שבוע הספר העברי

[צליליתה]

שבוע הספר העברי

השנה מתקיים ממש בחצר האחורית שלי, ובמילא הייתי בדרך מפה לשם, והדרך עוברת דרך הגן, כך שעשיתי סיבוב.

סיבוב עצוב
למרות שהכל היה מסודר יפה עשה לי עצוב
קודם כל, היו מעט אנשים
מי יודע, אולי אחרכך יגיעו עוד
בדוכנים של יוצרים חיפאים לא ראיתי פנים מוכרות, למרות שכמה מידידי הטובים ביותר דווקא פרסמו ספרים בשנה האחרונה. ומי שישבו שם נראו די עצובים ובודדים, כי לא היה להם קהל. או קונים.

ומה שבעיקר העיק (עלי): כל הספרים 2 ב99 שח, או 3 (ספרי ילדים) ב100 שח. אבסולטית זה לא זול, וזה מונע את המציאות שפעם היו כל כך משמחות אותי: איזה ספרון נשכח שפתאום מופיע ב20 שח. תכלס, במבט חטוף, היה נראה לי שכל מה שאני רואה בדוכנים גם אפשר למצוא בחנות, 2 ב99 שח. (ואם אין כרגע, יזמינו)

אז לא קניתי
כי אני מאוד משתדלת לקנות רק אלקטרוני. אמנם יש לי ספריה גדולה, אך היא כבר די עמוסה.

בינתיים אני קוראת את יער נורבגי של הרוקי מורקמי(על נייר), ונהנית.

מי קורא מה?
מי מתכנן קניה?
מי יכול להמליץ על משהו שווה במיוחד?

חג ספר שמח לכולם

 

[יוסי ר1]

פעם הייתי מסתובב בין דוכני שבוע הספר.

גם כשהיה עוד מקום על המדפים בבית, וגם בתקופה שהצאצאים עוד נהיו ילדודס. הפנינג של דוכנים וספרים וסופרים שחותמים.
היום, כשאני קונה, אני צריך לחשוב שבע פעמים לפני, כי כבר אין מקום לכולם. חלק בכלל ירדו מהמדפים ומאוכסנים בקרטונים, עד שנארגן מישהו עוד סיפריה.
וכשאני קונה - אני מעדיף משומשים מחנויות למשומשים.
ולא רק בגלל המחיר, שיכול להיות עשירית ממחיר חדש.
אני אוהב ספרים שאחרים קראו, והשאירו לי מציאות: הקדשה מאיזה אלמוני לאחד פלוני בעמוד הראשון. ואני תוהה לעצמי, מי, מה, מה הקשר ביניהם, ולמה ספר שם הקדשה יוצא מהבית.
לפעמים סימניה נשכחת.
פעם מצאתי קבלה שניתנה לפרופסור ליבוביץ...
בספרי קודש ישנים אני מוצא שערות זקן (מנהג של דוסים, שלא לזרוק שערה שנשרה).
&nbsp
------------
היום אני קורא את "הכנסת כלה" של עגנון.
בחודשים האחרונים אני ב"תקופה העגנונית " שלי, מקווה מתישהו לקרא את כל שיצא לדפוס מהספרים שלו.
\וזה לוקח לי זמן, יותר זמן ממה שספרים אחרים היו לוקחים.
&nbsp
&nbsp

 

[צליליתה]

עגנון? רספקט....

יש לי בתוכנית לחזור ולקרוא את שירה, שקראתי בצעירותי. אני די בטוחה שפספסתי הרבה בספר (היתה לי מורה לספרות שאמרה שזה ממש בזבוז ללמד את היצירות הספרותיות הגדולות לצעירים, כי הם לא מבינים. וכשהם כבר בוגרים מספיק להבין, הם לא קוראים...). הספר הזה בפרט היה לי די סתום. בכל מקרה, הבנתי מספיק כדי לצחקק קמעה כשהשם שירה נעשה כל כך פופולארי. מן הסתם ההורים לא קראו שירה בהשראת הספר הזה.

