טורינו וליגוריה - שבועיים באיטליה בחצי השני של ספטמבר 2015

[אורלנדה]

טורינו וליגוריה - שבועיים באיטליה בחצי השני של ספטמבר 2015

15 יום נטו לטיול, שני מקומות לינה, שבוע ושבוע, כדי להימנע מתזוזות מיותרות, התאימו לי בדיוק.

החלוקה היתה שבוע לטורינו, עם פעילות אינטלקטואלית עניפה, בעיקר אבל לא רק. ושבוע בליגוריה המערבית כדי להנות מהים, מכפרים קטנים, מהליכות בגבעות שמעל הים ואפילו בעומק ההרים.

וכמובן, אוכל. מדובר בשני מטבחים שונים, בטורינו ובפיימונטה בכלל, אוכל בשרי (למשל גרסתם לסטייק טרטר), יותר חמאה מאשר שמן זית (לא סתם יש גבול עם צרפת). תרבות אפריטיבו, כלומר, בערב באים, מזמינים שתיה - יין פיימונטזי משובח, למשל - ואיתו מתכבדים בבופה עשיר, ולי זו היתה ארוחה נהדרת. כמובן, אגוזי לוז בכל מקום (לא מקרה שנוטלה נולדה בפיימונטה) - ממרחים נהדרים וגלידת נוצ'ולה בכל פינה.

ליגוריה יושבת על הים אז בהתאם הרבה מאוד דגה, גם ירקות, פירות ועשבי תיבול שגדלים על הגבעות ובהרים - ריחן, גרעיני חומוס, פירות הדר, אפרסק, ארטישוק, כמובן זיתים.

מזונות שונים זולגים מפה לשם, אחרי הכל מדובר בשתי פרובינציות שגובלות זו בזו.

 

[אורלנדה]

התמונה השניה שתפוז מסרב להוראתי לתת לה שם ראוי:

Borgio-Verezzi, בורג'ו-ורצי. ורצי הכפר הזעיר והעתיק שלמעלה, בורג'ו העיירה שמתחתיו, נחמדה ומודרנית, עם מערת נטיפים ידועה.

 

[דניאלה1311]

אני אשמח אם תפרטי
אני יודעת שאת כותבת נפלא ומפורט עד לרמת הפרטים הקטנים. לכן אחכה בסבלנות
לתאור המפורט של חופשתך כדי להכניסה למאמרי הפורום.

 

[אורלנדה]

פירטתי קצת הלאה כאן אבל כיוון שלא מדובר ביעדים

פופולריים כמו ונציה וורונה מהטיול הקודם, אני בספק אם כדאי לתת לינקים למוזיאונים או למקומות לינה, מסעדות?

 

[דניאלה1311]

אני חושבת שכל יעד מעניין ובפרט אצלך
אני אנסה מחר לרכז הכל יחד ולעשות מזה מאמר. אלא אם יש לך מה להוסיף, ואז אחכה.

 

[dudi4321]

תודה. נפלא ומקומות נפלאים

 

[אורלנדה]

נכון. וזה קצה קצה המזלג. למשל ורצי שכתבתי עליו בהתחלה קצת

כי על הכפר עצמו לא היה לי הרבה מה לכתוב: הגעתי, מדובר ב-4 כפרים זעירים שאוחדו לאחד, בניה נמוכה בדומה קצת לכפרים ערביים. בפיאצה המרכזית התכוננו לחתונה אז היא היתה מלאה שולחנות. פתאום שמתי לב לסימוני מסלולי ההליכה, ידעתי מראש שהם קיימים אבל כל כך קל היה לעקוב אחריהם, שנטשתי מייד את הכפר וירדתי במסלול ה-"טבע" הירוק. (יש אחד "תרבות", אחר "גיאולוגיה") בכוונה באתי לכפר קודם ולא עליתי במסלול מהעיירה, כי יום לפני כן צעדתי שעות בעומק ההרים ולכן העדפתי למחרת לרדת מסלול ולא לעלות, שלא להתיש את עצמי, מה גם שהיה יום חמים. אז לכפר עצמו הגעתי במונית; 15 דקות של נסיעה בין כפרים, הרים, עמקים, עם פניות חדות (הנהג יכול היה לנסוע בככיש שלצד הים ולעלות משם אבל הוא בחר לנסוע בכבישים הפנימיים). בכל פניה חדה הוא צפר לפני שנסע, כדי להתריע על בואו. יש עוד כפרים, עמוקים יותר וגבוהים יותר ואני מתכוונת להגיע אליהם פעם: בסיור מודרך או אפילו ברכב, אם כי כרגע לא נראה לי תסריט ריאלי כזה שבו אני שוכרת רכב לבד ונוסעת בכבישים צרים והתלולים הללו.

