סוף סוף אני מגשים את אחד מחלומות הפרישה שלי

[חיא2]

סוף סוף אני מגשים את אחד מחלומות הפרישה שלי

חמש שנים אחרי הפרישה - נרשמתי לקורס צילום, וביום שישי המסע הראשון.

 

[סופהו1]

נהדר!!!!!!!!!!!!

מקווה שבחרת מקום שמלמדים בו בצורה מקצועית וגם מכל הלב. שיהיה בכיף ובהנאה. &nbsp

 

[צליליתה]

 

[יוסי יערי]

ממליץ להוסיף גם קורס עריכת תמונות, אלא אם כן כבר משולב בקורס

 

[קלייטון.ש]

זה קורס חובה כי אחרת הצילומים ישקפו בדיוק את המציאות

ואין יותר משעמם מהמציאות העירומה. (אני יודע ששום צילום גם בלי עריכה לא משקף את המציאות בדיוק, אבל עריכה יכולה לנתק אותו לגמרי וזה הכי טוב)

 

[diday]

כל צילום דיגיטלי עבר עריכה דרך המצלמה

 

[שיח סלימאן]

גם צילומים אנלוגיים עברו עריכה אצל מדפיס התמונות אחרת

&nbsp הייתם זורקים לו אותן חזרה לפרצוף. &nbsp נכון שבשעות אחר הצהרים באמת יש צבע אדום מוגזם גם במציאות אבל העין שלנו יודעת לעשות WB אוטומטי וזה גם מה שאנחנו רוצים לראות בתמונה. &nbsp

 

[שיח סלימאן]

מזל"ט ++

&nbsp יופי של בחירה

&nbsp

 

[קלייטון.ש]

יפה, ומה עוד?

אילו חלומות פרישה נוספים יש לך? אני שואל כי המקסימום שאני יכול לחשוב עליו הוא קריאת רומנים ויקטוריאנים בקצב יותר גבוה. אז פתוח לרעיונות.

 

[צליליתה]

כמי שהגבירה קצב בקריאה

עד להחלטה להאט אגלה לך שזה לא רק הכמות, אלא המתי: אפשר להמשיך לקרוא בלילה, עוד שעה ועוד שעה, כי בבקרים רבים אפשר להתעצל קצת . ואז להתעורר בבוקר ולא לצאת מהמיטה, אפשר לקרוא תחת הפוך, או תחת מאוורר התקרה, תלוי בעונה. וזה עוד לפני הקפה הראשון. למען גילוי נאות אני קצת מפנטזת על קפה למיטה, הכי הגיוני זו מכונת קפסולות, אבל מה לעשות, קלוני עושה לי את זה, קפסולות לא. ניסיתי להכין קפה ולחזור למיטה, אבל ברגע שקמתי כבר קמתי, איבדתי את הכיף. האם למישהו יש נסיון עם מקינטה חשמלית? ואם מכינים הכל לילה קודם, בבוקר זה סבבה?

 

[קלייטון.ש]

אני צריך שקט נפשי, ואין לי את זה

לא שאני סובל חלילה אבל הראש עסוק כל הזמן בדברים אלה ואחרים במציאות ולא מתפנה לסיפור הבדיוני.

 

[יוסי ר1]

משעשע אסיוציאטיבית הביטוי "אפשר לקרוא תחת הפוך", בגלל כפל

המשמעות של "קורעת עיניה בפוך"

 

[צליליתה]

 

[חיא2]

איכססס רומנים ויקטוריאניים, 'שתגעת??

 

[פונדיצ'רי]

אני החלטתי להגשים חלום, להתפנות ולהירשם לפני כשנה

לנגינה בפסנתר. למדתי כשהייתי ילדה וזנחתי לאנחות הוריי. כיום, אני יכולה לומר שזו אבן ריחיים על צוארי. השיעור השבועי הוא סבל למרות שהמורה צעירה ומקסימה. אני שונאת להתאמן. לא מצליחה לזכור כלום בע"פ ולא מוכנה לגשת לקונצרט עם כל העגלים הצעירים של בית הספר. יש גבול להשפלה. אני חוששת שאם אסוג גם מזה, לא יפריד שום דבר בין הזכרון שלי להתאיינות מוחלטת.

 

[קלייטון.ש]

גם אני למדתי נגינה בילדות ושנאתי את זה

ובאתי יום אחד לסבתא או לאמא, לא זוכר בדיוק, ואמרתי שאני רוצה להפסיק, ותגידו למורה. אז סבתא (או אמא) ענו לי, ואת זה אני זוכר: אתה יכול להפסיק אם אתה רוצה, אבל אתה תגיד למורה. וזה היה השיעור הראשון שלי בניהול פרידה. זה מה שאני זוכר משיעורי הנגינה - איך אמרתי למורה שאנחנו צריכים להפרד.

 

[אבי בן 1231]

אני זוכר שבילדותי אמי רצתה שאלמד לנגן על כינור.

יום אחד ראיתי ברחוב הרצל בתל אביב מקבץ נדבות מבוגר עם רטייה שחורה על אחת מעיניו מנגן בכינור. שאלתי את אמי "אמא זה העתיד שאת רוצה עבורי"? מאותו יום אמי הפסיקה לנדנד לי לי בעניין הכינור ...................

 

[אספרסו2]

אני מדור החליל

אולצנו לחלל בחוג מטעם בית הספר היסודי החל מכיתה א' הצלילים הצורמים שהפקנו כנראה הפריעו לשכנים את השלאפשטונדה שעוד היתה נהוגה אז לפני פרוץ עידן מרוץ העכברים בקרוסלה.

 

[אבי בן 1231]

להפריע לשלאפשטונדה זה כמו להפריע לסייסטה בספרד

ובכל אמריקה הלטינית!

 

[נושיתי האחת]

תהנה. בהצלחה.