עד 2020 יטיילו בעולם כ-200 מיליון סינים ו-3 מיליון ישראלים לגבי הסינים זה מופיע בכתבה הזו בגלריה של עתון הארץ:
צרות של עשירים: לאיטלקים נמאס מהתיירים
פיגועי הטרור בצרפת ובטורקיה הפכו את איטליה ליעד מועדף הקיץ, אבל האיטלקים לא מתלהבים מההצפה ההמונית ומחפשים דרכים להגבלת מספר המבקרים. לוונציה ופירנצה זה כבר לא יעזור.
אז מה כדאי לראות בביקור ראשון באיטליה? הרשימה הבסיסית כוללת את רומא, פירנצה, טוסקנה, ונציה, קפרי ורצועת החוף צ'ינקווה טרה. אלה, פחות או יותר, אתרי "החובה" האיטלקיים, שכל תייר מנסה להכיר בביקור ראשון. כולם נמנים עם קצפת יעדי התיירות בעולם. בכל האתרים האלה נאנקים באוגוסט 2016 תחת עומס כבד מדי של תיירים. בכולם מתלוננים על כך שהשנה הגיע הרגע שבו התיירים דרסו אותם.
צ'ינקווה טרה בצפון מערב איטליה היא שורה של חמישה כפרי דייגים קטנים. הגישה אל הכפרים ששוכנים על חוף הים קשה. אי אפשר להגיע אליהם במכונית והדרך היחידה לבקר ברצועת החוף היפה היא לנסוע ברכבת מגנואה, ולצעוד בין הכפרים ברגל. שביל הליכה שאורכו שבעה קילומטרים מתפתל ביניהם. הקסם של צ'ינקווה טרה טמון בריחוק, בניתוק, בבדידות. צעדתי שם פעם בסוף אוקטובר בין ההרים לחוף. במשך יום שלם ראיתי רק כמה חקלאים שמסקו זיתים. בערב אכלתי בבדידות מוחלטת במסעדת דגים קטנה בכפר ריומאג'ורה. אוגוסט 2016 מבשר שכל מה שכתוב כאן הוא שטויות ושאפשר לשכוח מן הבדידות הנינוחה של הצ'ינקווה טרה. הדיווחים האחרונים משביל ההליכה לאורך הים מעידים על כך שהצפיפות לאורכו כה גדולה עד שהצועדים לא מצליחים לפלס דרכם ובאחד המקומות היפים באיטליה, שמכונה גם "שביל האוהבים" בזכות הרומנטיקה שהוא משרה, נוצרו פקקי תנועה קשים, למרות שאין שם מכוניות.
2.5 מיליון תיירים יפקדו במהלך השנה הנוכחית את חמשת הכפרים הזעירים (למדינת ישראל כולה יגיעו השנה כשלושה מיליון). המספר מציין עלייה דרמטית של 20% לעומת השנה שעברה. מבחינת התושבים המקומיים זאת חציית קו אדום. הטענה המקובלת היא שחייבים להגביל את מספר התיירים בחמשת הכפרים ל-1.5 מיליון מבקרים בשנה. מעבר לכך, טוענים התושבים, משתבש אורח החיים בחבל הארץ הנינוח. ההצעות איך לעשות זאת שונות ומגוונות ותלויות בעיקר במידת האגרסיביות של המציע. כמה מן הדייגים בריומאג'ורה צוטטו השבוע כאומרים: "נזרוק אותם לים". הממשלה האיטלקית ורשויות החבל בוחנות הצעות סבירות יותר כמו הגבלת מספר המבקרים בעזרת חוק שיחייב אותם לרכוש כרטיס מבקר. ההנחה הרווחת היא שהמחיר של הכרטיס והצורך לרכוש אותו מראש, לפני ההגעה, יצמצמו את מספר המבקרים. פבריציה פקוניה, ראשת הכפר ריומאג'ורה, אמרה לעיתון "לה סטמפה" ש"הצפיפות מסוכנת ועלולה להפוך לסיכון בטחוני ולבעיה מבחינת הסדר הציבורי".
