מזמן לא אמרנו פה בוקר טוב
- פותח הנושא אורי גפני
- פורסם בתאריך
נשמע מרתק
ולעניין הברקו
כבר לפני די הרבה שנים קראתי מאמר מנומק היטב שהסביר איך הפאורפוינט דפק את ההרצאות. זה מאוד נכון שלמי שמכין הרצאה הכי קל להכין מצגת (מודה באשמה), אבל גם כשמקפידים על מצגות שמורכות מתמונות , ללא, או עם מעט מאוד טקסט, זה בדרך כלל לא תורם להרצאה, אלא בדיוק להפך.
כמשודבר על הוראה המצב עוד יותר גרוע, כי מרצים רבים (מאוד) חושבים שכל החומר צריך להופיע במצגת, ומרדימים את הקהל עם שקופיות עמוסות מלל.
כמה תמונות, ואולי כמה שקופיות עם מעט מלל, שמשולבות בהרצאה פה ושם, במקומות אסטרטגים, ממש יעשו את העבודה.
ולעניין הברקו
כבר לפני די הרבה שנים קראתי מאמר מנומק היטב שהסביר איך הפאורפוינט דפק את ההרצאות. זה מאוד נכון שלמי שמכין הרצאה הכי קל להכין מצגת (מודה באשמה), אבל גם כשמקפידים על מצגות שמורכות מתמונות , ללא, או עם מעט מאוד טקסט, זה בדרך כלל לא תורם להרצאה, אלא בדיוק להפך.
כמשודבר על הוראה המצב עוד יותר גרוע, כי מרצים רבים (מאוד) חושבים שכל החומר צריך להופיע במצגת, ומרדימים את הקהל עם שקופיות עמוסות מלל.
כמה תמונות, ואולי כמה שקופיות עם מעט מלל, שמשולבות בהרצאה פה ושם, במקומות אסטרטגים, ממש יעשו את העבודה.
מחובן שמצגת, טובה ככל שתהיה, אמורה לשמש רק
כחומר עזר להרצאה, ולא עיקרה.
אפילו בהרצאות על טיול למקום אקזוטי, רצף תמונות, מדהים ככל שיהיה, ישעמם אחרי חמש דקות, אם אין מאחורי כל תמונה סיפור.
 
--------------------
כמעט בכל הרצאה אני לומד משהו חדש.
הפעם הפתיע אותי המארח בסיפור מהילדות על סבא שלי:
אני זוכר שתמיד היו לנו בעיות של להשיג עשירי למיניין בבית הכנסת.
וסבי היה יוצא לבתי השכנים, לאסוף מי שנמצא, כדי להשלים מניין.
הנערים שהיו רואים אותו מגיע, היו מתחבאים מתחת למיטה או בארון, אבל הוא היה שולף אותם משם בלי בסעיות. את כל זה ידעתי בעצמי.
והנה, סיפר המארח - הם היו ארבעה אחים. והתחבאו כנ"ל. אבל כשסבי נכנס, האבא שלהם רמז לו היכן הם מתחבאים. כדי שייקח אותם, ולא הוא ייאלץ ללכת...
 
ופעם אחת, כך הוא סיפר, נשרף הפיוז בבית הכנסת בערב שבת.
פעם לא היו פקקים קופצים, אלא עם חוט שהיה צריך להחליף.
שלחו לקרא לבצלאל, שהיה מיומן בחשמלאות.
הגיע בצלאל עם פלייר וחוט, ראה אותו סבי - אמר - מה פתאום?! זה לא גוי של שבת! שלא יחליף!.
אבל - שישאר להתפלל איתנו ערבית!
כחומר עזר להרצאה, ולא עיקרה.
אפילו בהרצאות על טיול למקום אקזוטי, רצף תמונות, מדהים ככל שיהיה, ישעמם אחרי חמש דקות, אם אין מאחורי כל תמונה סיפור.
 
--------------------
כמעט בכל הרצאה אני לומד משהו חדש.
הפעם הפתיע אותי המארח בסיפור מהילדות על סבא שלי:
אני זוכר שתמיד היו לנו בעיות של להשיג עשירי למיניין בבית הכנסת.
וסבי היה יוצא לבתי השכנים, לאסוף מי שנמצא, כדי להשלים מניין.
הנערים שהיו רואים אותו מגיע, היו מתחבאים מתחת למיטה או בארון, אבל הוא היה שולף אותם משם בלי בסעיות. את כל זה ידעתי בעצמי.
והנה, סיפר המארח - הם היו ארבעה אחים. והתחבאו כנ"ל. אבל כשסבי נכנס, האבא שלהם רמז לו היכן הם מתחבאים. כדי שייקח אותם, ולא הוא ייאלץ ללכת...
 
