סיכום: 11 יום בפיימונטה ובליגוריה
- פותח הנושא אורלנדה
- פורסם בתאריך
שילוב מושלם. בשנים האחרונות אני הולכת ומעדיפה התמקמות באזור
אחד יחסית מצומצם, על-פני קפיצות של מאות קילומטרים בין יעדים. שנה שלישית שלי ברציפות בליגוריה, קשה לי להינתק ממנה. ב-30.9.2015 עשיתי יום קצר בגנואה (פעם אחת נקבתי בשם זה להקל על חיפוש בפורום. מרגע זה, ג'נובה כפי שהיא צריכה להיקרא). זה היה בתוך שבוע בפינאלה ליגורה והסביבה, כמה עיירות וכפרים יפהפיים מערבית לג'נובה. בדרך למלפנסה עצרתי בעיר ובתוך דקות ידעתי שאני אוהבת אותה. נשבעתי לחזור, עברו שנתיים ובאה החלטה. מה שעזר לי זה האירוע Rolli Days, 14-15.10.2017, אירוע שמתקיים פעמיים בשנה ובו נפתחים עשרות ארמונות שבימים כתיקונם סגורים לביקור כי הם בבעלות פרטית. מוצעים בהם סיורים מודרכים, לפחות בחלקים הפתוחים לקהל, באחרים אפשר להסתובב לבד, כמעט תמיד באלה שרק המבואה פתוחה.
ארמונות שהם מוזיאונים ופתוחים כל השנה, הציעו כניסה חינם או מוזלת באותו היום. ביום הראשון ראיתי רק מעט כי הייתי רוויה מאוד אחרי יום גדוש שלפני כן. ביום השני בא לי יותר חשק וזה היה כיף גדול ומרתק. אני מתכוונת לחזור לעוד מהאירוע הזה.
בכלל, ג'נובה היא מבחינתי כרגע העיר המרתקת באיטליה וכה שמחתי על השבוע שעשיתי בה, ביום שיצאתי ממנה שמחתי לחזור אליה בערב. המחשבה ללון בה שבוע באה בעקבות אזהרה על גשמי זעף שעלולים להתחיל כבר בשבוע השני של אוקטובר. בפועל היה שבוע מושלם, כשגשמי זעף היו קצת בספטמבר היבש בדרך כלל, והתחזית היא לעוד מהם ממש תיכף, בימים הבאים. זו בעיה אמיתית בליגוריה וכדאי להיערך אליה.
ציוותי את ג'נובה והסביבה עם 4 ימים בפיימונטה, בעיירה אקווי טרמה, ולא היה יכול להיות שילוב טוב מזה.
אחד יחסית מצומצם, על-פני קפיצות של מאות קילומטרים בין יעדים. שנה שלישית שלי ברציפות בליגוריה, קשה לי להינתק ממנה. ב-30.9.2015 עשיתי יום קצר בגנואה (פעם אחת נקבתי בשם זה להקל על חיפוש בפורום. מרגע זה, ג'נובה כפי שהיא צריכה להיקרא). זה היה בתוך שבוע בפינאלה ליגורה והסביבה, כמה עיירות וכפרים יפהפיים מערבית לג'נובה. בדרך למלפנסה עצרתי בעיר ובתוך דקות ידעתי שאני אוהבת אותה. נשבעתי לחזור, עברו שנתיים ובאה החלטה. מה שעזר לי זה האירוע Rolli Days, 14-15.10.2017, אירוע שמתקיים פעמיים בשנה ובו נפתחים עשרות ארמונות שבימים כתיקונם סגורים לביקור כי הם בבעלות פרטית. מוצעים בהם סיורים מודרכים, לפחות בחלקים הפתוחים לקהל, באחרים אפשר להסתובב לבד, כמעט תמיד באלה שרק המבואה פתוחה.
ארמונות שהם מוזיאונים ופתוחים כל השנה, הציעו כניסה חינם או מוזלת באותו היום. ביום הראשון ראיתי רק מעט כי הייתי רוויה מאוד אחרי יום גדוש שלפני כן. ביום השני בא לי יותר חשק וזה היה כיף גדול ומרתק. אני מתכוונת לחזור לעוד מהאירוע הזה.
בכלל, ג'נובה היא מבחינתי כרגע העיר המרתקת באיטליה וכה שמחתי על השבוע שעשיתי בה, ביום שיצאתי ממנה שמחתי לחזור אליה בערב. המחשבה ללון בה שבוע באה בעקבות אזהרה על גשמי זעף שעלולים להתחיל כבר בשבוע השני של אוקטובר. בפועל היה שבוע מושלם, כשגשמי זעף היו קצת בספטמבר היבש בדרך כלל, והתחזית היא לעוד מהם ממש תיכף, בימים הבאים. זו בעיה אמיתית בליגוריה וכדאי להיערך אליה.
ציוותי את ג'נובה והסביבה עם 4 ימים בפיימונטה, בעיירה אקווי טרמה, ולא היה יכול להיות שילוב טוב מזה.
אקווי טרמה ופיימונטה
Acqui Terme. המלצה עתיקה של דיאנה סטרינטי-באואר, לשעבר בעלת B&B באקווי (אני מנחשת שבגבעות שסביבה). זו עיירה של כ-20,000 והיא יפהפיה. מוקפת כולה גבעות מכל צד, נהר בדרומה. עתיקות רומיות בדמות כמה קשתות של מוביל מים, צמוד לנהר.
במרכז אקווי לה בולנטה (La Bollente), מעיין שנובע בטמפרטורה של 75 מעלות ומפיץ אדים וריח גופרית. בכל יום באתי לבולנטה לנשום את האדים, אחרים באים כל הזמן למלא מים בבקבוקים, פעם אחת ראיתי אישה מפנה פני תינוק למעיין במשך דקות ארוכות. באחד הימים הארוכים שעשיתי מחוץ לאקווי לא הספקתי לבוא למעיין וביום שאחר כך הרגשתי שאני הולכת להיות חולה. ידעתי שזה לא יקרה ולא יכול לקרות. נכנסתי למיטה לאחר ארוחת הבוקר לנמנום טרוף, קמתי מחודשת, הלכתי לנהר לעשות מדיטציה, שוטטתי קצת בסביבה וחזרתי למלון לשנת צהריים. קמתי חדשה והלכתי לארוחת ערב היאה למלכות. מובן שלא פספסתי שאיפה של אדי הבולנטה באותו יום. זה היה מוצלח ממש כי היה יום ראשון וכל העיירה היתה בחוץ בשעת הפאסג'טה, 5-6, ופיאצה דלה בולנטה שקקה.
בצמוד לנהר שביל הליכה נפלא של 2 ק"מ הלוך, שניים חזור. אפשר בקלות להרגיש שאת בטבע מפני שגם בצד השני, מעבר לכביש שבקושי שומעים אותו, גבעות וצבעי סתיו. פיימונטה סובלת מבצורת כרגע אז הצהוב והאדמדם הקדימו לבוא. בלתי נשכח הנוף.
יש גם כמה מסלולי הליכה של טרקינג ממש, עד 12 ק"מ ואפילו 15, מאקווי, משולטים לפחות בחלקם. אבל כיוון שעשיתי טרק ארוך באחד הימים בהרי פיימונטה (22 ק"מ), לא היה לי כח בגוף לעשות את הטרקים שנמצאים במרחק הליכה מאקווי. בפעם הבאה.
Acqui Terme. המלצה עתיקה של דיאנה סטרינטי-באואר, לשעבר בעלת B&B באקווי (אני מנחשת שבגבעות שסביבה). זו עיירה של כ-20,000 והיא יפהפיה. מוקפת כולה גבעות מכל צד, נהר בדרומה. עתיקות רומיות בדמות כמה קשתות של מוביל מים, צמוד לנהר.
במרכז אקווי לה בולנטה (La Bollente), מעיין שנובע בטמפרטורה של 75 מעלות ומפיץ אדים וריח גופרית. בכל יום באתי לבולנטה לנשום את האדים, אחרים באים כל הזמן למלא מים בבקבוקים, פעם אחת ראיתי אישה מפנה פני תינוק למעיין במשך דקות ארוכות. באחד הימים הארוכים שעשיתי מחוץ לאקווי לא הספקתי לבוא למעיין וביום שאחר כך הרגשתי שאני הולכת להיות חולה. ידעתי שזה לא יקרה ולא יכול לקרות. נכנסתי למיטה לאחר ארוחת הבוקר לנמנום טרוף, קמתי מחודשת, הלכתי לנהר לעשות מדיטציה, שוטטתי קצת בסביבה וחזרתי למלון לשנת צהריים. קמתי חדשה והלכתי לארוחת ערב היאה למלכות. מובן שלא פספסתי שאיפה של אדי הבולנטה באותו יום. זה היה מוצלח ממש כי היה יום ראשון וכל העיירה היתה בחוץ בשעת הפאסג'טה, 5-6, ופיאצה דלה בולנטה שקקה.
בצמוד לנהר שביל הליכה נפלא של 2 ק"מ הלוך, שניים חזור. אפשר בקלות להרגיש שאת בטבע מפני שגם בצד השני, מעבר לכביש שבקושי שומעים אותו, גבעות וצבעי סתיו. פיימונטה סובלת מבצורת כרגע אז הצהוב והאדמדם הקדימו לבוא. בלתי נשכח הנוף.
יש גם כמה מסלולי הליכה של טרקינג ממש, עד 12 ק"מ ואפילו 15, מאקווי, משולטים לפחות בחלקם. אבל כיוון שעשיתי טרק ארוך באחד הימים בהרי פיימונטה (22 ק"מ), לא היה לי כח בגוף לעשות את הטרקים שנמצאים במרחק הליכה מאקווי. בפעם הבאה.
Roccaverano והסביבה
יום טיול רגלי ברוקהווראנו, שם אגב, עושים גבינת עיזים עדינה מאוד בשם רוביולה, ובכפרים שסביבה. פגשתי את ג'וזפה מתאו רוסי במלון שלי, הוא גר כמה דקות משם. נסענו משהו כמו 20 ק"מ לדרום מערב בדרך שחלקה יפהפיה, במיוחד כשהיא מתחילה לעלות (שיהיה בריא איך שהוא מרגיש נוח בסיבובים החדים הללו, עברו מכוניות אחרות במרחק סנטימטרים.
עשינו טרק של כ-22 ק"מ בין כמה כפרים, בגובה של 600-700 מטרים מעל פני האדמה. הגענו לרוקה בצהריים, נחנו אולי חצי שעה (קנה לי עוגת אגוזי לוז כצ'ופר) והמשכנו הלאה. כ-6.5 שעות הליכה. ביערות, זרועי ערמונים עכשיו, עם כמה מטעי לוז ואפילו מטע מלך אחד ראינו. הלכנו קצת בכבישים, עברנו ליד חוות, בתוך חווה אחת ממש. ראינו רק ציפורים, לטאות, חרדון אחד מהמם בירוק זוהר ופסיון, שאגב מותר בצייד, לצערי. הוא הצטער שלא יצא לנו לראות צבאים הפעם.
