תופים...

קלייטון.ש

Well-known member
תופים...

מחר אני נוסע ברכבת! הזמנתי מקום, הדפסתי את המייל שהגיע עם הדבר הזה שאמורים לסרוק. הכנתי מסכה. בהמשך היום אדאג להטעין את הרב-קו. אני ממש מתרגש, באמת. בחזרה אסע באוטובוסים כי אין לי שום אפשרות לדעת באיזו שעה אוכל לחזור ולכן לא יכול להזמין מקום. אבל הלוך אני נוסע ברכבת. מזכיר לי את הפעם הראשונה שנסעתי ברכבת (וזוכר), ביום שנסעתי מרעננה לצפון לחפש דירה כמה שיותר קרוב ליער. לא ישנתי כל הלילה מהתרגשות. לא ידעתי מה מצפה לי. ואני זוכר את הנסיעה שהיתה מאד מעניינת. כמו לנסוע לחו"ל בפעם הראשונה. הכל חדש לך וזר. רכבת ישראל, ברוך שובך!
 

יוסי ר1

Active member
בהצלחה. ספר חוויות אם תצליח לצלוח בשלום את הטרנספורט.

כשהילדים היו קטנים, רצינו לצאת איתם לראשונה בחייהם לנסיעה ברכבת. אמרנו ניסע מירושלים עד בית שמש או משהו כזה, נאכל משהו בבית קפה שם, ונחזור. &nbsp בחרנו יום באחד החגים, פסח או סוכות. &nbsp הגענו לתחנת הרכבת . מחזה כזה עוד לא ראינו, בארץ ישראל. מיליוני יהודים, כמעט כולם חרדים, גודשים את הרציפים בהמולה. המאושרים שהצליחו לעלות, עומדים צפופים בקרונות כמו סרדינים בקופסה, רק בלי המים או השמן. אחרי שהתאוששנו מהמראה, נסנו על נפשותינו, טעמנו משהו בבית קפה בירושלים. &nbsp מי שמנסה להגיע למקום בילוי המוני בחול המועד, יידע שזה הזמן בו כל החרדים עולים אליו לרגל.
 

סופהו1

New member
"זה הזמן בו כל החרדים עולים אליו לרגל"

המשפט הזה עורר בי זכרון לא נעים. כשהילדים היו קטנים, היינו משפחה אומנת לגורי כלבי נחיה. כחלק מהאימון, נסענו בחול המועד סוכות ברכבת לחיפה, לאירוע של המרכז לכלבי נחיה. ובחול המועד, כמו בחול המועד, לא רק הרכבת לירושלים אלא גם הרכבת לחיפה, עמוסה בדתיים. הצטיידנו בכרטיסים למקומות שמורים ועלינו עם גור קטן וחמוד, ככל גורי הלברדור, שהיה עטוף ב"מעיל" כחול ועליו רשום גור נחיה לעיוור באימון. התישבנו במקום המסומן ובמרחק כמה שורות התישבה משפחה חרדית. זו היתה הפעם הראשונה שראיתי את בכורתי, שהיתה אז בחטיבת הביניים, המומה. תקחו אותו מפה!! טמא!! מטונף!! לא לגעת!! איכס!! הסטריה שלא נראתה כדוגמתה, בעקבות גור כלבים חמדמוד. לא עזרו ההסברים. עצוב. למזלנו, הנסיעה חזור עברה בשקט. נ.ב. בין במשפחות האומנות היו (ואולי יש) משפחות דתיות.
 

יוסי ר1

Active member
כן. יהודים חרדים הולכים הרבה יותר טוב עם רכבות,

מאשר עם כלבים. וההסטוריה הוכיחה...
 