איטליה סובלת בקיץ הנוכחי ממה שנהוג לכנות "צרות של עשירים". מייחסים את זה לסיבות שונות – היא לא ספגה עד כה פיגועי טרור וזוכה לכן ליתרון על פני המתחרה הגדולה צרפת. מתחרות אחרות כמו טורקיה, מצרים וטוניסיה נמחקו כמעט לחלוטין ממפת התיירות הים־תיכונית (בכל אחת מהן סובלים מירידה של 25%–45% בתיירות), ולעומת זאת מספרי התיירים שמשוטטים בעולם צומחים במהירות. מספר הסינים שמטיילים מחוץ לארצם הכפיל עצמו בחמש השנים האחרונות ועמד בשנה שעברה על 128 מיליון. ומעריכים שיגיע ל-200 מיליון בשנת 2020.
באי הקטן קפרי מול חוף אמאלפי קפץ מספר המבקרים בעשרה אחוז. 4 מיליון מבקרים יפקדו השנה את האי. ג'יאני דה מרטיני, ראש העיר של קפרי, כבר הודיע שידרוש הגבלה של מספר המעבורות שמגיעות לאי. "אסור לנו לקלוט יותר ממעבורת אחת בכל עשרים דקות", הסביר בראיון לעיתון איטלקי, בניסיון די נואש לחסום את הצפיפות באי.
בוונציה ובפירנצה עלה השנה מספר המבקרים ב–5% . בוונציה מתמודדים עם הבעיה כבר יותר מעשרים שנה. ב-2015 נשבר שוב שיא המבקרים בעיר והוא עומד על 25 מיליון תיירים בשנה. רק לשם המחשה – המשמעות היא שכל תושבי הולנד ובלגיה יבואו השנה לבקר בעיר שבה מתגוררים 60 אלף תושבים. בחדרה מתגוררים 80 אלף. אין מתכון בטוח מזה לאסון חברתי, סביבתי ותיירותי.
ראש העיר לואיג'י ברוגנארו, שנבחר ביוני 2015 על בסיס מצע שהתחייב לצמצם את מספר המבקרים בעיר, בוחן כמה דרכים. הוא כבר הזהיר שהעימות בין התיירים לתושבים המקומיים עלול להתלקח ולגלוש לאלימות. כדי להקל תיקנו חוק שלפיו לתושבי העיר יש עדיפות בעלייה לוואפורטו, הסירות הגדולות ששטות בתעלה המרכזית. לכולם ברור שעקיפת התור לוואפורטו לא תפתור את הבעיה. הדרך העיקרית שבוחנים בוונציה היא הגבלת מספר הנכנסים לעיר בכל יום. לצדה מככבת הצעה להטיל מס על התיירים. שתי ההצעות האלה נבחנו כבר בעבר ומעולם לא יושמו בפועל. החשש העיקרי הוא שהעיר תהפוך בגלל הצעות כאלה למעין פארק סגור, סוג של דיסנילנד חסר עתיד.
יש הסבורים שאת הפתרון צריך לחפש במקום אחר: ארגון אונסק"ו פירסם לפני חודש אזהרה שדורשת מוונציה להגביל את עגינת ספינות נופש (קרוזים) בנמל העיר. אם לא תפעל כך, הזהיר הארגון, יכריז על ונציה כעל אתר מורשת עולמית בסכנת הכחדה חמורה. ספינות הקרוזים הן נקודה רגישה במקומות שמתמודדים עם עודף תיירים. האוניות הענקיות שעוגנות ביעדים הפופולריים ביותר מורידות לחוף בבת אחת אלפי תיירים. הם משוטטים בעיר, גורמים לצפיפות, רעש, לכלוך, אבל לא מכניסים כמעט מאומה לקופה המקומית. הם שבים ללון באוניה ובדרך כלל לא אוכלים במסעדות. כלומר – התושבים סובלים אבל תעשיית התיירות המקומית, מלבד רשות הנמל, לא מרוויחה. לאחרונה נעשה ניסיון להגביל את גודל האוניות ונאסרה כניסת ספינות שמשקלן מעל 40 אלף טון לנמל ונציה. בית המשפט האיטלקי ביטל את המגבלה כלא־חוקית, אבל רוב חברות הקרוזים הודיעו שיכבדו אותה, כדי לשמר את העיר.