ג'וזפה עושה חצי-חצי הליכות ברגל ורכיבות באופני הרים. הוא נחמד ונעים ויודע את סביבתו. אחרי שנשבר טיפה הקרח בינינו (בהתחלה הרגיש צורך לדבר כל הזמן) הכל הלך חלק והיה נורא כיף. זו סביבה יפהפיה וגם אם הראות לא היתה מושלמת ובהתחלה היה קצת לח, בהמשך התייבש והיה נוח מאוד להליכה. תענוג. נדברנו להיפגש פעם לעוד הליכות, כולל בליגוריה ההררית הסמוכה לאקווי, סיפור שונה לגמרי מבחינת הטבע שיש לראות.
זה האתר שלו:
https://piemontexperiences.com
יום טיול רגלי ברוקהווראנו, שם אגב, עושים גבינת עיזים עדינה מאוד בשם רוביולה, ובכפרים שסביבה. פגשתי את ג'וזפה מתאו רוסי במלון שלי, הוא גר כמה דקות משם. נסענו משהו כמו 20 ק"מ לדרום מערב בדרך שחלקה יפהפיה, במיוחד כשהיא מתחילה לעלות (שיהיה בריא איך שהוא מרגיש נוח בסיבובים החדים הללו, עברו מכוניות אחרות במרחק סנטימטרים.
עשינו טרק של כ-22 ק"מ בין כמה כפרים, בגובה של 600-700 מטרים מעל פני האדמה. הגענו לרוקה בצהריים, נחנו אולי חצי שעה (קנה לי עוגת אגוזי לוז כצ'ופר) והמשכנו הלאה. כ-6.5 שעות הליכה. ביערות, זרועי ערמונים עכשיו, עם כמה מטעי לוז ואפילו מטע מלך אחד ראינו. הלכנו קצת בכבישים, עברנו ליד חוות, בתוך חווה אחת ממש. ראינו רק ציפורים, לטאות, חרדון אחד מהמם בירוק זוהר ופסיון, שאגב מותר בצייד, לצערי. הוא הצטער שלא יצא לנו לראות צבאים הפעם.
ג'וזפה עושה חצי-חצי הליכות ברגל ורכיבות באופני הרים. הוא נחמד ונעים ויודע את סביבתו. אחרי שנשבר טיפה הקרח בינינו (בהתחלה הרגיש צורך לדבר כל הזמן) הכל הלך חלק והיה נורא כיף. זו סביבה יפהפיה וגם אם הראות לא היתה מושלמת ובהתחלה היה קצת לח, בהמשך התייבש והיה נוח מאוד להליכה. תענוג. נדברנו להיפגש פעם לעוד הליכות, כולל בליגוריה ההררית הסמוכה לאקווי, סיפור שונה לגמרי מבחינת הטבע שיש לראות.
זה האתר שלו:
https://piemontexperiences.com
קאמפו ליגורה ואובאדה - Campo Ligure, Ovada
קאמפו ליגורה נמצאת רשמית כבר בליגוריה והיא וגם אובאדה נמצאות שתיהן על קו הרכבת לג'נובה. כמה נכון זה לשבת על קו רכבת ארוך ולהנות מהפנינים שלאורכו. ובסוף לקחת אותו ליעד הסופי, ג'נובה, כפי שעשיתי. חוסך כל כך הרבה זמן בהתניידות. וזו, אגב, נסיעה יפהפיה בין גבעות ואחר כך, לקראת קאמפו ליגורה, כבר בין הרים, הרכבת עולה לקראת ליגוריה ההררית ויורדת חזרה לקראת ג'נובה שעל הים.
קאמפו ליגורה קיבלה אות "הכפר היפה באיטליה", יחד עם עוד כמה עשרות ברחבי המדינה. האווירה בכפר לא היתה כל כך לטעמי מהרגע הראשון והעובדה שהגעתי, במחשבה מאוחרת, למוזיאון שזירת הזהב והכסף, Filigrana, והעדפתי לוותר עליו למרות שהיו עוד 40 דקות עד סגירתו להפסקת צהריים. זו היתה החמצה. בהפסקת הצהריים היה כמעט מת לגמרי. אבל בכל זאת, יש שם טירה שמעל הכפר עם נופים יפהפיים, ישנו גן טונין (טונין = ג'נפרנקו טימוסי שפיסל יצירות בעץ וגן שלם מוקדש לו, עם כ-10-15 יצירות) וכן...ישנן הסמטאות הליגוריות שאני כל כך אוהבת. אז בהתחשב בזה שעוד אחזור לאזור הזה - הוא נמצא בלב פארק ביגואה, שזה אזור טרקינג מרכזי - לא היה נורא שהחמצתי את המוזיאון. עמדתי כפיצוי קטן בחלון ראווה של צורפת, והיצירות האלה מקסימות בעדינותן.
אובאדה - massimop מפודורס אמרה שזו פנינה, וצדקה. מהרכבת יש הליכה של 2 קילומטר עד הרובע העתיק הקטן ואין לתאר איזה יופי זה, איך משלבים חדש וישן, איזה יופי הירוק והצבעים. המרכז העתיק גם הוא מקסים, יש עכשיו קצת בניה חדשה ואיזה יופי לראות שהיא משתלבת בישן ויוצרת עמו הרמוניוה מקסימה. בקתדרלה שבמרכז עמדה ב-4 אחר הצהריים מכונית הלוויות אבל שעה אחר כך נערכו לחתונה ופשוט נהניתי לשבת בכיכר ולראות את האורחות.ים ואת בעל ובעלת השמחה. אובאדה נשלטה במשך השנים על-ידי ג'נובה, המעצמה הימית, "לה סופרבה", הגאה, ולכן גם בה יש סמטאות ליגוריות, אבל הן מישוריות לעומת מה שקורה בדרך כלל, שהן במדרון. יש שלל בניינים יפהפיים עם ציורים עליהם, לא כולם במצב של שיפוץ טוב אבל זה חלק מההנאה, משהו עתיק ומט לנפול.
כמה אנשים שמו באתר wikiloc מסלולים להליכה באזור ושמחתי שלא עשיתי אותם. כי לאובאדה אני חוזרת ללון בסופ"ש, ולאכול וגם, לעשות טרקינג. אהבה ממבט ראשון.
שתי הודעות על לוח המודעות בכנסיה הדומיניקנית באובאדה: "צליאקים מבקשים לחם קודש ללא גלוטן" ו-"לאדוננו דרכים רבות להתקשר עמנו. מה שבטוח הוא, שלעולם אינו מתקשר אלינו בטלפון. נא לא לשכוח לכבותו". משהו כזה.
קאמפו ליגורה נמצאת רשמית כבר בליגוריה והיא וגם אובאדה נמצאות שתיהן על קו הרכבת לג'נובה. כמה נכון זה לשבת על קו רכבת ארוך ולהנות מהפנינים שלאורכו. ובסוף לקחת אותו ליעד הסופי, ג'נובה, כפי שעשיתי. חוסך כל כך הרבה זמן בהתניידות. וזו, אגב, נסיעה יפהפיה בין גבעות ואחר כך, לקראת קאמפו ליגורה, כבר בין הרים, הרכבת עולה לקראת ליגוריה ההררית ויורדת חזרה לקראת ג'נובה שעל הים.
קאמפו ליגורה קיבלה אות "הכפר היפה באיטליה", יחד עם עוד כמה עשרות ברחבי המדינה. האווירה בכפר לא היתה כל כך לטעמי מהרגע הראשון והעובדה שהגעתי, במחשבה מאוחרת, למוזיאון שזירת הזהב והכסף, Filigrana, והעדפתי לוותר עליו למרות שהיו עוד 40 דקות עד סגירתו להפסקת צהריים. זו היתה החמצה. בהפסקת הצהריים היה כמעט מת לגמרי. אבל בכל זאת, יש שם טירה שמעל הכפר עם נופים יפהפיים, ישנו גן טונין (טונין = ג'נפרנקו טימוסי שפיסל יצירות בעץ וגן שלם מוקדש לו, עם כ-10-15 יצירות) וכן...ישנן הסמטאות הליגוריות שאני כל כך אוהבת. אז בהתחשב בזה שעוד אחזור לאזור הזה - הוא נמצא בלב פארק ביגואה, שזה אזור טרקינג מרכזי - לא היה נורא שהחמצתי את המוזיאון. עמדתי כפיצוי קטן בחלון ראווה של צורפת, והיצירות האלה מקסימות בעדינותן.
אובאדה - massimop מפודורס אמרה שזו פנינה, וצדקה. מהרכבת יש הליכה של 2 קילומטר עד הרובע העתיק הקטן ואין לתאר איזה יופי זה, איך משלבים חדש וישן, איזה יופי הירוק והצבעים. המרכז העתיק גם הוא מקסים, יש עכשיו קצת בניה חדשה ואיזה יופי לראות שהיא משתלבת בישן ויוצרת עמו הרמוניוה מקסימה. בקתדרלה שבמרכז עמדה ב-4 אחר הצהריים מכונית הלוויות אבל שעה אחר כך נערכו לחתונה ופשוט נהניתי לשבת בכיכר ולראות את האורחות.ים ואת בעל ובעלת השמחה. אובאדה נשלטה במשך השנים על-ידי ג'נובה, המעצמה הימית, "לה סופרבה", הגאה, ולכן גם בה יש סמטאות ליגוריות, אבל הן מישוריות לעומת מה שקורה בדרך כלל, שהן במדרון. יש שלל בניינים יפהפיים עם ציורים עליהם, לא כולם במצב של שיפוץ טוב אבל זה חלק מההנאה, משהו עתיק ומט לנפול.
כמה אנשים שמו באתר wikiloc מסלולים להליכה באזור ושמחתי שלא עשיתי אותם. כי לאובאדה אני חוזרת ללון בסופ"ש, ולאכול וגם, לעשות טרקינג. אהבה ממבט ראשון.
שתי הודעות על לוח המודעות בכנסיה הדומיניקנית באובאדה: "צליאקים מבקשים לחם קודש ללא גלוטן" ו-"לאדוננו דרכים רבות להתקשר עמנו. מה שבטוח הוא, שלעולם אינו מתקשר אלינו בטלפון. נא לא לשכוח לכבותו". משהו כזה.
מלון אריסטון, אקווי טרמה
היה מוצלח מאוד בסך הכל. רק צריך לדעת שהוא מארח מבוגרים, כמעט רק. הם באים לטיפולים בספא ובמרחצאות השונים בעיירה. כשנכנסתי לאכול במלון ארוחת ערב, כשהגעתי לאחר 12 שעות בדרכים ולא היה לי כח לצאת למסעדה, חטפתי שוק כשהבנתי שאני מורידה מייד את ממוצע הגילאים, ובאופן משמעותי. אבל אחר כך התרגלתי ולמעשה זו בעיה רק שלי, לא של הזולת. בהמשך אכלתי בערב אחר גם כן במלון, כשחזרתי מקאמפו ליגורה ומאובאדה ולא בא לי לחפש מסעדה.
הם מציעים פנסיון מלא אבל לא צריך להודיע להם מראש על הכוונה לאכול. אפשר פשוט לבוא בערב והם יפתחו לך שולחן. איכות הבישול מעולה ממש, על רמה גבוהה ביותר. ויש המון אוכל, כולל מזנון שלם הכולל ירקות שונים. יש מגש גבינות, יש פרימי - מנות פתיחה שכוללות פסטה בדרך כלל, מרק גם יתכן, וסקונדי - מנות בשר או דגים. מהפרימי ומהסקונדי יש בכל ערב שתי בחירות, משתנות כאמור מדי יום. יש קינוחים, כולל הפירות המצוינים שהם מגישים גם בארוחת הבוקר. זו האחרונה, אגב, דלה להפתיע, בהתחשב באיכות המזון שבערב. על ארוחת הערב הם גובים מחיר מגוחך של 20 אירו. זה כמעט חינם, שוב, בהתחשב בנדיבות, בגיוון ובאיכות המזון. מחיר זה אינו כולל שתיה אז נוספו לכל ארוחה 2 אירו על בקבוק מים גדול.
