חופשה עם ילדים בחו"ל מי בדיוק נהנה מזה

[דניאלה1311]

חופשה עם ילדים בחו"ל מי בדיוק נהנה מזה כבר דנו בנושא בפורום. הורי נסעו בלעדי, אני נסעתי הרבה שנים בלי ילדי. ילדי לא נוסעים לנסיעות ארוכות בלי ילדיהם אלא לחופשות קצרות של סופשבוע, זה כן. האם הזקתי לילדי? האם הם מזיקים לילדיהם? הויכוח לא הסתיים עדיין. קראו כאן. אם אינכם יכולים לקרוא בגלל בעיות חסימה של העתון, אנא כתבו לי מסר.

http://www.haaretz.co.il/gallery/trip/1.2774376

 

[שפירא מאיר]

אני כילד לא נסעתי עם הוריי לחו"ל
רק עשירים או אנשי עסקים גדולים נסעו לחו"ל (כרגיל בשייט, העשירים מאוד, בטיסה משדה התעופה לוד).
לי זכור לא יותר מפעמיים שהיינו בבית ההבראה של המשטרה בראש הניקרה ובערב היה.....סרט.
הילדים שלי כשהיו ילדים לא טסו איתנו לחו"ל כיוון שחיינו בקושי מהיד אל הפה, וטיסה לא באה בחשבון, אפילו לנופש נסענו עם הדה-שבו שלי ואוהל.

כשהתבגרו החלו לנסוע לחו"ל מצד הבת הנכדה הגדולה היתה במספר ארצות יתר הנכדים לא. מצד הבן הנכדה טסה עם הוריה כ-5 פעמים לחו"ל וחוץ מזה היא טסה עם אמה כל שנתיים לביקור מולדת בסין לחדשיים.

אני רואה בחו"ל כיצד משפחות לא נהנות בכלל כאשר מדובר בילדים קטנים מאוד , זה רק סבל כיוון שאין להם את התנאים שהם רגילים בארץ.
ילדים ככלל עד גיל 3-4 לא זוכרים שום דבר, והשעשועים הם להורים בלבד לשחק עם "הצעצוע" (שזה כיף בפני עצמו...)
ילדים עד גיל 10 לרוב לא זוכרים שום דבר מטיולים כי אין להם ענין בהם.

גם מעל גיל 10 לא ממש מתעניינים אלא אם יש בטיול מבוגר אחראי להסביר למשפחה מה הם רואים בכל מקום, רק אז נקלט לילדים מה הם ראו והיכן היו.
הסיבה העיקרית היא שההורים לא מערבים את הילדים בהכנות לנסיעה ואז הילדים מנותקים ומנוכרים, ולא זוכרים את הטיול כחוויה אלא כשיעמום אחד גדול.

הבעיה שכאשר הילדים בגילאים מבוגרים יותר, יש להם נושאי ענין אחרים מהטיול, נושאים שלא קשורים להורים (דיסקוטקים, בנים/בנות, עשיית רושם על שפת הים/בריכה וכדומה).

לסיכום: נסיעה לחו"ל ככלל עם ילדים היא מטלה כבדה ולא תענוג של חופשה, אלא אם מדובר במשפחה מגובשת שמורגלת כבר בארץ בטיולים ארוכים ביחד כולל לינות וכאשר גם לילדים יש תפקידים במשפחה המטיילת ובכך הם חשים חלק מקבוצה מגובשת ושותפים בטיול.

 

[placid1]

מצחיק שאתה כזה החלטי לגבי מה ילדים
זוכרים מטיול או מידת ההנאה שלהם מטיול בחו"ל כשלפי עדותך מעולם לא נסעת כילד וגם לא נסעת עם ילדיך כשהיו צעירים.
בתור מישהי שנסעה עם המשפחה בכל קיץ מגיל אפס וגם בתור מישהי שנוסעת לחופשות משפחתיות עם הילדים מאז שהיו תינוקות, אני יכולה להעיד שאתה טועה.

