אז - אתמול בשעה הזו ישבנו אצל הבת והחתן

[חיא2]

אז - אתמול בשעה הזו ישבנו אצל הבת והחתן

כל אחיותיו היו + 3 נשים כל בני זוגן היו + 3 גברים כל התינוקות + 4 תינוקות סבתא מצד אבא היתה +1 אחות האם היתה + 1 סבתא וסבא מצד אמא + 2 הזוג +2 ילדיהם + 4 סה"כ - 20 בני אדם. אווירה נהדרת, אחרי המנעות קיצונית מפגישה. מעט חיבוקים, בכל אופן הקורונה. הכל על טהרת החלביות, מעט בצקים, כרוב, פלפל אדום ממולאים באורז ומבושלים ברוטב עגבניות, גבינות, טוסטים מבייגלה גדולים, פשטידת ברוקולי נטולת קמח. בסוף קינוחים חלביים טעימים מאוד. שמחנו, חגגנו וחזרנו הביתה רגועים. עכשיו חוזרת החגיגה ופרופ' לָס צווח בטלוויזיה. חג שמח

 

[קלייטון.ש]

אנחנו בסה"כ 23

הבת הגדולה + בעלה + התאומות והבן = 5 הבת הקטנה ובעלה והבת שלהם = 3 הבן ואשתו והבן שלהם = 3 התאומים של הראשונה מבעלה ובנות זוגם = 4 הראשונה ובעלה = 2 אחותה התאומה של הראשונה ובעלה = 2 אמא שלהן המופלאה ובעלה = 2 ואנחנו = 2 לא נסענו הביתה. יש לנו אצל הראשונה סוויטה בת שני חדרים עם כניסה נפרדת ומצידה אנחנו יכולים להישאר לגור אצלה. היא תשמח. ככה יהיה לה יותר קל לשלוט. אבל בערב או גג מחר לפנות בוקר נחזור לת"א.

 

[פונדיצ'רי]

אני אוהבת לארח, לא אוהבת את ההכנות

מעדיפה לנצל את היום כמו שאני מעדיפה, מאשר להשתעבד במטבח. אבל יש סבב משפחתי הוגן וזה נעים להיפגש. הבעיה מתחילה כשהילדים כבר מגיעים לפרקם ומתחילים לצרף את החברים שלהם. ואחכ המשפחות גדלות. בעוד שמטראז' פינת האוכל שלי נשאר כמו שהוא. וכבר יושבים יותר בצפיפות, וצריך להוסיף שולחן שלישי ולהנדס את המיקומים. ומסתם ארוחת שישי זה הופך לערב פסח.

 

[צליליתה]

אחרי מפגשים משפחתיים

(ורגע לפני אולי הסגר השני) אחרי טיולים בטבע (מזג אוויר מושלם. התעוררתי היום לפני הציפורים וחשבתי שזו הזדמנות מצוינת לים, לפני ההתנפלות הגדולה, אבל חזרתי לישון. מחר יום חדש) אחרי זלילת כל השאריות, עד השארית האחרונה כלים, רצפה, כביסה, וכל מה שעושים אחרי אירוח הגיע הזמן לקצת תרבות אז הקורונה ביטלה לנו אירועי תרבות כמו את פסטיבל קאן (לא התכוונתי לנסוע, אין לי מה ללבוש וכידוע, גם שיש פסטיבל שווה למדי ממש בחצר האחורית שלי פסטיבל חיפה או ירושלים הקצת יותר רחוק אני לא ממש מתלהבת מהבלגן, הצפיפות, הפוזות, הסלבס, וכו וכו) ואי לכך ובהתאם לזאת פתחו לנו פסטיבל וירטואלי, ביוטיוב הרוב סרטים קצרים (וגם אין תרגום....) ראיתי כמה וכמה, אהבתי את toto, סיפור על סבתא ורובוט, 10 דקות של חיוך מתמשך פסטיבל ירושלים שלח כמה וכמה דברים, כמו הסרט חתונה מאוחרת, של קוסאשווילי, לכבוד יום הולדת 20, של הסרט. כנראה שזו התוכנית שלי להערב. http://www.weareoneglobalfestival.com/schedule

 

[קלייטון.ש]

איזה סרט עצוב. כל הבדידות והאכזבה

 

[צליליתה]

אני חוויתי את זה לגמרי אחרת

התאהבתי בסבתא ובחיוניות שלה, שכל כך בלטה על רקע המשפחה והרובוט

 

[קלייטון.ש]

