בין של קרובי משפחה, בין מכרים.
ורציתי לשתף אתכם בסיפור שלכאורה הוא הפחות מיוחד ופחות בעל נגיעה אישית.
אבל זה סיפור שבעיני יש בו התרסה על המיותרות והאיוולת של אותו אובדן, שלפעמים נראה כל כך מיותר.
מדובר בהרוג הראשון של הגדוד בו שירתתי במילואים, ממש בתחילת שנות השמונים.
היינו במילואים בבקעה. אז עוד לא ידעו מהי אינתיפדה, האיומים הצפויים היו ל חדירת חולייה מזויינת שתחצה את הירדן ותנסה לבצע פיגוע מיקוח באיזה מיישובי הבקעה.
זה היה בתחילת החודש כנראה, כי הלילות היו חשוכים לחלוטין.
נתקבלה התראה על נגיעה בגדר, והסיור התורן מיהר (כמה שאפשר) להגיע לנקודה.
כשהגיעו לנקודה, גילו עקבות, שכנראה היו טריים. אדם אחד שחצה לכוון הצד הירדני.
הקצין, מפקד הסיור, נתן פקודת הסתערות באש חיה לכוון הפירצה.
כפי שציינתי, היה לילה חשוך, והחברה היו נרגשים, ואולי הקצין שכח בלהט הקרב לצעוק ולהורות על יישור קו, שזה מה שעושים בהסתערות לילית. מיישרים קו ומתקדמים בקו אחד.
כשסיימו להסתער לעבר החושך וכשנגמרה המחסנית, הם עצרו להמשך , לספור את האנשים ולחפש אם יש אוייב פגוע.
ואז התברר להם שהמפקד איננו.
הוא כנראה רץ כדימה, וחטף כדור מאחד החיילים שפיגר אחריו.
הם שבו לאחור, ומצאו אותו מדמם למוות.
לקח להם למעלה מחצי שעה לדאוג לפינוי במסוק, שאם היה מגיע מוקדם יותר, אולי אפשר היה להציל את המפקד.
אבל הוא הגיע באיחור, והאיש מת שם בשטח.
נערכה אחרי כן חקירת מצח, כרגיל אני מניח.
לקחו לחיילים את הנשק לבדיקה כדי לראות הנשק של מי הרג אותו.
חסד עשו לחיילים, ולא גילו להם מי ירה בו. כך שכל אחד מהם יכול לחשוב לעצמו, אולי זה הייתי אני, אבל יכול לחשוב גם אולי זה לא הייתי אני.
לא מצאו שום אוייב. איש אחד שאולי חצה את הירדן. קרוב לוודאי מבריח. אין לדעת.
וככה, נהרג לו בחור צעיר וטוב, מהסתערות על הרוח בלילה אפל, אי אז לפני כארבעים שנים.
-------------------------
ומילה אחרונה: שירתתי בנחל. המשמעות הייתה שחלק גדול מהחברים שאיתם התגייסתי בגיל 18, עשו איתי מילואים עד שהשתחררנו, בגיל 46.
ההרוג הראשון באמת - היה אחד החיילים בטירונות, שחזר מחופשת שבת, ולפני שער הבסיס ירה לעצמו כדור בראש מנשקו האישי.