זו חופשה שונה מחופשה בזוג, אבל בעיני, אם יש אפשרות כלכלית לשנע את כל המשפחה, זה פרייסלס והיתרונות וההנאה עולים בהרבה על החסרונות או הקושי (שבעיני הם זניחים). הכל עניין של תיאום ציפיות וסדרי עדיפויות.

 

[placid1]

*

 

[שפירא מאיר]

את מדברת על המשפחה הספציפית שלך, זה כל ההבדל
עסקתי בהוראת דרך מעל 50 שנה ומשפחות רבות הילדים ממש גדלו מול עיני, ומשיחות איתם אלו הדברים שהם אמרו , כך שהמידע שלי מגוון.

כתבתי שמשפחות שרגילות לטייל זה משהו אחר וזה בהחלט לא דומה לרוב המטיילים.

אז אם כך לא טוב להיות נחרץ, גם להיפך ולאמר לי שאני טועה כשלי יש נסיון עם אלפי משפחות ולך נסיון עם משפחה אחת שכבר קיטלגתי כמוהה כ-"משפחת מטיילים".

 

[placid1]

לא טוב להיות נחרץ לשום כוון כשמדובר
בדיעה סובייקטיבית שמבוססת על ניסיון והעדפה אישיים.
במקרה שלי מדובר על המשפחה שלי ועל אחרות שאני מכירה שגם נוהגות לנסוע עם ילדים צעירים לחו"ל (לא ברור לי מה ההבדל אם נוסעים פעמיים בשנה או פעם בארבע שנים לגבי ההנאה מהטיול ). במקרה שלך מדובר על מידע יד שניה מציבור ספציפי של נוסעים בטיולים מאורגנים.
שתי החוויות לגיטימיות ו"נכונות" ולכן אין לדעתך או לדעתי משקל או תוקף גדול יותר.

 

[תותח9]

כנ"ל גם אצלנו
הילדים זוכרם לא מעט, הם נהנים וגם אנחנו
החוכמה היא לנסוע איתם למקומות שהם יהנו בהם ולהתאים את המסלול לכולם

 

[anaty69]

לא מסכימה
הפעם הראשונה שלי בחו"ל היתה בטיול בת המצווה שלי. עד עכשיו אני זוכרת פרטים קטנים וחויות מהטיול. גם במרחק הזמן הרב שעבר מאז, אני יכולה להגיד שזה בהחלט לא היה משעמם!

 

[הפוך עם ראש כפול]