 

[יוסי ר1]

את שירה עדיין לא קראתי. אני בטוח שפיספסת בספר הרבה,

מהסיבה הפשוטה שאני לא מכיר אף אחד שיכול להצביע על רל הרבדים והרימוזים שיש בכיתבי עגנון.
גם ענקי ספרות כחיים באר, אוריאל הירשפלד, ופרשני עדנון כקלאוזנר מפספסים.
אני חולק על המורה שלך לספרות.
יש יצירות, דוגמת תהילה, ואחריה שני תלמידי חכמים, שלמדנו בבית הספר - וזה היה פתח, הצצה, לעולם העשיר הזה.
כל קריאה מחודשת מוסיפה עוד תובנות.
כל הרצאה ששומעים, כל ערב עיון, כל מאמר ביקורת, מעשירים בעוד תובנות ועוד ידע.
אז כן, בבית הספר אפשר ערב טעימות, כדי להבין איזו ארוחה אפשר להרכיב שם.

 

[חיא2]

קראתי כמו מנחם בן, 30 עמודים

והבנתי שלא הוקסמתי, ולא אחזור לקוראו שוב. אין בי יראת כבוד לסופרים, משוררים או לטקסטים שכתבו.

 

[יוסי ר1]

אתן שתי דוגמיות קטנות מהיום, למה אני כל כך מוקסם מעגנון:

לא כל כך מהסגנון ודרך ההתבטאות, בזה למשל אני בהחלט מעדיף אחרים כמו מאיר שלו שמתיימרים לכתוב גם כן כתיבה עמוסת מקורות ורימוזים לאותם מקורות.
מה שבענינ עושה את עגנון לכך כך גדול, זה העושר העצום של מקורותיו, וזה שאין סיכוי שמישהו אחד יעמוד על כל הרפרנס שיש אצלו.
היום, עמוד אחד ב"הכנסת כלה" - הוא מספר על איזה סוחר שנוסע לרבנים כדי להסביר להם שמה שהם חושבים שזה קמח על הצימוקים ופוסל אותם מכשרות לפסח, זה לא קמח. אלה הם זהרהורי חמה. ובפתיעה אני שם לב, שזהרהורי חמה זה לא רק קרן אור בה מנצנצים גרגרי האבק, אלא האבק עצמו, נקרא זהרהורים.
&nbsp
ובאותו עמוד כמעט, ר' יוליל מתארח בביתו של החייט, ופוגש באשתו, אישה "קשת רוח"
ומרגע שקראתי את הצירוף "קשת רוח", ידעתי מה עומד לבא. הצירוף הזה מופיע בסיפור חנה אשת אלקנה, אם שמואל.
אישה קשת רוח עקב עקרות, מול צרתה רבת הבנים.
ומיד בהמשך - האישה מכינה ארוחה, ור' יודיל והחייט נעמדים להתפלל מנחה - זה בקרן זווית זו וזה בקרן זווית זו.
והרי זה התיאור בו רשי מפרש את תפילת יצחק ורבקה על עקרותה!
והמשך הסיפור, אכן מגיע לצאצאיה של האישה - עקרה היא לא הייתה, אבל הייתה רבת-בנים-אומללה.
עגנון משתמש במוטיבים שהזכרתי מהמקורות, אבל לש אותם כרצונו. מי ששם לב שם, ומי שלא - עדיין קורא את הסיפור כסיפור מהנה.

 

[חיא2]

יוסי, אין קשר בין אהבתי את סיפור פשוט

לבין האדישות שלי ל"שירה". בכללי גם אני חושב שעגנון היה סופר-גאון. לצערי בשלב מסויים המניירה השתלטה עליו לגמרי, וכיום הולך ופוחת הדור שיכול לקרוא אותו, כמות שהוא, ללא תיווך רציני.

 

[יוסי ר1]

טוב, ל "שירה" אוכל להתייחס רק אחרי שאקרא אותו.

ואני מתלבט ביני ובין עצמי, אם הבא אכן יהיה שירה, או מעצמי אל עצמי.
אגב, 50 55 ש"ח כל אחד מהם, במשומשים.
&nbsp
-----------
לעניין התווך, קניתי לעצמי את ספר הפרשנות של קורצווייל.
העברית שלו נוראית, הרבה יותר משל עגנון - אופן הניסוח נפתל וארוך ומשמים, כמו שפילוסופים גרמניים אהבו לכתוב פעם.
ובכל מקרה, הוא עוסק בנושאים ולא בפרטים.