המאמץ העיקרי שעושה ממשלת איטליה כדי להתמודד עם הבעיה הוא להסיט את התיירים ליעדים אחרים בעיר או במדינה. עיריית רומא למשל מפרסמת כבר כמה חודשים אתרים מושכים בעיר שאינם המפורסמים ביותר. המטרה ברורה – למשוך תיירים מן המסלול הקבוע שבין הקולוסיאום למזרקת טרווי ולהזיז אותם לאזורים פחות צפופים. "אי אפשר לעשות זאת כאשר מתמודדים עם מבקרים שמגיעים לעיר בפעם הראשונה, אבל כל האחרים יכולים לגלות פינות חמד שלוות אם יזוזו קצת מהמרכז", אמרה באופטימיות דורינה ביאנקי, סגנית שר התרבות האיטלקי בריאיון לעיתון "לה סטמפה".
במקום ביקור בקפרי הצפופה מציעים לתיירים לבקר באיי אגאדי (Egadi) הזעירים, קבוצה שמונה חמישה איים מצפון מערב לסיציליה. מעטים שמעו עליהם ואין ספק ששם לא סובלים מבעיית צפיפות. הצילומים מאגאדי נראים יפים, אבל ההשוואה עם המיתוס של קפרי, שסופיה לורן נהגה לצאת בו לחופשה, קצת משעשעת כרגע. גם רומא, אומרים, לא נבנתה ביום אחד.
רשות התיירות האיטלקית מציגה את חבל היין בפיימונטה כאלטרנטיבה לטוסקנה ואומבריה הצפופות. ערים עתיקות ונטולות תיירים כפרארה ובולוניה מוצגות כאלטרנטיבה כמעט הולמת לפירנצה. טקטיקה נוספת שמציעים עכשיו באיטליה היא לפרסם באתרים פופולריים באינטרנט אזהרות צפיפות. אם אתם מנסים למשל להזמין מלון בפירנצה בעזרת אתר Booking הפופולרי, או לחפש מידע ב-Tripadvisor ייתכן שתיתקלו באזהרה בה ייאמר שפירנצה בתאריכים אלה עלולה להיות צפופה מאוד ושהדוחק עלול לפגוע בחוויית הביקור שלכם. מוטב לחשוב שוב, ימליץ האתר בשיתוף עם משרד התיירות האיטלקי. אף אחד עדיין לא יודע אם זה יעבוד.
חוקר התיירות ד"ר ערן כתר מהמכללה האקדמית כנרת מצביע על שתי דוגמאות מעניינות. הראשונה היא ברצלונה שסובלת לדבריו כבר כמה שנים מעודף חמור בתיירים שיוצרים צפיפות נוראה במרכז העיר. תושבי העיר מרגישים, לדבריו שהם נפרדים מן העיר שהכירו. היא נלקחה מהם. ראשת העיר ברצלונה, עדה קולאו נבחרה לאחרונה על בסיס מצע שקרא להגבלת מספר המבקרים בעיר. הדוגמא השנייה והמרתקת שמציג כתר היא איסלנד. באי שבו מתגוררים רק 300 אלף תושבים ביקרו בשנה האחרונה 1.3 מיליון תיירים. זאת עלייה דרמטית לעומת חצי מיליון תיירים שביקרו באיסלנד לפני חמש שנים. לשם השוואה – באופן יחסי הדבר דומה למצב בו יגיעו לישראל 30 מיליון תיירים בשנה.
השאלה הגדולה היא כמה תיירים אפשר להכניס למקום מבלי שתיגרם להם תחושת צפיפות מחניקה. לדברי כתר, עודף תיירות נוצר כאשר יש תיירים רבים מדי בשטח קטן. זו יכולה להיות כנסיה, רובע, עיר או מדינה. "השאלה הקשה היא מה קורה למעיין מים חמים נעים באיסלנד, שיש לו ערך עצום בתחושת הקהילה של התושבים ולפתע הוא נהפך לאתר מושך תיירים שנדרס תחת העומס?" הרובע היהודי והעיר העתיקה בירושלים הם דוגמאות טובות, לדברי כתר. כמעט כל תייר שמגיע לישראל מבקר בעיר והתחושה שנוצרת בכותל היא של דיסנילנד. קשה לדבר על חוויה רוחנית בין מוטות הסלפי. (יש המשך)
צרות של עשירים: לאיטלקים נמאס מהתיירים
פיגועי הטרור בצרפת ובטורקיה הפכו את איטליה ליעד מועדף הקיץ, אבל האיטלקים לא מתלהבים מההצפה ההמונית ומחפשים דרכים להגבלת מספר המבקרים. לוונציה ופירנצה זה כבר לא יעזור.