זו משפחה שמנהלת את המלון מזה שנים, אולי 100 אולי יותר, זה מלון נוח, נעים ומקצועי. והיה שקט בלילה. תענוג. המכוניות שבתמונה, אגב, מטעות. המלון צופה על פיאצה יפהפיה ושקטה, עם עצי ערמון. והוא קרוב מאוד לקורסו באניי המקסים, שמביא אותך עד הנהר. לראות את קורסו באניי ולהבין איך יכול וצריך להיראות רחוב עירוני, כזה שעושה חשק להסתובב בו.
המלון במרחק 200 מטר מתחנת הרכבת, בהליכה יפהפיה לאורך שדרת ערמונים.
http://tinyurl.com/y9uo6hyo
היה מוצלח מאוד בסך הכל. רק צריך לדעת שהוא מארח מבוגרים, כמעט רק. הם באים לטיפולים בספא ובמרחצאות השונים בעיירה. כשנכנסתי לאכול במלון ארוחת ערב, כשהגעתי לאחר 12 שעות בדרכים ולא היה לי כח לצאת למסעדה, חטפתי שוק כשהבנתי שאני מורידה מייד את ממוצע הגילאים, ובאופן משמעותי. אבל אחר כך התרגלתי ולמעשה זו בעיה רק שלי, לא של הזולת. בהמשך אכלתי בערב אחר גם כן במלון, כשחזרתי מקאמפו ליגורה ומאובאדה ולא בא לי לחפש מסעדה.
הם מציעים פנסיון מלא אבל לא צריך להודיע להם מראש על הכוונה לאכול. אפשר פשוט לבוא בערב והם יפתחו לך שולחן. איכות הבישול מעולה ממש, על רמה גבוהה ביותר. ויש המון אוכל, כולל מזנון שלם הכולל ירקות שונים. יש מגש גבינות, יש פרימי - מנות פתיחה שכוללות פסטה בדרך כלל, מרק גם יתכן, וסקונדי - מנות בשר או דגים. מהפרימי ומהסקונדי יש בכל ערב שתי בחירות, משתנות כאמור מדי יום. יש קינוחים, כולל הפירות המצוינים שהם מגישים גם בארוחת הבוקר. זו האחרונה, אגב, דלה להפתיע, בהתחשב באיכות המזון שבערב. על ארוחת הערב הם גובים מחיר מגוחך של 20 אירו. זה כמעט חינם, שוב, בהתחשב בנדיבות, בגיוון ובאיכות המזון. מחיר זה אינו כולל שתיה אז נוספו לכל ארוחה 2 אירו על בקבוק מים גדול.
זו משפחה שמנהלת את המלון מזה שנים, אולי 100 אולי יותר, זה מלון נוח, נעים ומקצועי. והיה שקט בלילה. תענוג. המכוניות שבתמונה, אגב, מטעות. המלון צופה על פיאצה יפהפיה ושקטה, עם עצי ערמון. והוא קרוב מאוד לקורסו באניי המקסים, שמביא אותך עד הנהר. לראות את קורסו באניי ולהבין איך יכול וצריך להיראות רחוב עירוני, כזה שעושה חשק להסתובב בו.
המלון במרחק 200 מטר מתחנת הרכבת, בהליכה יפהפיה לאורך שדרת ערמונים.
http://tinyurl.com/y9uo6hyo
מסעדות ואוכל באקווי טרמה
המטבח הפיימונטזי הוא מטבח בשרי. קשה להישאר בו צמחונית אבל הצלחתי רוב הזמן, אכלתי גם מעט דגים.
רביולי אל פלין - רביולי במילוי בשר, פאסונה, Fassone - וריאציה על סטייק טרטר, בניה קאודה - רוטב אנשובי ושום שמוגש כפונדו. ארנב ברוטב טונה.
קינוחים כמו בונט, Bunet, סוג של פודינג שחבל שלא יצא לי לנסות, לא הוגש היכן שאכלתי. כמובן, עוגת אגוזי לוז, מזה זכיתי לטעום, 3 פעמים אפילו.
ובנוסף, בגלל הקרבה לליגוריה, יש מקומות שמגישים פסטה ברוטב פסטו או פארינטה, הפיתה הדקיקה העגולה העשויה קמח חומוס.
עכשיו גם עונת הפורצ'יני הטריות ובקרוב גם כמהין - שתהיינה יקרות כי הקרקע יבשה וזו שנה לא מוצלחת להן - אז אכלתי גם מהן במסעדות.
כן ברור גם, גריסיני. במסעדה שסעדתי בה פעמיים יכולתי לשבוע רק מאלה, תוצרת בית.
אז מעבר לשני הערבים שבהם אכלתי במלון, נהניתי גם מצהריים ובערב - בהפרש של 3 ימים זה מזה - במונקלבו, על שם צייר בן המקום. אפשר לראות שלטים למסעדה בכל מקום בסביבת הדואומו והחלק העתיק, לכן ניסיתי ונהניתי מאוד. המסעדה מגישה גם מנות רומאיות ונפוליטניות אפילו, אני מאמינה שהבעלים דרומיים במקור, כך לפי המראה שלהם. יש להם טבחית מבריטניה כך שהתפריט באנגלית, אם נצרכים לו, חף ממוקשי שפה. היא מדליקה לגמרי האישה הזאת, לא צעירה, ובכלל התיידדתי גם עם הבעלים.
אכלתי אצלם בשתי הארוחות מנות עם פורצ'יני, גם פסטה, דג, ופעמיים את עוגת האגוזים שעושה אנג'לה, בעלת המקום, ללא קמח כלשהו מלבד אגוזים, וברוטב זבאליונה. אלוהי.
http://www.ristorantemoncalvo.com
Angolo di Vino, ממש ליד הבולנטה, מקום חמוד ביותר שהגעתי אליו קצת בטעות, לאחר שהתברר לי שמקום אחר שרציתי גם יקר וגם מגיש את הארוחה בחוץ אמנם תחת סככה והרוח שנשבה באותו ערב לא עשתה לי חשק לשבת בחוץ. אנגולו מגישה גם מזון פיימונטזי, כולל מנת גבינת עיזים מרוקהווראנו ששמחתי לנסות, שהוגשה עם דבש ואגוזים. אחר כך מרק ירקות עשיר, בסוף סוג של קינוח שוקולד טבעוני ברוטב פירות יער, עדין ונהדר. יש להם תפריט באנגלית וגם מאמץ להגיש מנות טבעוניות. חמודים ביותר כולם שם וזה מקום מדליק.
http://www.angolodivinoacqui.it/index_en.html
Gelateria Crema &Frutto, Via Monteverde, 42 היתה מעולה והיא עושה גם קסטות ושאר מעדני גלידה, לתשומת כל המעוניינות והמעוניינים.
פעם אחת אכלתי צהריים קלים במקום קטן שמגיש קרואסון שהוכן במי מעיינות...נו נו, עם מילוי נחמד מאוד. טעים אבל קטן ו-5 אירו, קצת יקר למה שזה. לא זוכרת את השם, זה ב-Corso Bagni וקל להבחין בו כי יש שלט של הקרואסון בפתח. המקום מגיש גם סלטים.
המטבח הפיימונטזי הוא מטבח בשרי. קשה להישאר בו צמחונית אבל הצלחתי רוב הזמן, אכלתי גם מעט דגים.
רביולי אל פלין - רביולי במילוי בשר, פאסונה, Fassone - וריאציה על סטייק טרטר, בניה קאודה - רוטב אנשובי ושום שמוגש כפונדו. ארנב ברוטב טונה.
קינוחים כמו בונט, Bunet, סוג של פודינג שחבל שלא יצא לי לנסות, לא הוגש היכן שאכלתי. כמובן, עוגת אגוזי לוז, מזה זכיתי לטעום, 3 פעמים אפילו.
ובנוסף, בגלל הקרבה לליגוריה, יש מקומות שמגישים פסטה ברוטב פסטו או פארינטה, הפיתה הדקיקה העגולה העשויה קמח חומוס.
עכשיו גם עונת הפורצ'יני הטריות ובקרוב גם כמהין - שתהיינה יקרות כי הקרקע יבשה וזו שנה לא מוצלחת להן - אז אכלתי גם מהן במסעדות.
כן ברור גם, גריסיני. במסעדה שסעדתי בה פעמיים יכולתי לשבוע רק מאלה, תוצרת בית.
אז מעבר לשני הערבים שבהם אכלתי במלון, נהניתי גם מצהריים ובערב - בהפרש של 3 ימים זה מזה - במונקלבו, על שם צייר בן המקום. אפשר לראות שלטים למסעדה בכל מקום בסביבת הדואומו והחלק העתיק, לכן ניסיתי ונהניתי מאוד. המסעדה מגישה גם מנות רומאיות ונפוליטניות אפילו, אני מאמינה שהבעלים דרומיים במקור, כך לפי המראה שלהם. יש להם טבחית מבריטניה כך שהתפריט באנגלית, אם נצרכים לו, חף ממוקשי שפה. היא מדליקה לגמרי האישה הזאת, לא צעירה, ובכלל התיידדתי גם עם הבעלים.
אכלתי אצלם בשתי הארוחות מנות עם פורצ'יני, גם פסטה, דג, ופעמיים את עוגת האגוזים שעושה אנג'לה, בעלת המקום, ללא קמח כלשהו מלבד אגוזים, וברוטב זבאליונה. אלוהי.
http://www.ristorantemoncalvo.com
Angolo di Vino, ממש ליד הבולנטה, מקום חמוד ביותר שהגעתי אליו קצת בטעות, לאחר שהתברר לי שמקום אחר שרציתי גם יקר וגם מגיש את הארוחה בחוץ אמנם תחת סככה והרוח שנשבה באותו ערב לא עשתה לי חשק לשבת בחוץ. אנגולו מגישה גם מזון פיימונטזי, כולל מנת גבינת עיזים מרוקהווראנו ששמחתי לנסות, שהוגשה עם דבש ואגוזים. אחר כך מרק ירקות עשיר, בסוף סוג של קינוח שוקולד טבעוני ברוטב פירות יער, עדין ונהדר. יש להם תפריט באנגלית וגם מאמץ להגיש מנות טבעוניות. חמודים ביותר כולם שם וזה מקום מדליק.
http://www.angolodivinoacqui.it/index_en.html
Gelateria Crema &Frutto, Via Monteverde, 42 היתה מעולה והיא עושה גם קסטות ושאר מעדני גלידה, לתשומת כל המעוניינות והמעוניינים.
פעם אחת אכלתי צהריים קלים במקום קטן שמגיש קרואסון שהוכן במי מעיינות...נו נו, עם מילוי נחמד מאוד. טעים אבל קטן ו-5 אירו, קצת יקר למה שזה. לא זוכרת את השם, זה ב-Corso Bagni וקל להבחין בו כי יש שלט של הקרואסון בפתח. המקום מגיש גם סלטים.
