את זו שבתמונה אני לא מכיר אבל ראיתי הרבה דומות לה
במוזיאונים יעודיים שמקימים כיום בכל מקום ומתקינים שם גם מראות וברזים ומתקני מגבות נייר ועוד כאלה יצירות אמנות והכל משתלב למיצג מעורר מבחינה אמנותית.
שמעתי את הסיפור על המשתנה הזו ולא התרשמתי, אבל הלכתי לקרוא על הגברת שציינת את שמה ונראה לי שהיא כמו הגברת
נטלי כהן וקסברג, לא?
במקרה הופיע מאמר באלכסון על
מושג היופי, והיא מתייחסת שם גם לאמני המשתנות: "באמנות המודרנית, היופי הפך למושא לחבלה, בעיקר מצדם של דאדאיסטים וסוריאליסטים שביקשו לערער על המוסכמות שלו וללעוג לזכויות היתר שלו על ידי הצבת מִשְתנות בתערוכות אמנות ועל ידי ריסוק צורות פואטיות. הלקחים בעניין הזה הם אולי שהיופי, שהוא תמיד שברירי, נתון תמיד לאפשרות של מתקפות מצדנו. ותמיד אפשר לכונן אותו מחדש."
ובאותו ענין אני קורא עכשיו את הפרוטה והירח של סומרסט מוהם, ושם מופיעה האבחנה הבאה באשר ליופי, שאני חושב שהתייחסה מראש גם למשתנות למיניהן:
people talk of beauty lightly, and having no feeling for words, they use that one carelessly, so that it loses its force; and the thing it stands for, sharing its name with a hundred trivial objects, is deprived of dignity. They call beautiful a dress, a dog, a sermon; and when they are face to face with Beauty cannot recognise it. The false emphasis with which they try to deck their worthless thoughts blunts their susceptibilities. Like the charlatan who counterfeits a spiritual force he has sometimes felt, they lose the power they have abused.
