בדיוק נמרץ. אל החומש קלעת. זה העיקר.
עיקר התשובה נסב על ההתייחסות לפשט חיי המטופל, להבדיל מהתיחסות פרשנית-ספרותית של המטפל לחיים אלה.
דרשנות כזו, כפי שהדגשת היטב, עיקר תועלתה בתיפוח "אישיותו הכובשת" של בעל הדרש. וכשהאגו הזה תפוח, נותר בחדר הטיפול מעט מאד מקום, אם בכלל, לחייו של המטופל כפשוטם, היינו כפי שהם, ולא כפי שהמטפל רקם אותם לעצמו בסיפור הפרשנות האישי שלו.
עם כל היופי, העומק ורוחב היריעה, נעבעך, שיכול להיות לסיפור שכזה, הריהו נוגע בעיקר לצרכיו ועניינו של המטפל עצמו.
---------------------------------------------
נבירה, חלום, הרחקת עדות קדימה, אחורה, או לצדדים, גם הם, כמו "זכרונות ילדות והיפנוזה", רק כלים טיפוליים. ערכם נובע אך ורק מהיותם מורי דרך לקצוות פרטיים של סלילים פרומים, שלאור(כ)ם יכול המטופל לחפש ולמצוא את דרכו שלו בנבכיו.