אבל אפילו ככה, ללא רכב, היו עוד המון דברים שיכולתי לעשות ולא הגעתי אליהם. התאמתי את עצמי לקצב המקומי וספגתי, נשמתי. לאט. כך חשבתי שצריך.

אם מעניין אותך, איזשהו סיכום על הכפרים היפים בליגוריה מופיע באתר הזה:
http://www.apathtolunch.com/p/citiestowns.html
הזוג הזה גר כנראה בגבול ליגוריה-טוסקנה ולכן המידע הוא גם על טוסקנה וגם על ליגוריה המזרחית, שיותר מתויירת. נעזרתי באתר שלהם רבות.

 

[אורלנדה]

טורינו

כרך. מזמן לא הייתי בכרך. למעשה, מאז 2006, בסופ"ש קצר שהעברתי בנעימים ב...טורינו. 9 שנים עברו. המקום הראשון שראיתי באיטליה, בסוף 1996, שאני שומרת לה מקום חם בלב מאז. לפני עידן ועידנים הייתי מוזיקאית ונסעתי לאזור כדי להיבחן ואחר כך גם להשתתף בהרפתקה שחנכה את ימי כמוזיקאית מקצועית באירופה. חזרתי הפעם לא רק לטורינו אלא גם למונדובי (Mondovì), שבשנת 1997 ביליתי בה 6 ימים מאושרים שפתחו את הקריירה המקצועית שלי באירופה.

טורינו נשלטה מאות שנים בידי בית סאבויה ולכן המרכז שלה מלא כיכרות וארמונות מהמאות ה-17-18 וכמה כנסיות בארוקיות מרהיבות. כל התחושה היא של מקום רחב-ידיים: פיאצות גדולות, רחובות ארוכים ורחבים, מדרחובים, פסאז'ים של קניות פה ושם. אבל גם עתיקות רומיות ורחובות צרים יותר מלאי מסעדות וברים ורחוב קניות אחד מלא אווירה ואותנטיות, ויה פו, Via Po, שנראה למעלה בתמונה, מצד ימין מעבר לנהר.

הרבה מאוד פעילות תרבותית, חגיגה לאוהבי גלריות ומוזיאונים, שמהם יש מכל טוב ומכל הסוגים: אמנות, היסטוריה, קולנוע, אמנות דקורטיבית, ארכיאולוגיה וגם הארמון המלכותי. ביליתי שעות על גבי שעות בפלאצו מדאמה - המוזיאון ההיסטורי הנפלא של העיר הזאת, אוצר של אמנות ומקום ללמוד בו המון, בגלריה סבאודה - הגלריה של שושלות סאבויה, שאוצרת בתוכה בין השאר יצירות ענק של ורונזה והרבה מאוד אמנות רנסנסית ובארוקית מהמעלה הראשונה, עם השיא, אולי, בשתי תמונות גדולות של רובנס, שהעלו בעיני דמעה כשזיהיתי אותן. הגלריה עברה למשכן חדש והיא עכשיו מרוווחת ונוחה, חלק מהקומפלקס המוזיאלי המלכותי. נהניתי גם מסיור כיפי בארמון עצמו וכמובן, בגלריה של אניילי, קטנה אך סופר-איכותית במה שהיה פעם מפעל של פיאט (הגג עדיין בצורה אובלית, מסלול ניסוי לשעבר) והיום הוא קניון ומרכז קונגרסים ויש בו גם אודיטוריום שבעיני הוא האולם עם האקוסטיקה הטובה ביותר שהייתי בו אי פעם.

הייתי בטורינו בזמן מיטו, MITO, פסטיבל מילנו-טורינו למוזיקה, ונהניתי מ-3 קונצרטים אדירים ב-3 אולמות שונים, רמה גבוהה ביותר של מוזיקה וביצוע. רוב המוזיקה קלאסית, לא הכל.

