המשך
אוכל
===
אז לכל מחוז באיטליה האוכל המיוחד שלו, בקמפניה זה פיצה ומוצרלה..של באפלו כמובן, יש גם גלידה מחלב באפלו שהיתה לא רעה בכלל וכמובן דגים ופירות ימים (לא חובב שלהם)
פיצה - אחת מהמטרות בנסיעה היתה להבין האם השם שיצא לפיצות בנאפולי מוצדק או שמדובר במיתוס והאדרה של תיירים שעד לביקורם בעיר נהגו לבלוס פיצה עם אננס וגבינת צ'דר נחותה או כזו מקרטון שקונים בסופר, ניתן לראות את ההאדרה הזו בביקורות בטריפ אדוויזור "הספגטי/גלידה/פיצה הכי טוב בעולם",
ביקור ראשון היה ב da michele (דה-מיקלה ולא דה-מישל כפי שרוב התיירים נוטים לומר) , אומרים שכאן זה הטופ, הרעיון פשוט - יש תור ארוך ומישהו מחלק מספרים, נכנסתי לקחת מספר והפתעה - סועדים בודדים מקבלים כניסה מיידית ויושבים בשולחן עם אחרים...נשמע כמו עסקה טובה, גם ארוחה וגם חברה,התפריט מאוד פשוט, מרגריטה, מרגריטה עם כמות מוצרלה כפולה, ומרינרה (רק רוטב עגבניות ואורגנו, ללא גבינה), המחירים? בדיחה - ארוחה ממוצעת של פיצה ושתייה לא עולה על 7 יורו (וזה גם אם התפרעת והזמנת מוצרלה כפולה), לאחר כ 5 דק' מההזמנה המרגריטה הגיעה - הבצק אכן שונה, מזכיר פיתה אש תנור ירושלמית, הרוטב לא רע והגבינה טובה, בסה"כ לא רעה אבל האם היא מדהימה וזכאית לתואר הפיצה הכי טובה בעולם? ממש לא.
ביקור שני - pizzeria del presidente , בפיצריה תמונות אח"מים שביקרו במקום כגון ביל קלינטון, כוכבי כדורגל ואנשי קולנוע איטלקיים, באתי עם הפתיחה ונכנסתי מבלי לחכות בתור, גם כאן התפריט פשוט אך ניתן לבחור בסוג הגבינה ,כלומר בין fior di latte שעשויה מחלב פרה לבין מוצרלה שעשויב מחלב באפלו בתוספת של עוד 2 יורו, כמובן שהוספתי, הפיצה כאן היתה מאוד מוצלחת, יותר טובה לטעמי מאשר da michele.
ביקור שלישי - da matteo , כשאתה נכנס אתה חושב שמדובר במסעדה קטנה, אבל אז יש עוד קומה, ועוד קומה ועוד חדר ומסתבר שהפיצריה הזו חולשת על כמעט בניין שלם, העבודה כאן מאוד לחוצה ויש זרם בלתי פוסק של אנשים, גם כאן ניתן לבחור בסוג הגבינה וכמובן שבחרתי במוצרלה המשובחת יותר, הפיצה טובה מאוד, כמו del preisdente ,
במשך כל אותה תקופה ניצפו תורים ארוכים אצל סורבילו, פיצריה מפורסמת או יותר נכון לומר מספר פיצריות במרחק של כמה מטרים אחת מהשנייה שנושאות את אותו שם משפחה, יש את הראשי,ואת ג'ינו ואת אסתריקה ועם כל האהבה שלי לפיצה אין מצב שאני אחכה שעה בתור בשבילה.
ביקור רביעי - חנות שהיא חלק מרשת בשם rosso pomodoro, ביקרתי שם בעקבות המלצה של חבר , הזמנתי פיצה עם עגבניות שרי צהובות ופתיתי ריקוטה קשה בנוסף על המוצרלה, היה לא רע אבל הבצק היה כמו של פיצריה רגילה ושונה לגמרי מהבצק האוורירי והקל של הקודמות שאכלתי, כאן לראשונה התחלתי להעריך ולהבין את האיכות של הפיצה הנפוליטנית האמיתית.
ביקור חמישי - da peppino ברובע הספרדי - הזמנתי פיצה סיציליאנית עם חצילים, היתה גם טובה אבל פחות מהקודמות.
ביקור שישי - בחזרה מסורנטו מול תחנת הרכבת porta nolana יש את pizzeria tutino , המלצה מאורלנדה שחברה בפורום, הגעתי לשם בשעת צהריים ,זוהי הגירסה האיטלקית למושג מסעדת פועלים - תריסר נפוליטנים שאוכלים פיצה מקופלת לארבע, המראה היה מרהיב - שלושה תנורים שמוציאים פיצות בקצב בלתי פוסק, ושלושה טבחים שעסוקים בפתיחת בצק ופיזור תוספות, תמורת 3 יורו קיבלתי את אחת המרגריטות המשובחות שאכלתי...איזה סיום מתוק לעיר נפלאה.
אפרופו מתוקים - בנאפולי יש מתוקים שכדאי לטעום - על הספוליטלות קראתי כ"כ הרבה, קונכייה מבצק פריך שמשמיעה רעש בזמן הנגיסה, ממולאת בגבינת ריקוטה או כל מיני מילויים אחרים, כשחשבתי שאני מאושר מהספוליטלה אז גיליתי את היהלום שבכתר - באבא ('baba), עוגת בצק אוורירי עם סירופ ורום - אכלתי בחנות בשם Mazzaro שנמצאת מול סורבילו, המוכר (שהתברר כבעל החנות) הבין שזו הפעם הראשונה שלי והעניק לי את הבאבא במתנה, כמובן שהבאבא הפך להיות חלק מהתפריט היומי , לפעמים אחרי הפיצה, לפעמים לפני....ולפעמים גם וגם...ומאחר וכל יום הלכתי בסביבות ה 15 ק"מ לא הרגשתי קמצוץ של אשמה על הקלוריות. אכלתי גם באבא בסורנטו והוא לא היה כמו אצל Mazzaro...מסתבר שגם כאן יש איכות.
הצעה: במקום היטל מלון עדיף לו בנאפולי היה מוטל קנס על תיירים שלא אוכלים את הקצוות של הפיצה, אני די בטוח שהעירייה היתה מרוויחה יותר וגם משיבה לעצמה את הכבוד שנרמס ע"י תיירים שלא מעריכים פיצה איכותית
.
