יום שלישי פעמיים כי טוב. בוקר טוב ומועדים לשמחה.

צליליתה

New member
המיזם שהיא עומדת מאחוריו

מענין מאוד

כשרק פרץ האינטרנט לחיינו האיש שעמד בראש החברה בה עבדתי היה מצחקק ואומר שהוא מחכה לצאת לפנסיה, ולפתוח בית אבות וירטואלי. הוא לא יצא מהבית ויקשקש כל היום עם חברים.

כשכמובן בית אבות כזה הוא רעיון רע מאוד, רעיון של איש צעיר שלא מבין דבר וחצי דבר בצרכים של זקן. התושבים הוירטואלים מן הסתם יגוועו ברעב, אם לא ימותו קודם מסרחון הכביסה המלוכלכת. ומה יקרה אם יקרה משהו לאחד האנשים? האם החברים לצאט בכלל ידאגו לחפש אותו?

כשהורי היו בבית אבות היו מצלמות ולחצני מצוקה בחדרים, וארוחת הבוקר בדקו נוכחות.
 
מה שהתחלתי לעשות השבוע למען עצמי - ועוד ארוכה הדרך - הוא

בדיקות וגם טיפולים רפואיים. הכאבים נעשו קשים מדי וקיבלתי איבחון חד משמעי. אי אפשר יותר להעמיד פנים.

למזלי הגעתי לאונקולוג מצויין במרפאת חוץ בבי''ח מאיר ועם קצת סבלנות והתמדה אתפטר מכל הצרה הזו תוך כמה חודשים.

 

קלייטון.ש

Well-known member
חדשות לא פשוטות אתה מספר פה

זו תקופה קשה גם גופנית ובעיקר נפשית.
אבל ממה שאני הבנתי הרופאים נוטים לצייר תמונה יותר קודרת מזו שבה הם מאמינים, גם כדי להניע את החולה לפעולה (כי כנראה הכחשה היא תגובה רווחת), גם, לדעתי, כדי שלא יגיד להם החולה בעתיד שהם אמרו שיהיה טוב והנה לא טוב.
כך שאם הרופאים אומרים שתתגבר, כנראה שהם בכנות מאמינים בכך.
 
זה נראה לי צפי סביר למדי

מדובר בגידול בערמונית, שהוא כנראה הקל ביותר לחיות איתו - ולהתגבר עליו.

הרופא צייר תמונה מעשית ופשוטה. היו לו שני משפטי מפתח שמצאו חן בעיני מאוד. הוא די הפריד בין בעיית הכאבים לבין הריפוי עצמו.

 

צליליתה

New member
מורידה בפני שניכם את הכובע

מעריכה מאוד את היכולת לשמור על אופטימיות ולא לאכול סרטים. אין ספק, (אני בדיוק סיימתי לקרוא עכשיו ספר של אלן לאנגר, שעוסק במיינדפולנס, אבל היא נוגעת הרבה בקשר גוף נפש, אפקט פלצבו ועוד. הספר באנגלית אבל יש מאמר עליה בהארץ, שקראתי בימים שעוד הצלחתי לקרוא. ) שזו תרומה משמעותית לתהליך ההחלמה.

אמן

אלן לאנגר
https://www.haaretz.co.il/news/health/research/.premium-1.2474661
 
למעלה