והשאר? מזון משובח (אפשר להסתדר היטב גם אם לא אוכלים בשר), ג'לטו, פארק ולנטינו שעל גדת הפו, עבר הנהר היפהפה (חטפתי שוק מהעושר המופגן שם), פיאצות ירוקות יפות, סיור אחד קצר בבזיליקת סופרגה, ליד טורינו, ויום אחד במונדובי בדרום פיימונטה, עם נוף לעמק הלנגה ומרכז עתיק יפה על ההר.

בתמונות פיאצה סן קרלו, הקופולה של כנסיית סן לורנצו ליד הארמון המלכותי, אחת משתי הפיאציות המרכזיות של העיר, ונופים יפים מפארקו ולנטינו ועמק הלנגה, במבט ממונדובי.

 

[אורלנדה]

לינקים למעט אתרי תרבות מומלצים בעיני ולמסעדה

פלאצו מדאמה, ארמון מרהיב (יש תמונה, לא עוברת את הביקורת שלי) . מוזיאון היסטורי שמשחק גם עם התפקיד של המבנה בהיסטוריה הארוכה של העיר. גן מלא צמחי מאכל ומרפא בחצר וממנו 4 קומות היסטוריה - ימי ביניים מוקדמים, גותיקה ורנסנס, בארוק ומאה 18 ולמעלה האוספים הדקורטיביים, הרבה קרמיקה (מפתיע כמה מעניין היה לי) ועוד כל מיני. לחדרי המגדל בכל קומה הם קראו "חדר אוצרות" וכשמם כן הם. הכל מלא הסברים מפורטים ובעיקר החלק הגותי-רנסנסי פשוט...אין מילים. בשני ביקורים אני חושבת שביליתי במקום 8 שעות אולי? ועדיין חסר לי החלק המוקדם ביותר, הרומנסקי, שאותו אשלים בעתיד...ועם זאת, לרגע לא היתה תחושה של עומס-יתר. הלינק באיטלקית, להתרשמות:
http://www.palazzomadamatorino.it/it

כאמור, גלריה סבאודה גם היא חגיגה לאוהבי אמנות ויש בה מכל מכל, כולל אמנות פלמית. חלק מהקומפלקס המלכותי שכולל גם את הארמון ואת המוזיאון הארכיאולוגי הספריה והגנים, שדווקא אותם התקשיתי לאתר. לא נורא, בפעם הבאה. בתקווה שבעתיד יתפעלו סוף סוף את העמוד באנגלית. הכרטיס יפה לכל היום:
http://www.poloreale.beniculturali.it/index.php/en

והגלריה של אניילי. אפשר לשלב עם קניות בקניון שלו וגם Eataly - החנות הראשונה באיטליה - אמורה להיות בדיוק שם, אולי לא באותו הבניין אך בקרבת מקום. יש לה, אגב, גם סניף קטן במרכז טורינו.
http://pinacoteca-agnelli.it/visit/en

אני מודה להמלצות שקראתי על טרה גאלי, שלושת התרנגולים - ביסטרו אחות לשלוש התרנגולות, המסעדה הוותיקה והיקרה. סעדתי פעמיים בצהריים, בהפרש של 5 ימים, שתי ארוחות מצוינות ושונות זו מזו. לא כל הטעמים היו מוכרים לי או כאלה שהייתי רוצה להתנסות בהם יום יום, אבל החוויה היתה נפלאה.
http://www.3galli.com

 

[אורלנדה]

משהו ששכחתי לציין: בשבוע הזה בטורינו ובפיימונטה

נתקלתי במחוות של נדיבות ואדיבות שאני לא זוכרת שנתקלתי כמוהן בעבר. כמובן, תמיד מהנה לבקר באיטליה, תמיד נעים ולבבי. אבל השבוע הזה במיוחד (הוא הצטיין גם לעומת ליגוריה). שוקולד במתנה, הנחה בבית קפה, מגש אפריטיבו ענק שהופיע מלא מזונות נפלאים שהיה ברור שאני לא יכולה לאכול את כולו (זה במקום נפלא שנקרא Etna Gold ולדעתי כשמו כן הוא, בר-סנדוויצי'ה במרכז העיר שמתופעל על ידי אחד מרבים שהם צאצאי מהגרים מסיצ'יליה ומדרום איטליה, שבאו לפני שנים לעבוד בפיאט), עזרה גם בלי שביקשתי מצד מתפעלי רכבל, למשל, או נהג טראם. לבביות ללא גבול בשלושת הביקורים שלי במשרד התיירות, אדיבות בחנויות. תענוג מתמשך.

