"באותו זמן הקהילה נעשתה דיכאונית. לא היה קשר בין האנשים, לא

[אורי גפני]

"באותו זמן הקהילה נעשתה דיכאונית. לא היה קשר בין האנשים, לא

חיים ולא שמחה. הרב הלך ונלחץ, וההתנהלות שלו נעשתה יותר ויותר אגרסיבית. הייתי עד להתבטאויות לא ראויות שלו כלפי אשתו, אבל כל הזמן הרגשתי שאני האשם, ושכנראה לא הבנתי אותו כמו שצריך."

מבט מבפנים על החיים בתוך כת חרדית ועל תהליך הכניסה וההעמקה - עד שלב ההתפכחות והעזיבה. כתבה באתר 'מקור ראשון':

https://www.makorrishon.co.il/magazine/dyukan/96429/

בתקופה קריטית בחיי גם אני הצטרפתי לכת רוחנית, לאו דווקא דתית, למשך 7 שנים. הייתי צריך מאוד את השינוי הדרמטי הזה בחיי והפקתי ממנו תועלת רבה, אבל ראיתי לא מעט אנשים שהעמיקו ושילמו מחיר אישי לא קל.

התנסיתם פעם בעצמכם? מישהו שהכרתם מקרוב עשה את הדרך הזו? איך התרשמתם?

 

[צליליתה]

לא, אבל...

לא מאוד קשה לי לראות את זה קורה
היו לי רגעים כאלה בחיים שזה היה יכול להיות מאוד מפתה, מנחם, מרגש , וכנראה שלמזלי הרב לא היתה לידי כת כזאת ברגעים האלה.

לאחרונה היו בי כל מיני מחשבות, על דברים שיכלו לקרות וטוב מאוד שלא קרו. ראיתי את הסרט אל דאגה הוא לא יגיע רחוק ברגל, של גאס ואן סנט, על הקריקטוריסט הנכה ג׳ון קאלאהאם. הסרט עוסק במאבקו להגמל מאלכהול. AA הוא חלק מרכזי בהמון ספרים, סרטים, סדרות אמריקאית, אצלנו, למיטב ידיעתי כמעט ואין דבר כזה. בכל מקרה, אני בטוחה שיש לי את הפוטנציאל להתמכר, ראה את השנים הארוכות אפופות עשן. אני מאד שמחה שזה רק סיגריות, פחמימות וסוכר ולא אלכהול או סמים.

לא שהיה קל להגמל מסיגריות, זה היה פחות או יותר גיהנום, אבל העישון לא הפריע לי לעבוד (הפסקתי לפני שאסרו במקומות עבודה) ויכולתי לעשן כמה שהתחשק לי ועדיין נשאר די כסף לקנות אוכל לילדים. וכו.

האם אני מכירה מישהו אחר? אז כן, היה אצלנו אחד מהחברים שהצטרף לאחת הכתות מהסוג החילוני, אבל הוא חמק משם די מהר. בזמן שהוא היה שם (היה לייט, כי הוא עדיין שמר על הקשר עם החברים) הוא היה בלתי נסבל. לא מזמן שוחחנו עליו והגענו למסקנה שהוא פשוט בלתי נסבל. נקודה.

 

[אורי גפני]

האיור הוא מכרזת הפרסומת לסרט? אני רואה ששם הקריקטוריסט הנכה

מופיע למטה.

הכת שהייתי בה נקראת אימן, וההגדרה המתאימה לה היא כת מיסטית. היו שם אלמנטים דתיים, אבל בלי קשר לשום דת מוכרת. חברי כאח לי ואני הכרנו שם - בעצם, אני מי שהביא אותו לשם בפעם הראשונה - ונשארנו חברים קרובים עד היום. שנינו מסכימים שזה היה פרק חיובי ומשמעותי בחיים של כל אחד מאיתנו, אבל חשוב מאוד ששנינו ידענו מתי לעזוב, כל אחד בזמן שנכון לו. זה היה קצת כמו לצאת מקזינו עם כל הרווחים, לפני שהתחלת להפסיד...

הייתי חוזר לבקר שם ברצון, אבל לא להישאר. אהבתי שם מאוד את האווירה, את הטקסיות, את הפן התרבותי והאסתטי.

 

[צליליתה]

הקריקטורה היתה קודם

הכרתי את העבודות של קאלאהן לפני שראיתי את הסרט, ואחד הדברים המרגשים, עבורי בסרט, היה האנימציות שעשו מהקריקטורות, כאילו, ראינו אותו מצייר. הקריקטורות שלו בוטות מאוד, אין בהן טיפת פוליטיקלי קורקט.

ואם כבר הסרט, היתה בעיית תסריט אקוטית, הופעה מעיקה של רוני מארה, הופעה נהדרת של חואקין פניקס, סהכ, מואן סנט אני מצפה ליותר

 

[אורי גפני]

חואקין פניקס הוא בעיני מגדולי השחקנים, ועל גדולתו של ואן סנט

יש הסכמה כמעט גורפת. הוא ביים את אחיו של חואקין, ריבר פניקס, ב'איידהו שלי'. טוב, אני בטוח שאת יודעת את כל זה עוד לפני, אבל סתם בא לי קצת להשוויץ (ולהצטרף כשמשבחים את מי שאני אוהב).

 

[קלייטון.ש]

לי אישית זה בטח לא יכול לקרות

מעבר לכך שאני באופן כללי לגמרי לא אוהב להשתייך לקבוצות, יש לי בעיה שאם מישהו מנסה לשכנע אותי במשהו אני ישר ננעל ומפסיק להקשיב לו. גם מהקרובים אלי אני לא רואה מישהו שמתאים להצטרף לקבוצה כזו.
גם עבור מי שכן אוהב להשתייך - כלומר רוב בני האדם - וכן מקשיב כשמדברים אליו, אני חושב שזו טעות עמוקה לייחס תכונות נעלות לאדם כלשהו, או לראות באדם מסוים את חזות כל האמת. ללמוד אפשר מכל אחד ויש אמנם אנשים שהם חכמים יותר מהרוב - למרות שהם לא בהכרח אלה שמציגים את עצמם כך - אבל תמיד חיוני להגביל את המידה בה מקבלים שיעור מאדם אחד. וזאת לאו דווקא בהקשר לגורואים או מורים רוחניים.