זה מזכיר לי את הטיסה המסוייטת שלי עם תינוקת
הילדים עברו מקליפורניה למידווסט. הקטנה בת חודש. 1 באוגוסט חום של
מעל 40 מעלות בשדה התעופה סקרמנטו. כלתי, הנכד בן השלוש, התינוקת בת החודש ואני. עומדים בתור לצ'ק אין והפעוטה הזו צורחת, חצוצרה שלא תאמן. היא על הכתף שלי הגברים לקחו U-HAUL ונסעו להם עם תכולת הבית ואנחנו עם עגלה ומנשא ותיק חיתולים ומשחקים לנכד ועוד כמה חבילות מנסות לעשות צ'ק אין. אף אחד כמובן לא מוותר אני מזיעה למרות המיזוג המקפיא. עד שהגענו לבקורת הבטחון הקטנה נרדמה ובבטחון התעקשו שנוציא אותה מהסל קל כי היא חייבת לעבור מישוש והסל קל לחוד, לא עזרו כל התחינות שלי, שוב צרחות עד השמים. הגענו בהתנשפות למטוס, עם חבילה צורחת ,התיישבנו היו צרחות עד שהמטוס התיישר באויר ואז....שקט. הגענו מותשות לחלוטין. זו היתה הטיסה הכי מזוויעה שעברתי. גם לא נעים מהסובבים גם אי אפשר להרגיע את החבילה הצורחת. לכן הזדהתי עם הסיפור למרות שגם אני, כמוך, מגלגלת עיניים.
המצחיק בכל הסיפור שכלתי בכלל לא זוכרת את היום המזוויע הזה. באמת היא צרחה היא שאלה אותי לא מזמן בהשתוממות. הדחקה לדעתי חחחחחחח.
