יום שלישי, פעמיים כי טוב: דברים שעשינו למען עצמנו השבוע
סוף סוף ולא יום אחד מוקדם מדי, מכרתי שלשום את המכונית שלי. זה לא היה משהו מובן מאליו: הדחיינות המוצהרת שלי סיבכה ללא צורך את האקט הפשוט לכאורה הזה – הטסט שלה נגמר כבר לפני חודשיים, וגם המצבר שלה. ומנגד, קיבלתי עזרה שגם היא בכלל לא מובנת מאליה: המוסכניק שלי בא לעזרתי, פשוטו כמשמעו, עם שפע של רצון טוב וביקש רק 200 ₪.
אבן נגולה, כמו שאומרים. אני הולך ומתרגל לחיות בלי מכונית. נוצר כאן מצב קצת אבסורדי – יש לי שתי חניות ואין לי אף מכונית אחת. לפחות אחת מהן שמורה לבתי אבל הביקורים שלה לא תדירים וכבר עכשיו מנסה אחד השכנים להשתלט על אחת מהן ואני לא ממש יודע איך לשמור על שלי גם אם אין לי כרגע שימוש לאף אחת מהן.
אבל את המכונית הזו הורדתי מעצמי. עשיתי את זה בשביל עצמי.
סוף סוף ולא יום אחד מוקדם מדי, מכרתי שלשום את המכונית שלי. זה לא היה משהו מובן מאליו: הדחיינות המוצהרת שלי סיבכה ללא צורך את האקט הפשוט לכאורה הזה – הטסט שלה נגמר כבר לפני חודשיים, וגם המצבר שלה. ומנגד, קיבלתי עזרה שגם היא בכלל לא מובנת מאליה: המוסכניק שלי בא לעזרתי, פשוטו כמשמעו, עם שפע של רצון טוב וביקש רק 200 ₪.
אבן נגולה, כמו שאומרים. אני הולך ומתרגל לחיות בלי מכונית. נוצר כאן מצב קצת אבסורדי – יש לי שתי חניות ואין לי אף מכונית אחת. לפחות אחת מהן שמורה לבתי אבל הביקורים שלה לא תדירים וכבר עכשיו מנסה אחד השכנים להשתלט על אחת מהן ואני לא ממש יודע איך לשמור על שלי גם אם אין לי כרגע שימוש לאף אחת מהן.
אבל את המכונית הזו הורדתי מעצמי. עשיתי את זה בשביל עצמי.