יום שלישי, פעמיים כי טוב: דברים שעשינו למען עצמנו השבוע

יום שלישי, פעמיים כי טוב: דברים שעשינו למען עצמנו השבוע


סוף סוף ולא יום אחד מוקדם מדי, מכרתי שלשום את המכונית שלי. זה לא היה משהו מובן מאליו: הדחיינות המוצהרת שלי סיבכה ללא צורך את האקט הפשוט לכאורה הזה – הטסט שלה נגמר כבר לפני חודשיים, וגם המצבר שלה. ומנגד, קיבלתי עזרה שגם היא בכלל לא מובנת מאליה: המוסכניק שלי בא לעזרתי, פשוטו כמשמעו, עם שפע של רצון טוב וביקש רק 200 ₪.

אבן נגולה, כמו שאומרים. אני הולך ומתרגל לחיות בלי מכונית. נוצר כאן מצב קצת אבסורדי – יש לי שתי חניות ואין לי אף מכונית אחת. לפחות אחת מהן שמורה לבתי אבל הביקורים שלה לא תדירים וכבר עכשיו מנסה אחד השכנים להשתלט על אחת מהן ואני לא ממש יודע איך לשמור על שלי גם אם אין לי כרגע שימוש לאף אחת מהן.

אבל את המכונית הזו הורדתי מעצמי. עשיתי את זה בשביל עצמי.
 

חיהט

New member
מזדהה עמך

עשיתי את אותו הדבר עם טנדר טויוטה של בעלי - אך הבדיקה בוצעה בחינם וקיבלתי מחיר מצויין. מחמם את הלב כשרואה אותו עובר ליד ביתי לעיתים.
 

צליליתה

New member
מצד אחד, טוב לשחרר מקומות חניה שאינם בשימוש

למען יחסי שכנות טובים
מצד שני, שטח משוחרר לא יוחזר

אני רכשתי את דירתי לאחר שעמדה ריקה כחצי שנה
חבר של אחת השכנות ניכס את מקום החניה, וגם שנכסנתי לגור, היו לנו מאבקי כוח בנידון

לימים הוא נפטר, וחברתו , שהיא בעלת הדירה וגרה בבניין ויש לה מקום חניה בטאבו הודיעה למנקה שלה שמקום החניה שלי עומד לרשותה.
גם היא (השכנה) כבר לא בין החיים, שניהם (השכנה והחבר) מתו בשיבה טובה, לא בגלל הוודו שעשיתי או לא עשיתי.

עכשיו מקום החניה שלי, ברוב המקרים הוא שלי, למעט מקרים שהבת של אחת השכנות מגיעה, ו״רק קופצת״ לכמה דקות לראות מה קורה עם אמה.
 

צליליתה

New member
בוקר טוב, יום שלישי פעמיים כי טוב

מה עשיתי למען עצמי?

במסגרת השיפוץ של העירייה, כבר יותר משנה עובדים ממש ליד ביתי, ועכשיו, ממש ממש בפתח ביתי. מדובר על עורק תחבורה ראשי, עם שני מסלולים בלבד, אחד לכל כיוון, ואוטובוסים נוסעים בשני הכיוונים. אז נכון, טוב שהם עובדים בלילה, אבל גם נכון, הרעש נורא מפריע. למרות שממש לא היה קר, קמתי וסגרתי את החלונות בחדר שינה, והיה לי לילה סביר למדי.

מה עוד עשיתי למען עצמי?
וזה משהו משמעותי, מאוד
ויתרתי על כבודי, הרכנתי ראש, מחקתי אגו, ועשיתי צעד למען כיבוי שריפה משפחתולוגית. זה לא היה קל, וגם לא יהיה קל אבל אני שמחה על התוצאה וגאה שהצלחתי לגלות בגרות.

(ויש כאן כמובן את הצד השני והקצת מכוער, היוהרה, הו! כמה אני גאה בעצמי, איזה בן אדם משובח אני! כמה אני יותר גדולה מזותי שבגינה ויתרתי על האגו, וכו, אבל לא נורא, העיקר השקט התעשייתי, ועם הגאוותנות שלי אתמודד, אולי, ביום שלישי הבא)

המאיירת אוליביה דה ראקאט מוכיחה שכמה שיותר פשוט, ככה יותר גאוני (כמו שמלמדים בבתי ספר לעיצוב באמריקה הגדולה: K.i.s.s=keep it simple stupid)

 
צעד למען כיבוי שריפה משפחתולוגית זה בהחלט דבר להתגאות בו

לפעמים זה כרוך גם באמנות של ממש. באמת יש לך במה להתגאות (ולי - ללמוד).

 

יוסי ר1

Active member
הרבה כבוד לך. לו נדרשתי להגדיר מותר האדם מן הבהמה,

אולי הייתי מציין כמאפיין את יכולת ההבלגה והקטנת האגו, למען מטרה נעלה.
 
למעלה