טוב אז אני חולה סרטן, ולי הוכתב טיפול תרופתי
אמנם מצבי טוב מאד והמכשירים לא רואים בי את המחלה אחרי שהוסר מה שהיה, אבל עקרונית אני מוגדר חולה למשך 5 שנים לפחות.
הרופאים הכתיבו לי טיפול תרופתי. לא רופא אחד. צוותים רפואיים בשני בתי חולים, בהם פרופסור לאונקולוגיה מהמובילים בארץ. אין טעם לחפש דעה שניה, אף אחד לא יגיד לי משהו אחר.
דעתם היא שעלי לעבור את הטיפול. אבל מול דעתם עומדים שיקולים נוספים שאני צריך לקחת בחשבון.
שיקול ראשון הוא ההצדקה להיכנס לכל הסיפור שהוא לא קל מבחינה פיזית. את המחלה לא רואים, אבל הפרופסור אומר שהיא יכולה לחזור בכל עת ומכל סיבה, להאמין לו? הוא רוצה אותי כמטופל. אולי סיפר לי סיפור להשיג את הסכמתי? הוא בחור נחמד ואיש חשוב אבל יש לו אינטרסים ברורים שהם לא בהכרח חופפים לשלי.
שנית יש סכנה של תופעות לוואי שרשימה מפורטת שלהן קיבלתי. לקחת את הסיכון? אולי המחלה שבשלה אני מטופל איננה ולא תחזור גם בלי הטיפול, אבל במקומה אני אחטוף איזו בעיה אחרת? מה עם כל הבדיקות הדמיה שאני עובר? גם הן מסוכנות לעצמן בשל הקרינה. מה עם הסיכונים שבביקורים תכופים בבית חולים? בית חולים הוא מקום שמסתובבים בו הרבה אנשים חולים ויש בו כל מיני חיידקים שאין במקומות רגילים.
ושלישית ישנה העובדה שאף אחד לא מבטיח שהטיפול התרופתי יעיל. הדבר מוצהר בפירוש. יכול להיות שאני נכנסתי לשנים של טיפולים, דקירות, ליטרים על ליטרים של מים עם יוד, וכל זאת לשווא, והמחלה תחזור כאילו לא עשיתי כלום, כך שהיה עדיף לו לא עשיתי כלום.
כל אלה הם שיקולים שלא הרופא עושה. רופאת המשפחה שלי אמרה לי "תסכים לכל מה שיציעו לך". היא לא יכולה להגיד משהו אחר. הפרופסור המליץ חד משמעית על הטיפול שעולם הרפואה מכיר. הוא לא יכול להגיד לי לחשוב על השיקולים שמניתי.
הרופאים יש להם זווית הראיה שלהם - לפחות כרופאים. אבל תמיד יש עוד זוויות ראיה. לא רק זו של הרפואה.
אני אישית הסכמתי לכל מה שהציעו לי ואני הולך לטיפולים, אבל בעיניים פקוחות ועם אחריות אישית.
