יום ראשון בעבודה

[צליליתה]

זה לא עניין טכני אלא עניין עקרוני

וזה קורה כשמישהו כותב מילה שלא מוצאת חן בעיני התפוז

הפנמתי שאסור לכתוב דברים כמו ת חת, אבל במקרה הזה, אין לי מושג במה חטאתי. א ונס או ה טרדה מ ינית?

#מיטו נוסח תפוז?

 

[קלייטון.ש]

זו שיטה לגרום לגולשים להיכנס להודעות מעניינות במיוחד

לדעתו של האלגוריתם, שיש בהחלט לומר שהוא בסיסי לגמרי, אבל כל עוד הוא לא מסמן כמעניינות במיוחד את כל ההודעות, זה בסדר.

 

[סתם מתעניינת1]

יום ראשון בעבודה

נשמע לכם הגיוני שאני יום ראשון בעבודה, חדשה, לא יודעת כלום ומקבלת צרחות ממנהלת מחלקה שעובדת שם כבר כמה שנים ומדריכה אנשים ?
זה נשמע רק לי מוזר או שגם אתם חושבים כמוני?
הייתי חייבת להעלות את זה כשאלה, כי אחרי שנרגעתי מהבכי והתחלתי להסתכל על זה בצורה קצת יותר מפוכחת, זה נשמע לי הזוי לגמרי.... כמו מישהי שהיא קצת לא נורמלית....

 

[קלייטון.ש]

יש לי חבר שעבד פעם בחברה טכנולוגית

והמנהל שם היה צועק על עובדים במסדרון, מדבר אליהם בצורה מאד בוטה, הכל מול שאר העובדים ואף אורחים. הוא התנהג ככה לכולם, כולל ובמיוחד לאשתו שעבדה שם גם, והם היו רבים בקולי קולות ובצורה מאד מכוערת מול כולם.
הועסקו שם עשרות עובדים וכולם סבלו בשקט. על החבר שלי במקרה המנהל הזה לא צעק, כנראה כי קלט שהחבר שלי לא יסבול התנהגות כזו, ולא כי החבר לא עשה טעויות. עשה גם עשה כמו שכולם עושים, כולל המנהל הזה בעצמו. אבל החבר שידר שהוא לא יסכים והשידור נקלט.
אז יש אנשים כאלה שלא יודעים איך להתנהג לזולת. התפקיד של כל אדם גם הוא עובד זוטר ביום הראשון שלו בעבודה - ולמעשה במיוחד במקרה שלו - להציב את הגבולות גם למנהלים שלו. אחרת המצב רק יורע. ואם המנהלת יודעת להתנהל רק דרך צעקות אז טוב שהדבר הוברר כבר ביום הראשון ואפשר באופן מיידי לקבל החלטה על המשך מערכת יחסי העבודה.

 

[יוסי ר1]

אכן. ניסחת במדוייק את הבעייה, וגם את האופציות להמשך

 

[נושיתי האחת]

לחטוף צעקות מאחת שמדריכה אנשים, נשמע

מוזר. בתור מדריכה היא אמורה להבין שאנשים בתקופה הראשונה בעבודה שלהם אמורים ללמוד מה קורה.

 

[צליליתה]

קל לתת עצות

ולומר שאני לא הייתי נשארת במקום כזה
אבל כשצריך את העבודה, לפעמים צריך לבלוע צפרדעים, גם אם הן צעקניות

קל לתת עצות ולהגיד שאני הייתי מעמידה את הגברת הזאת במקום ומבהירה לה שככה לא מדברים אלי
אבל אם הייתי צעירה, חסרת נסיון, זקוקה מאוד לעבודה, ברור שהייתי בולעת ושותקת.

כשהשתחררתי מהצבא והתחלתי לעבוד הממונה עלי היתה, בדיוק כפי שאמרת, לא נורמלית
והיחס שלה אלי היה מחפיר מינוס
תכלס, זה סתם שעשע אותי כי התקבלתי ללימודים ובמילא התכוונתי לעזוב
כשבאתי למנהל והודעתי לו שאני עוזבת הוא אמר שהם מאוד מרוצים ממני ואולי אני מוכנה לשקול שוב. אמרתי שלא, כי אני רוצה ללמוד. הוא סגר את הדלת ושאל אותי אם זה בגלל אותה גברת. אמרתי לו שלא, זה בגלל הלימודים, אבל שהיא בלתי נסבלת וממש לא נעים לעבוד איתה.

