפרסם את המקום באיי ב+ב.
אבל נסיעות, תפדלי, תלוי כמובן באזור הגיאוגרפי באיטליה. הוא סיפר לי שהוא מסיע אנשים שגרים ליד המונבלאן ורוצים לנפוש בים בקיץ באדריאטי, הוא נוסע עד שם 500 קילומטר, מסיע לים ובתוך שבוע-שבועיים מחזיר אותם לצד השני של איטליה.
הפעם אני כבר יכולה לדבר איטלקית והיה לנו כיף. הדרך היתה מעניינת, קצת שמעתי היסטוריה, גיאוגרפיה, הוא זיהה חלק מהגידולים שמגדלים בשדות, דיבר על הסוג של טראסה שמצאנו במקום אחד מתחת לנהר, כדי למנוע גלישה של המים במקרה של הפצה, לשדות ולכבישים. הוא נהדר ואני שמחה שנמשיך להיות בקשר.
בסוף מאי 18 הייתי באזורהאדריאטי, על חוף הים וטיפה פנימה. זה היה ספונטני, לברוח מ-28-30 מעלות שהיו בסביבות בולוניה. בסוף השהות שלי בכפר קטן בגבעות טיפה פנימה מהים, שאלתי את בעלת הבית שלי (לנתי כאן: http://www.bedandbreakfastsantarcangelo.it/)
אם היא מכירה מישהו שיכול להסיע אותי.
הרעיון היה, שלא היה לי חשק לרדת עם המזוודה עד תחנת הרכבת (זו היתה הליכה קצת ארוכה) וידעתי שהרכבת נוסעת במקביל לויה אמיליה, הדרך שפרצו הרומאים באזור לפני 2,000 שנה.
ידעתי שהדרך האחרת, דרך הגבעות, יפהפיה, כי ראיתי תמונות. שאלתי אם היא מכירה שיכול להסיע אותי עד העיר השכנה שעניינה אותי ממילא, ומשם אקח את הרכבת לבולוניה. אבל ביקשתי שזה ייעשה דרך הגבעות ולא דרך האוטוסטרדה, שהיא כפי שבטח ראית, לא מעניינת. ובמקרה לג'נלוקה היה זמן. הוא עושה הסעות בכל רחבי איטליה ולפעמים מחוצה לה ויש לו גם רישיון לאוטובוס אבל היום הוא עושה הסעות במכונית רגילה או בכזאת שמתאימה לעד 8 אנשים.
כאמור במקרה היה לו זמן בבוקר ההוא והקלקנו מייד. אז האיטלקית המדוברת שלי היתה כמעט לא קיימת אבל שנינו מדברים צרפתית טובה והסתדרנו. הוא לא מדבר מילה אנגלית. הפעם עשיתי תכנון כזה שבין פרארה ובריזיגלה הדרך להתנייד בתחבורה ציבורית היתה ארוכה וכיוון שאמא שלי לא אוהבת לסחוב מזוודה הרבה, וגם לא רגילה לזה, ידעתי שצריך הסעה ישירה. ואחר כך מבריזיגלה לבולוניה קצת בשביל הפינוק - הדרך די ישירה, רק צריך לסחוב מזוודה לתחנה 10 דקות - וקצת בשביל לעבור בדוצה, ביקשתי שייקח אותנו גם את הדרך הזאת.
Gianluca Caprili. הוא בווטסאפ. אם את יכולה לעשות כך שיהיה לך תרגום ישיר לאיטלקית או לצרפתית, זו הדרך. הוא נהג מצויין ואיש עדין-נפש ונדיב.
הוא גר בגבעות רומניה ולאחרונה הוא חושב להשכיר חלק מביתו, עליית הגג, לתיירים. אז יכול להיות שאסע לשם בשנה הבאה כי זה אזור שמעניין אותי, אבוא לשם מרומא דרך מארקה, le Marche, שהוא גר על הגבול בדיוק, מארקה-רומניה. כרגע הוא רוצה "להתאמן" עם אנשים שהוא יחסית מכיר אז הוא בינתיים לא מפרסם את המקום באיי ב+ב.
אבל נסיעות, תפדלי, תלוי כמובן באזור הגיאוגרפי באיטליה. הוא סיפר לי שהוא מסיע אנשים שגרים ליד המונבלאן ורוצים לנפוש בים בקיץ באדריאטי, הוא נוסע עד שם 500 קילומטר, מסיע לים ובתוך שבוע-שבועיים מחזיר אותם לצד השני של איטליה.
הפעם אני כבר יכולה לדבר איטלקית והיה לנו כיף. הדרך היתה מעניינת, קצת שמעתי היסטוריה, גיאוגרפיה, הוא זיהה חלק מהגידולים שמגדלים בשדות, דיבר על הסוג של טראסה שמצאנו במקום אחד מתחת לנהר, כדי למנוע גלישה של המים במקרה של הפצה, לשדות ולכבישים. הוא נהדר ואני שמחה שנמשיך להיות בקשר.
אני אוהבת שהאזור הזה הוא המקור לביטוי לחצות את הרוביקון
וגם "הפור נפל".
http://www.isentieridellaltorubicone.it/en/homepage-2/#pll_switcher
ואני כבר מחכה ללכת את אחד השבילים של הרוביקון העליון. מה שאני קוראת לו, כמו טוסקנה רק ללא התיירים.
מארקה, ליד, זה גם ים וגם המון "כמו טוסקנה" ללא התייריים. לונלי פלאנט החליט שמארקה זה אזור לבקר בו ב-2020. אבל הוא החליט משהו דומה גם לגבי פיימונטה ו-2019 ולא קראתי שזה הפך את האזור לעמוס. במיוחד מעניינת אותי אורבינו, Urbino, אני אוהבת מקומות כאלה. הארמון נשמר כפי שהיה ברנסנס, שאז היא נשלטה על ידי שליט יחסית נאור. למעשה, הוא שלט גם על הכפרים בסביבה. זה מקום הולדתו של רפאלו (רפאל) ויש תמונה/תמונות מפורסמות שלו שנשמרו בארמון עד היום.
וגם "הפור נפל".
http://www.isentieridellaltorubicone.it/en/homepage-2/#pll_switcher
ואני כבר מחכה ללכת את אחד השבילים של הרוביקון העליון. מה שאני קוראת לו, כמו טוסקנה רק ללא התיירים.
מארקה, ליד, זה גם ים וגם המון "כמו טוסקנה" ללא התייריים. לונלי פלאנט החליט שמארקה זה אזור לבקר בו ב-2020. אבל הוא החליט משהו דומה גם לגבי פיימונטה ו-2019 ולא קראתי שזה הפך את האזור לעמוס. במיוחד מעניינת אותי אורבינו, Urbino, אני אוהבת מקומות כאלה. הארמון נשמר כפי שהיה ברנסנס, שאז היא נשלטה על ידי שליט יחסית נאור. למעשה, הוא שלט גם על הכפרים בסביבה. זה מקום הולדתו של רפאלו (רפאל) ויש תמונה/תמונות מפורסמות שלו שנשמרו בארמון עד היום.
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.