מקסים אורלנדה, התאורים והצילומים, תודה רבה
הכל יעבור למאמרים. חסר לי רק הפרק הראשון שמשום מה לא מופיע אצלי אבל כל השאר, נהדר. אני מקוה שהתאורים שלך יניעו רבים לטייל באזור הזה.
הכל יעבור למאמרים. חסר לי רק הפרק הראשון שמשום מה לא מופיע אצלי אבל כל השאר, נהדר. אני מקוה שהתאורים שלך יניעו רבים לטייל באזור הזה.
ג'נובה
אין מה להגיד על העיר הזאת שיעביר משהו. כל מה שאומר יתגמד אל מול החוויה. היה לאחרונה מאמר בניו-יורק טיימס עליה וצוטטה תושבת העיר שאמרה שהיא עדיין מגלה אותה. אכן.
זו כנראה משימה של חיים שלמים. אני מתה על העיר הזאת וכרגע היא העיר המרתקת ביותר באיטליה מבחינתי.
המבנה בערך הוא: הנמל, שחודש על ידי רנצו פיאנו והיום הוא כולל את האקווריום ושאר מבנים גדולים כמו המוזיאון הימי, המגדלור הישן ועוד ועוד. לידו העיר העתיקה, סמטאות-סמטאות עם בניינים גבוהים יחסית ועם יציאות לתת-סמטאות, לוקח זמן להכיר וזה די מבלבל. חלקן מלוכלכות, בחלק יש ריח של שתן, באחרות זנות גלויה. כמה פיאצות מקסימות, המון כנסיות קטנות, מוזיאונים פה ושם. ברנסנס החלק הזה היה מחולק רבעים-רבעים ובכל אחד מהן שלטה משפחה אחרת: דוריה, ספינולה, פייסקי, באלבי, בריניולה וכו' וכו'. הם השאירו ארמונות וכנסיות פרטיות שלהם, היפה היא אולי פיאצה סן מתיאו, הרובע של משפחת דוריה, עם כנסיה ושאר בניינים. ופסים שחור-לבן, שמאפיינים את כל מי שהיה להם כסף ויכלו לבנות לעצמם כנסיות וארמונות.
מעבר לעתיקה, החלק החדש יותר והמסחרי מהמאה ה-19, שמגיע עד תחנת הרכבת הגדולה בריניולה. הוא עתיר מסחר, גם רשתות בינלאומיות וחלקו מונומנטלי, קצת מזכיר את פריז ואת טורינו. מעבר לכל זה הגבעות, אלפי בניינים בנויים בגובה למעשה גם ליד הים לא הכל שטוח, יש עליות וירידות לאורך כל העיר. מעליות ורכבלים מובילים למעלה, גם לבנייני מגורים גם ליערות ולגבעות שמעל, חלקם בגובה 700 מטר. הים נמצא שם לאורך כל הדרך רק שלא תמיד הוא נגיש, לפעמים הוא מתפקד כנמל, לפעמים המדרכה צרה מדי להליכה אבל בחלק המזרחי של העיר עשו טיילת ארוכה שמובילה למה שהיה פעם כפר דייגים והיום רובע קטן מלא מסעדות. מקסים שם.
יש כמובן גם חלקים מכוערים אבל שוב ושוב ראיתי שמה שנראה מכוער מרחוק תמיד צופן יופי של פיתוח ארכיטקטוני כלשהו, עיטור, פיאצה, מדרגות, עץ. זה עתיר מסתורין. אני רוצה לבקר שוב ושוב כדי לגלות. פשוט ללכת ולתעות.
יש בעיה קשה של זיהום אוויר והסירחון של האגזוז מורגש כי כבישים במדרון קרובים מאוד למדרכות, הצרות. יש המון אופנועים. אבל תמיד אפשר לברוח מהזיהום, לעיר העתיקה שכמעט נקיה מרכב, לפארק כזה או אחר, למעלה לגבעות וליערות, לנמל, לטיילת. אוויר יותר טוב תמיד נמצא בהישג פסיעה.
ולקנא בתחבורה הציבורית שלהם, שפועלת בתנאים טופוגרפיים לא פשוטים. האוטובוסים מטפסים את הגבהים האלה, אפשר לשפר אותם, צריך לשפר אותם ולהעביר כמה שאפשר לתחבורה חשמלית, כפי שכבר העבירו קו אחד. אבל שילמתי 17 אירו לשבוע ויכולתי להשתמש בכל אמצעי התחבורה - מטרו, אוטובוסים שבאים בזמן, מעלית, רכבל, רכבת נופית ורכבת רגילה לפרבר נרווי, לשם נסעתי לקצת ים וירוק. תענוג.
כמה אתרים לציין בהודעה הבאה אבל באמת, זה פשוט לבוא ולטבוע ולתעות. בשבוע אחד בקושי רפרפתי על פני השטח. בעניין הזה היא מזכירה לי את פריז. עתירות צפונות שתי אלה.
אין מה להגיד על העיר הזאת שיעביר משהו. כל מה שאומר יתגמד אל מול החוויה. היה לאחרונה מאמר בניו-יורק טיימס עליה וצוטטה תושבת העיר שאמרה שהיא עדיין מגלה אותה. אכן.
זו כנראה משימה של חיים שלמים. אני מתה על העיר הזאת וכרגע היא העיר המרתקת ביותר באיטליה מבחינתי.
המבנה בערך הוא: הנמל, שחודש על ידי רנצו פיאנו והיום הוא כולל את האקווריום ושאר מבנים גדולים כמו המוזיאון הימי, המגדלור הישן ועוד ועוד. לידו העיר העתיקה, סמטאות-סמטאות עם בניינים גבוהים יחסית ועם יציאות לתת-סמטאות, לוקח זמן להכיר וזה די מבלבל. חלקן מלוכלכות, בחלק יש ריח של שתן, באחרות זנות גלויה. כמה פיאצות מקסימות, המון כנסיות קטנות, מוזיאונים פה ושם. ברנסנס החלק הזה היה מחולק רבעים-רבעים ובכל אחד מהן שלטה משפחה אחרת: דוריה, ספינולה, פייסקי, באלבי, בריניולה וכו' וכו'. הם השאירו ארמונות וכנסיות פרטיות שלהם, היפה היא אולי פיאצה סן מתיאו, הרובע של משפחת דוריה, עם כנסיה ושאר בניינים. ופסים שחור-לבן, שמאפיינים את כל מי שהיה להם כסף ויכלו לבנות לעצמם כנסיות וארמונות.
מעבר לעתיקה, החלק החדש יותר והמסחרי מהמאה ה-19, שמגיע עד תחנת הרכבת הגדולה בריניולה. הוא עתיר מסחר, גם רשתות בינלאומיות וחלקו מונומנטלי, קצת מזכיר את פריז ואת טורינו. מעבר לכל זה הגבעות, אלפי בניינים בנויים בגובה למעשה גם ליד הים לא הכל שטוח, יש עליות וירידות לאורך כל העיר. מעליות ורכבלים מובילים למעלה, גם לבנייני מגורים גם ליערות ולגבעות שמעל, חלקם בגובה 700 מטר. הים נמצא שם לאורך כל הדרך רק שלא תמיד הוא נגיש, לפעמים הוא מתפקד כנמל, לפעמים המדרכה צרה מדי להליכה אבל בחלק המזרחי של העיר עשו טיילת ארוכה שמובילה למה שהיה פעם כפר דייגים והיום רובע קטן מלא מסעדות. מקסים שם.
יש כמובן גם חלקים מכוערים אבל שוב ושוב ראיתי שמה שנראה מכוער מרחוק תמיד צופן יופי של פיתוח ארכיטקטוני כלשהו, עיטור, פיאצה, מדרגות, עץ. זה עתיר מסתורין. אני רוצה לבקר שוב ושוב כדי לגלות. פשוט ללכת ולתעות.
יש בעיה קשה של זיהום אוויר והסירחון של האגזוז מורגש כי כבישים במדרון קרובים מאוד למדרכות, הצרות. יש המון אופנועים. אבל תמיד אפשר לברוח מהזיהום, לעיר העתיקה שכמעט נקיה מרכב, לפארק כזה או אחר, למעלה לגבעות וליערות, לנמל, לטיילת. אוויר יותר טוב תמיד נמצא בהישג פסיעה.
ולקנא בתחבורה הציבורית שלהם, שפועלת בתנאים טופוגרפיים לא פשוטים. האוטובוסים מטפסים את הגבהים האלה, אפשר לשפר אותם, צריך לשפר אותם ולהעביר כמה שאפשר לתחבורה חשמלית, כפי שכבר העבירו קו אחד. אבל שילמתי 17 אירו לשבוע ויכולתי להשתמש בכל אמצעי התחבורה - מטרו, אוטובוסים שבאים בזמן, מעלית, רכבל, רכבת נופית ורכבת רגילה לפרבר נרווי, לשם נסעתי לקצת ים וירוק. תענוג.
כמה אתרים לציין בהודעה הבאה אבל באמת, זה פשוט לבוא ולטבוע ולתעות. בשבוע אחד בקושי רפרפתי על פני השטח. בעניין הזה היא מזכירה לי את פריז. עתירות צפונות שתי אלה.
וילה פרינ'ציפה - פלאצו דוריה
מי שהיו ברומא בפלאצו דוריה-פמפילי, יזכרו את השם הזה. דוריה התחתנו בשלב מסוים עם פמפילי ולכן הצירוף. הווילה הזאת עדיין משמשת מגורים לצאצאי המשפחה ולכן אסור לצלם בחדרים. המקום גדול אבל מה שפתוח לקהל אלה מספר חדרים בלבד, גדולים ומעוטרים בתמונות, שטיחי קיר וחפצי חן, על רמה גבוהה ביותר. המכלול מרהיב. מקום מומלץ בעיני.
http://www.doriapamphilj.it/genova/en
והגלריה הלאומית ספינולה, היא בעיר העתיקה בדיוק בסמטאות שהיו ה"מפקדה" של ספינולה, יש להם כנסיה יפהפיה משלהם, סן לוקה, במרחק 2 דקות הליכה. כמה חדרים אריסטוקרטיים עם אמנות יפה, רהיטים וכאלה, חדר עם אמנות מטורפת קצת, מוגזמת בארוקית, של פרארי האמן המקומי, חדר אחד של רישומים, מרתק, אחר עם כמה ואזות וצלחות חרסינה ובסוף הגלריה לאמנות, לא גדולה (יתכן שלא הכל היה פתוח באותו יום) אך מלאה פנינים, בעיקר אולי רובנס, שכמה יצירות שלו פזורות בעיר בנקודות שונות. הוא לעולם לא מפסיק להמם אותי, האיש, והיה לי חשק לשוב לאנטוורפן ולבקר בביתו. לצערי הטראסה עם עצי ההדר היתה סגורה באותו יום, סיבה מעולה לשוב בביקור עתידי. פתוחה שעות ארוכות.
http://www.visitgenoa.it/en/palazzo-grimaldi-spinola-di-pellicceria-galleria-nazionale
מי שמבינים הסברים באיטלקית ואוהבים היסטוריה, סנטה מריה אין קסטלו היא פנינה. בחלק העתיק ביותר של העיר העתיקה, ליד הים רק מצד אחר שלו, קרוב למעשה לעיר החדשה יותר, זו כנסיה רנסנסית יפהפיה והוצעו לי הסברים מפי מתנדבת, כולם היו באיטלקית וזה היה סיור נהדר, היא לימדה אותי היסטוריה ונצרות ויצאתי משם זורחת. רק לחשוב על צפחה שהובאה מלווניה לצורך בניית העמודים, או אבנים רומיות שהובאו מלוני, בגבול עם טוסקנה, ולא יודעים למה שימשו במקור. רק לחשוב שהבניינים שנבנו מסביב, נבנו על יסודות של מבנה עתיק עוד יותר. או לראות את הגינה המדיצינית ולשמוע שבמאי יש להם פרחים...מרתק. הקרבה של הנמל עזרה, כמובן, להבאה של כל החומרים הללו. ולראות ציור קיר "סתם" יפה ואז לשמוע את ההסברים על הסימבוליקה, ועדיין זה נשאר פשוט יפה, גם אם לא יודעים את הכל...פשוט נפלא.