ואצרף עוד תמונות מהגן המדייואלי של פלאצו מדאמה. זו מהותו של קסם: כל הבוקר הזה (וכל היום שלפניו) היו אפורים וגשומים. הבטתי בעיניים כלות בגן; בוודאי לא יום מתאים לצאת ולהתרשם ממנו. אבל בדיוק זמן קצר לפני שהייתי צריכה לצאת לקונצרט בחלק אחר של העיר (25 דקות הליכה משם) התחיל מתבהר. ועוד ועוד. והנה, היתה הזדמנות לצאת לגינה. על הרמפה אפשר לראות עוד את שרידי הגשם. והריח, הריח...ריח גן פורח באמצע ספטמבר מייד לאחר הגשם. מה צריך יותר מזה בחיים?

 

[yossialef]

אכן ממרח הנוטלה בא מחבל פיימונטה ובהתאם צנצנות ענקיות

של הממרח הזה מהעיר אלבה (ALBA), שם ממוקם אחד המפעלים הגדולים של נוטלה באיטליה. תודה אורלנדה על החוויות והתמונות. אז קבלי את תרומתי "הצנועה" כפי שאפשר להגדיר את הצנצנות/כדים של נוטלה שבתמונה.

 

[אורלנדה]

כן, אלבה תהיה יעד לפעם אחרת

בשוק יום ראשון בטורינו קניתי כמה ממרחים מפיימונטה ומליגוריה, ביניהם אגוזים-שוקולד. רק אגוזים, קקאו ומעט סוכר קנים, לדעתי מתוק פחות מאשר נוטלה. מה אומר, גן עדן. ולמזלי, זה כל כך עשיר שאי אפשר לאכול את זה סתם כך בכפית. לכן זה נשמר עדיין.
ועוד לא סיפרתי את נפלאותיו של ממרח הארטישוק מליגוריה, שגם הוא נמכר לי באותו דוכן. המוכר התעקש שאקנה אותו ופעם אחת אפשר לומר בפה מלא (Pun not intended): אמת בפרסום!!!

 

[Grosseto]

מה שהרשים אותי בטורינו

מלבד הככרות המרהיבות,
היא העובדה שאפשר לשוטט ברחובות בלי פגעי מזג האוויר, מכיוון שיש קירוי של הבניין על הרחוב כמו ברחוב אבן גבירול,
והביניינים עצמם בנויים לתלפיות.
&nbsp
יש גם התארגנויות ספונטניות של אנשים שמנגנים ורוקדים, אולי זה ככה בכל איטליה, אני לא מכיר.
&nbsp
שני סרטים יפים שמתרחשים בטורינו:
הג'וב האיטלקי משנת 69, HEAVEN משנת 2002

 

[אורלנדה]

אני מסכימה אתך. המימדים מונומנטליים. ויה רומא, פיאצה קסטלו

פיאצה סן קרלו - מרהיבות. חשבתי גם שוויה פו - ולצערי שוטטתי בה רק פעם אחת ואולי דווקא טוב, כי נותר טעם חזק של עוד (אני ממליצה למי שרוצים, יש שם חנות שוקולד עם כל מיני דברים עשויים משוקולד, נניח טלפון נייד. ועוד ועוד, נהדר לילדים). גם מקורה, גם מלאת אופי, בדיוק high street כפי שצריך להיראות, כלומר כזה שעדיין חנויות מגוונות נשארו בו, עדיין מוצף אוכלוסיה מקומית, שלא איבד את המשיכה שלו לקניונים.

ויה רומא, זו שמחברת את תחנת פורטה נואובה (רואים בתמונה שלי של פיאצה סן קרלו, עם הפנים לתחנה, מאחור בקו ישר עוד כ-500 מטר, זו פיאצה קסטלו, הלב הפועם של העיר) סגורה למכוניות בחלק שבין הפיאצות. ובסופי שבוע אנשים מותחים שם חבלים, למשל, והולכים עליהם.

או ביום שישי באמת באה קבוצה של כמה עשרות ורקדה צ'רלסטון ושאר ריקודים ישנים עד פיאצה קסטלו, ואז חולקו פתקי הזמנה לקורסים לריקוד, במקום שנקרא Dusty Jazz. איזו אנרגיה היתה שם בערב הזה.