ואני הלב שלי נשבר בסוף

שהסבתא מסתכלת על הנכדה שהולכת אחרי ביקור קצר, והיא עצמה חוזרת לבדידותה על הכורסה. ואפילו הרובוט התקלקל. וגם שהילדה לא רצתה את הספגטי שהסבתא והרובוט כל כך טרחו בהכנתו - הכינו פסטה בעצמם! זו הרי פסגת הקולינריה. הילדה העדיפה פיצה (מוכנה ולא שהסבתא הכינה מאפס). עכשיו הכל הולך למקרר והסבתא שטרחה לשמח את הנכדה, תאכל את הספגטי בעצמה או שזה ייזרק. (לא הבנתי למה הסבתא לא ארזה להם לקחת אבל אולי כי קיבלתי חינוך פולני. כנראה אצל האיטלקים זה אחרת). גם הסצינה שמאשימים את הילדה במשהו שהיא לא אשמה בו. כאילו היא קלקלה את הרובוט. אני יודע שזה סטנדרטי בגידול ילדים אבל לי ממש קשה עם הקטעים האלה. הזכיר לי את החלק ב-anne of green gables שמרילה (המאמצת של אן) מאשימה אותה שגנבה איזה תכשיט, ולא מוכנה לקבל את ההכחשות של אן, ומאיימת עליה שאם לא תודה עונשה יהיה שלא תלך לפיקניק מתוכנן. אחרי זמן מה אן מודה שהיא לקחה את התכשיט ואיבדה אותו. היא עושה את זה כדי שמרילה תתן לה ללכת לפיקניק, ותעניש אותה אחרת, אבל מרילה מענישה אותה בעונש זה דווקא, למרות שהאיום היה בפירוש שזה יהיה העונש אם אן לא תודה. לא הרבה אחרי כן מרילה מוצאת את התכשיט והסוף טוב. אבל הסבל שעבר על הילדה שובר את הלב.

 

[יוסי ר1]

אבל למה אתה טוען שלא היא קלקלה את הרובוט? בדיוק זה מה שהיא

עשתה. הרובוט שאל האם את רוצה שאעדכן תוכנה - שאלה שמופנית לבעלים שלו, לא לאורחת לרגע, שאפילו לא מבינה את המשמעות וההשלכות. &nbsp לפני שנים, במקום העבודה שלי לפני שפרשתי לגמלאות, עבדתי במחשבים. היו שם מאות עובדים ביחידה, יותר עובדים ממקומות. אז תמיד לחדשים היה צריך לחפש פתרון מאולתר היכן יישבו. יצאתי פעם למילואים של בערך חודש. אז הושיבו מישהי בעמדה שלי. מישהי חדשה, ואולי טיפה אוטיסטית. כי כשחזרתי, גיליתי לחרדתי שהיא שינתה את כל, אבל כל הגדרות המחשב והמערכות ככה שיתאימו לה ולמה שהיא עשתה. לקח לי המון זמן להחזיר את כל ההגדרות כך שאוכל לעבוד כמו בן אדם. היא לא הייתה חייבת לשנות. אבל היה לה נוח להתאים הכל בדיוק בשבילה, בלי לחשוב שלי היא דופקת הכל. &nbsp

 

[קלייטון.ש]

הילדה נהגה נכון

ההמלצה ואפילו הנחיה חד משמעית היא תמיד להריץ כל עדכון שמגיע. הסבתא היתה צריכה להסכים לעדכון מיד כשהרובוט התחיל לפעול כך שלא היה צורך בעדכון נוסף והרובוט לא היה שוכח כל מה שלמד. ואז - כמו שאמא שלי היתה אומרת כשהייתי אומר על דמות בסרט שעשתה טעות "אוי למה הוא עשה את זה" - אם דמויות בסרט לא יעשו טעויות, לא יהיה סיפור.

 

[יוסי ר1]

תרשה לי לחלוק על דעתך בעניין.

"הייתה צריכה" זה מה שאתה החלטת. הסבתא קנתה/קבלה רובוט, ולא "הייתה צריכה" שום דבר לאף אחד. אם הרובוט שלה, זכותה הייתה גם להחזיק אותו לא מחובר לחשמל ולא להפעיל אותו בכלל. כמו שואב האבק המיתולוגי בספר "הדבר היה ככה" של מאיר שלו. הילדה 'פלשה' למרחב הפרטי של הסבתא, כשהחליטה לעדכן או לעשות שינויים, במשהו שאינו שלה. &nbsp אבל אהבתי את התובנה של אימא שלך, שאם לא תהיינה טעויות, אז לא יהיה סיפור.

 

[יוסי ר1]

הסרט נהדר. נהדר ברעיון, בבימוי, במשחק.

ונורא בחיקוי המציאות הכאובה, של "אל תשליכני לעת זקנה". &nbsp