עצים בוגרים הם עניין שיש להתייחס אליו בכבוד.
יש מהן ששנותיהם רבות משלנו בעשרות אף מאות שנים, ויש מהם שיאריכו ימים אחרינו, עשרות ומאות שנים.
ועל כן, כשאי מי רוצה להעתיק ממקומו עץ בוגר, הריהו מכניס עצמו לתהליך מורכב, חלקו השגת אישורים נדרשים מכלמיני – רשות מקומית, קק"ל, המשרד להגנת הסביבה, רשות הגנים והשד יודע מי עוד. מכל אחד מהנ"ל (או חלקם, תלוי במקרה) יש להשיג אישור חתום, חלק אמורים ללוות את התהליך גם במהלך ביצועו וגם אחר ההעתקה, עד איקלום העץ באופן משביע רצון, חודשים רבים אחרי העתקתו.
תהליך מורכב, שכל מי שלב בקרבו, מבין ואמור לכבד.
ועל אחת כמה וכמה כשמדובר בעצי זית, שהם כמעט אוצר לאומי.
עץ זית בוגר, כמו זה שבתמונה, הוא בן מאות. אולי מאתיים, אולי שלוש מאות, לך תדע.
העץ הנ"ל שכן לו לבטח בתחום היישוב מוצא. יחד עם עוד ארבעה או חמישה קשישים כמותו.
והנה, נגזר גורלם לגירוש, עקב גזרת כביש 16 שאמור לעבור שם בשעה [לא] טובה, כנראה בקרוב.
אמרו ועשו. הכינו אישורים דחפורים, פועלים, ועוד ועוד. או לפחות אמורים היו להכין כנ"ל.
ותרשו לי במחילה סטייה הצידה לרגע.
יצא לי כבר להעתיק כמה עצי זית עתיקים.
לא בגודל הנ"ל, אבל בוגרים בהחלט.
עץ כזה במשתלה, אם השגת, יכול לעלות חמישים או שבעים אלף שקל. אולי אפשר גם בשלושים, אבל ספק רב.
וכדי להעתיק עץ שכזה בבטחה, חייבים להצמד לכמה כללים נוקשים:
לבחור עונה מתאימה. לא בימות החום העזים.
לגזום את העץ גיזום לחומרא. להוריד את רוב רובו של הנוף. להשאיר רק את הגזעים העיקריים, וקצת צימוח ירוק שיעשה הטמעה.
לצבוע את העץ בלבן. עד שעקרת, היה לו נוף להצל על הגזע. עכשיו שגזמת, הוא חשוף למכת חום. אז כן, לצבוע בנדיבות רבה בצבע לבן מיוחד, לא רעיל לעץ.
להכין בור גדול מספיק כדי לקבור את כל בית השורשים וגוש האדמה הנלווה אליו.
ולשים בבור שכבת אדמה טובה במידה מספקת, שיהיה לשורשים שיצמחו להיכן להעמיק.
ולהשקות היטב לפני ההעתקה, למעשה למלא את הבור כולו במים.
ולעקור את העץ באיבחה אחת, עם כלי מספיק גדול כדי לחפון את כל בית השורשים ואת האדמה תחתיו בכף אחת. אוי לו לעץ שהטרקטוריסט מקפץ סביבו ושוב ושוב מנסה לנעוץ בו את הכף הגדולה.
להביא את העץ אל הבור מיד עם עקירתו, ולהורידו בניסיון ראשון. ואם הוא עץ גדול, אזי עדיף עם מנוף. לכוון אותו למקומו לפני שמניחים אותו, כדי שלא יהיה צורך לגרור ולסובב אותו בבור, אלא פשוט להניח נכון, ומיד להתחיל למלא את הבור באדמה טובה.
למלא? היאך? הטוב ביותר עם דליים וטוריה. אפשר כם כפות מדודות עם הטרקטור.
אבל חייבים תוך כדי, להשקות. לשפוך ולהרטיב את כל האדמה בזמן שהיא נכנסת, כדי שתת הדק, כדי שלא יווצרו חלילה כיסי אוויר, שהם אוייב הציונות בכלל ואוייב השורשים בפרט.
וככה לכסות את כל בית השורשים, ולהשקות בנדיבות, ולהדק בדריכה או עם הכף הקטנה של הטרקטור.
ומעכשיו, להקפיד על השקיה סדירה ונדיבה.
הטוב ביותר עם טפטפות שיחוברו מיד עם השתילה, אבל בשעת הדחק אפשר גם בצינור, ובלבד שלא יהיה בזרם חזק שרק שוטף מלמעלה, אלא זרם חלש שיחלחל.
בשבועות הראשונים – כל יום.
אח"כ אפשר לרווח את הימים, ולהשקות כל כמה ימים.
וכל הזמן הזה – שעין בוחנת תראה את העץ. האם מפתח עקה? האם העלים נגללים? האם נתקף בחיפושית הקליפה (שזו כבר גסיסה).
מי שמקפיד על מילוי ההוראות הנ"ל, מובטחת לו הצלחה . לא יודע אם 90% או יותר, אבל כל העתקת עץ זית בריא לפי ההוראות הנ"ל, אמורה להצליח.
אז מה עשו לא נכון בהעתקה של העץ האומלל הנ"ל? לא יודע להגיד על כל שלב.
אני יודע שלא מיד שתלו, ולא השקו לפני ותוכדי שתילה, ועיקר, התמהמהו עם ההשקייה של אחרי שתילה. התחילו לריב פתאום מי צריך לספק את המים.
ותבינו. עץ ענק שכזה שהועתק, זה כמו בן אדם שפתחו לו עורק. הזמן כאן קריטי. אם לא תטפל כאן ועכשיו, הלך עליו.
אין זמן לברר אם יש כיסוי של קופת חולים לחוסם עורקים. אם לא תשים עכשיו, החיים יזלגו ממנו בצ'יק. לא יעזור אחר כך אם תביא פרופסור לטראומה, אם בינתיים הוא התפגר כי החיים זלגו ממנו עד שמישהו התעשת.
את הדברים הללו כתבתי בהעלם אחד, מדם ליבי הזועק.
לא עברתי לבדוק ניסוח או שגיאות. אני חושב שהדברים מובנים דיים.
ארורים האנשים שאחריותם הייתה לדאוג שהעץ יועתק בהצלחה.
ארורים, ארורים יהיו.
האגרונום, הגנן, המפקח, ההוא מקק"ל, ההוא מהרשות, ההוא מהגנים הלאומיים.
כל אחד ואחד מהם, ידיו ירוקות מדם העץ.