אהבתי מאוד גם את מה שראיתי מפארקו קסטלו - היה יום שמש חמים מושלם - לא רק אטרקציות תרבותיות (שלא ביקרתי בהן כדי שלא להעמיס על עצמי), יופי רב לגדה שמנגד וסנאים מסתובבים חופשי. עוד אטרקציה לילדים. ובמקום גם גן בוטני שחבל שלא ביקרתי בו.

יש גם מוזיאון risorgimento - איך לתרגם את זה, התקוממות? - שמוקדש לנושא הזה של קבלת עצמאות איטליה. הלכתי לשם לכמה דקות לראות את התערוכה העכשווית על מלחמת העולם הראשונה בטורינו - קטנה ומרגשת ביותר - אבל המקום עצמו, הייתי בשוק מהפאר והיופי שלו. עוד אחד מהארמונות האלה. (לא גדול מדי ולא מציף מדי, מפואר במידה).

 

[אורלנדה]

ליגוריה המערבית

הריביירה הפחות מוכרת, בניגוד לזו המזרחית, עם חמשת הכפרים שלה ופורטופינו.
בחרתי בזו כדי לספוג אווירה מקומית יותר (בשניה אבקר בעתיד). בחרתי בלינה בפינאלה ליגורה, Finale Ligure, עיירה שנמצאת במרחק 75 קילומטרים מערבית לגנואה. היא נבחרה בשל קשרי הרכבת הטובים שלה מצד אחד ומצד שני, בשל היותה יפה, קטנה יחסית ובעלת גישה נוחה לכפר עתיק יפה שממנו יוצא טרק לעומק ההרים שתכננתי לעשות (ואכן עשיתי, את חציו

).

בהתחלה תיירתי את פינאלה עצמה, על הרובע העתיק שלה, כנסיותיה, החוף (וגם חוף קטן אחד לידה שמה שמייחד אותו הם הבתים שיושבים כמעט על המים) אותו כפר שמעליה, Finalborgo, אחר כך לקחתי אוטובוס, מונית, רכבת, נסיעות למרחקים לא ארוכים כדי לבקר בכפרים, עיירות ועיר אחת, בסביבה. הרבה מאוד מהטיול הזה היה התבשמות מריחות, בהרים ובגבעות, בחוף (בליגוריה ריחות נפלאים בכל מקום, לא רק בטבע - הצמחיה גם באזורים מיושבים והרוח מהים נושאת את הריחות), המון התבוננות סביב בלי לעשות הרבה: ים כחול, סלעים, ירוק, אוויר נפלא. שוב, מה עוד צריך? מזג האוויר היה ברובו נפלא, מעט מאוד גשם ורוח בהתחלה, עוד קצת רוח בסוף. אבל בפעם הבאה אביא בגד ים, מזג האוויר אפשר רחצה בים (הקר).

האזור הזה של ליגוריה נהנה מתיירות מקומית רבה אך גם מתיירות אירופית. הרבה מאוד דוברי גרמנית והרבה תיירים שבאים לרכוב באופני הרים או לטפס על סלעים (rock climbing, כך אמר לי השווייצרי במלון שלי, כששאלתי על מהות החבל האימתני שסחבה קבוצת הטיול שלו), פינאלה וסביבותיה מלאים אפשרויות פעילות לשכאלה.

כמה תמונות מפינאלה ומסביבותיה.

 

[אורלנדה]

וריגוטי ההיית או חלמתי חלום?

למדתי מהר מאוד לכבד את הפסקת הצהריים של הריביירה: מסעדות פתוחות אך בין 12:30-16:00 כפרים ועיירות דוממים. בחרתי בפתרונות שונים כדי להעביר אותן שעות אבל במקרה של וריגוטי, Varigotti, ביום השני שלי בליגוריה, פשוט הלכתי לישון. שנ"צ. הסתובבתי בפינאלה כל הבוקר, אכלתי צהריים במסעדה שיושבת על החוף, חזרתי למלון, נחתי לי ואחר הצהריים לקחתי אוטובוס זריז (5 דקות בערך) לווריגוטי, שמושך אליו כנראה סלבס.
אך בוודאי לא ביום חמישי של סוף ספטמבר. אני לא זוכרת יום כל כך צלול בשבועיים בהם ביליתי באיטליה. ב-5-6 בערב באמת האמנתי שהשמש לא תשקע לעולם. והמים המים...כה צלולים וקרים. איזו חוויה של גוף ונפש, חושניות-על. ליגוריה. גן עדן.