הזמנים השתנו. גם אני לא נסעתי עם הוריי לחו"ל עד שהייתי בת 16
מצד שני, גם ההורים שלי לא נסעו כל כך הרבה לחו"ל כשהייתי ילדה ומתבגרת.
המחירים ירדו משמעותית, גם של הטיסות. המצב הכלכלי בארץ שונה בהשוואה לשנות ה-70 וה-80 (התקופה שהייתי ילדה). אף אחד מסביבי למעשה לא נסע עם ההורים שלו כילד.
גם היום לא כולם יכולים להרשות לעצמם נסיעות לחו"ל, שלא לדבר על נסיעות עם הילדים.
אבל זה בהחלט הרבה הרבה הרבה יותר שכיח. בכיתה של הבכור אין ילד אחד שעדיין לא טס לחו"ל עם ההורים.
אנחנו התחלנו לנסוע עם הילדים לחו"ל כשהבכור היה בכיתה ב' (בן 7 וחצי) והקטן בן כמעט 4. חשבנו שנסיעה עם ילדים צעירים יותר זו חוויה מפוקפקת שלא ראוי לבזבז עליה כספים. לפחות כך עם שני הבנים השובבים והאנרגטיים שלי. עד אז הסתפקנו רק בחופשות משפחתיות בארץ, קצרות וזולות יותר.
אני חייבת להודות שהנסיעה הראשונה לא הייתה פיקניק. במכוון נסענו לעיר - לונדון - כדי שלא נצטרך להתנייד במכונית וכדי שלא נצטרך לעבור בין מקומות לינה. ועדיין, לא היה קל ולעיתים גם לא מהנה. גם אני אישית עברתי "משברון" במהלך החופשה הזו - זו הייתה הפעם הראשונה בה יצאתי מהארץ מאז שהבכור נולד, ונפל לי האסימון שמעתה והלאה הטיולים לחו"ל הולכים לשנות את אופיים משמעותית בהשוואה לטיולים הזוגיים שהיו לי ולבן זוגי לפני שנולדו הילדים. לקח לי קצת זמן לקבל את זה.
עם השנים החוויה הולכת ומשתפרת, בעיקר כי הם גדלים. היום הם בני 10 וחצי (כיתה ה) ו7. הסבלנות והסקרנות שלהם גדלו משמעותית, ובזכות הגיל והבגרות אפשר גם לצפות ולקבל התחשבות הדדית - אמא ואבא "מבלים" שלושה ימים בדיסנילנד בשבילכם, ולכן היום אתם תאפשרו לאמא ולאבא לבלות שעתיים במוזיאון האורסיי בשקט. יותר קל לטייל איתם עד שעות מאוחרות של היום, יותר קל לשבת במסעדות, יותר קל לעניין אותם. הכול נהיה יותר קל ויותר חוויתי והרבה הרבה יותר כיפי עם השנים.
למה אנחנו עושים את זה? משתי סיבות: אם אני רוצה לטוס לחו"ל לחופשה של שבועיים, אף אחד לא "אשם" ולא צריך לטפל בילדים שלי למשך תקופה כל כך ארוכה במקומי. וחוץ מזה - אני אוהבת את הילדים שלי, אני רוצה להיות ולבלות איתם, אני רוצה להראות להם את העולם, לראות את התגובות שלהם, לגלות מה מעניין אותם. זה משפיע משמעותית על טיב היחסים שלנו איתם וגם על טיב היחסים ביניהם. נוצרות חוויות משותפות שהן ההוואי המשפחתי המתפתח שלנו. בסך הכול, היתרונות עולים על החסרונות ולכן אנחנו ממשיכים בכך.

 

[נושיתי האחת]

אני. וזה כי נסעתי לחו״ל פעם ראשונה עם בנותי כשהיו 14 ו12. עד היום, 13 שנה אחרי הטיול, שלושתינו זוכרות את הנסיעה הזאת ככיף.

 

[תומלול]

אנחנו מאוד נהנים עם הילדים
התחלנו לנסוע לפני 4 שנים כשהילדים היו 6,12,15.
מסתבר (לא הופתענו) שאנחנו אוהבים מה שהילדים אוהבים וסף הסבלנות שלנו למוזיאונים מוגבל למדי (אורלנדה עכשיו מצטמררת...). אנחנו משלבים עיירות וטיולים קלים בטבע, קצת אטרקציות שמתאימות לכולם וסך הכל כייף לנו מאוד ביחד.
מה שכן, אני עובדת מאוד קשה על הכנת אלבום הטיול ובנוסף לתמונות אני כותבת שם הרבה על החוויות שלנו בטיול, משפטים מצחיקים שנאמרו וכו' וכך אפשר תמיד לדפדף ולהזכר כמה נהנינו.
לצערי, הטיול שעשינו בחגים (רוקיז - ילוסטון - ונקובר - מתישהו יגיע פירוט וסיכום כולל תמונות...) כנראה האחרון בינתיים במתכונת הזו כי הגדול מתגייס.

 

[לאונידס]

אני מאוד אוהב לנסוע עם הילדים - גם לחו"ל
אני מנסה למצות כל פרק זמן בו הם עדיין מוכנים לשהות בחברתי.
עם כל העומס של החובות, בעיקר של העבודה, יש מעט מאוד זמן חופשי.
אני אוהב להיות עם הילדים, אוהב לטייל, אם אני מטייל עם הילדים אני פוגע בשתי ציפורים במכה אחת.

