מוצאי יום השואה. ישבתי מרותקת במהדורות חדשות

[נושיתי האחת]

מוצאי יום השואה. ישבתי מרותקת במהדורות חדשות

אתמול והיום והייתי מרותקת לסיפורי ניצולי שואה וצאצאיהם.
כל שנה אני פוחדת מהיום הזה ובסופו של דבר מוצאת את עצמי מרותקת לסיפורים. ההתאוששות של הניצולים גורמת לי לחשוב שלפעמים הכל מתגמד ולמרות בעיות וצרות לא פשוטות שנתקלים בחיים, אנחנו חיים בתקופה טובה.

 

[שילה1]

ואני לסיפורים בפייסהוק

בייקר של חובבי ההסטוריה. והוספתי עליהם.שישאר לדורות הבאים.

 

[נושיתי האחת]

הבן שלי סיפר לי שיש סיפורים מעניינים שם. אכנס לקרוא.

 

[אורי גפני]

פשוט ומוכח. אני לא בטוח לאיזה סיפורים ותכניות אתן מתכוונות,

אבל מסכים מראש עם המסקנה שציינתן.

בימים האחרונים נדמה לי לפעמים שאין גרוע מאלה, ומבין מיד אחרי זה שמרוב התמקדות בעולמי האישי גם אני נוטה לפעמים לאבד פרופורציות.

 

[שילה1]

בעיקר אצל חובבי ההסטוריה.

מומלץ@

 

[צליליתה]

ככל שהשנים עוברות נעשה לי יותר ויותר קשה

מה עוד שמוצאי יום השואה פותח, בתודעה שלי,את אירועי יום הזכרון.

 

[נושיתי האחת]

גם לי זה נהיה יותר קשה ובכל זאת אני מרותקת. לא

יודעת להסביר את זה.

 

[סופהו1]

The Liberators - אפרופו התאוששות

בן דודה של חמותי, אדם שהשנה מלאו לו תשעים, מהווה עבורי, לאורך שנים, דוגמא להתאוששות.

מכל משפחתם הענקית, נשארו הוא והיא- חמותי.
הוא החליט בגיל צעיר שהוא יראה להם, לגרמנים, שלמרות הכל, הם לא הצליחו.
אחרי שחולץ ממחנה דכאו, הגיע לישראל, הצטרף לצבא, נלחם, עזב, הקים משפחה באמריקע, ומרגע שבנותיו גדלו, החליט שחייבים לספר את הסיפור, בכל מקום ובכל הזדמנות אפשרית וכך הוא עושה (גם בערב יום השואה הזה נפגש עם תיכוניסטים בתיכון-ישיבה בו למדו בנותיו).
לפני כמה שנים טס עם בנותיו לגרמניה , למשפטו של אחד הנאשמים שסופסוף הועמדו לדין , רק בשביל להסתכל להוא בעיניים. להוכיח לו- אני חי!!! לא הצלחתם. אני כאן ואלו בנותי...

לפני כשלוש שנים, השתתף בסרט הדוקומנטרי (לצערי, לא הצלחתי למצוא אצלי את הקישור לסרט המלא) ופגש את מי שהיה בין מציליו. (עולם קטן, הם ממש שכנים בקליפורניה הגדולה).
https://www.youtube.com/watch?v=XwuQt0OyvO0

אכן, אנחנו חיים בתקופה טובה (יחסית) במדינה משלנו.
נקווה שנדע לשמור עליה.

 

[נושיתי האחת]

מעניין.

 

[אורי גפני]

טוב להיות בצד המנצחים בגיל כזה