לפעמים אני כל כך אוהב שיר עד שאני לא יכול לחכות איתו עד

יוסי ר1

Active member
ידידי, התוכל טיפה להרחיב מה שכתבת על "פרשנות פסיכולוגית"?

האם אתה כולל בזה ניתוח חלומות? אנליזה של זכרונות ילדות? ניתוח זכרונות העולים בהיפנוזה?
האם אתה טוען כי עיקר הטיפול בעצם הוא מכח אישיותו של המטפל, ולא מסיפור חייו של המטופל, בהתמקד בצמתים שהציפו בעיות?
 
ידידי, אה?


שמת לב וודאי שלא כתבתי פסיכולוגית אלא פסיכולוגיסטית.

הדוגמאות שנתת הן אמצעים טיפוליים לגיטימיים. הם לכשעצמם לא קובעים איכות טיפול.

בתגובה שלי לאורי לא ניסיתי למקד מהו ומיהו "עיקר הטיפול", אלא להסכים איתו שבכל תחום טיפולי קיימים טובים, טובים פחות, ואנשי מקצוע רציניים לצד שרלטנים ומאחזי עיניים.

עם זאת, תחום המתנה את העיסוק בו בסינון קפדני, שנות לימוד ארוכות ומאות שנות התמחות ביקורתית, מנפה מטבע דרישותיו את מניין השרלטנים שבו, אך עדיין מותיר בשורותיו טובים וטובים פחות.

כיום, על פי חוק, מגביל הסינון הקפדני אך ורק פסיכולוגים קליניים. כל יתר כוליה דעלמא יתכבדו ויטפלו בכוליה דעלמא, יש פוצה פה ומצפצף אבל אין אוסר.
 

יוסי ר1

Active member
שמתי לב שפתחת בפסיכולוגיסטית,

אבל עיקר התשובה נסוב על "פרשנות פסיכולוגית אם לא תיגע בפשט חיי המטופל, ערכה יימצא אך ורק למפרשה".
ועל זה שאלתי.
האם נבירה בנבכים נידחים בחיי המטופל, קרי חוויות מאוד רחוקות, חלומות לא ברורים וכו', ונסיון לגזור את הבעייה ואת דרכי טיפולה מאותה "הרחקת עדות", הוא דבר מה שכיח, ועיקר הטיפול הוא מכח אישיותו הכובשת של המטפל?
 
בדיוק נמרץ. אל החומש קלעת. זה העיקר.

עיקר התשובה נסב על ההתייחסות לפשט חיי המטופל, להבדיל מהתיחסות פרשנית-ספרותית של המטפל לחיים אלה.

דרשנות כזו, כפי שהדגשת היטב, עיקר תועלתה בתיפוח "אישיותו הכובשת" של בעל הדרש. וכשהאגו הזה תפוח, נותר בחדר הטיפול מעט מאד מקום, אם בכלל, לחייו של המטופל כפשוטם, היינו כפי שהם, ולא כפי שהמטפל רקם אותם לעצמו בסיפור הפרשנות האישי שלו.

עם כל היופי, העומק ורוחב היריעה, נעבעך, שיכול להיות לסיפור שכזה, הריהו נוגע בעיקר לצרכיו ועניינו של המטפל עצמו.

---------------------------------------------
נבירה, חלום, הרחקת עדות קדימה, אחורה, או לצדדים, גם הם, כמו "זכרונות ילדות והיפנוזה", רק כלים טיפוליים. ערכם נובע אך ורק מהיותם מורי דרך לקצוות פרטיים של סלילים פרומים, שלאור(כ)ם יכול המטופל לחפש ולמצוא את דרכו שלו בנבכיו.
 

שיח סלימאן

Well-known member
מנהל
למרבה הצער יש גם סוג שלישי

אני מכיר איש מקצוע שבהחלט לא נופל באחת משתי הקטגוריות שמנית אלא בקטגוריה של טיפשים גמורים.
&nbsp
מדובר באדם בעל תואר שני בפסיכולוגיה, בנוסף לזאת בוגר בית ספר לפסיכואנליזה (4 שנ"ל) העוסק למחייתו בטיפול באנשים שמופנים אליו לטיפול נפשי על ידי קופות החולים.
&nbsp
מדובר באדם טוב ונחמד אבל טיפש ברמות על וחסר הבנה בסיסית בהתנהגות של בני אדם שאינו מצליח להבין התנהגויות הכי אלמנטריות. חוץ מזה מסובך בחייו האישיים באופן שגם פסיכולוג טוב וחכם יתקשה לעזור לו.
&nbsp
בכל שיחה אתו אני מצליח להיות מופתע מחדש מהטיפשות שלו מחד ומאידך מצר על אותם אומללים הנשלחים אליו כדי שיסייע להם.
 