אז מה כדאי לראות בביקור ראשון באיטליה? הרשימה הבסיסית כוללת את רומא, פירנצה, טוסקנה, ונציה, קפרי ורצועת החוף צ'ינקווה טרה. אלה, פחות או יותר, אתרי "החובה" האיטלקיים, שכל תייר מנסה להכיר בביקור ראשון. כולם נמנים עם קצפת יעדי התיירות בעולם. בכל האתרים האלה נאנקים באוגוסט 2016 תחת עומס כבד מדי של תיירים. בכולם מתלוננים על כך שהשנה הגיע הרגע שבו התיירים דרסו אותם.
צ'ינקווה טרה בצפון מערב איטליה היא שורה של חמישה כפרי דייגים קטנים. הגישה אל הכפרים ששוכנים על חוף הים קשה. אי אפשר להגיע אליהם במכונית והדרך היחידה לבקר ברצועת החוף היפה היא לנסוע ברכבת מגנואה, ולצעוד בין הכפרים ברגל. שביל הליכה שאורכו שבעה קילומטרים מתפתל ביניהם. הקסם של צ'ינקווה טרה טמון בריחוק, בניתוק, בבדידות. צעדתי שם פעם בסוף אוקטובר בין ההרים לחוף. במשך יום שלם ראיתי רק כמה חקלאים שמסקו זיתים. בערב אכלתי בבדידות מוחלטת במסעדת דגים קטנה בכפר ריומאג'ורה. אוגוסט 2016 מבשר שכל מה שכתוב כאן הוא שטויות ושאפשר לשכוח מן הבדידות הנינוחה של הצ'ינקווה טרה. הדיווחים האחרונים משביל ההליכה לאורך הים מעידים על כך שהצפיפות לאורכו כה גדולה עד שהצועדים לא מצליחים לפלס דרכם ובאחד המקומות היפים באיטליה, שמכונה גם "שביל האוהבים" בזכות הרומנטיקה שהוא משרה, נוצרו פקקי תנועה קשים, למרות שאין שם מכוניות.
2.5 מיליון תיירים יפקדו במהלך השנה הנוכחית את חמשת הכפרים הזעירים (למדינת ישראל כולה יגיעו השנה כשלושה מיליון). המספר מציין עלייה דרמטית של 20% לעומת השנה שעברה. מבחינת התושבים המקומיים זאת חציית קו אדום. הטענה המקובלת היא שחייבים להגביל את מספר התיירים בחמשת הכפרים ל-1.5 מיליון מבקרים בשנה. מעבר לכך, טוענים התושבים, משתבש אורח החיים בחבל הארץ הנינוח. ההצעות איך לעשות זאת שונות ומגוונות ותלויות בעיקר במידת האגרסיביות של המציע. כמה מן הדייגים בריומאג'ורה צוטטו השבוע כאומרים: "נזרוק אותם לים". הממשלה האיטלקית ורשויות החבל בוחנות הצעות סבירות יותר כמו הגבלת מספר המבקרים בעזרת חוק שיחייב אותם לרכוש כרטיס מבקר. ההנחה הרווחת היא שהמחיר של הכרטיס והצורך לרכוש אותו מראש, לפני ההגעה, יצמצמו את מספר המבקרים. פבריציה פקוניה, ראשת הכפר ריומאג'ורה, אמרה לעיתון "לה סטמפה" ש"הצפיפות מסוכנת ועלולה להפוך לסיכון בטחוני ולבעיה מבחינת הסדר הציבורי".