 

[אורלנדה]

עוד מקומות יפים לבקר בהם בליגוריה המערבית

נולי, Noli - אחד הכפרים היפים בליגוריה. זהו האתר שמחלק את ציוני הכפרים היפים באיטליה:
http://www.borghitalia.it/?lang=en
לא מדובר בהכרח על כך שהכפרים המצויינים ברשימה יפים בכל שטחיהם, בחלקם יש גם בניה מודרנית, אך כזו שמשתלבת בנוף ולא מפריעה. ביליתי יום מהנה מאוד בנולי העתיקה - יופי גדול, המון אווירה - ועליתי קצת מעליה למסלול הליכה קצר (יש המון לבחור מהם, קצרים וארוכים). פסטיצ'ריה אחת שחובה לנסות היא זו שבקישור. קניתי בה נשיקות שוקולד-אגוזים (האגוזים מפיימונטה השכנה, אלא מה) קטנות שיש בכל ליגוריה המערבית ובכל מקום הן נקראות על שמו - נשיקות נולי, נשיקות אלסיו, נשיקות פינאלה וכו'. פתחתי את השקית שלשום בחברת אישה יקרה נשואת המתנה שהבאתי ו...התבשמנו מריחן ומטעמן. מספיק לראות את התמונה משמאל כדי להבין:
http://www.tripadvisor.it/Restauran...ia_la_Crepe-Noli_Italian_Riviera_Liguria.html

צ'רבו, Cervo - כפרון קטנטן בול מעל הים ברשימת היפים, הדורש טיפוס. ממנו יוצאים מסלולי הליכה בהרים גם כן.

אלבנגה, Albenga - עיר קטנה שאמנם נמצאת ליד החוף אך המרכז שלה רחוק ממנו וכולל ליבת רובע עתיק מימי הביניים, יוצא דופן בכל הריביירה. התכוונתי לבקר ביקור מעמיק אך לא יצא מסיבות אובייקטיביות (היום שתכננתי התברר כיום הקדוש של העיר ואתרים בו סגורים וחוץ מזה העדפתי בשבוע הזה להתמקד באתרי טבע, עדיין נהניתי מהזמן הקצר שהיה לי באלבנגה ואשוב בפעם אחרת).

Finalborgo כאמור - החלק העתיק של פינאלה ליגורה, מעל הים. כפר עתיק יפהפה פשוט, מלא אווירה. יש בו תיירות אירופית והוא גם תחנה בדרך מההרים לאחר טרק או מסע באופניים אבל גם מורגשת בו מאוד אווירה מקומית, הוא מלא חיים. מקום נפלא שבצדק תופס את מקומו ברשימת הכפרים היפים.

לאיגואליה, Laigueglia - עוד אחת מקסימה עם רובע עתיק מתקלף שגם הוא ברשימת היפים. וגם החוף יפה מאוד, נראית לי כמקום אידיאלי לחופשה של בטן-גב.

אימפריה - היא עיר קטנה שאוחדה בימי מוסוליני משתי עיירות וכמה כפרים. בפורטו מאוריציו יש רובע עתיק מרתק שנקרא פאראזיו, Parasio, ובו מוליכים אותך מאתר אחד לשני באמצעות לוחות הפזורים ברובע ומציינים כל מיני פנינים. ביליתי שם כמה שעות משמחות במיוחד. אונליה (Oneglia), מרכז ייצור שמן זית, יותר מודרנית - מעברו השני של נהר אימפרו, לכן אימפריה - עליתי לווילה גרוק הביזארית, תזכורת למה שהיתה פעם הריביירה המערבית: מקום נופש וגם מגורים לעשירי אירופה במחצית הראשונה של המאה ה-20. בגרוק יש גם מוזיאון ליצנות, בהתאם לגרוק שהיה ליצן מפורסם אי אז. מרכז אונליה הושפע מפיימונטה ארכיטקטונית וזה ניכר ומרתק גם כן. כולו מלא קשתות. והרבה מאוד חיים בערב. היום שביליתי באימפריה היה קצר מדי, אשוב עוד לביקור מעמיק.

