גלות המשוררים, ברכט - לא המלצה

[חיא2]

גלות המשוררים, ברכט - לא המלצה

גלות המשוררים, ברכט

מאת: חיא2ו 07/12/19 | 22:54


נסינו לחדש נעורינו כקדם, וזכרנו את ה בנימין, הוא הרשב, הוא הרושובסקי, זה מהתאוריה ומהפלצנות "המדעית" של אוניברסיטת ת"א בענין מדעי הרוח, אז הלכנו לצפות ב"גלות המשוררים" ספר שירים של ברכט שבנימין אף תרגם, בביצוע תיאטרון תספיס.

התאכזבנו, בהחלט ומאוד. נלקחו שירים ומהם נוצרה, עובדה, יוצרה עבודת תיאטרון עם דמויות נטולות עלילה אמיתית. הכל דקלומים אחרי דקלומים, עם תנועתיות מסויימת, הרבה צווחות והרבה צעקות, הרבה "ניכור" [ ברכט או לא ברכט ], אבל זכור לי שיעור תיאטרון עם אליקים ירון על ברכט, בו הוא הזביר ללא הנד עפעף, שאפילו ברכט אבי ה"ניכור" הבין שללא קצת מלודרמה אין דרמה בכלל.
מה 'ני יגיד - פעמיים מחאו כפיים, חלושות.
או איך אמרתי לבת זוגי - זה לא זה.

אז אם אתם ממש מרגישים שעידננו הוא עידן ברכטיאני, אוצו רוצו והקשיבו לשחקנינו צווחים שורות של ברכט.

 

[קלייטון.ש]

ברכט זה לא מהשיר המעצבן "מקי סכינאי"?

אוף איך השיר הזה מעצבן. ומשמיעים אותו שוב ושוב ושוב, בביצוע של אריק לביא שהוא בעצמו מעצבן, אמנם לא כמו השיר אבל ביחד עם השיר זה נהיה בלתי נסבל.

 

[חיא2]

זה הוא כמו הצ'כוב המעצבן והעגלון שלו

המעצבן הזה, בניגוד לרוסי האנטישמי ואחד מגאוני הסיפור הקצר, לא היה אנטי שמי אלא מטומטם ודפוק צמרת, שנסע למזרח גרמניה, כי היתה קומוניסטית, אחרי המלחמה, ושמימשה את כל תחזיות הדיסטופיה של זכויות אדם אותן כתב. אבל לא זה לא ממש הפריע, כנראה, כי זכה שם לכיבודים רבים וגם במערב "נדלקו עליו". ההמונים הסובלים... הצחקתם אותו.