סופהו1

New member


 

יוסי ר1

Active member
היה לי סבא שחי בדירה באזור בתי הונגרים בירושלים,

מעוז של "נטורי קרתא", הפלג הקיצוני של החרדים. ומפעם לפעם היינו מגיעים עם הילדים לביקור. הדירה הייתה בסגנון של פעם, חצר ענקית מרובעת, שכל המרפסות פונות אליה. ובאותו יום, הגענו לביקור והבאנו איתנו אחת הכלבות. וככה אנחנו מפטפטים בנחת סביב השולחן, ולפתע שומעים שאגה אדירה - אוההה ! מכוון החצר. הבת (הייתה אז אולי בת 4 או 5, לא ממש זוכר - יצאה למרפסת ושרה לעצמה, והכלבה בעקבותיה. והשכנים, שמאוד לא מורגלים לראות כלבים בסביבה הקרובה, יצאו כולם למרפסות, והילדים הפסיקו לשחק והרימו מבטים למעלה. הבת, לא העלתה על דעתה שדווקא הכלב משך את תשומת הלב, חשבה שהם מתעניינים בשירתה, והגבירה את קולה. אבל מבלי משים החליקה ביד את פרוותה, ושאגת ה הוווואאא שבה והרעימה. הילדה נגעה בכלב! הכלב לא התנפל! זה היה מחזה, באמת. ילדה קטנה ששרה במרפסת, ידה מלטפות כלבה אחת, וקהל של מעריצים עומד סביב סביב ומביט אל הפלא הבלתי יאומן, ממש כאן בבית
 

eliUSA

New member
שירת נשים טפו, פריצעס

בילדותי היינו הולכים לבתי אונגרין בל"ג בעומר. להם הייתה המדורה הכי גדולה באזור.
 

סופהו1

New member
הכלב הספציפי הזה?

אין לי מושג. כמו שציינתי, התמונה מאתר נגישות ישראל. תמונות של גורים שהיו אצלנו מלוות בבני המשפחה, כך שאין סיכוי שאעלה לכאן תמונה (אם אמצא). &nbsp מתוך הגורים שהיו אצלנו- אחד חזר בגיל שנה לקורס במרכז ושם תפס אותו איזה חיידק והרג אותו
אחת- שירתה נאמנה מישהי בתהליך התעוורות. אחד- לא היה לו סיכוי. כבר בתקופת האומנה, למרות שהיה מ"שושלת" כלבי נחייה, לא ניבאתי לו עתיד ככלב נחיה.. ממש לא התאים ונפסל. אחת ליוותה/הוליכה עיוורת עד שיצאה לפנסיה (הכלבה). והאחרים, היו אצלנו רק לדוגי- סיטר לתקופה קצרה, כך שלא עקבנו. &nbsp &nbsp &nbsp
 

יוסי ר1

Active member
כבר כתבתי שאני נפעם מהיכולת שלך/ם להשקיע ככה את הנשמה בכלב,

שהופך להיות בן בית, בידיעה שבעוד זמן תמסרי אות לנצח. גם אם ישרת נאמנה מישהו שזקוק לו. שאפו.
 

סופהו1

New member
אין ספק שהפרידה קשה גם למבוגרים שבינינו. אבל הידיעה

שתרמת ונתת ובכך עזרת למישהו, עושה את המצב ליותר "נסבל". &nbsp (עד שמגיע זה שטוען ש"אתם פראיירים") &nbsp &nbsp &nbsp
 

יוסי ר1

Active member
פראיירים? החיים לימדו אותי שנתינה יכולה להביא סיפוק רב

יותר מאשר קבלת דבר מה. והנתינה הקשה ביותר, היא של משהו שחשוב לך, אבל אתה מסכים לוותר עליו לטובת מישהו אחר שרוצה בו או צריך אותו יותר ממך. &nbsp את התיאוריה הזו הפנמתי כבר מזמן. הבעייה היא ביישום... ולכן, אני באמת באמת מעריך אנשים שיכולים לוותר עד דברים החשובים להם, כי מישהו אחר ימצא להם שימוש או צורך גדולים יותר. &nbsp
 

אספרסו2

New member
אם כבר מדברים על כלב יהודי

לגולדן רטריבר אסור לאכול בשר חזיר,מכיל וירוס שעלול להרוג אותו.
 
למעלה