 

[הפוך עם ראש כפול]

למרות שהילדים שלי עדיין צעירים, בחישוב די זריז
ומתוך הנחה אופטימית כי אכן יסכימו לטייל יחד איתנו בחו"ל עד גיל הצבא, נשארו לנו בסך הכול 8 טיולים לכל היותר (אחת לשנה) לעשות במתכונת משפחתית מלאה.
כשמחשבים את זה ככה, זה ממש לא נשמע הרבה, וברשימה האישית שלי יש הרבה יותר מ-8 יעדים אליהם הייתי רוצה להגיע יחד עם הילדים.
מאחר ואני לא ממש רואה אותם מטיילים איתנו גם אחרי הצבא (הי, אולי סוף סוף אעשה את "הטיול הגדול אחרי הצבא" בדרום אמריקה שתמיד רציתי לעשות ולא הצלחתי

), אז כנראה שהם יצטרכו להגיע אליהם בכוחות עצמם.

 

[שפירא מאיר]

יש לכם עוד צ'אנס
יש טרנד של טיול אחרי צבא הבן/בת עם ההורים, ולפי מה ששמעתי זה היה בהחלט מוצלח ויותר מזה זה חיבר קשרים שאולי התרופפו קצת בין בני המשפחה.
אם אתם ב-"ראש אחד" איתם, זה בהחלט שווה לנסות.

 

[הפוך עם ראש כפול]

מצדי בכיף טיול אחרי צבא עוד 10 שנים עם הבכור

נחכה ונראה מה יקרה עם הטרנד הזה

 

[אמא לעקתש]

גם ו...גם
מאז שנהינו הורים (לפני 19 שנים) נסענו כמה פעמים הילדים ופעם אחת לבד לסופ"ש ארוך. בעוד כמה חודשים ניסע ל8 ימים בזוג...! אנחנו גדלנו מספיק ויכולים "לשחרר" עצמנו מהם.
עם הילדים נסענו -
עם הבכור כשהיה תינוק לחודש וחצי לארה"ב. הכי חשוב היה לנו להיות יחד, משפחה צעירה בלבד בלי סבתות ודודות שנותנות עצות. נהננו מכל רגע. (התינוק עוד ינק וטרם זחל כך שגם היה מאד נח מכל הבחינות)
אחרי די הרבה שנים, כשכבר היו לנו 4 ילדים (בגילאי 3-11) נסענו לחודש לבקר חברים טובים בפלורידה. גם כאן היה נפלא כי היה לנו "בית" עם חברם טובים שלנו ושל הילדים (שעברו לגור שם כשנה קודם). טיילנו יחד ונהננו מאד.
בהמשך, עם כל ילד שהגיע לבר מצוה נסענו (במהלך השנים הצטרף עוד ילדון ועכשיו אנחנו 2 הורים ו 5 ילדים בגילאי 5-19) כולנו - חיפשנו שורשים ברומניה יחד עם סבא, מצאנו אלים ביוון העתיקה, ופסלים ופסטיבל באיטליה). ברור שכל טיול הותאם לגילאי הילדים ולעניין שלהם ושלנו. הרבה טיולי טבע וארכיאולוגיה.
גם בארץ אנחנו מטיילים למספר ימים (גם שבוע-10 ימים) בדיוק באותה הדרך. תכנון מוקפד מראש, לינה ל 2-3 לילות בכל מקום והרבה טבע, הילדים מעורבים בתכנון ומשפיעים עליו כל אחד בהתאם ליכלתו (מחפשים אתרים, מקומות לינה, בוחרים מסלולי נסיעה, לומדים את האתר ומדריכים אותנו בו ועוד).
מתאים לנו להיות יחדיו. כולנו נהנים מכך ותמיד בסוף הטיול כבר מחכים להזדמנות הבאה שבגלל העלויות לא מתרחשת כל שנה אלא רק כל 3-4 שנים.

