תפוסת מלונות גבוהה באירופה בגלל משחקי היורו?

[יוקי20]

תפוסת מלונות גבוהה באירופה בגלל משחקי היורו?

בגלל משחקי היורו תפוסת המלונות גדולה באירופה (לונדון פריז..)?
כדאי להזמין מראש או שאפשר להסתדר שם
היינו מעדיפים לא להזמין מראש בגלל שלא סגרנו בדיוק איפה נישן
מה אתם אומרים?
תודה מראש לעונים
יום טוב

 

[אורלנדה]

לא יודעת לגבי לונדון, לגבי פריז נראה לי ודאי שכן

ולא רק התפוסה. גם המחירים גבוהים יותר מהרגיל. קראתי גם על העלאה של 500%. בוודאי להזמין מראש. יש תאריכים למשחקים בפריז. אתה לא באמת מתכוון לבוא לעיר בערב משחק ולנסות את מזלך?

 

[אורלנדה]

בפריז ביוני של שנה רגילה אמליץ שלא להגיע לעיר ללא לינה

מוזמנת מראש. אולי, אולי רק אם מדובר באכסניות ובאנשים צעירים מאוד. אבל היום גם זה ניתן להזמנה מראש. מלונות התייקרו בשנים האחרונות. הגעה לעיר בשיא עונת התיירות ללא הזמנה מקטינה את הסיכוי למציאת מקום במחיר סביר ובמיקום טוב.
קל וחומר כשמדובר בתקופה של טורניר כדורגל ענק.

 

[אי שפיות בצדו2]

כצרכנית של אכסניות תרמילאים...

...למרבה הצער הסמארטפונים הביאו לבוקינג מראש גם לאכסניות, ומרגע שהיו יותר הזמנות זה רק הלך וגבר, וכיום יש מקומות בעולם שבשיא העונה או בתאריכים מסוימים אפילו אכסניות תרמילאים רבות מוזמנות מראש שבועות ואפילו חודשים. זה כמובן משתנה ממקום למקום ומעונה לעונה.

 

[אורלנדה]

דווקא לאופי שלי סידור כזה מתאים

 

[אי שפיות בצדו2]

כן, אבל את לא תרמילאית...

הזמנה מראש של לינה לכל ערב היא בדיוק ההיפך מתרמילאות. אין שום ספונטניות. זה לא כיף.
זה הגיוני וחכם לנסיעה קצרה, אבל מוציא את כל ההנאה והעוקץ מתרמילאות לזמן ארוך. המסע האחרון שלי היה חצי שנה (והיה אמור להיות ארוך יותר לולא נסיבות שונות), אין שום סיכוי שאדע היום מה אעשה ובאיזה מדינה אהיה בעוד שלושה חודשים. למשל, מעולם לא חשבתי בכלל לנסוע לטייוואן, זו היתה החלטה ספונטנית לגמרי, תוך כמה ימים מרגע קבלתה כבר נסעתי בלי מושג מה יש שם, ונהניתי להפליא. אם הייתי צריכה להסתמך על הזמנות מראש (במקרה זה היה לפני שיא העונה שם ובמקום בו שהיתי בקוריאה) זה לא היה קורה.

 

[Faria]

צודקת

בתקופה שטיילתי לבד (ז"א, לפני 3 וחצי השנים האחרונות בהן אני מטייל עם בת זוגתי). מעולם לא חשבתי להזמין מראש, למעט המלון/אכסניה הראשונה. מאיפה אני יודע אם ארצה להשאר עוד לילה? אפגוש אנשים מעניינים לטייל איתם (או איתה) ולשנות מסלול בהתאם, או סתם כי בא לי להמשיך למקום אחר מזה עליו חשבתי לפני שיצאתי מהארץ. בעידן שבו בכל אכסניה ומלון יש מחשב לשימוש האורחים (או מאז כניסת הטלפונים החכמים, גם וויי פיי מספיק). הסתדרתי מעולה עם כך שיום לפני שאני ממשיך בדרכי, מחפש את מקום הלינה הבא ומזמין תוך כדי תנועה. זה כיף, נח, ומאפשר גמישות מקסימלית.

כיום זה שונה, בת הזוג מתעקשת שבשביל "ראש שקט" היא רוצה לצאת מהארץ בידיעה שעד החזרה יש לנו איפה לישון, ולכן המלונות מוזמנים מראש לכל משך הטיולים.