יוסי ר1

Active member
אני חושב שהדברים שכתבת סוגרים יפה את המעגל בחלק הזה

של השרשור.
מה מקומה של פרשנות מול הסיפור שהצריך אותה.
ובאמת, כפי שיש פרשני ספרות מופלאים, שיודעים להוציא מהיצירה מיץ משובח, שרק שמץ לחלוחית ממנו מופיעה ביצירה עצמה, כך יש שמפליגים לנבכי דמיונם המרופש, וטופלים טפלה על טפלה, גיבובי בוקי סרוקי שאין בעינם ובין היצירה אלא חתימתו של הפרשן.

כך בנושאי טיפול המצריך מודעות, יכולת אמפאטית וכו'.
יש המגיעים לתחומים הללו מתוך תסבוכת של אישיותם, והטיפול שהם מסוגלים נעבעעך להציע, מבולבל כפי שהם עצמם מבולבלים.
אבל יש כאלה, שמטבעם פתוחים להקשיב, להבין, לגלות אמפאטיה, לדעת לחפש פתרון שמתאים לבעל הבעייה.
כמדומני שהפסיכולוג שבסרט "ויל האנטינג" מדגים יפה, איך האישיות שלו לצד התובנות ויכולת הניתוח, מצליחות לחולל שינוי מבורך בפציאנט מורכב ומסובך מאוד.
 
לאו דווקא כצעקתך

אין דין פרשן ספרות כדין מטפל.

פרשן אשר פירושו מספר סיפור שבעיניך הוא מופלא, כמוהו כסופר עצמו.
חזקה עליך שהוא כזה, במיוחד אם בעיניך סיפור הסופר בטל בשישים וסיפור הפרשן מצה ממנו מיץ מופלא.

בטיפול אין פרשנות פלאות. אמפתיה אינה עוסקת בלחלוחית ובמיצים. אמתפתייה עוסקת בדיוק. ולא בסתם דיוק, אלא בדיוק שמתאים למציאותו של האחד המיוחד שלו דיוק זה נועד.

--------------------------------
אל תלמד מסרטים ורומנים על מיהו מטפל ומהו טיפול.
אמר כבר מי שאמר "מיטב השיר - כזבו".
 

צליליתה

New member
נתקלתי במושג, אסמר, לפני כמה שבועות

לא נראה לי שהצלחתי לחוות אורגזמה בראש

לפני שנים, כשרק התחלתי לתרגל יוגה, המורה (שלדעתי בימים אלו של מיי טו היה יכול לככב בפייסבוק כמטרידן מגעיל) אמר שכל אחד מסוגל להגיע לאורגזמה (הצבעה על שם למטה) אבל הוא יכול ללמד לחוות אורגזמה במוח. ויתרתי על שירותיו שם למטה, ולא חוויתי אורגזמה במוח, אבל בהחלט, נשמע מסקרן.

אני ניסיתי איזו מלחששת בעברית, ואת בוב רוס, שנחשב למעורר פופולארי. את זותי בעברית התקשתי לשמוע, וזה עיצבן, ובוב רוס בהחלט מרגיע ונעים ומרדים, אבל האדמה לא זזה.

 

קלייטון.ש

Well-known member
הוא מפסיק לדבר באיזה שלב?

דילגתי קדימה כמה פעמים ואני מתרשם שהבחור הזה לא משתתק לרגע.
אני חושב שהצופים יכולים להבין מה הוא עושה גם אם לא יתאר כל הזמן.
 