איטליה סובלת בקיץ הנוכחי ממה שנהוג לכנות "צרות של עשירים". מייחסים את זה לסיבות שונות – היא לא ספגה עד כה פיגועי טרור וזוכה לכן ליתרון על פני המתחרה הגדולה צרפת. מתחרות אחרות כמו טורקיה, מצרים וטוניסיה נמחקו כמעט לחלוטין ממפת התיירות הים־תיכונית (בכל אחת מהן סובלים מירידה של 25%–45% בתיירות), ולעומת זאת מספרי התיירים שמשוטטים בעולם צומחים במהירות. מספר הסינים שמטיילים מחוץ לארצם הכפיל עצמו בחמש השנים האחרונות ועמד בשנה שעברה על 128 מיליון. ומעריכים שיגיע ל-200 מיליון בשנת 2020.
באי הקטן קפרי מול חוף אמאלפי קפץ מספר המבקרים בעשרה אחוז. 4 מיליון מבקרים יפקדו השנה את האי. ג'יאני דה מרטיני, ראש העיר של קפרי, כבר הודיע שידרוש הגבלה של מספר המעבורות שמגיעות לאי. "אסור לנו לקלוט יותר ממעבורת אחת בכל עשרים דקות", הסביר בראיון לעיתון איטלקי, בניסיון די נואש לחסום את הצפיפות באי.
בוונציה ובפירנצה עלה השנה מספר המבקרים ב–5% . בוונציה מתמודדים עם הבעיה כבר יותר מעשרים שנה. ב-2015 נשבר שוב שיא המבקרים בעיר והוא עומד על 25 מיליון תיירים בשנה. רק לשם המחשה – המשמעות היא שכל תושבי הולנד ובלגיה יבואו השנה לבקר בעיר שבה מתגוררים 60 אלף תושבים. בחדרה מתגוררים 80 אלף. אין מתכון בטוח מזה לאסון חברתי, סביבתי ותיירותי.
ראש העיר לואיג'י ברוגנארו, שנבחר ביוני 2015 על בסיס מצע שהתחייב לצמצם את מספר המבקרים בעיר, בוחן כמה דרכים. הוא כבר הזהיר שהעימות בין התיירים לתושבים המקומיים עלול להתלקח ולגלוש לאלימות. כדי להקל תיקנו חוק שלפיו לתושבי העיר יש עדיפות בעלייה לוואפורטו, הסירות הגדולות ששטות בתעלה המרכזית. לכולם ברור שעקיפת התור לוואפורטו לא תפתור את הבעיה. הדרך העיקרית שבוחנים בוונציה היא הגבלת מספר הנכנסים לעיר בכל יום. לצדה מככבת הצעה להטיל מס על התיירים. שתי ההצעות האלה נבחנו כבר בעבר ומעולם לא יושמו בפועל. החשש העיקרי הוא שהעיר תהפוך בגלל הצעות כאלה למעין פארק סגור, סוג של דיסנילנד חסר עתיד.
יש הסבורים שאת הפתרון צריך לחפש במקום אחר: ארגון אונסק"ו פירסם לפני חודש אזהרה שדורשת מוונציה להגביל את עגינת ספינות נופש (קרוזים) בנמל העיר. אם לא תפעל כך, הזהיר הארגון, יכריז על ונציה כעל אתר מורשת עולמית בסכנת הכחדה חמורה. ספינות הקרוזים הן נקודה רגישה במקומות שמתמודדים עם עודף תיירים. האוניות הענקיות שעוגנות ביעדים הפופולריים ביותר מורידות לחוף בבת אחת אלפי תיירים. הם משוטטים בעיר, גורמים לצפיפות, רעש, לכלוך, אבל לא מכניסים כמעט מאומה לקופה המקומית. הם שבים ללון באוניה ובדרך כלל לא אוכלים במסעדות. כלומר – התושבים סובלים אבל תעשיית התיירות המקומית, מלבד רשות הנמל, לא מרוויחה. לאחרונה נעשה ניסיון להגביל את גודל האוניות ונאסרה כניסת ספינות שמשקלן מעל 40 אלף טון לנמל ונציה. בית המשפט האיטלקי ביטל את המגבלה כלא־חוקית, אבל רוב חברות הקרוזים הודיעו שיכבדו אותה, כדי לשמר את העיר.
