יום שלישי, פעמיים כי טוב: דברים שעשינו למען עצמנו השבוע
ענין ה'פעמיים כי טוב' הזה עובד לפחות אצלי בימי שלישי כמעט בקביעות עד שאולי אין פה צירוף מקרים, כך נראה לי.
כך, למשל, הופכים ימי ג' ליום שבו בתזוגי ואני הולכים לקולנוע – לאו דווקא בגלל הכרטיסים המוזלים לגימלאים אלא יותר כי איכשהו זה יוצא היום בשבוע בו היא פנויה לחיי לילה פרועים, קרי הצגה ראשונה בקולנוע. יש בעיני קסם מיוחד באולם קולנוע גדוש ומלא בזקני העיר. כבר בתור בקופה ניכר שהקהל הערב אינו הקהל של סתם יום חול. יש לי הרגשה שבהצגה שניה נראה האולם קצת אחרת, אבל אנחנו לא עד כדי כך פרועים כדי לבדוק את זה בעצמנו.
גם הסרט התאים מאין כמוהו לקהל... ולשעה: 'הפרד', של קלינט איסטווד. נדמה לי שהיתה באולם יותר הזדהות עם גבור הסרט הישיש והנועז מאשר הקרנות בפני קהל צעיר יותר. לפחות בי עורר איסטווד האדם, כבמאי ושחקן, לא פחות הערצה מאשר הדמות שלו בסרט. עבר כבר שבוע מאז ואני עדיין מרגיש קצת את ההתרגשות שהרגשתי לפני שבוע בקולנוע. זה היה לגמרי משהו טוב שעשיתי למען עצמי.
ענין ה'פעמיים כי טוב' הזה עובד לפחות אצלי בימי שלישי כמעט בקביעות עד שאולי אין פה צירוף מקרים, כך נראה לי.
כך, למשל, הופכים ימי ג' ליום שבו בתזוגי ואני הולכים לקולנוע – לאו דווקא בגלל הכרטיסים המוזלים לגימלאים אלא יותר כי איכשהו זה יוצא היום בשבוע בו היא פנויה לחיי לילה פרועים, קרי הצגה ראשונה בקולנוע. יש בעיני קסם מיוחד באולם קולנוע גדוש ומלא בזקני העיר. כבר בתור בקופה ניכר שהקהל הערב אינו הקהל של סתם יום חול. יש לי הרגשה שבהצגה שניה נראה האולם קצת אחרת, אבל אנחנו לא עד כדי כך פרועים כדי לבדוק את זה בעצמנו.
גם הסרט התאים מאין כמוהו לקהל... ולשעה: 'הפרד', של קלינט איסטווד. נדמה לי שהיתה באולם יותר הזדהות עם גבור הסרט הישיש והנועז מאשר הקרנות בפני קהל צעיר יותר. לפחות בי עורר איסטווד האדם, כבמאי ושחקן, לא פחות הערצה מאשר הדמות שלו בסרט. עבר כבר שבוע מאז ואני עדיין מרגיש קצת את ההתרגשות שהרגשתי לפני שבוע בקולנוע. זה היה לגמרי משהו טוב שעשיתי למען עצמי.