ופעם אחת, כך הוא סיפר, נשרף הפיוז בבית הכנסת בערב שבת.
פעם לא היו פקקים קופצים, אלא עם חוט שהיה צריך להחליף.
שלחו לקרא לבצלאל, שהיה מיומן בחשמלאות.
הגיע בצלאל עם פלייר וחוט, ראה אותו סבי - אמר - מה פתאום?! זה לא גוי של שבת! שלא יחליף!.
אבל - שישאר להתפלל איתנו ערבית!
אני כל כך רוצה להיות גוי של שבת עבור השכנים שלי - כל שלושת
המשפחות בקומה השמינית שלנו, שכולם אנשים מקסימים וראויים - לפחות כשהמעלית של שבת לא פועלת משום מה. והם, משום מה, מעדיפים לרדת ולעלות במו רגליהם. על להזמין את מי מהם שרצה לראות את משחק המונדיאל של יום שישי לא היה מה לדבר. הכי קרוב לזה הגיע השכן שדפק לי בדלת לשאול אם אני רוצה לסעוד איתם ועל הדרך הציץ מעל כתפי ושאל בבישנות כמה-כמה המשחק של צרפת. טוב, ככה זה עם עולים חדשים.
מצד שני, הם אף פעם לא מעלים בדעתם לבקש ממני להשלים להם מנין. יתרה מזו, כשהוזמנתי לסעודת ערב שבת הם הניחו כיפה ליד הצלחת שלי אבל לא העלו בדעתם לבקש ממני לחבוש אותה. לכל היותר ציפו לזה בסתר לבם.
המשפחות בקומה השמינית שלנו, שכולם אנשים מקסימים וראויים - לפחות כשהמעלית של שבת לא פועלת משום מה. והם, משום מה, מעדיפים לרדת ולעלות במו רגליהם. על להזמין את מי מהם שרצה לראות את משחק המונדיאל של יום שישי לא היה מה לדבר. הכי קרוב לזה הגיע השכן שדפק לי בדלת לשאול אם אני רוצה לסעוד איתם ועל הדרך הציץ מעל כתפי ושאל בבישנות כמה-כמה המשחק של צרפת. טוב, ככה זה עם עולים חדשים.
מצד שני, הם אף פעם לא מעלים בדעתם לבקש ממני להשלים להם מנין. יתרה מזו, כשהוזמנתי לסעודת ערב שבת הם הניחו כיפה ליד הצלחת שלי אבל לא העלו בדעתם לבקש ממני לחבוש אותה. לכל היותר ציפו לזה בסתר לבם.
נושיתי האחת
Member
חמודים.
נושיתי האחת
Member
אוהבת את התמונות.
נושיתי האחת
Member
אחרה״צ טובים.
אחהצ מעולים
הקפצתי ב5 צבעים, האדום, אמנם היה במיעוט אבל נתן בדיוק את הטאצ הנכון, גם בצבע וגם בטעם. אין כמו השילוב של צ׳ילי, ליים וכוסברה.
אז נכון שזה שייך לפינת המה עשיתי למען עצמי, אבל אני מתקשה לדחות סיפוקים, ובכלל, מקווה שבחום הזה יהיה לי שוב כוח לעשות למען עצמי במטבח ואבשל לי עוד משהו לפני יום שלישי.
כשזו הזדמנות מצויינת לשאול, מה אתם מכינים-אוכלים בחום הזה.
מוקפצים הולך כאן הרבה, וגם מה שנקרא קערות בודהה, בכל מיני שילובים . לפני כמה ימים היה סלט סביח גדול, שלא ברור אם בודהה אכל סביח, אבל תכלס, זה פחות או יותר אותו העיקרון.
הקפצתי ב5 צבעים, האדום, אמנם היה במיעוט אבל נתן בדיוק את הטאצ הנכון, גם בצבע וגם בטעם. אין כמו השילוב של צ׳ילי, ליים וכוסברה.
אז נכון שזה שייך לפינת המה עשיתי למען עצמי, אבל אני מתקשה לדחות סיפוקים, ובכלל, מקווה שבחום הזה יהיה לי שוב כוח לעשות למען עצמי במטבח ואבשל לי עוד משהו לפני יום שלישי.
כשזו הזדמנות מצויינת לשאול, מה אתם מכינים-אוכלים בחום הזה.
מוקפצים הולך כאן הרבה, וגם מה שנקרא קערות בודהה, בכל מיני שילובים . לפני כמה ימים היה סלט סביח גדול, שלא ברור אם בודהה אכל סביח, אבל תכלס, זה פחות או יותר אותו העיקרון.
צ׳ילי, ליים וכוסברה? ריחו המענג של אוכל תאילנדי עולה באפי
אני לא יכול להתגאות בשום בישול כבר הרבה זמן, אבל נהנה מפינוקים מהשכנים. הם הרחיבו כמה מושגים מצומצמים שהיו לי לגבי אוכל צפון אפריקאי וביחוד קוסקוס לסוגיו. ההפתעה הגדולה האחרונה היתה קוסקוס עם דג דניס והבטיחו לי עוד. מעדן אמיתי.
אני לא יכול להתגאות בשום בישול כבר הרבה זמן, אבל נהנה מפינוקים מהשכנים. הם הרחיבו כמה מושגים מצומצמים שהיו לי לגבי אוכל צפון אפריקאי וביחוד קוסקוס לסוגיו. ההפתעה הגדולה האחרונה היתה קוסקוס עם דג דניס והבטיחו לי עוד. מעדן אמיתי.
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.