 

[anigodin]

בדיוק דיברנו על זה בשבת בהקשר של יפן

בת דודתי שאלה אותי לגבי טיול ביפן (בעקבות שני ביקורים שם הפכתי ליפנולוג המשפחתי) ודיברנו גם על לינה.
אחיה שביקר בקוריאה, יפן וסין באותו זמן בו אני ביקרתי ביפן בפעם הראשונה ב-2013, אמר שהוא וחברתו תמיד הזמינו בדרך יומיים קודם והסתדרו. הם לא הזמינו בדורמס בד"כ. הוא אמר שלא הייתה להם בעיה מיוחדת.
מצד שני, זה היה ב-2013 ומאז כמות הסינים שמבקרת ביפן עלתה בצורה דרסטית ולא בטוח שהיום זה היה מצליח (זה אפשרי אבל קשה).

 

[אורלנדה]

יפה. ומעורר חשק. אולי פעם, בגלגול אחר

או שבכל זאת אפתיע את עצמי ואהפוך את עורי. יש משהו בחופש המוחלט הזה לזמן ארוך.

 

[אי שפיות בצדו2]

גם לפרק זמן קצר: להגיע ולהיות מופתעים

לטייוואן נסעתי ל-10 ימים בלי שום מושג מה יש בה, חוץ מהעובדה שיש שווקי אוכל בשעות החשיכה שרציתי לבקר. בעבר הרחוק גם נסעתי ללאוס בהחלטה רגעית, על אף שכל מה שידעתי עליה הסתכם ב: יש מדינה כזו, היא ליד תאילנד, אפשר להוציא ויזה בתהליך מהיר של 3 שעות (זו הסיבה שנסעתי אליה, נמאס לי מבנגקוק ולא היה לי כוח לחכות יותר מיממה לעזוב אותה לארץ אחרת). בשני המקרים הופתעתי מאוד לטובה. יש משהו מאוד מענג בגילוי ובחיפוש אחריו.
נדמה לי שהרבה מהאנשים שנוסעים כלא תרמילאים הם מאוד מתוכננים. לפעמים לא רק מבחינת יותר ידע על המקום, אלא לרמת בניית תוכנית יומית למסלול בכל יום בעיר כמו לונדון או פראג (גם אליה טסתי לפני שנה בהחלטה של חצי יום לפני הטיסה מבלי לדעת כלום). זה קצת מוציא את העוקץ וההפתעה, ולא מאפשר חוויות ספונטניות יותר כי יש סוג של הרגשה ש"צריך להספיק את כל מה שכללנו בתוכנית אז לא נעצור עכשיו". ממליצה לכולם לנסות לפעמים לנסוע עם פחות תכנון, ולהיות מופתעים, ופשוט לשוטט ולגלות. וכן, קשה לעשות את זה עוד יותר היום, בעידן האינטרנט, כשכל התמונות, הרשמים והטיפים על הדוכן אוכל הכי נידח נמצאים במרחק לחיצת כפתור. אבל כדאי.

מנגד, נסעתי ב-2009 לאי הפסחא - חור קטן באמצע האוקיינוס האטלנטי - שידעתי עליו המון: על ההיסטוריה, איך נראה כל אתר ואתר וכו'. בטיסה לשם התחלתי לחשוש מכך שהזמנתי לי כל כך הרבה ימים לשהייה באי. כל גודלו כשל הכנרת במצבה היותר יבש, הכל ידוע, כמה כבר אפשר לראות שוב ושוב התגשמות חיה של אותם פסלים שראיתי במיליון ורבע תמונות? מה מעניין בזה שיסחוב למעלה משבוע שם? ובסוף, איכשהו, החוויה היתה שונה משחשבתי (אבל שוב, היא לא היתה מתרחשת באותה צורה אם היה לי מעט זמן והייתי רצה בין אתרים מפורסמים בתוכנית מוגדרת), מפתיעה ומרגשת, אחד המקומות הכי מיוחדים שיצא לי לבקר בהם - מוזמנים לקרוא על זה כאן. שימו לב שיש עמוד שני להמשך.

 

[אורלנדה]

כן ולא. מצד אחד אכן ספונטניות

מצד שני, יש לי בעיה רצינית עם לבוא למקום בלי לקרוא המון לפני כן. זה חלק מהעניין, מבחינתי, של מתן כבוד למקום אליו אני נוסעת. ואני לא מרגישה, לפחות עד היום לא, שמשהו נפגם בתחושת הספונטניות שלי. הייתי בפריז 10 פעמים ב-10 שנים ובכל פעם הרגשתי כאילו זו הפעם הראשונה.