והשיעור שלמדתי הוא לא ממש שיעור טוב
כי נגיד שהייתי הולכת למנהל ואומרת שאני לא מסוגלת לעבוד איתה
היו מפטרים אותי ולא אותה, כי עובדה, המנהל היה ער לכך שקשה לעבוד איתה, ועובדה, הוא נתן לעובדת חדשה וצעירה לספוג את כל ה@#$%^ שלה.

 

[קלייטון.ש]

בעיני אין שום דבר שמצדיק קבלת יחס לא מכבד

ואמנם נכון שקל לתת עצות אבל אני תמיד אייעץ להסתלק ממקום שבו לא מכבדים אותך. ולא משנה כמה כסף את מפסידה כתוצאה מכך.
דיברנו פה על פסיכופתים, וזה היה בצחוק אבל האנשים האלה שמתייחסים באופן מחפיר לכפופים להם, במיוחד כשהם יודעים שאותם כפופים להם זקוקים לעבודה, הם באמת פסיכופתים. פסיכופת איננו בהכרח רוצח סידרתי. פסיכופת הוא אדם שאין לו אמפתיה לזולת, אפילו לא הבסיסית ביותר. הפסיכופתים האלה במקומות העבודה לא הורגים את קורבנותיהם באופן פיזי, הם רק מתעללים בהם נפשית.
צריך להתרחק מהם בדיוק כפי שצריך היה להתרחק מהם אילו היו רוצחים מסוכנים.

 

[יוסי ר1]

כל מה שאתה כותב נכון - למעט ההבנה "ולא משנה כמה כסף אתה

כתוצאה מכך. "
לפעמים בני אדם נמצאים עם הגב לקיר, חייבים את העבודה הזו, אחרת בני ביתם ירעבו ללחם.
לא כל אדם יכול להשיג איזו עבודה שמתאימה לא באותו רגע.
לפעמים, מה שלפניו זו האופצייה היחידה, הגבול בינו ובין חרפת רעב.

 

[קלייטון.ש]

אבל אנחנו לא נגיד את זה על כל עבודה

יש עיסוקים שנסכים שאנשים לא צריכים לעסוק בהם למרות כל מצוקה כספית. למה נגיד לאשה שלא תמכור את גופה ולא משנה כמה כסף היא מפסידה, אבל למכור את כבודה ונשמתה זה בסדר?
בנוסף בישראל לוקח זמן להגיע ממש לחרפת רעב, אם בכלל מגיעים לשם. יש קצבת הבטחת הכנסה ויש גם עזרה מארגונים שונים ומהסביבה.

 

[יוסי ר1]

אז מה אתה אומר, לאכול לחם חסד מארגונים שונים, או להכנס לסאגה

של הבטחת הכנסה עדיף מאשר להשאר אצל בוס מטורף?
לטעמי, כל אחד שייעשה את השיקול לעצמו.

 

[קלייטון.ש]

אני אומר שמי שמנצל את שירותיהם הטובים של ארגוני חסד

הוא בעצמו עושה חסד יותר גדול מהעובדים באותם ארגונים - הוא עושה חסד לאותם עובדים שהרי אלה השקיעו מאמצים רבים בארגון העזרה, ובזכותו מאמציהם לא יורדים לטמיון. כשהם רואים שאכן עזרו למישהו הם מתמלאים בסיפוק והולכים הביתה שמחים. זה קורה בזכותו של מקבל החסד.
באופן כללי יותר קשה לקבל מאשר לתת. חושבים שמי שנותן עזרה הוא בדרגה יותר גבוהה ממי שמקבל אבל ההפך הוא הנכון.

 

[יוסי ר1]

אני מקווה שכתבת בציניות.

כי בארץ התפתחה לה תרבות של תלות בחסדי אחרים, במקום להושיע לך בעצמך.
נכון שחברה בריאה צריכה לתמוך ולסייע לחלשים.
אבל בין זה ובין שאיבה של עוד ועוד אנשים למעגל התלות וההשענות, גדול המרחק.

 

[קלייטון.ש]

אני מתייחס יותר לתרבות של הנתינה, של מתן חסד

לצד הנותן, שהשקיע מאמצים רבים בהקמת ארגונים ומערכות נתינה. והתרבות הזו הרי נשענת גם על המסורת היהודית של נתינה (שקיימת גם בתרבויות אחרות). כל העבודה הזו של הקמת ארגוני חסד ועזרה, אין לה משמעות וערך בלי אלה שמקבלים. מה יקרה לכל התרבות הזו אם לא יהיו נזקקים? נדבך שלם בתרבות יתפוגג. אפשר לתאר חברה סוציאלית, חברה יהודית, בלי חלשים ונזקקים ונתמכים? הרי חברה יהודית היא במהותה חברה של חסד. למעשה קיומם של נזקקים חיוני לדמותה של החברה שבה אנו רוצים לחיות.