 

[קלייטון.ש]

בילדותי מאד אהבתי את שבוע הספר

הייתי מחכה לו חודשים לפני, וכשהגיע הולך ומסתובב שעות בין הדוכנים, וקונה ספרים בכסף שקיבלתי במיוחד לשם כך. בבית בסלון היתה לנו ספריה ענקית עם אלפי ספרים שאבא שלי בעיקר קנה והביא מכל מיני מקומות, וגם בחדר שלי התקינו ספריה שאותה אכלסו בעיקר סבתא שלי ואמא שלי, כל אחת עם הספרים שהיא חשבה שאני צריך לקרוא. היו שם שפינוזה וניטשה ומרקס לצד המינגווי ואו-הנרי ושקספיר, ולצידם טרזן והמערה החשמלית.
כיום אני מינימליסט ובמינימליזם אתה אמור להחזיק רק בחפצים שתורמים ישירות למשמעות חייך, וספרים שיושבים סתם הם מיותרים. היום יש גם ספרים אלקטרונים שתופסים מקום וירטואלי בלבד, ויש מיזם ספריית הרכבת שאני נהנה ממנו. אז אין הצדקה לקנות ספרים. בכל זאת יש לי ספרים בבית, קיבלתי משכנים שעזבו. שכן ביחידה השכנה עזב וקרא לי לראות כמה ארגזי ספרים שצבר, חדשים שקיבל במסגרת מינוי לידיעות, ומעולם לא קרא. לקחתי את כולם ושמתי בארון. איזה זמן אחרי כן יצאתי בוקר אחד וראיתי ארגז ספרים מונח ברחוב ליד. עצרתי להסתכל ויצא בעל הבית ושאל אם אני רוצה אותם, כי הם עוברים ולא צריכים. הסתבר שיש עוד שלושה ארגזים בפנים. אפילו עזר לי לסחוב אותם.
בתקופה האחרונה אני מתרכז בסופרות ויקטוריאניות ובחודשים האחרונים בג'ורג' אליוט. כרגע קורא את "פליקס הולט". לא מומלץ למי שלא החליט כמוני שהוא פשוט עובר על כל הספרים של הסופרת ולא משנה מה.
אחרי שאסיים עם אליוט אני מתכוון לעבור אל דוריס לסינג. קראתי את "מחברות הזהב" ומצא חן בעיני, אז היא הפרויקט הבא, למרות שהיא לא ויקטוריאנית.

 

[צליליתה]

גם את מחברות הזהב אהבתי בצעירותי

אחרכך חיפשתי עוד ספרים שלה, חלקם אהבתי, חלקם הרבה פחות, היו יותר מדי מגמתיים לטעמי.

אבל מחברות הזהב - בהחלט ספר שאשמח לחזור אליו פעם.

 

[חיא2]

דוריס לסינג בצעירותי בהחלט היתה

כוכבת ענק, ומחברות הזהב, היה ספר חובה. אח"כ היא כתבה סדרת מד"ב גדולה, הראשון נקרא "שיקסטה" [ על שמו נקראה הכלבה הגדולה שלנו, האומנת המשפחתית,, לא להאמין איך נהגה, הכלבה, ללכת תמיד בצד החיצוני של המדרכה כדי להגן על ילדינו ממכוניות ], האחרים היו כבר דלי תוכן לגמרי. אבל, ככל הנראה לא אקרא את התרגום החדש. גם לא אהבתי את "הטרוריסטית הטובה" שלה, אבל זכור לי הקטע בו היא מתפלצת שהבחור שאתה אוכל "פיש אנד צ'יפס" בגלל שמן הטיגון, לא פחות.

 

[יוסי ר1]

איזה סוג כלב הייתה הכלבה המדהימה?

לא הפינצ'רית?

 

[חיא2]

לא, הפינצ'רית היא כבר בת 13

שיקסטה היתה תערובת של זאב וכלב רועים [ לאסי ]. כלבה גדולה, יפהפיה, חכמה כלכך..

