האם כבר הגיע הזמן לסיכומים?
מבחינתי, כן
האירוע הסתיים
נמאס לי לגמרי
מה הספקתי בתקופה הזאת? בערך כלום
מה תכננתי
פחות או יותר, כנל. די מכירה את עצמי
ראיתי נכדים וראיתי נכדות.
נמוכים, הם כבר לא. טוב. רובם לא.
בחודש אפריל קראתי 12 ספרים
במאי, אמנם אנחנו רק במחצית, הרבה פחות. האטתי את הקצב
קראתי ספר שמאוד הרשים אותי, ואיך שסיימתי לקרוא, התחלתי עוד פעם, כי היה ברור לי שפספסתי. לא זוכרת שאי פעם קראתי ספר פעם שניה ישר אחרי הראשונה. למדתי לקח, האטתי את הקצב.
גאצ׳ר גוצ׳ר, ויוק שאנבאהג
פתאום היה לי רעיון מבריק לתסריט לסרט דוקומנטרי.
בלילה, לפני השינה, חשבתי קצת על העלילה, והמבנה
ואיפה אני מוצאת מימון, וכו
ישר נרדמתי
ראיתי ורואה טלוויזיה טובה.
כרגע שקועה בקנוניה נגד אמריקה, על פי הרומן של פיליפ רות. סדרה מרתקת ולמרבה הצער רלוונטית מאוד, במיוחד היום. ורואה את האמריקאים. 3 או אולי 4 עונות כבר ראיתי בעבר, ממש לא חשוב, כיף להפגש שוב, ואת העונה או אולי העונות האחרונות לא ראיתי, אז יש לי למה לצפות.
כמה עליתי במשקל ?
ממרומי הטרנינג ממש אין לי מושג. אין לי משקל בבית, אבל אני מניחה שלא עליתי. התקשתי לארגן משלוחות מהסופר, אבל מירקן זו או אחר זה היה קלי קלותו, אז זה בעיקר מה שאכלתי. וכמובן, לא היו מסעדות או התארחויות אצל בשלנים מצוינים. וכבר דיברנו על פסח נטול קניידלך, בגלל המחסור בביצים. אשמח מאד שיפתחו המסעדות. הבישול שלי קצת נמאס עלי. וטייקאווי אני לא אוהבת. איך שהוא זה תמיד פחות טעים. למעט החומוס. שגם בטייקאויי סבבה לגמרי. אבל חומוס זה חומוס, זה לא מסעדה.
השכן בילה את ההסגר בגיזום הגדר החיה. יש בין 2 הבתים גדר רשת, ומכל צד המון שיחים ועצים. בהעדר הצמחים שלו די קל להציץ מצד לצד. זו כנראה התגובה שלו לריחוק החברתי: צורך להציץ לכל מקום אפשרי.
אם לפני שנה מישהו היה אומר לי שאשב בבית חודשיים ואוותר על חלקים גדולים של מה שאני תופסת כ״חיים שלי״ הייתי די מתחרפנת, אבל כשזה קרה זה קרה וזה היה כמעט בסדר ואני שומעת מסביב שאצל כולם די בסדר ויש אפילו כמה מידידי ומכרי שמאוד נהנו מהיבט זה או אחר.
אני לא יודעת להסביר אבל יש לי תחושה שאני לא אותה אני
והגיוני
כי לא סביר שלא קרה משהו, אבל כמו שאמרתי, אני לא יודעת להסביר.
איך אתם ? אתם מרגישים אחרי? מה עשיתם ואיפה ביליתם? הגעתם לסוף הנטפליקס? חטאתם פשעתם והייתם בים? (אל תגלו, גם אני, על החוף, מה שאסור)
לאן עכשיו?
מבחינתי, כן
האירוע הסתיים
נמאס לי לגמרי
מה הספקתי בתקופה הזאת? בערך כלום
מה תכננתי
פחות או יותר, כנל. די מכירה את עצמי
ראיתי נכדים וראיתי נכדות.
נמוכים, הם כבר לא. טוב. רובם לא.
בחודש אפריל קראתי 12 ספרים
במאי, אמנם אנחנו רק במחצית, הרבה פחות. האטתי את הקצב
קראתי ספר שמאוד הרשים אותי, ואיך שסיימתי לקרוא, התחלתי עוד פעם, כי היה ברור לי שפספסתי. לא זוכרת שאי פעם קראתי ספר פעם שניה ישר אחרי הראשונה. למדתי לקח, האטתי את הקצב.
גאצ׳ר גוצ׳ר, ויוק שאנבאהג
פתאום היה לי רעיון מבריק לתסריט לסרט דוקומנטרי.
בלילה, לפני השינה, חשבתי קצת על העלילה, והמבנה
ואיפה אני מוצאת מימון, וכו
ישר נרדמתי
ראיתי ורואה טלוויזיה טובה.
כרגע שקועה בקנוניה נגד אמריקה, על פי הרומן של פיליפ רות. סדרה מרתקת ולמרבה הצער רלוונטית מאוד, במיוחד היום. ורואה את האמריקאים. 3 או אולי 4 עונות כבר ראיתי בעבר, ממש לא חשוב, כיף להפגש שוב, ואת העונה או אולי העונות האחרונות לא ראיתי, אז יש לי למה לצפות.
כמה עליתי במשקל ?
ממרומי הטרנינג ממש אין לי מושג. אין לי משקל בבית, אבל אני מניחה שלא עליתי. התקשתי לארגן משלוחות מהסופר, אבל מירקן זו או אחר זה היה קלי קלותו, אז זה בעיקר מה שאכלתי. וכמובן, לא היו מסעדות או התארחויות אצל בשלנים מצוינים. וכבר דיברנו על פסח נטול קניידלך, בגלל המחסור בביצים. אשמח מאד שיפתחו המסעדות. הבישול שלי קצת נמאס עלי. וטייקאווי אני לא אוהבת. איך שהוא זה תמיד פחות טעים. למעט החומוס. שגם בטייקאויי סבבה לגמרי. אבל חומוס זה חומוס, זה לא מסעדה.
השכן בילה את ההסגר בגיזום הגדר החיה. יש בין 2 הבתים גדר רשת, ומכל צד המון שיחים ועצים. בהעדר הצמחים שלו די קל להציץ מצד לצד. זו כנראה התגובה שלו לריחוק החברתי: צורך להציץ לכל מקום אפשרי.
אם לפני שנה מישהו היה אומר לי שאשב בבית חודשיים ואוותר על חלקים גדולים של מה שאני תופסת כ״חיים שלי״ הייתי די מתחרפנת, אבל כשזה קרה זה קרה וזה היה כמעט בסדר ואני שומעת מסביב שאצל כולם די בסדר ויש אפילו כמה מידידי ומכרי שמאוד נהנו מהיבט זה או אחר.
אני לא יודעת להסביר אבל יש לי תחושה שאני לא אותה אני
והגיוני
כי לא סביר שלא קרה משהו, אבל כמו שאמרתי, אני לא יודעת להסביר.
איך אתם ? אתם מרגישים אחרי? מה עשיתם ואיפה ביליתם? הגעתם לסוף הנטפליקס? חטאתם פשעתם והייתם בים? (אל תגלו, גם אני, על החוף, מה שאסור)
לאן עכשיו?
