טיסה לארה"ב עם החברה הפולנית לוט.. מומלץ?

yossialef

New member
נסביר לך בדרך השלילה - באם לא הבנת מה שכתבתי

חברה סדירה היא לא חברת צ'רטר ולא חברת לואו-קוסט.
עכשיו מצא לי אתה הגדרה לחברת צ'רטר או חברת לואו-קוסט ומכאן תסיק מסקנות לגבי הגדרות חברה תעופה סדירה.

מקווה שהלינק הבא נותן לך קצה חוט.
http://www.flyingout.net/single-post/2013/12/11/מאמר-ההבדלים-בין-חברת-תעופה-סדירה-לחברת-לואוקוסט
 

moco10

New member
האם קראת בעצמך את מה ששלחת פה?

ראשית, המאמר הזה אינו הגדרה רשמית. והרי זה מה שביקשתי. מדובר בבלוגר פרטי שאפילו אינו חותם בשמו או בשמה על המאמר, כך שזו רק עוד דיעה.
זה שיש שימושים שונים למושג "חברה סדירה" זה ברור מעצם הדיון שלנו פה - אתה הכרת מובן אחד ואני הכרתי מובן אחר.
ההבדל בינינו היה שאתה טענת שיש למושג הגדרה רשמית. הגדרה רשמית זו הגדרה במסמך רשמי של הרשויות.

שנית, גם אם ניקח את המאמר שהבאת כסמכות, הרי הוא בעצמו כותב "אין הגדרה מילונית למושג 'חברת לואו-קוסט'. אין תנאים רשמיים של גוף בינ"ל מוסכם שחברת תעופה צריכה לעמוד בהם כדי שתוכל למתג את עצמה כ-LCC (ר"ת: Low-Cost Company)." ולפי הטענה על דרך השלילה שלך, יוצא שגם ל"חברה סדירה" אין הגדרה מלונית.

אז אני מבין שיש כמה שימושים למושג "חברה סדירה"ֿ ואתה טוען, אך עדיין לא הוכחת, שמדובר במושג רשמי.
אני מציע שנפסיק פה, כי לא רק שזה לא הולך לשום מקום, זה בכלל היה עיניין שולי בשיחה.
הנושא היותר רלוונטי, שבכלל לא קשור לסמנטיקה של "סדירה", היה האם אי חלוקת ארוחות מהווה זלזול בנוסע או שהיא בעצם שינוי חיובי.
 

guinness76

New member
אני טס אתם במאי

ואחת הסיבות מלבד הדרימליינר זו העצירת ביניים בחזור...13 שעות בוקר משעה 10 עד 23 בלילה ההמראה.
מה שמשאיר את הזמן לוורשה המדהימה.
בלי קשר המחיר היה אטרקטיבי לשיקגו.
מכלול השיקולים הכריע.
טיפ קטן- תשקיע 130-150 זלוטי בכניסה לטרקלין העסקים בשופן הוא שווה כל פרוטה וזה מנסיון.
זלוטי ~שקל
 

YHS

New member
נראה לי שמישהו מהתל בנו לאחרונה

green885, red885
או שסתם בא לו (להם?) על שאלות מטופשות.
 

דניאלה1311

Active member
מנהל
אפרופו אוכל בשדה התעופה - היום בהארץ ביקורת על נתב"ג
אני מחבב נמלי תעופה כמעט כמו שאני אוהב תחנות רכבת. ההמולה העניינית, הכריזה הרב-לשונית, ההמתנה המרוגשת. בעוד שהטיסה עצמה היא לרוב חוויה די מפוקפקת, הדקות הארוכות שלפניה – בין ענייני המנהלות ועד הרגע שבו צועדים בשרוול או נוסעים עד המטוס בפייק אוטובוס - הן די אחלה, בסך הכל.

קצת קשה להתאפק ולא לאכול משהו בזמן הזה. אם זו התרגשות, אולי העצבנות וקוצר הרוח; או הרצון לדלג על מה שמוגש (או נמכר) בטיסה, אולי בכלל הכוונה לנסות לישון בה – כך או כך, אדם מוצא את עצמו רעב בנמל התעופה. וגם אם אינו רעב, אוכל בכל זאת. כי ככה זה. אתה בלימבו. הכל הגיוני ולא הגיוני גם יחד. בורקס באמצע הלילה? פיצה בשעת בוקר מוקדמת? יאללה.

