"יש בעיה עם הטקסט הזה: הוא מגשש בכיוונים שונים ואפילו סותרים
הוא מנסה לומר משהו ומצליח רק בחלקו; הוא משקף את הנקודה המסוימת בזמן ובתוחלת החיים שלי. לא אשקר: הוא נועד למיטיבי לכת."
זה למה אני אוהב את הכתיבה של רון מיברג, וזה למה כל כך הרבה קוראים לא אוהבים אותה. אני אוהב את הכתיבה הכל כך אישית שלו, עד כדי חושפנית, גם כשהוא כותב על החיים בניו אינגלנד, פוליטיקה אמריקאית ורוקנרול, שלושה נושאים קרובים במיוחד לליבו, בנוסף כמובן לבריאותו ולמצבו המשפחתי העגום. מעט מאוד עיתונאים ישראליים מוותרים על הכסא במרומי היציע ומעזים לרדת למגרש ולהשתתף במשחק בעצמם. סגנון הניו-ג'ורנליזם לא מקובל במקומותינו. עיתונאים מעדיפים בד"כ לכתוב על אנשים אחרים, לא על עצמם. זה דורש הרבה פחות יושרה וגילוי לב.
"לא הייתי בישראל עשר שנים. בפעם האחרונה הייתי בבחירות 2009 ולא הצבעתי. את דעתי בנושא השמעתי בעבר ולא אחזור עליה. אבל לא הבחירות נמצאות בבסיס הפוביה שפיתחתי כלפי ביקור בישראל. אני סובל מחשש לא הגיוני מפני הרגע שבו אעמוד בפתח המטוס והרוח החמה תכה בי ואיתה כל הזיכרונות הטובים והרעים מהבית."
מיברג נעלם מעיני בשבועות האחרונים - וחיפשתי אותו, הוא חסר לי - והנה אני שוב מוצא אותו פתאום במעריב. על מה הפעם? עוד לא סיימתי לקרוא אותו בעצמי, כל כך שמחתי להזדרז ולהביא אותו לכאן.
https://www.maariv.co.il/journalists/Article-683582
הוא מנסה לומר משהו ומצליח רק בחלקו; הוא משקף את הנקודה המסוימת בזמן ובתוחלת החיים שלי. לא אשקר: הוא נועד למיטיבי לכת."
זה למה אני אוהב את הכתיבה של רון מיברג, וזה למה כל כך הרבה קוראים לא אוהבים אותה. אני אוהב את הכתיבה הכל כך אישית שלו, עד כדי חושפנית, גם כשהוא כותב על החיים בניו אינגלנד, פוליטיקה אמריקאית ורוקנרול, שלושה נושאים קרובים במיוחד לליבו, בנוסף כמובן לבריאותו ולמצבו המשפחתי העגום. מעט מאוד עיתונאים ישראליים מוותרים על הכסא במרומי היציע ומעזים לרדת למגרש ולהשתתף במשחק בעצמם. סגנון הניו-ג'ורנליזם לא מקובל במקומותינו. עיתונאים מעדיפים בד"כ לכתוב על אנשים אחרים, לא על עצמם. זה דורש הרבה פחות יושרה וגילוי לב.
"לא הייתי בישראל עשר שנים. בפעם האחרונה הייתי בבחירות 2009 ולא הצבעתי. את דעתי בנושא השמעתי בעבר ולא אחזור עליה. אבל לא הבחירות נמצאות בבסיס הפוביה שפיתחתי כלפי ביקור בישראל. אני סובל מחשש לא הגיוני מפני הרגע שבו אעמוד בפתח המטוס והרוח החמה תכה בי ואיתה כל הזיכרונות הטובים והרעים מהבית."
מיברג נעלם מעיני בשבועות האחרונים - וחיפשתי אותו, הוא חסר לי - והנה אני שוב מוצא אותו פתאום במעריב. על מה הפעם? עוד לא סיימתי לקרוא אותו בעצמי, כל כך שמחתי להזדרז ולהביא אותו לכאן.
https://www.maariv.co.il/journalists/Article-683582
