"קורה שאנחנו הולכים לישון ונותרים ערים זמן רב מדי

"קורה שאנחנו הולכים לישון ונותרים ערים זמן רב מדי

ומקרינים במוח זיכרון ארוטי הלקוח מחיינו, נניח עם האישה למעלה, סתם אני אומר, אבל אני לא מצליח לגייס ולו קליפ אחד כזה. אלה חומרים מפחידים במיוחד כאשר אין לך יותר שליטה בזרימה התקינה של מחשבותיך והן בורחות ממך כמו עדר פרות בסופה במערבון עם ג'ון וויין. אני לא מדבר על דבר פרקטי, כמו מה באמת קורה אם חלילה אני מרגיש רע, צריך להגיע לבית חולים ואין מי שייקח אותי."

רון מיברג כותב מאיזור הדמדומים שבו מתערבים העבר הרחוק והקרוב בעיצומה של סופת שלג בצפון מזרח ארה''ב. קצת כמו ניקולסון ב'הניצוץ' של קובריק.

רון מיברג / הגיהינום הוא הזולת

http://www.maariv.co.il/journalists/Article-630118

"הסופה האחרונה הרגה אותי. לא גריזלי מיברג, ג'רמיה ג'ונסון, האן סולו או נחמן פרקש. ארבע סופות המכונות Nor’easter במהלך חודש מרץ, השאירו אחריהן כמטר וחצי שלג, וילונות לבנים ניחתים ברוח עזה בתנאי ראות המכונים Whiteout שבהם צריך GPS כדי לחטט באף. אין יוצא ואין בא, ופעם בשעה עליך לדחוף החוצה את הדלת שדרכה אתה מתכוון לצאת כאשר יסתייע, אחרת השלג יחסום אותה. הדוורית הממונעת, המנהלת איתי קרב התשה גם בקיץ, השאירה טפסים עם איור המראה כמה קרוב אמורה המפלסת לפנות את השלג מתיבת הדואר כדי שתוכל להגיע אליה עם המכונית. הזקן במפלסת דחף פעם אחת פנימה ופעם אחת הצדה והשאיר את מכוניתי קבורה כאסקימו שמשפחתו נטשה אותו. מ–UPS שלחו לי מייל ובו נטען שהנהג לא יכול היה להגיע לדלת כדי להשאיר קופסה ובה מילוי לעט. כולם יודעים שאני היהודי הערירי שחי בגפו בבית המבודד ועדיין התעללו בי. לא אנטישמיות. הומור קלוקל של גויים.''

 

צליליתה

New member
מיברג אף פעם לא מומלץ למי שרוצה להתנער מדכדוך

אבל הפעם....זה ממש קורע לב.

במהלך הקריאה חשבתי בדיוק את מה שהוא חושב בסייפא - שפעם היו כאן ימים אחרים, ואולי, גם ממקום מושבי ממש כאן , הנוף האנושי באמת הידלדל. (או שאני, ומיברג, סתם זקנים נרגנים?)

ומה שעוד היה נדמה לי, שהכתיבה באייטם הזה לא שוטפת וקולחת כרגיל, אלא יש איזה--------------לא יודעת-----------------כאילו עברית כבר לא השפה שלו---------או יותר גרוע, וזה על פי הרמזים, שהוא מאבד את יכולתו לתקשר?

אני זוכרת שקראתי פעם בעבר שמיברג מסביר שהוא נשאר במיין כי אין לו כוח לזוז. כמה אני מכירה את האין כוח לזוז, וכמה שנים נשארתי במקום שעשה לי לא טוב בלשון המעטה, ורע מאוד אם אני אהיה יותר כנה, כי לא היה לי כוח לזוז.

מעולם לא חוויתי סופת שלג של ממש, וזה בהחלט לא מופיע לי ברשימת הדלי.
 

סופהו1

New member
לקחת לי את המילים. הכותרת שלי היתה

ד י כ א ו ן

וכן, פעם היו פה ימים אחרים. (ואולי לא ורק האינטרנט חושף בפנינו את כל החוליים שהיו ולא ידענו על קיומם??) .
אולי הוא לקה ב'קדחת ביקתה' כפי שהוא מתאר את המצב, אולי משהו חמור יותר, בכל מקרה, אני מקוה בשבילו שיצא מזה.
ולא בשביל הקוראים.
דיכאון.
 

צליליתה

New member
ואם כבר דכאון, ואיך היה פעם, מנצלשת

לרטון שוב על ה״המהפך״ של 88fm
וגם יש לי מה לומר על קול המוסיקה, אלא שאני לא אומר, כי אני מאזינה פחות, ואולי סתם נדמה לי

ולהתגעגע לתוכנית שהתחבבה עלי ברדיו החיות ורדיו סול (למרות הmp3ים)

ולספר שבינתיים אני נהנת מאוד מספוטיפי, וביליתי שם כמה שעות מהנות, אבל אני רוצה רדיו.

ולא רדיו, כמו שיש לנו עכשיו (ציטוט מהמאמר): המון אנשים שומעים שום דבר.

ספוטיפי קילד דה רדיו סתם
http://www.davar1.co.il/116396/

 

קלייטון.ש

Well-known member
הוא נזכר בערגה בימים שדן בן אמוץ שם לב אליו

לא הדור שלי ולא ידעתי שדן בן אמוץ טרח פעם לתקוף את רון מיברג, אבל טוב שיש לו עבר מפואר לנחם אותו בימים קודרים אלה. הוא גם עבר גירושין ולקח אותם קשה, לא? אולי צריך לעבור לגור במקום עם יותר שמש.
 
לא הבנתי את הכתוב, אבל כן קלטתי דיכאון. לא פשוט לדעתי

לחוות משבר בארץ זרה, למרות שהוא כבר הרבה שנים בארה״ב.
 
למעלה