השיר היפה הזה קרוב כל כך ברוחו לשיר אחר, אהוב עלי מאוד
התאהבתי ב'מלאו אסמינו בר' בפעמים הרבות שבאתי להתארח בקיבוץ של אחי הגדול. מקהלת הקיבוץ היתה שרה אותו ביום חג, בתוך תפאורה מרהיבה של חבילות קש וטרקטורים ירוקים ואדומים.
לא כולם יודעים זאת, אבל השיר המרגש הזה הוא שיר סוכות (ולא שבועות) מובהק שנכתב במיוחד ע"י פנחס לנדר, מורה וסופר שעלה שנה קודם לכן מגליציה והיה אז פועל חקלאי במקווה ישראל, בתוך מסכת חגיגית לחג האסיף עבור כינוס הנוער העובד בבן שמן בחג סוכות תרצ"ג, אוקטובר 1932. הלחן היפה הוא של דוד זהבי:
מָלְאוּ אֲסָמֵינוּ בָּר וִיקָבֵינוּ יַיִן
בָּתֵּינוּ הוֹמִים, הוֹמִים מִתִּינוֹקוֹת
וּבְהֶמְתֵּנוּ פּוֹרָה –
מָה עוֹד תְּבַקְּשִׁי מֵאִתָּנוּ מְכוֹרָה
וְאֵין, וְאֵין עֲדַיִן?
מָה עוֹד תְּבַקְּשִׁי מֵאִתָּנוּ מְכוֹרָה
וְאֵין, וְאֵין עֲדַיִן?
בשבתכם בסוכה ובשירכם את שירי החג, אל תשכחו את שיר התודה שובה הלב הזה על כל מה שניתן לנו באסמינו, ביקבינו ובמשקינו, ויותר מכל – בבתינו. אי אפשר לחשוב על סמל שפע שמח יותר מבתים הומים מתינוקות.