ו-Rolli Days, כך הם נקראים. "רולי" כי נכתבו ברשימה על גליונות הנייר, כארמונות הראויים לארח אצולה ומלוכה המבקרת בעיר. היום חלקם בבעלות בנקים, משפחות, חלקם מוזיאונים, חלקם רכוש האוניברסיטה. פעמיים בשנה הם נפתחים לקהל ואפשר לבקר בהם. ברובם ביקור מודרך על ידי סטודנטיות, לחלקם אפשר להירשם לסיור מודרך שיוצא ממשרד התיירות, גם באנגלית ובצרפתית והסטודנטיות עושות מאמץ לדבר אנגלית אם מתגבשת קבוצה, וזה יפה בעיני. גם קבוצות בצרפתית ראיתי מודרכות על-ידיהן. ביקרתי באוניברסיטה - מדהימה, ממש, לחשוב ששם את אמורה ללמוד משהו, פסלים של ג'מבולוניה שמוצג בבולוניה ובמוזיאונים בפירנצה. ובעוד כמה. מרתק. רובים מרוכזים בוויה גריבלדי, שהיא הרחוב המלכותי של העיר ובה צבר ענק של ארמונות. לצורך ביקור באלה, אבל, כדאי לבוא מוקדם בשבת או ראשון בזמן האירוע, כי אחר הצהריים מחכים בתור עשרות ומאות גם. מטבע הדברים זהו הרחוב הנגיש ביותר והמרהיב ביותר - צריך לראות כדי להאמין - ולכן הוא כל כך פופולרי.
מי שהיו ברומא בפלאצו דוריה-פמפילי, יזכרו את השם הזה. דוריה התחתנו בשלב מסוים עם פמפילי ולכן הצירוף. הווילה הזאת עדיין משמשת מגורים לצאצאי המשפחה ולכן אסור לצלם בחדרים. המקום גדול אבל מה שפתוח לקהל אלה מספר חדרים בלבד, גדולים ומעוטרים בתמונות, שטיחי קיר וחפצי חן, על רמה גבוהה ביותר. המכלול מרהיב. מקום מומלץ בעיני.
http://www.doriapamphilj.it/genova/en
והגלריה הלאומית ספינולה, היא בעיר העתיקה בדיוק בסמטאות שהיו ה"מפקדה" של ספינולה, יש להם כנסיה יפהפיה משלהם, סן לוקה, במרחק 2 דקות הליכה. כמה חדרים אריסטוקרטיים עם אמנות יפה, רהיטים וכאלה, חדר עם אמנות מטורפת קצת, מוגזמת בארוקית, של פרארי האמן המקומי, חדר אחד של רישומים, מרתק, אחר עם כמה ואזות וצלחות חרסינה ובסוף הגלריה לאמנות, לא גדולה (יתכן שלא הכל היה פתוח באותו יום) אך מלאה פנינים, בעיקר אולי רובנס, שכמה יצירות שלו פזורות בעיר בנקודות שונות. הוא לעולם לא מפסיק להמם אותי, האיש, והיה לי חשק לשוב לאנטוורפן ולבקר בביתו. לצערי הטראסה עם עצי ההדר היתה סגורה באותו יום, סיבה מעולה לשוב בביקור עתידי. פתוחה שעות ארוכות.
http://www.visitgenoa.it/en/palazzo-grimaldi-spinola-di-pellicceria-galleria-nazionale
מי שמבינים הסברים באיטלקית ואוהבים היסטוריה, סנטה מריה אין קסטלו היא פנינה. בחלק העתיק ביותר של העיר העתיקה, ליד הים רק מצד אחר שלו, קרוב למעשה לעיר החדשה יותר, זו כנסיה רנסנסית יפהפיה והוצעו לי הסברים מפי מתנדבת, כולם היו באיטלקית וזה היה סיור נהדר, היא לימדה אותי היסטוריה ונצרות ויצאתי משם זורחת. רק לחשוב על צפחה שהובאה מלווניה לצורך בניית העמודים, או אבנים רומיות שהובאו מלוני, בגבול עם טוסקנה, ולא יודעים למה שימשו במקור. רק לחשוב שהבניינים שנבנו מסביב, נבנו על יסודות של מבנה עתיק עוד יותר. או לראות את הגינה המדיצינית ולשמוע שבמאי יש להם פרחים...מרתק. הקרבה של הנמל עזרה, כמובן, להבאה של כל החומרים הללו. ולראות ציור קיר "סתם" יפה ואז לשמוע את ההסברים על הסימבוליקה, ועדיין זה נשאר פשוט יפה, גם אם לא יודעים את הכל...פשוט נפלא.
ו-Rolli Days, כך הם נקראים. "רולי" כי נכתבו ברשימה על גליונות הנייר, כארמונות הראויים לארח אצולה ומלוכה המבקרת בעיר. היום חלקם בבעלות בנקים, משפחות, חלקם מוזיאונים, חלקם רכוש האוניברסיטה. פעמיים בשנה הם נפתחים לקהל ואפשר לבקר בהם. ברובם ביקור מודרך על ידי סטודנטיות, לחלקם אפשר להירשם לסיור מודרך שיוצא ממשרד התיירות, גם באנגלית ובצרפתית והסטודנטיות עושות מאמץ לדבר אנגלית אם מתגבשת קבוצה, וזה יפה בעיני. גם קבוצות בצרפתית ראיתי מודרכות על-ידיהן. ביקרתי באוניברסיטה - מדהימה, ממש, לחשוב ששם את אמורה ללמוד משהו, פסלים של ג'מבולוניה שמוצג בבולוניה ובמוזיאונים בפירנצה. ובעוד כמה. מרתק. רובים מרוכזים בוויה גריבלדי, שהיא הרחוב המלכותי של העיר ובה צבר ענק של ארמונות. לצורך ביקור באלה, אבל, כדאי לבוא מוקדם בשבת או ראשון בזמן האירוע, כי אחר הצהריים מחכים בתור עשרות ומאות גם. מטבע הדברים זהו הרחוב הנגיש ביותר והמרהיב ביותר - צריך לראות כדי להאמין - ולכן הוא כל כך פופולרי.
חשוב לציין שהאמנות שבפלאצו דוריה קשורה ישירות לדוריה האדמירל
למשל בחדר הראשון שטיחי הקיר הענקיים מספרים את סיפור הקרב שבו ניצח את העות'מנים, קרב לפאנטו בשנת 1571. הם שלחו את הדגמים כדי שיחזרו כשטיחי קיר מבריסל, פלנדרס אז היתה מרכז עולמי לאמנות הזאת.
השטחים עתירים גם סמלים והברושור מדבר על זה.
גם הדיוקנאות של דוריה, אחד מהם עם חתול, אחד אחר עשה סבסטיאנו דל פיומביו והוא מרהיב.
במסדרון שבסוף יש פסלי אבן המוצמדים לקיר, עם דמותו של דוריה. יש בו, אגב, גם שולחן שפשוט אי אפשר להוריד ממנו את העיניים, לא ראיתי דבר כזה, עתיר עיטורים ועיצוב, אי אפשר לתאר. זה יחד עם פסלי טריטון מוזהבים ושאר יופי. גם בכניסה לחדרים שבפנים, במסדרון שצופה על הים, עשה פרינו דל ואגה, תלמידו של מיכלאנג'לו, פרסקאות שנועדו לרומם את דוריה, אני חושבת הוא ובני משפחתו מוצגים כגיבורים רומיים.
דוריה אירח מתישהו את המלך שארל ה-5 וכדי להרשים אותו, זרק לים 3 סטים של כלי אוכל עשויים כסף. אבל מה, הוא הציב שם דייגים והם משו את הכלים מן המים לאחר שהסתלק המלך.
היום הגינה מוצבת אל מול הקטסטרופה העירונית, הגשר העילי שהוא אוטוסטרדה למעשה, פאר היצירה בשנות ה-70, צרה צרורה היום שספק אם אי פעם תיפתר. מעבר לכך, עגנה גם ספינת תיור ענקית, יש ימים בהם עוגנות שתיים. כל זה הנוף שיש אל מול הארמון. אבל אוצרותיו והגינה היפהפיה, מכפרים על כך. וראויים מאוד לביקור.
למשל בחדר הראשון שטיחי הקיר הענקיים מספרים את סיפור הקרב שבו ניצח את העות'מנים, קרב לפאנטו בשנת 1571. הם שלחו את הדגמים כדי שיחזרו כשטיחי קיר מבריסל, פלנדרס אז היתה מרכז עולמי לאמנות הזאת.
השטחים עתירים גם סמלים והברושור מדבר על זה.
גם הדיוקנאות של דוריה, אחד מהם עם חתול, אחד אחר עשה סבסטיאנו דל פיומביו והוא מרהיב.
במסדרון שבסוף יש פסלי אבן המוצמדים לקיר, עם דמותו של דוריה. יש בו, אגב, גם שולחן שפשוט אי אפשר להוריד ממנו את העיניים, לא ראיתי דבר כזה, עתיר עיטורים ועיצוב, אי אפשר לתאר. זה יחד עם פסלי טריטון מוזהבים ושאר יופי. גם בכניסה לחדרים שבפנים, במסדרון שצופה על הים, עשה פרינו דל ואגה, תלמידו של מיכלאנג'לו, פרסקאות שנועדו לרומם את דוריה, אני חושבת הוא ובני משפחתו מוצגים כגיבורים רומיים.
דוריה אירח מתישהו את המלך שארל ה-5 וכדי להרשים אותו, זרק לים 3 סטים של כלי אוכל עשויים כסף. אבל מה, הוא הציב שם דייגים והם משו את הכלים מן המים לאחר שהסתלק המלך.
היום הגינה מוצבת אל מול הקטסטרופה העירונית, הגשר העילי שהוא אוטוסטרדה למעשה, פאר היצירה בשנות ה-70, צרה צרורה היום שספק אם אי פעם תיפתר. מעבר לכך, עגנה גם ספינת תיור ענקית, יש ימים בהם עוגנות שתיים. כל זה הנוף שיש אל מול הארמון. אבל אוצרותיו והגינה היפהפיה, מכפרים על כך. וראויים מאוד לביקור.
נרווי, Nervi
אחר צהריים אחד רציתי ים וטיילת ופארק. אז נסעת לנרווי. בפארק הגדול יש כמה מוזיאונים שמציגים בעיקר אמנות איטלקית מהמאה ה-20, כולל מקום שנקרא וולפסוניאנה, שהוקם על ידי אמריקאי וכולל, אני מבינה, גם כרזות פרסומת ושאר מוצרי תרבות של התקופה ההיא באיטליה. לא רציתי הפעם להיכנס אבל בפעם הבאה, בהחלט.