 

[יוסי ר1]

טוב, עם זה אני מסכים לחלוטין.

ואביא לסימוכין אגדה יפיפיה על מר עוקבא, זוגתו והעני.
מפאת קוצר הזמן, אביא משהו שמישהו כבר כתב.
&nbsp
https://agadastories.org.il/node/413
&nbsp

 

[קלייטון.ש]

אני הייתי כותב סיפור שונה והפוך

שמר עוקבא נותן בסתר אבל גם הוא לא יודע למי הוא נותן, והוא זה שרוצה לגלות מי העני שעושה לו, למר עוקבא, טובה, בכך שהוא מאפשר לו לתת.
אגב מתן בסתר, בנוסף למה שכתוב בפירוש שסופק שם, בא גם לצמצם את מידת הגאווה שיחוש הנותן כאשר יזכה בשבחים מהסובבים אותו על נדיבותו. אבל לצערינו מידת הגאווה לא מתאפסת לגמרי, וגאווה גם היא אחד משבעת החטאים. (יש כמובן ויכוח על איזו גאווה בדיוק מדברים, אבל בכל זאת).

 

[יוסי ר1]

שמת את האצבע על מה שלדעתי הוא לב הסיפור -

משמעות העזרה לזולת בקהילה.
ולא סתם יש שם שלוש דמויות - מר עוקבא, הנותן האידאלי - רק נותן, לא מוכן לקבל כלום.
האישה, הנותנת ומעורבת בקהילה (המשפט האחרון שהאשה אומרת אולי לא מספיק ברור, אבל כוונתה היא שהיא לא סתם זורקת כסף ובורחת, היא בבית, מאכילה מי שמגיע אליה בארוחה שכבר מוכנה. לא כמו עוקבא שנותן כסף, בו העני הרעב צריך לחפש מה לקנות)
והעני, שמוכן לקבל, אבל גם רוצה להביע את הכרת תודתו לתומך בו.
&nbsp
מר עוקבא, בסרבו לאפשר לעני להודות לו, חוטא בחטא ממנו הוא כל כך נזהר - הלבנת פני חברו.
העני - אכן מרגיש עני.
זרקו לו נדבה, והוא לא יכול אפילו לתת את הדבר היחיד שיש לו - הכרת תודה.
לכן, הסיפור הזה, לטעמי כתוב בדיוק במינון הנכון.
מי שחשב שהוא עושה מעשה צדקה עילאי - נשרף על הלבנת פנים במעשה מנוכר...

 

[Ron W]

תמיד יהיו אנשים שמוכנים לקבל

אני יודע שאסור לערב פוליטיקה אבל הכוונה לזוג אחד
מאוד מבוסס שעדיין אוסף בקבוקים כי מצוקה זה עניין יחסי.
ביטוח לאומי מעסיק הרבה אנשים כדי לוודא
שאין תביעות מרמה של אובדן יכולת השתכרות על כל גווניה.
הרי זו תפקידה של המערכת הממשלתית ולא של ארגונים קיקיוניים.
במקרה הכי גרוע שאין לך למי לתרום יש את מפעל הפיס
או להפיק דוח הכנסות כוזב ולתרום את הכסף לרשויות המס.

 

[צליליתה]

השאלה היא מה זה ממש חרפת רעב

לא חושבת שרבים מתים כאן ברעב, ועדיין, מצבם רע מאוד.

(קשישים, ניצולי שואה, נכים, חולים - שמתקיימים מקצבאות זעומות, כל כך זעומות שאינן מאפשרות הרבה מעבר להשרדות. )

 

[סופהו1]

השאלה הנוספת היא

מה זה צרחות.
&nbsp
האם המנהלת אכן צרחה על אותה עובדת, או שזה רק נשמע או התקבל כך.
האם זו המציאות, או הפרשנות של אדם שרק התחיל לעבוד, עדין לחוץ מכל הקורה סביבו ולכן נשמע לו שצרחו עליו.
&nbsp
מכיון שלא ידוע מה בדיוק קרה, אני לא הייתי ממהרת להראות לה את הדרך לכיוון מקום עבודה חדש.
אולי בעוד כמה ימים (או יותר), כשהכל ירגע, הדברים יראו/יתקבלו/יובנו אחרת?
&nbsp