לא מעט נכתב בשנים האחרונות על מחירי האוכל והקפה בנמל התעופה בן גוריון. למעשה, זו הזווית היחידה שעולה בכל פעם לגבי העניין. היא כמובן נכונה וצודקת – מדובר בחזירות ובחוסר פרופורציה מבהיל – אבל היא מפספסת אמת אחרת, פשוטה לא פחות: היצע האוכל בטרמינל 3 הוא עלוב. בנתב"ג יהיו מאושרים אם תקנו סיגריות, אלכוהול, בגדים או טלוויזיות – אבל שתאכלו משהו טעים באמת, שהוא לא רק ברירת מחדל? זה לא מעניין אף אחד.

מתחם האוכל הנתב"גי - בו עברו ב-2016 כ-17 וחצי מיליון נוסעים - מציע, נכון להיום, סניפים של רשתות "קפה ג'ו", "ארומה", "בורגר ראנץ'", "פיצה האט" ובר סושי של מסעדת "פריים". מדי פעם, עם סיום תקופת זיכיון של אחד הדוכנים, הוא מפנה את מקומו לאחר, אך המנגינה לעולם נשארת: אוכל בסיסי, פלסטיקי, לא מושקע, שמקסימום ממלא את הבטן אבל אפילו לא מנסה לשמח את הלב. ויקר, לא נשכח.

"פיצה האט" בנמל התעופה בן גוריון. קטן, שמנוני, לא מספיק טעים
"פיצה האט" בנמל התעופה בן גוריון. קטן, שמנוני, לא מספיק טעיםערן לאור
18 שקל עלה לי משולש מרגריטה ללא תוספות בדוכן של "פיצה האט". יש איזה מין הסכם לא כתוב בינינו ובין הרשת הזו: הקוטר של הפיצה הוא לא מהגדולים שיש, אבל היא מפצה על כך באמצעות בצק עבה ושמנוני. ועדיין, זה היה סלייס פיצה קטן למדי ולא באמת טעים, עם רוטב עגבניות מתוק יתר על המידה וגבינה לא איכותית מספיק. סתם פיצה בינונית מינוס, שאם היתה נמכרת מתחת לבית שלכם, לא הייתם נותנים לה הזדמנות שנייה. ולא ששאר התפריט מנסה להבריק או לחרוג מהשגרה.

שעתיים מכאן, וההבדלים מתחדדים. נמל התעופה סביהה גקצ'ן שבאיסטנבול אינו עצום כמו אחיו הגדול אטאטורק (שירת בשנה שעברה "רק" 29 וחצי מיליון נוסעים) אבל מציע קולקציה מכובדת מאוד של אופציות זלילה. גם כאן לא נפקד מקומן של רשתות המזון המהיר ("מקדונלדס", "ברגר קינג", "סבארו", "סטארבאקס"), אבל לצדן גם מסעדה איטלקית עם פיצות ופסטות מלאכת יד, בר-מסעדה עם שידורי ספורט, מזללת דוֹנר (שווארמה) עם מנות טורקיות נוספות ושני דוכנים של קפה ומאפים.

ויטרינת המאפים ב"Mado Cafe" בנמל התעופה סביהה גקצ'ן באיסטנבול. לא ביתי - אבל אותנטי
ויטרינת המאפים ב"Mado Cafe" בנמל התעופה סביהה גקצ'ן באיסטנבול. לא ביתי - אבל אותנטיערן לאור
הוויטרינה המגרה של אחד מהם, "Mado Cafe", לא השאירה הרבה מקום להתלבטות. הזמנתי מאפה מאורך ממולא בשר וריבוע של סו-בורק עם גבינה שעלו 30 לירות טורקיות (שכמעט שוות בערכן לשקל). מאפה הגבינה, למרות שלא חומם דיו, היה טעים; דפים דקים ועדינים של בצק יופקה, העליון שבהם שחום ופריך, שביניהם משובצת בנדיבות גבינה מלוחה. מאפה הבשר היה מוצלח אף יותר – גדול, עמוס בבשר כבש שמנוני ומתובל היטב ובפיסות קטנטנות של פלפלים, שיצרו מעין גרסה סגורה של לחמג'ון. בסך הכל דוכן מאפים בדיוטי פרי, אין לי אשליה שאיזו אופה טורקייה אותנטית עמלה עליהם שם במטבח האחורי, ועדיין זה היה ביתי במידה ומספק מאוד.

לנמל התעופה ארלנדה, צפונית לסטוקהולם (כ-25 מיליון נוסעים ב-2016), הגעתי בשעת צהריים שדרשה ארוחה מלאה יותר. לא פחות מ-50 מסעדות, בתי קפה ומזללות פזורים בו, מחציתם בטרמינל 5 הגדול. הבחירה נפלה דווקא על הדוכן שאליו השתרך התור הארוך ביותר - "MAX", סניף של רשת ההמבורגרים הוותיקה בשוודיה, שחוגגת בשנה הבאה יום הולדת 50.