טיילת אניטה גריבלדי אורכה 2 קילומטר והיא מעל הים. תחנת הרכבת צמודה ממש וגם הפארק, הוא קצת מאחור אבל אליו הגעתי רק בסוף, בחזרה לעיר. מקום מעולה לבוא אליו עם ילדים, זה ענק עם משטחי דשא נרחבים ואפשר לתת להם לרוץ. מהטיילת אפשר גם לרדת לסלעים קצת, אפילו להתרחץ (אך ללא מציל) בים. הסתפקתי בישיבה על הסלעים, מה שאני אוהבת לעשות בכל ביקור בליגוריה.
אחר צהריים אחד רציתי ים וטיילת ופארק. אז נסעת לנרווי. בפארק הגדול יש כמה מוזיאונים שמציגים בעיקר אמנות איטלקית מהמאה ה-20, כולל מקום שנקרא וולפסוניאנה, שהוקם על ידי אמריקאי וכולל, אני מבינה, גם כרזות פרסומת ושאר מוצרי תרבות של התקופה ההיא באיטליה. לא רציתי הפעם להיכנס אבל בפעם הבאה, בהחלט.
טיילת אניטה גריבלדי אורכה 2 קילומטר והיא מעל הים. תחנת הרכבת צמודה ממש וגם הפארק, הוא קצת מאחור אבל אליו הגעתי רק בסוף, בחזרה לעיר. מקום מעולה לבוא אליו עם ילדים, זה ענק עם משטחי דשא נרחבים ואפשר לתת להם לרוץ. מהטיילת אפשר גם לרדת לסלעים קצת, אפילו להתרחץ (אך ללא מציל) בים. הסתפקתי בישיבה על הסלעים, מה שאני אוהבת לעשות בכל ביקור בליגוריה.
קאמולי, פארק פורטופינו, שייט וקיאוורי
Camogli - Parco Portofino - Rapallo - Chiavari
נסיעה קצרה ברכבת הביאה אותי לקאמולי, אחד הכפרים הקרובים לג'נובה. סיירתי קצת, נעים שם, ותוך זמן לקחתי סירה לפונטה קיאפה, כבר בתחום פארק פורטופינו, לשון יבשה קטנה שפורצת לים. משם עליתי 250 מטר במדרגות גבוהות, בדרך לביצורים מן המלחמה האחרונה ומשם התכוונתי לרדת למנזר סן פרוטואוזו וממנו לקחת שייט לרפאלו, אחרי פורטופינו. אבל המסלול הזה הוגדר קשה מאוד בתחילתו, להפתעתי (אחר כך בדקתי ואכן זה היה כתוב באתר ששמרתי, שכחתי מזה). בערך במחצית הדרך, כשאני עושה אותה עם זוג בריטי נונשלנטי להדהים, החלטתי שאני שבה על עקבותיי. לא מהמם לאגו אבל היו שם דברים שמעולם לא עשיתי ולא רציתי לפחוד ולהיות בסכנת נפילה. אז הייתי צריכה לרדת 250 מטר באותן מדרגות ועד שהגעתי אליהן עברתי חצי הדרך של המסלול השני. מה שכן, לא האמנתי שאת זה עשיתי כבר. כל הכבוד לי, באמת. הגעתי לרציף עייפה ומזיעה ופשוט חיכיתי, לא זזה מילימטר, לסירה הבאה. שאכן באה והשיטה אותי לסן פרוטואוזו ומייד שם, עניין של דקה, לקחתי את הסירה הבאה, של החברה האחרת, זו:
http://traghettiportofino.it/en
קו 1. הלקח שלי מן ההרפתקה הזאת: לחזור למקום ולשים לב לקושי המסלול לפני ההליכה. עדיין, נוף נפלא.
ושכחתי הכל ברגע שישבתי בסירה, המיטלטלת. זה היה דבר...אין לתאר. מזג אוויר מושלם - קודם לכן היה קצת מעונן - אוויר, שמש. אין, סוף! בפורטופינו עלה המון אדם, כפי שניחשתי, ירד אותו המון בסנטה מרגריטה ליגורה, כל אלה משתתפי קרוז. אחר כך לרפאלו היתה הדרך קצרה. מהמנזר ועד רפאלו ההפלגה ארכה שעה, בלי דקה אחת מיותרת.
חמודה רפאלו, מטופחת ואופציה טובה ללינה למי שרוצים ללון בעיירה מתפקדת בפני עצמה בריביירה, ולא רק כבסיס לתיירות. אבל massimop אמרה שכדאי לראות את הרובע העתיק של קיאוורי, ומיהרתי לקחת רכבת. מכונת הכרטיסים היתה מקולקלת, תור גדול לפני האשנב והחלטתי, מונית. עכשיו. אז נסענו מייד דרך האוטוסטרדה, בא לי לנהוג ממש פתאום, להחליף ת'נהג. איזה נוף! אם כי יותר מדי מנהרות. והגעתי לקיאוורי בלי מספיק זמן להציץ היטב בפארק הבוטני שלהם, רק לצלם קמעא וזהו. עיוות חמור שיתוקן בעתיד!
אחר כך זה היה פשוט כיף. הרחובות מקושתים, מלאי חנויות אוכל ופיאצות וזה מקום ששוב, מקיים חיים משלו, מקומיים, מה שתמיד מרתק אותי. והנה מקום הלינה שלי לביקור עתידי בריביירה. אולי פחות ציורי מאשר עיירות אחרות במבט מן הים, אבל שווה בזכות האווירה האותנטית. וכמובן, גם מעל קיאוורי יש מסלולי הליכה מעניינים. ואפילו אתר שבחורף מתפקד כמסלול סקי. רק לקחת אוטובוס...ייגזר ויישמר, הרעיון הזה. הגיעה שעת האפריטיבו, שתיתי קוקטייל, אכלתי כמה מתאבנים וחזרתי לג'נובה. תחנת הרכבת ממש שם, תענוג של תכנון. איזה יום!
Camogli - Parco Portofino - Rapallo - Chiavari
נסיעה קצרה ברכבת הביאה אותי לקאמולי, אחד הכפרים הקרובים לג'נובה. סיירתי קצת, נעים שם, ותוך זמן לקחתי סירה לפונטה קיאפה, כבר בתחום פארק פורטופינו, לשון יבשה קטנה שפורצת לים. משם עליתי 250 מטר במדרגות גבוהות, בדרך לביצורים מן המלחמה האחרונה ומשם התכוונתי לרדת למנזר סן פרוטואוזו וממנו לקחת שייט לרפאלו, אחרי פורטופינו. אבל המסלול הזה הוגדר קשה מאוד בתחילתו, להפתעתי (אחר כך בדקתי ואכן זה היה כתוב באתר ששמרתי, שכחתי מזה). בערך במחצית הדרך, כשאני עושה אותה עם זוג בריטי נונשלנטי להדהים, החלטתי שאני שבה על עקבותיי. לא מהמם לאגו אבל היו שם דברים שמעולם לא עשיתי ולא רציתי לפחוד ולהיות בסכנת נפילה. אז הייתי צריכה לרדת 250 מטר באותן מדרגות ועד שהגעתי אליהן עברתי חצי הדרך של המסלול השני. מה שכן, לא האמנתי שאת זה עשיתי כבר. כל הכבוד לי, באמת. הגעתי לרציף עייפה ומזיעה ופשוט חיכיתי, לא זזה מילימטר, לסירה הבאה. שאכן באה והשיטה אותי לסן פרוטואוזו ומייד שם, עניין של דקה, לקחתי את הסירה הבאה, של החברה האחרת, זו:
http://traghettiportofino.it/en
קו 1. הלקח שלי מן ההרפתקה הזאת: לחזור למקום ולשים לב לקושי המסלול לפני ההליכה. עדיין, נוף נפלא.
ושכחתי הכל ברגע שישבתי בסירה, המיטלטלת. זה היה דבר...אין לתאר. מזג אוויר מושלם - קודם לכן היה קצת מעונן - אוויר, שמש. אין, סוף! בפורטופינו עלה המון אדם, כפי שניחשתי, ירד אותו המון בסנטה מרגריטה ליגורה, כל אלה משתתפי קרוז. אחר כך לרפאלו היתה הדרך קצרה. מהמנזר ועד רפאלו ההפלגה ארכה שעה, בלי דקה אחת מיותרת.
חמודה רפאלו, מטופחת ואופציה טובה ללינה למי שרוצים ללון בעיירה מתפקדת בפני עצמה בריביירה, ולא רק כבסיס לתיירות. אבל massimop אמרה שכדאי לראות את הרובע העתיק של קיאוורי, ומיהרתי לקחת רכבת. מכונת הכרטיסים היתה מקולקלת, תור גדול לפני האשנב והחלטתי, מונית. עכשיו. אז נסענו מייד דרך האוטוסטרדה, בא לי לנהוג ממש פתאום, להחליף ת'נהג. איזה נוף! אם כי יותר מדי מנהרות. והגעתי לקיאוורי בלי מספיק זמן להציץ היטב בפארק הבוטני שלהם, רק לצלם קמעא וזהו. עיוות חמור שיתוקן בעתיד!
אחר כך זה היה פשוט כיף. הרחובות מקושתים, מלאי חנויות אוכל ופיאצות וזה מקום ששוב, מקיים חיים משלו, מקומיים, מה שתמיד מרתק אותי. והנה מקום הלינה שלי לביקור עתידי בריביירה. אולי פחות ציורי מאשר עיירות אחרות במבט מן הים, אבל שווה בזכות האווירה האותנטית. וכמובן, גם מעל קיאוורי יש מסלולי הליכה מעניינים. ואפילו אתר שבחורף מתפקד כמסלול סקי. רק לקחת אוטובוס...ייגזר ויישמר, הרעיון הזה. הגיעה שעת האפריטיבו, שתיתי קוקטייל, אכלתי כמה מתאבנים וחזרתי לג'נובה. תחנת הרכבת ממש שם, תענוג של תכנון. איזה יום!
לינה בג'נובה - Garden Suite
מקום חדש שנפתח רק השנה. בבניין ישן. לא ממש מלון, יותר גסט האוס עם ארוחת בוקר.
החדר שלי היה King Room with Garden View, גובל בצדו האחד בחניה הפרטית של הבית, צופה לגינה בצד השני.
ארוחת בוקר טובה, סבירה לאיטליה.
בעיית רעש שפתרתי לשביעות רצוני בסגירת החלונות והפעלת מאוורר שיצר רעש לבן וכך ישנתי היטב. רעש היא בעיה אמיתית בעיר וזה היה פיתרון סביר.
מקום שהוא יפה יותר מאשר פונקצינאלי, כל מיני פרטים קטנים קצת מדשדשים: בקבוקוני ג'ל רחצה לא הוחלפו אלא כשביקשתי, ידית דלת אחת רופפת, טוש שקצת ניתק מהקיר, חסר מקום להניח ג'ל או סבון במקלחת. תחושה של בית שבו העיטורים כבר ישנם אבל היסודות לא כל כך. סמליות לכך היא בשעון שעמד על שידה והיה לא מדויק.