 

[אורלנדה]

יום אחרון בגנואה

בחזרה למילנו עצרתי בג'נובה, או גנואה. לביקור קצר של יום אחד, להתרשמות.
אהבתי מייד. זה כרך מלא ניגודים: יושב על צלע הר, פניו לים. יש הרבה ארמונות עתיקים ששופצו ובמיוחד אלה שבוויה גריבלדי, שהשיטוט בה חוויה גדולה, כמה אסתטי הכל. ארמון אחר ארמון, חלקם מוזיאונים, חלקם רכוש פרטי שניתן להיכנס קצת ולהתרשם, כולל בחצרות.

מצד אחר ישנם הקארוג'י, הסמטאות הימי-ביניימיות שהן סיפור אחר לגמרי, סמטאות צרות עם בניינים יחסית גבוהים ותחושת סכנה פה ושם. המון כנסיות עתיקות.

ומצד אחר כל החלק החדש יותר, זה של המאה ה-19 עם הבניה המאסיבית, עם קשתות (ובכל זאת גם בו רואים פה ושם שרידים של תקופה קדומה יותר). הכל מלא חיים, ריחות, צבעים. איזה מקום. ועוד לא הגעתי אפילו לנמל. זה יישמר לביקור עתידי. אחזור שוב לכמה ימים טובים.

בכל פינה בג'נובה פוקצ'ריות, מלאות פוקצ'ות או מיני פאי מלאי ירקות, לפי המסורת הליגורית. כמובן, פסטו ג'נובזה בא מג'נובה ונאכל בכל הריביירה - הריחן הרי גדל פרא על הגבעות - ודרך אחת מסורתית לאכול אותו היא טרופיה, Trofie, פסטה מסולסלת, כשהפסטו עוטף אותה ובנוסף לו מעט קוביות תפוחי אדמה (כן כן!!) וכמה פיסות שעועית ירוקה. וגם, דרך ליגורית להגיש ירקות היא לטגן אותם טיגון עמוק. קיבלתי מנה כזאת על חשבון הבית במסעדה טיפוסית. לא כבד, לא נוטף שומן רק נושא טעם גן עדן.

מי שאוהבים ממתקים, אני ממליצה לנסות להיכנס לחנות של רומננגו בג'נובה. אני הייתי בחנות הישנה - משנת 1780 - יש גם סניף חדש יותר בוויה רומא, שלא הגעתי אליה. יש להם שוקולדים, ריבות (כולל ריבת ורדים מפורסמת) וכל מיני ממתקים: קליפות הדר מסוכרות, מרציפן, פירות כמו קיוי או מנדרינה שעברו טיפול כלשהו ונטבלו בשוקולד - אין לי הסבר מקצועי יותר - מבחר לא שגרתי. אולי לא לכל טעם, אולי טעם נרכש, אבל אני ממליצה לנסות.
http://romanengo.it/en

 

[yossialef]

עוד קצת מגנואה. ספינת הפיראטים בנמל ובית הקברות הישן

שימי לב לסולמות באחד המסדרונות, על מנת להגיע לקומות העליונות של הקברים.
אגב, רובם של הפרחים בבית הקברות מפלסטיק (ניצחי מול פרח אמיתי שנובל/מת).

 

[אורלנדה]

תודה. במקור מאוד מאוד רציתי לבקר במוזיאון הימי. קודם כל, הוא

זוכה לתואר wonderful בספר שלי וכנראה נחשב באמת לאחד המוזיאונים הטובים בעיר. ובמיוחד עכשיו כשיש בו תערוכה על הייצוגים המאיימים של הים במהלך הדורות. אבל זה היה מרחק (אמנם קל לעשותו במטרו) והתפזרות, הרבה יותר ממה שיכולתי לעשות ביום אחד. וגם התערוכה באיטלקית בלבד ולמרות שהיום אני כבר קוראת, זה היה גוזל מזמני המון. אז תיעדפתי וויתרתי הפעם. אפילו קצת בכוונה, כדי להשאיר משהו חדש לגמרי לפעם הבאה, מעניין אותי מה יהיה היחס שלי לכל החידוש של הנמל, ביגו ועוד דברים שעשה רנצו פיאנו ועשו אחרים. התברר לי גם שצרפו עוד אתר לקומפלקס הימי, שנקרא Commenda di San Giovanni di Prè וגם הוא נראה לי מרתק. אז שוב, לפעם הבאה.

גם בית הקברות הופיע באיזה נובלה שקראתי ואני רוצה לבקר. אבל שם מדובר בבית קברות רגיל, באוויר הפתוח.