בוקר אור, פעמים כי טוב
בלילה כשנכנסתי למיטה התענגתי על רוח קרירה ומטלפת, והייתי עיפה מכדי להתעמק בסיבה. כשהתעוררתי לפנות בוקר הבנתי שלא סגרתי את התריס. מה שלא הפריע לי להרדם חזרה ולהשלים אי אילו שעות שינה בכיף גדול. אין מה לומר, צריך חושך כדי לישון טוב וצריך אוויר טוב, מה שהמזגן ו-או המאוורר תקרה לא לגמרי מספקים.
(אגב מאוורר תקרה - מאז הרעידת אדמה, שהרגשתי, התעוררתי וחזרתי ישר לישון, אני פוחדת לישון איתו, ואני לא אמשיך לפרט את הסיוטים שלי
כל ה7549 עוקבים כבר יודעים שאני ניורטית).
צפיתי בסדרה ברלין אלכסנדרפלאץ, של הבמאי הגרמני פאסבינדר כן, כל ה 15.5שעות. זה היה קשה, כי פשוט הקדשתי שבוע שלם לעניין, ערב ערב, ובסופש היה די מרתוני, וזה היה קשה כי התכנים קשים, אבל בסופו של דבר זכיתי לחוויה אמנותית יוצאת דופן ושווה ביותר. בעיקרון זו סדרה לטלוויזיה ואם אי פעם בארץ יחליטו לשדר אני אשמח מאוד לראות שוב, על מסך קטן כפי שנוצר ובקצב הרבה יותר איטי.
היינו ממש קומץ קטן של צופים שעקבו אחרי הסדרה, והיו גם צחוקים מיותרים, כשלפני הבפרק האחרון אחת הצופות, אין לי מושג אם ראתה את כל ה13 פרקים, צעקה בבוז ובכעס שהיא לא מבינה למה אומרים על זה ״יצירת מופת״, ואחד הצופים, שהוא מהבאים הקבועים של הסינימטק, ותמיד עושה רעש, אוכל סוכריות (אוכל: מרשרש בנייר ואחרכך נוגס חזק בסוכריות) צעק חזרה מי את שתחיליטי מהי יצירת מופת.
אז אני לא אגיד יצירת מופת.
הפרק האחרון, האפילוג, הוא אחר מכל מה שראיתי בקולנוע, ודורש העמקה והמון ידע בתולדות התרבות, האמנות, דתות, וכו. אני בטוחה שהבנתי והפנמתי כמה אחוזים בודדים. כמו שאמרתי, יום יבוא ואצפה שוב, אבל לאט. במנות קטנות.
יאללה הוספתי לבאקט ליסט.
יום נהדר לכולם!