"שירה היא היכולת לקרוא לנערה אחת

ולהקים בקריאה הזו על רגליהן את כל הנערות כולן":

פתח לנו שער / דנה אמיר

אֱלֹהֵי הַזְּמַן. שְׁעַת חֲצוֹת נָקְפָה מִכְּבָר וְהַמָּוֶת
קָרֵב כְּמַעֲשֵֹה מֶרְכָּבָה.
פְּתַח לָנוּ שַׁעַר.
אַל תַּהַדְפֵנִי אֶל פִּנּוֹת לַחוֹת מִזִּכָּרוֹן, צָרוֹת
מִשִּׁכְחָה. רְאֵה אֶת צִלִּי הַמִּתְאָרֵךְ, אֶת גּוּפִי
הַמִּתְמַעֵט מוּלְךָ.
כָּל יְצוּרֶיךָ הָרַכִּים דּוֹהֲרִים בְּתוֹכִי עַכְשָׁו כַּעֲדַת תַּנִּים עֲזוּבִים,
פְּעוּרֵי עֵינַיִם.
בְּאֵין דֶּרֶךְ אֲנִי מִסְתַּתֶּרֶת מִפְּנֵי הַמִּלִּים, חוֹלֶמֶת
מִבְּלִי שֶׁאוֹר יִבְקַע מֵעַפְעַפַּי,
מִבְּלִי שֶׁאֶזְכֹּר דָּבָר.
לְבַדִּי נוֹתַרְתִי בְּדוּמִיַּת הַסַּגְרִיר הַזּוֹ
שֶׁטֶּרֶם סְתָו.
לְבַדִּי בֵּין עָרֶיךָ הַמֻּקָּפוֹת שְׁתִיקָה, בֵּין מְשָׁלֶיךָ
הַמְחֹרָצִים כְּגִזְעֵי עֵץ עַתִּיקִים, בֵּין חוֹמוֹתֶיךָ
הַמִתְקַמְּרוֹת זוֹ כְּלַפֵּי זוֹ כְּכִפּוֹת.
הִנֵּה אֶסְתַּלֵק בְּאַחַת מִכָּל צוּרוֹתַי, מִכָּל הִרְהוּרֵי הַשָּׁוְא שֶׁלִּי,
מִכָּל הָעוֹלָמוֹת.
מֵעַתָּה, רַק הָאַיִן מֻּתָּר לִי.
גַּם הַגּוּף, כְּמוֹ הָאֲדָמָה, פּוֹלֵט אֶת חֹם הַיּוֹם שֶׁחָלַף
לְתוֹךְ צִנָּתוֹ הַחֲרִישִׁית שֶׁל הָעֶרֶב.
הַבֵּט בִּי: הָעֶצֶב הוּא נָהָר שֶׁאֵין לוֹ גָּדוֹת.
אֶל שִׁפְכוֹ הַמּוּאָר אֲנִי נִסְחֶפֶת כִּסְפִינָה טְרוּפָה,
מוֹשֶׁכֶת אַחֲרַי שֹׁבֶל חִוֵּר בְּרֹחַב חוֹלוֹת נוֹדְדִים, בְּעֹמֶק
פְּעִימַת לֵב.
הַזְמַן נִשָֹּא בְּגוּפִי כְּבַעֲרִיסַת אֱגוֹז.
עִם כָּל תְּנוּדָה מִתְּנוּדוֹתָיו נֶחְלָץ הַנֶּצַח מִגְּבִיעוֹ,
מַחֲצִיתוֹ חֹמֶר,
מַחֲצִיתוֹ אוֹר.
הֵמַרְתִּי מִלִּים בִּדְמָמָה, חֶלְקַת שָֹדֶה
בְּחֶלְקַת שָׁמַיִם, אֶת כָּל אֲזוֹרֶיךָ חָצִיתִי עֲטוּפָה רוּחַ,
צְלִיפַת הָאֲוִיר הַחַד קוֹרַעַת אֶת עוֹרִי.
עַכְשָׁיו נִגֶּפֶת תְּחִנָּתִי אֶל שַׁעֲרֵי הַלַּיְלָה
כְּעֵדֶר צְבָיִים פְּשׁוּטֵי צַעַד, כְּרַעַם
עַל שֶׁסַע הַמִּדְבָּר.
פְּתַח לָנוּ שַׁעַר.
 
'חוֹלֶמֶת מִבְּלִי שֶׁאוֹר יִבְקַע מֵעַפְעַפַּי'


רק לעתים רחוקות מוסיף לי משורר שקורא את שיריו, אבל הפעם הייתי רוצה לשמוע את המשוררת קוראת את השיר הזה. מצמרר ומושך.

 
למעלה