 

[חיא2]

הפינצ'רית המעורבת שלנו

 

[סופהו1]

ספרים למסירה

זהו.
החלטתי שמספיק. לא קונה יותר ספרים ומוסרת את מה שאיני מעוניינת לשמור.
בארגזים מונחים ספרים שקראתי ושלא אקרא.
&nbsp
לפני כמה שנים חיפשתי למי למסור ולהפתעתי גיליתי שאיש אינו מעוניין (לא פרטיים ולא מוסדות). לשמחתי בבית חולים "דנה" פתחו מחלקה לטיפולי חוץ ושם שמחו לקבל ספרי ילדים ונוער- "אבל רק כחדשים, גברת ותודה."
כעת מחפשת מחלקה אחרת..
&nbsp
איני מתקרבת לדוכנים ולחנויות שמא אתפתה וכנראה שאפילו לנכדים לא אקנה, כי גם שם השיטה לא לאגור, אלא לשאול בספריה.
&nbsp
נ.ב-אני יכולה להעלות לכאן תמונות עם כל הספרים, אם יש מעוניינים לקחת משהו.

 

[קלייטון.ש]

ברכבת מעוניינים

https://www.rail.co.il/enjoytheroad/pages/stationbookslibrary.aspx

 

[סופהו1]

תודה!!!!! כעת צריך למצוא זמן להגיע לרכבת, למצוא חניה, למצוא

סבל.

&nbsp
&nbsp
ואולי, אם הפרוייקט נעשה דרך "סיפור חוזר", אפשר להביא אליהם.
&nbsp

 

[קלייטון.ש]

מסכנים ברכבת, הם מנסים לעודד אנשים לנסוע ברכבת

ואת אפילו להגיע רגע לשים להם ספרים את לא מוכנה.
אם כי למעשה כרגע חסרים להם לא נוסעים אלא רכבות, אבל זה דיון אחר.

 

[סופהו1]

מעניין מתי בפעם האחרונה ניסית להגיע לתחנות- מרכז/ השלום/ ההגנה/ האוניברסיטה/ חולון וכו ברכב פרטי.
איפה מצאת חניה?
הרי לא תבקש ממני לנסוע לאיזו תחנה שכוחת אל, לידה יש חניה בשפע, כדי להביא ספרים. (ואולי כן??

)

 

[קלייטון.ש]

אפשר להגיע לתחנת הרכבת בתחבורה ציבורית

ולנסוע ברכבת לאיזה כיוון, לא משנה איזה. אני בדרך כלל נהנה מהנסיעה, יש מלא טיפוסים ולפעמים זו חוויה. נסעתי פעם ומולי ישבה חיילת שניהלה שיחה מקוטעת עם אמא שלו. פעם זו מתקשרת לזו ומנתקת כנראה בכעס, ופעם זו עושה אותו דבר. מהשיחה התברר שההורים נסעו לכמה ימים לחו"ל והשאירו את הבת מופקדת על הבית. היתה לה איזו בעיה עם מכשיר חשמלי אז היא שלפה את התקע שלו מהחשמל, ע"י שליפת מפצל אליו היה מחובר. מסתבר שאל אותו מפצל היה מחובר גם מקפיא עמוס בשר. האמא חזרה מחו"ל וגילתה כמות אדירה של בשר מקולקל. אז האמא כועסת על הבת החיילת למה ניתקה את המקפיא מהחשמל. הבת טוענת שלא ידעה שהמקפיא היה מחובר לאותו מפצל, אבל טיעון יותר משכנע שלה, לדעתי, היה שהאמא לא צריכה לקנות כאלה כמויות של בשר ולהקפיא, כאילו שתיכף תהיה מלחמת עולם ויאזל הבשר מהחנויות. מסתבר מדברי הבת שזה מנהג של האמא. היא אוגרת כמויות של אוכל לחודשים, ובסוף דברים מתקלקלים.
אז אתה יושב לך בשקט ושומע איזה צרות יש לאנשים אחרים.
לפני לא הרבה זמן נסעתי ומולי ישבה בחורה, לא במיוחד יפה, אבל עם זוג עיניים ענקיות להדהים. והיא עוד ישבה ופקחה אותן לרווחה, כמעט בלי לעפעף. כנראה עבר עליה איזה משהו פנימי שהתבטא בעיניים ובפנים. זה לא מנומס לנעוץ מבטים במי שיושב מולך ברכבת אבל לא יכולתי להפסיק להסתכל עליה. בסוף במאמץ סובבתי את הפנים לחלון ולמזלי יכולתי לראות את ההשתקפות שלה בו. חשבתי עליה עוד ימים אחרי כן.