 

[Nevo Ofira]

גם וגם
אנחנו טסים פעם פעמיים בשנה לחול לבד .
ועוד םעם אחת לחופשה משפחתית עם הילדים . אני זקוקה לפעמים ללבד ולזוגיות . ללכת למועדון טוב בלילה . להתברבר במוזיאון לשתות אלכוהול ולא להיות מפוקסת
אבל אני גם נהנת מלהיות עם הילדים . היינו עכשיו כמעט חודש בטיול ביחד והיה נהדר לבלות איתם . גם בגלל שמה שיש זה המשפחה הילדים משחקים יותר אחד עם השני ולא מנדנדים על חבר.

 

[ybo4]

תלוי בהכנות ובציפיות בעיקר
אני לא טיילתי לחו"ל עם ההורים או בלעדיהם עד אחרי הצבא. בארץ טיילנו לא מעט, גם איתם וגם עם חברים.
כאם לילדה נסעתי לראשונה לחו"ל לעשרה ימים ואחת החוויות העיקריות בטיול היתה הגעגועים הקשים לילדה שהשארתי בבית. הצלחתי להמשיך ולטוס לטיולים לא מאוד ארוכים גם בהמשך ולמדתי להתגבר על הגעגועים. הסבתות הנפלאות שלנו עשו תורנות ובאו להיות עם הילדים בסביבה המוכרת שלהם (אפילו כתבו לעיתים יומן)
החוויה המשפחתית הנהדרת הראשונה שלנו כמטיילים יחד לחו"ל היתה כאשר ביתי הגדולה היתה בת 17 והצעיר בן 7 (ביניהם עוד בת 14). נסענו לספארי בקניה למשך שבוע בקבוצה אישית עם חברים וילדיהם. זה היה טיול מדהים וכולנו זוכרים אותו באהבה. כפי שכתב מאיר, גם הבן הצעיר איננו זוכר מכלי ראשון את הטיול, אבל במשך השנים הזיכרונות המשותפים הפכו גם לזיכרונות שלו.
אנחנו ממשיכים לטייל הן ללא הילדים, שכבר גדלו והן איתם יחד.
טיילנו גם יחד סבא וסבתא וילדים, כולל צעירה מאוד, לשבוע לאיטליה. היתה נסיעה מהנה ביותר, גם אם לפעמים היה מעט קשה.
לדעתי הכל תלוי בציפיות. כשאתם יודעים מראש שאתם מטיילים עם בת 4, צריך להתחשב בכך, אגב, כך גם עם בני 16.
עכשיו אני חולמת על נסיעה לחו"ל עם הנכדים (הזערורים מאוד בינתיים), נסיעה שהם לא יזכרו בעצמם, אלא רק דרך הזיכרונות המשותפים של כולנו.

 

[batno1402]

ואני כסבתא-לוקחת השנה את כל המשפחה-לטיול בר מצווה של הבכור
אני נוסעת לנופשים,יחד עם הנכדים, בארץ,ומאוד נהנית.
ועכשיו החלטתי ,לאזור אומץ,ולקחת את כולם.
חופשה ארוכה ורחוקה. יודעת שיהיו קשיים,לכן כבר תאמנו ביננו- כללים להתנהלות.
לא חייבים להיות כל הזמן ביחד. אפשר מדי פעם להתפצל. מי שרוצה יום קניות-שייתקע יום שלם באאוטלט. האחרים יכולים לצאת לטיול, או סתם להשאר ליד הבריכה. מקווה, שזה יפחית לחצים.

 

[viczi]

נשמע מאוזן בצורה נפלאה
נחמד לקרוא שאת עדיין משקיעה בעצמך ובצרכים שלך.
וגם כל הכבוד לסבתות שנרתמו.
גם זמן עם סבתא, שבדר"כ לא רואים אותה כל יום, יכול להיות חוויה נפלאה עבור הילד.