אז האם אשוב? אולי. הבעלים הוא נחמד, איש צעיר שגר למטה ואפשר לסלוח על הדברים האלה, בכל זאת מדובר במקום שרק נפתח והוא חושב להתקין חלונות כפולים בכל הבית. המיקום טוב, בגובה העיר באזור חדש יותר, אך קרוב מאוד לעיר העתיקה ולמרכז בכלל. אז היה לי נחמד.
https://tinyurl.com/y7f5mq3y
מקום חדש שנפתח רק השנה. בבניין ישן. לא ממש מלון, יותר גסט האוס עם ארוחת בוקר.
החדר שלי היה King Room with Garden View, גובל בצדו האחד בחניה הפרטית של הבית, צופה לגינה בצד השני.
ארוחת בוקר טובה, סבירה לאיטליה.
בעיית רעש שפתרתי לשביעות רצוני בסגירת החלונות והפעלת מאוורר שיצר רעש לבן וכך ישנתי היטב. רעש היא בעיה אמיתית בעיר וזה היה פיתרון סביר.
מקום שהוא יפה יותר מאשר פונקצינאלי, כל מיני פרטים קטנים קצת מדשדשים: בקבוקוני ג'ל רחצה לא הוחלפו אלא כשביקשתי, ידית דלת אחת רופפת, טוש שקצת ניתק מהקיר, חסר מקום להניח ג'ל או סבון במקלחת. תחושה של בית שבו העיטורים כבר ישנם אבל היסודות לא כל כך. סמליות לכך היא בשעון שעמד על שידה והיה לא מדויק.
אז האם אשוב? אולי. הבעלים הוא נחמד, איש צעיר שגר למטה ואפשר לסלוח על הדברים האלה, בכל זאת מדובר במקום שרק נפתח והוא חושב להתקין חלונות כפולים בכל הבית. המיקום טוב, בגובה העיר באזור חדש יותר, אך קרוב מאוד לעיר העתיקה ולמרכז בכלל. אז היה לי נחמד.
https://tinyurl.com/y7f5mq3y
ואוכל
אוכל ג'נובזי עשיר בדגה ובירקות. אוכל רחוב הוא פארינטה, אותו פנקייק מקמח חומוס, פוקאצ'ה עם כל מיני ציפויים, בצל, לפעמים ציפויי פיצה שונים, ירקות. יש גם מאפי ירקות של בצק דק עם מילוי עשיר של מנגולד, תרד, ארטישוק, לפעמים עירוב של ירקות. אז הנה כמה מקומות שנהניתי מהם:
Focaccia e Dintorni, Via di Canneto Il Curto, 54-56r
קרוב לקתדרלה, עמוס כל היום, הם מוכרים גם פאי שהתערובת בנוסף לירקות עשויה מאיזשהו מתכון ג'נובזי מסורתי, אבל שכחתי לנסות את זה. אז בפעם הבאה...פתוחים 7/7.
ג'לטריה ושוקולד אצל ויגנוטי, זה טוב! קרוב לפיאצה דה פרארי, באחת הסמטאות:
http://www.romeoviganotti.com
ליד הג'לטריה יש להם גם בית קפה שאני לא זוכרת אם יש בו מקומות ישיבה. אולי. בכל מקרה אפשר לקנות עוגות.
עוד ג'לטו: U gelato du Caruggiu, Via di S. Bernardo, 91r הג'לטו שבסימטה הליגורית, בתרגום מליגורית. הבחור גם עושה קסטות וארטיקים.
עוד בוויה סן ברנרדו, מס' 33, זוג מבוגר מאזור רומא עושה מין פיצה רומאית, בצק דק ומילוי עשיר, בעשרות אפשרויות. לקחתי את זה של הירקות והיה טעים מאוד וזול. Pinsaccio.
מסעדות:
את אופיצ'ינה די קוצ'ינה פגשתי מייד כשירדתי מהרכבת, ויה קולומבו וויה גאלאטה האנכית לה, יחד עם השוק המקומי, מלאות מסעדות וחנויות אוכל וכל זה במרחק דקות הליכה מתחנת בריניולה, אחת משתי התחנות הגדולות בעיר. ידעתי שאוכל באופיצ'ינה כי מצאה חן בעיני. וחזרתי אכן ערב אחד, לארוחת 3 מנות עשירה ונפלאה, אולי ראוי לציון הסורבה תפוח ירוק שאכלתי בסוף, שהיה מנוקד במעט פירות יער פה ושם. התפריט מעניין, חלקו עם השפעות מחוץ לליגוריה, המקום משפחתי, במהלך הערב, של יום חול, היו כולם חוץ ממני ומתיירת אחרת, מקומיים. תענוג גם לראות את הילדים בערב, מגישים ולוקחים הזמנות.
http://officinadicucina.it
איל ג'נובזה מופיע במדריכי תיירות והוא קצת יותר מהוקצע ולכן פחות כיפי אולי. הייתי גם קצת מסוחררת מהשפע שבסביבה, גם הוא באותה סביבה של שוק והמסעדה הקודמת. עדיין, אוכל מצוין, מנת פסטה של חציל עם מעט דגים, וסלט פירות טריים. שווה לבוא לאכול עוד דברים מהתפריט.
Il Genovese, Via Galata 35
וככה לסוף, Le Rune, מסעדה לא רחוקה ממקום הלינה שלי ושהומלצה על ידי המדריך הכתוב שלי לליגוריה, היתה חגיגה בשבת בערב. הזמנתי מקום מראש, זכרו אותי וקיבלתי מתנה, תמונה של ג'נובה, לסיום. ארוחה מעולה: סרדינים מטוגנים, רביולי במילוי בוראטה ברוטב עגבניות וזיתים, עוגה ג'נובזית לסיום, שהיתה מין אקורד סולידי, אולי סולידי מדי, לאחר כל החגיגה הזאת, אבל אולי גם זה טוב, שלפחות מנה אחת תהיה פיצוץ והשאר משמשים לה רקע. כאן היו שתיים פיצוציות אז מה לי כי אלין. כיף כיף כיף. היחס, השירות, היין, הסביבה החיה.
טיול אדיר.
http://www.ristorantelerune.it
אוכל ג'נובזי עשיר בדגה ובירקות. אוכל רחוב הוא פארינטה, אותו פנקייק מקמח חומוס, פוקאצ'ה עם כל מיני ציפויים, בצל, לפעמים ציפויי פיצה שונים, ירקות. יש גם מאפי ירקות של בצק דק עם מילוי עשיר של מנגולד, תרד, ארטישוק, לפעמים עירוב של ירקות. אז הנה כמה מקומות שנהניתי מהם:
Focaccia e Dintorni, Via di Canneto Il Curto, 54-56r
קרוב לקתדרלה, עמוס כל היום, הם מוכרים גם פאי שהתערובת בנוסף לירקות עשויה מאיזשהו מתכון ג'נובזי מסורתי, אבל שכחתי לנסות את זה. אז בפעם הבאה...פתוחים 7/7.
ג'לטריה ושוקולד אצל ויגנוטי, זה טוב! קרוב לפיאצה דה פרארי, באחת הסמטאות:
http://www.romeoviganotti.com
ליד הג'לטריה יש להם גם בית קפה שאני לא זוכרת אם יש בו מקומות ישיבה. אולי. בכל מקרה אפשר לקנות עוגות.
עוד ג'לטו: U gelato du Caruggiu, Via di S. Bernardo, 91r הג'לטו שבסימטה הליגורית, בתרגום מליגורית. הבחור גם עושה קסטות וארטיקים.
עוד בוויה סן ברנרדו, מס' 33, זוג מבוגר מאזור רומא עושה מין פיצה רומאית, בצק דק ומילוי עשיר, בעשרות אפשרויות. לקחתי את זה של הירקות והיה טעים מאוד וזול. Pinsaccio.
מסעדות:
את אופיצ'ינה די קוצ'ינה פגשתי מייד כשירדתי מהרכבת, ויה קולומבו וויה גאלאטה האנכית לה, יחד עם השוק המקומי, מלאות מסעדות וחנויות אוכל וכל זה במרחק דקות הליכה מתחנת בריניולה, אחת משתי התחנות הגדולות בעיר. ידעתי שאוכל באופיצ'ינה כי מצאה חן בעיני. וחזרתי אכן ערב אחד, לארוחת 3 מנות עשירה ונפלאה, אולי ראוי לציון הסורבה תפוח ירוק שאכלתי בסוף, שהיה מנוקד במעט פירות יער פה ושם. התפריט מעניין, חלקו עם השפעות מחוץ לליגוריה, המקום משפחתי, במהלך הערב, של יום חול, היו כולם חוץ ממני ומתיירת אחרת, מקומיים. תענוג גם לראות את הילדים בערב, מגישים ולוקחים הזמנות.
http://officinadicucina.it
איל ג'נובזה מופיע במדריכי תיירות והוא קצת יותר מהוקצע ולכן פחות כיפי אולי. הייתי גם קצת מסוחררת מהשפע שבסביבה, גם הוא באותה סביבה של שוק והמסעדה הקודמת. עדיין, אוכל מצוין, מנת פסטה של חציל עם מעט דגים, וסלט פירות טריים. שווה לבוא לאכול עוד דברים מהתפריט.
Il Genovese, Via Galata 35
וככה לסוף, Le Rune, מסעדה לא רחוקה ממקום הלינה שלי ושהומלצה על ידי המדריך הכתוב שלי לליגוריה, היתה חגיגה בשבת בערב. הזמנתי מקום מראש, זכרו אותי וקיבלתי מתנה, תמונה של ג'נובה, לסיום. ארוחה מעולה: סרדינים מטוגנים, רביולי במילוי בוראטה ברוטב עגבניות וזיתים, עוגה ג'נובזית לסיום, שהיתה מין אקורד סולידי, אולי סולידי מדי, לאחר כל החגיגה הזאת, אבל אולי גם זה טוב, שלפחות מנה אחת תהיה פיצוץ והשאר משמשים לה רקע. כאן היו שתיים פיצוציות אז מה לי כי אלין. כיף כיף כיף. היחס, השירות, היין, הסביבה החיה.
טיול אדיר.
http://www.ristorantelerune.it
הנה עוד סיבה לבקר בגנואה פעם נוספת.
בית הקברות הישן שמו המלא Cimitero Monumentale di Staglieno
או בקצרה Cimitero di Staglieno
http://www.visitgenoa.it/en/cimitero-di-staglieno-0
לצערי לא יכול להעלות תמונות שצילמתי מבית הקברות הנ"ל .
אגב... בכניסה לבית הקברות מוכרים פרחים אבל רק מפלסטיק. ששאלתי את המוכרת למה פלסטיק ולא פרח אמיתי. התשובה הייתה הם (הפרחים מפלסטיק)
מחזיקים לנצח כמו המוות, כי כל דבר חי סופו למות.
אני יודעת, יש לי רתיעה מבתי קברות
שקלתי את זה והחלטתי שלא. הקרוב ביותר שהגעתי לסטליינו היה ביום שבו כתוצאה מחוסר ריכוז, הגעתי לרציף של הרכבת הנופית, שעולה למעלה עד 1,000 מטר מעל הים, היה שבת ושכחתי שבטבלה היה כתוב שזמן היציאה שהייתי מעוניינת בו תקף רק לימי ראשון. אז כבר הייתי בפיאצה מאנין וראיתי שלטים למסלול ההליכה על מוביל המים הישן והתכוונתי לקחת את קו 34 היקר, יקר - כל יום מטפס את הגבהים הללו - עד סטליינו ומשם עוד אוטובוס למוביל המים.