המאמץ העיקרי שעושה ממשלת איטליה כדי להתמודד עם הבעיה הוא להסיט את התיירים ליעדים אחרים בעיר או במדינה. עיריית רומא למשל מפרסמת כבר כמה חודשים אתרים מושכים בעיר שאינם המפורסמים ביותר. המטרה ברורה – למשוך תיירים מן המסלול הקבוע שבין הקולוסיאום למזרקת טרווי ולהזיז אותם לאזורים פחות צפופים. "אי אפשר לעשות זאת כאשר מתמודדים עם מבקרים שמגיעים לעיר בפעם הראשונה, אבל כל האחרים יכולים לגלות פינות חמד שלוות אם יזוזו קצת מהמרכז", אמרה באופטימיות דורינה ביאנקי, סגנית שר התרבות האיטלקי בריאיון לעיתון "לה סטמפה".
במקום ביקור בקפרי הצפופה מציעים לתיירים לבקר באיי אגאדי (Egadi) הזעירים, קבוצה שמונה חמישה איים מצפון מערב לסיציליה. מעטים שמעו עליהם ואין ספק ששם לא סובלים מבעיית צפיפות. הצילומים מאגאדי נראים יפים, אבל ההשוואה עם המיתוס של קפרי, שסופיה לורן נהגה לצאת בו לחופשה, קצת משעשעת כרגע. גם רומא, אומרים, לא נבנתה ביום אחד.
רשות התיירות האיטלקית מציגה את חבל היין בפיימונטה כאלטרנטיבה לטוסקנה ואומבריה הצפופות. ערים עתיקות ונטולות תיירים כפרארה ובולוניה מוצגות כאלטרנטיבה כמעט הולמת לפירנצה. טקטיקה נוספת שמציעים עכשיו באיטליה היא לפרסם באתרים פופולריים באינטרנט אזהרות צפיפות. אם אתם מנסים למשל להזמין מלון בפירנצה בעזרת אתר Booking הפופולרי, או לחפש מידע ב-Tripadvisor ייתכן שתיתקלו באזהרה בה ייאמר שפירנצה בתאריכים אלה עלולה להיות צפופה מאוד ושהדוחק עלול לפגוע בחוויית הביקור שלכם. מוטב לחשוב שוב, ימליץ האתר בשיתוף עם משרד התיירות האיטלקי. אף אחד עדיין לא יודע אם זה יעבוד.
חוקר התיירות ד"ר ערן כתר מהמכללה האקדמית כנרת מצביע על שתי דוגמאות מעניינות. הראשונה היא ברצלונה שסובלת לדבריו כבר כמה שנים מעודף חמור בתיירים שיוצרים צפיפות נוראה במרכז העיר. תושבי העיר מרגישים, לדבריו שהם נפרדים מן העיר שהכירו. היא נלקחה מהם. ראשת העיר ברצלונה, עדה קולאו נבחרה לאחרונה על בסיס מצע שקרא להגבלת מספר המבקרים בעיר. הדוגמא השנייה והמרתקת שמציג כתר היא איסלנד. באי שבו מתגוררים רק 300 אלף תושבים ביקרו בשנה האחרונה 1.3 מיליון תיירים. זאת עלייה דרמטית לעומת חצי מיליון תיירים שביקרו באיסלנד לפני חמש שנים. לשם השוואה – באופן יחסי הדבר דומה למצב בו יגיעו לישראל 30 מיליון תיירים בשנה.
השאלה הגדולה היא כמה תיירים אפשר להכניס למקום מבלי שתיגרם להם תחושת צפיפות מחניקה. לדברי כתר, עודף תיירות נוצר כאשר יש תיירים רבים מדי בשטח קטן. זו יכולה להיות כנסיה, רובע, עיר או מדינה. "השאלה הקשה היא מה קורה למעיין מים חמים נעים באיסלנד, שיש לו ערך עצום בתחושת הקהילה של התושבים ולפתע הוא נהפך לאתר מושך תיירים שנדרס תחת העומס?" הרובע היהודי והעיר העתיקה בירושלים הם דוגמאות טובות, לדברי כתר. כמעט כל תייר שמגיע לישראל מבקר בעיר והתחושה שנוצרת בכותל היא של דיסנילנד. קשה לדבר על חוויה רוחנית בין מוטות הסלפי. (יש המשך)