ראיתי איך בפרוג'ה לפני 3 חודשים, הגעתי למוזיאון האטרוסקי בלי לדעת הרבה מראש. וזה לא זה. המקום ראוי לביקור אבל יש בו טקסטים ארוכים מאוד באיטלקית, מה שהיה לוקח לי המון זמן. זה היה בסוף יום, גם כך יש לי בעיה עם תרבויות קדומות, אני נמשכת אליהן הרבה פחות. והרגשתי שכל החוויה היתה מפוספסת בגלל זה. לא אסון אבל לא למדתי מספיק מראש, ולא בעת הביקור.

לעומת זאת כשאני יודעת מה יש במוזיאונים, כנסיות, קוראת עוד על הרנסנס - ולאו דווקא מחפשת תמונות של אמנים לא מוכרים לי, את זה כבר אפגוש בפירנצה, נגיד - ומשתמשת בידע שכבר קיים אצלי, זו חוויה אחרת.

 

[אי שפיות בצדו2]

אפשר לקרוא במובן הרחב

זאת אומרת, על חלק מהמדינות שבהן הייתי קראתי קודם - כך למשל נתקלתי במקדשי אנגקור בחוברת ישנה לפני המון שנים והתחלתי לקרוא על ההיסטוריה של קמבודיה ולהתעניין בה עד שנסעתי לשם (למקדשים בלבד, היא היתה עדיין מסוכנת למדי כשהייתי שם). לקרוא על רנסנס והתרבות זה הגיוני. זה גם עוזר להבין דברים במקום. אבל אני מעדיפה לא להיכנס לרוב לפרטי פרטים של כל אתר ומה הוא מכיל, והאמת שגם בטיול בפרק זמן ארוך יש לזה פחות משמעות, כי הזמן בידך, אפשר ללמוד תוך כדי.

שנית, במיוחד בשנים האחרונות אני שמה דגש על היכרות עם מקומיים, וכך אני לומדת המון על התרבות מהם, כולל פרטים קטנים והשקפות עולם ומאכלים, המון דברים שאי אפשר לפעמים למצוא בספר. האנגלים למשל ממש אוהבים להראות ולהסביר על מדינתם - עורך דין שפגשתי לקח אותי לסיור לילי בלונדון המשפטית כולל כניסה לכל מיני מתחמים סגורים לקהל, שומר במוזיאון הטבע התלהב מהעניין שלי בבניין ונתן לי הרצאה שלמה על כל מיני פרטי טריוויה מגניבים על העיצוב והאדריכלות במקום, ובצפון יצא לי להתארח אצל חברים של חברה שהם עובדי ה-BBC ואחד מהם מגיש תוכנית על היסטוריה ושניהם קפצו על ההזדמנות לקחת אותי להליכות ארוכות בחומת אדריאנוס ומחוז האגמים ולספר לי את כל ההיסטוריה של המקום (ואיפה המקומות המגניבים לאכול...).
גם בטייוואן ובקוריאה מקומיים שהתיידדתי איתם הזמינו אותי לארוחות או לקחו אותי לטייל, ומגלים עולם שלם.
שוב, צריך זמן לזה, וגם למצוא דרכים להכיר ולהתחבר עם מקומיים.

 

[אורלנדה]

מקסים מקסים מקסים

 

[moco10]

לא נראה לי שאנשים שנוסעים ליורו

יחפשו לינה בלונדון מכל המקומות.

 

[the travel life]

לא כדאי לטוס לצרפת בזמן היורו

יש יותר מדיי התראות לפיגועים.

 

[cleveland brown]

בנוסף, מיד אחרי היורו מתחיל הטור דה פרנס

שנמשך 3 שבועות ומסתיים בפריס, אז גם זה משפיע מאד על תפוסת המלונות

 

[זואי הכחולה]

לפני מספר שנים רב כשהיה מונדיאל בצרפת

אנחנו היינו באירופה במדינות אחרות. לונדון וכזה.
היה תענוג ויחסית לזמנים אחרים ריק כי כולם היו בצרפת.
&nbsp
ממליצה בחום על לונדון כשיש יורו בצרפת.