אבל כבר היה צהריים ולא ידעתי אם יהיה כדאי לעשות את כל זה בשעות האור שעוד נותרו. אז ויתרתי. יתכן שבפעם נוספת, מה גם שעד כמה שאני זוכרת "יותר מדי אושר", הנובלה של אליס מונרו, מתחילה בדיוק בבית הקברות הזה, בחודש ינואר. אז אם עוד לא מצאתי סיבה טובה לבקר בו עד כה, אולי אקרא שוב את הנובלה...
מקום הלינה שלי, אגב, היה על קו 34, כך שהיתה לי דרך ישירה לבית הקברות אם רציתי.
שקלתי את זה והחלטתי שלא. הקרוב ביותר שהגעתי לסטליינו היה ביום שבו כתוצאה מחוסר ריכוז, הגעתי לרציף של הרכבת הנופית, שעולה למעלה עד 1,000 מטר מעל הים, היה שבת ושכחתי שבטבלה היה כתוב שזמן היציאה שהייתי מעוניינת בו תקף רק לימי ראשון. אז כבר הייתי בפיאצה מאנין וראיתי שלטים למסלול ההליכה על מוביל המים הישן והתכוונתי לקחת את קו 34 היקר, יקר - כל יום מטפס את הגבהים הללו - עד סטליינו ומשם עוד אוטובוס למוביל המים.
אבל כבר היה צהריים ולא ידעתי אם יהיה כדאי לעשות את כל זה בשעות האור שעוד נותרו. אז ויתרתי. יתכן שבפעם נוספת, מה גם שעד כמה שאני זוכרת "יותר מדי אושר", הנובלה של אליס מונרו, מתחילה בדיוק בבית הקברות הזה, בחודש ינואר. אז אם עוד לא מצאתי סיבה טובה לבקר בו עד כה, אולי אקרא שוב את הנובלה...
מקום הלינה שלי, אגב, היה על קו 34, כך שהיתה לי דרך ישירה לבית הקברות אם רציתי.
אני כן חושבת שכדאי מראש להיערך לעשות מסלול רגלי במבצרים שמעל
העיר. באמצעות הרכבת הנופית, למשל, שאפשר לרדת ממנה ולעשות מסלול ארוך ביניהם, הם חולשים על כל הסביבה. היא נקראת Ferrovia Genova Casella אבל לצערי, בשום אופן אני לא מצליחה להיכנס לאתר שלה, מאף אמצעי. חוץ מאשר ויי-פיי במקום הלינה. לא ברורה לי הלוקליזציה הזאת.
בכל מקרה, במשרד התיירות יש אינפורמציה עליהם:
http://www.visitgenoa.it/en/forti
בפעם הבאה אתכונן טוב יותר ואבקר בחלק מהם. הפעם היה מין צירוף נסיבות שכל פעם הפיל כל ניסיון שלי לחקור מי מהם.
העיר. באמצעות הרכבת הנופית, למשל, שאפשר לרדת ממנה ולעשות מסלול ארוך ביניהם, הם חולשים על כל הסביבה. היא נקראת Ferrovia Genova Casella אבל לצערי, בשום אופן אני לא מצליחה להיכנס לאתר שלה, מאף אמצעי. חוץ מאשר ויי-פיי במקום הלינה. לא ברורה לי הלוקליזציה הזאת.
בכל מקרה, במשרד התיירות יש אינפורמציה עליהם:
http://www.visitgenoa.it/en/forti
בפעם הבאה אתכונן טוב יותר ואבקר בחלק מהם. הפעם היה מין צירוף נסיבות שכל פעם הפיל כל ניסיון שלי לחקור מי מהם.
רעיון יפה לטיול בטבע בנסיעה קלה מג'נובה: קו אוטובוס 40
עד תחנתו האחרונה, לא תחנת הרכבת בריניולה, Stazione Brignole, אלא התחנה בקצה השני, מצפון מערב למרכז העיר, בגובה. פשוט יורדים בתחנה הזאת. ומייד עולים למסעדה שנקראת La Rosa del Parco. משם אפשר להמשיך במסלול על קרקע היער, 2.8 קילומטרים הלוך ואותו המרחק חזור. יש באותה הכניסה ליער, מסלול הליכה יותר מאתגר, בגבהים, של 4 קילומטר רק לא ברור לי אם מעגלי כלומר הלוך וחזור גם יחד, יתכן. אחר כך אפשר לאכול צהריים או ערב במסעדה, אם רוצים, היא פתוחה כל יום חוץ מאשר יום שני, בין השעות 12:30-14:00 לסרוויס צהריים, ו-18:00-23:00 לסרוויס ערב, ומגישה אוכל ליגורי.
יתרון נהדר של הנסיעה באוטובוס הוא, הנוף העירוני שניתן לגלות תוך כדי הנסיעה. במיוחד, הקו עובר ליד "אכסניית העניים", Albergo dei Poveri, שצריך לראות את גודלה כדי להאמין. היום היא רכוש האוניברסיטה אבל ב-Rolli Days הוא נפתח לקהל, או לפחות נפתח הפעם כי נושא-על היה פילנתרופיה בקרב המשפחות האצילות של הרנסנס והבארוק. האוטובוס נוסע בימי חול מדי 11 דקות, לעיתים קצת יותר רחוקות בשבת ובראשון, צריך לברר זאת מראש, מישראל אני לא מצליחה אבל בג'נובה עצמה זה צריך להיות אפשרי באתר:
https://www.amt.genova.it
כל פקידות של מלון יכולה לעזור בנושא הזה של לו"ז אוטובוס. המסלול ביער נפלא ממש ולפעמים נותן הצצה לעבר הים, מגבוה. זה פשוט יופי של דבר.
יש רעיונות טיפה יותר מסובכים, למבצרים הגבוהים שמעל אותו יער אבל כרגע אין צורך להיכנס לזה, אם תישאל כאן שאלה, אביא את המידע. היתרון של המבצרים האלה וההליכה ביניהם - וראיתי אך מעט מזה - זה הגובה הרב שלהם והנוף שהם מאפשרים לכל הסביבה ביום צלול. ליער הגעתי לאחר שהייתי בדרך למבצר כזה אך לא גיליתי את השביל שהולך שלא בכביש, והתעצבנתי על ההליכה בכביש. אז מצאתי כניסה ליער וכך גיליתי אותו.
המהדורה הבאה של Rolli Days, נאמר לנו בעל-פה, תהיה בתאריכים 19-20.5.2018, ממש על ערב שבועות. אך זה לא פורסם עדיין באופן רשמי.
עוד טיפ: מי שמתעניינים בבית מרקחת עתיק, זה שבפיאצה סנט-אנה נמצא שם כבר כמה מאות שנים. הם עושים תה, קרמים שונים, הבאתי את מי הטואלט שלהם, בריח רענן ונעים. הבאתי מהם גם ממרח ערמונים ורום. הם לא זולים אבל הבניין יפה וגם ההגעה לשם, דרך המבוכים של העיר העילית, היתה לי מעניינת. המקום, אגב, במרחק הליכה ממסעדת לה רונה, le Rune, שכה אהבתי. הכתובת של המסעדה, Salita Inferiore di Sant'Anna, כלומר, מדרגות תחתיות של סנט-אנה, אומרת הכל. בית המרקחת והפיאצה למעלה, המדרגות משם למטה מובילות למסעדה. קל ופשוט. מסתבר שלבית המרקחת אתר גם באנגלית:
https://www.erboristeriadeifrati.it/en
עד תחנתו האחרונה, לא תחנת הרכבת בריניולה, Stazione Brignole, אלא התחנה בקצה השני, מצפון מערב למרכז העיר, בגובה. פשוט יורדים בתחנה הזאת. ומייד עולים למסעדה שנקראת La Rosa del Parco. משם אפשר להמשיך במסלול על קרקע היער, 2.8 קילומטרים הלוך ואותו המרחק חזור. יש באותה הכניסה ליער, מסלול הליכה יותר מאתגר, בגבהים, של 4 קילומטר רק לא ברור לי אם מעגלי כלומר הלוך וחזור גם יחד, יתכן. אחר כך אפשר לאכול צהריים או ערב במסעדה, אם רוצים, היא פתוחה כל יום חוץ מאשר יום שני, בין השעות 12:30-14:00 לסרוויס צהריים, ו-18:00-23:00 לסרוויס ערב, ומגישה אוכל ליגורי.
יתרון נהדר של הנסיעה באוטובוס הוא, הנוף העירוני שניתן לגלות תוך כדי הנסיעה. במיוחד, הקו עובר ליד "אכסניית העניים", Albergo dei Poveri, שצריך לראות את גודלה כדי להאמין. היום היא רכוש האוניברסיטה אבל ב-Rolli Days הוא נפתח לקהל, או לפחות נפתח הפעם כי נושא-על היה פילנתרופיה בקרב המשפחות האצילות של הרנסנס והבארוק. האוטובוס נוסע בימי חול מדי 11 דקות, לעיתים קצת יותר רחוקות בשבת ובראשון, צריך לברר זאת מראש, מישראל אני לא מצליחה אבל בג'נובה עצמה זה צריך להיות אפשרי באתר:
https://www.amt.genova.it
כל פקידות של מלון יכולה לעזור בנושא הזה של לו"ז אוטובוס. המסלול ביער נפלא ממש ולפעמים נותן הצצה לעבר הים, מגבוה. זה פשוט יופי של דבר.
יש רעיונות טיפה יותר מסובכים, למבצרים הגבוהים שמעל אותו יער אבל כרגע אין צורך להיכנס לזה, אם תישאל כאן שאלה, אביא את המידע. היתרון של המבצרים האלה וההליכה ביניהם - וראיתי אך מעט מזה - זה הגובה הרב שלהם והנוף שהם מאפשרים לכל הסביבה ביום צלול. ליער הגעתי לאחר שהייתי בדרך למבצר כזה אך לא גיליתי את השביל שהולך שלא בכביש, והתעצבנתי על ההליכה בכביש. אז מצאתי כניסה ליער וכך גיליתי אותו.
המהדורה הבאה של Rolli Days, נאמר לנו בעל-פה, תהיה בתאריכים 19-20.5.2018, ממש על ערב שבועות. אך זה לא פורסם עדיין באופן רשמי.
עוד טיפ: מי שמתעניינים בבית מרקחת עתיק, זה שבפיאצה סנט-אנה נמצא שם כבר כמה מאות שנים. הם עושים תה, קרמים שונים, הבאתי את מי הטואלט שלהם, בריח רענן ונעים. הבאתי מהם גם ממרח ערמונים ורום. הם לא זולים אבל הבניין יפה וגם ההגעה לשם, דרך המבוכים של העיר העילית, היתה לי מעניינת. המקום, אגב, במרחק הליכה ממסעדת לה רונה, le Rune, שכה אהבתי. הכתובת של המסעדה, Salita Inferiore di Sant'Anna, כלומר, מדרגות תחתיות של סנט-אנה, אומרת הכל. בית המרקחת והפיאצה למעלה, המדרגות משם למטה מובילות למסעדה. קל ופשוט. מסתבר שלבית המרקחת אתר גם באנגלית:
https://www.erboristeriadeifrati.it/en
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.