תשכחו מה"בורגר ראנץ'" המקומי, גם מענקיות ההמבורגרים החו"ליות. "MAX" היתה יכולה להתחרות בכבוד בכל דיינר המבורגרים תל אביבי עדכני. אלו לא רק הטריות שבהקה מכל מרכיב באוכל וההקפדה על תוצרת שוודית מקומית, אלא בעיקר התפריט המגוון והמודרני, שמצד אחד מדגיש את היותן של המנות "ירוקות" מבחינה סביבתית ובריאותית, ומנגד קורץ גם לגדול חובבי הג'אנק. ולמרות שמדובר בנמל תעופה, והקהל שבוי וממהר, אפשר לבחור כאן לא פחות מ-12 המבורגרים מבשר בקר, ששה שעשויים מעוף ועוד שלושה צמחוניים (כולל המבורגר גבינת חלוּמי מפתה במיוחד), לצד תוספות שגרתיות יותר ופחות, וגם שתייה במילוי חוזר ובמחיר מגוחך.
מסקציית ה"דה לוקס" הזמנתי ארוחה של צ'יזבורגר שהוגש בתוך לחמניית בריוש, צ'יפס דק עם מעטה פריך במיוחד ושתייה (90 קרונות שוודיות, כ-36 שקל) ותוספת של חמישה מקלות מוצרלה (31 קרונות שוודיות, כ-13 שקל). ההמבורגר – מבשר טרי או מקסימום מקירור, בוודאי לא קפוא ממפעל - היה מצוין, בעל מרקם גס יחסית לז'אנר; לחמניית הבריוש הרכה החזיקה אותו טוב באופן די מפתיע, כשהגבינה ובמיוחד רוטב חלפיניו מעולה העניקו עסיסיות נוספת. מכאן גם נשלחת קריאה להמבורגריות המקומיות, רשתות ועצמאיות – הבו לנו מוצרלה סטיקס, אין נשנוש כיפי מהם.

חזרתי, במציאות וגם בטקסט הזה, לנקודת ההתחלה המבאסת: נתב"ג. בתל אביב בפרט ובישראל בכלל יש אוכל רחוב מעולה, מהטובים בעולם. באמת. אף לא פירור ממנו מצליח להשתחל מבין דלתות הטרמינל שלנו. למה שלא יוגשו שם, למשל, הפלאפל-שניצל-סביח של "הקוסם"? ההמבורגר של עומר מילר? הפיצה של "ברוקלין"?

לאחרונה פורסם כי מכרז חדש בנמל התעופה יבטיח מחירים שפויים יותר לקפה וקרואסון. כשיסיימו לטפל בזה, יש עניין חשוב לא פחות לדאוג לו.

http://www.haaretz.co.il/food/street-food-review/.premium-1.3921094
 

אודרי11

New member
האוכל בארלנדה מעולה

ויש גם אפשרות זמינה וזולה, של אריזות קטנות של קרקרים וגבינות..לממהרים.

בסביחה אכן מבחר יפה של מסעדות, כאמור גם בהיתרו בטרמינל 5 , יש ממש מובחרות..
גם בטורונטו המבחר לא רע, אם נתעלם מהפאסט פוד הפלסטיקי, יש מסעדות גריל, ואפילו בר בריאות שמוכרים בו פירות טריים .

נתב"ג אכן יקר ומבאס.
 

R750-Girl

New member
אני בעיקר שותה


וכל זמן שיש פרוסקו או בירה נורמלית (ולא, קרלינג זה לא בירה) - אין לי תלונות.
I am so easy to please
 

iris mom of two

New member
לא אוהבת לשתות

אלכוהול בטיסות, או לפניהם.
&nbsp
בין העובדה שטיסות זה מייבש, והחלפת השעות, אני ממש נמנעת מאלכוהול. שותה המון מים להמנע מהתייבשות.
&nbsp
מצד שני אני שותה מעט מאד אלכוהול ממילא, כך שלהמנע בשבילי זה ממש לא בעייתי. במיוחד שיש לי תגובה לא נעימה לאלכוהול.
 
אני שונאת שדות תעופה

הם בסופו של דבר סוג של תחנה מרכזית, רק עם יותר תורים.
ואפרופו: http://yael.haoneg.com/general/348

אוכל של חברת תעופה הוא מסוג הדברים שאם זה בחינם, למה לא. אבל לא הייתי משלמת עבורו. ואם אני לא ממש ממש חייבת, גם לא על אוכל של שדה תעופה - לרוב משתלם יותר לקחת לטיסה אוכל מהבית או מהעיר בה ביקרתם.
 
למעלה