האם לדבר עם ילדים על המוות? האם הם צריכים ומסוגלים להתמודד

[אורי גפני]

האם לדבר עם ילדים על המוות? האם הם צריכים ומסוגלים להתמודד

עם הרעיון, ובעיקר - איך?

הברווזה, המוות והצבעוני: ספר ילדים על המוות


https://www.brainpickings.org/2016/05/04/duck-death-and-the-tulip-wolf-erlbruch/


ספרי ילדים על מוות ואובדן אינם תחום שזוכה ליותר מדי פירסום, מטבע הדברים. אולי הספר המיוחד והרגיש הזה ישכנע עוד כמה מבוגרים שגם ילדים צריכים להכיר בקיום המוות בעולם סביבם ואפילו בעולמם הם. אני בעד, ברגישות המתאימה.

 

[סופהו1]

Duck, Death and the Tulip

https://vimeo.com/90681329

התיחסות אח"כ.


@ניסיון לוודא אם הכל חזר להתנהל כשורה.

 

[אורי גפני]

ברוכה השבה

 

[צליליתה]

אין ברירה- חייבים

אבל לא חייבים בשיחה יזומה, נוסח אמא ואבא רוצים לדבר איתך על איך מגיעים ילדים לעולם, אלא אפשר לחכות לאירוע מצער. אני מניחה שאין ילד שלא נתקל במוות: חיה ברחוב, חיית מחמד, בן משפחה או חבר אהוב.

הם יבינו ויכילו מה שאפשרי להם

שמעתי על משפחות שסיפרו שסבא נסע ל(---). בעינו זה מטומטם וגם אכזרי

 

[אורי גפני]

אני חושב שגם להגיד שסבא בשמיים יכול להיות מבלבל מאוד לילד

הזדמנויות לקיים שיחה כזו באופן לא יזום לא חסרות. השיחה הראשונה שלי עם בתי על מוות היתה באמת כשהאוגר הראשון שלה מת והיא אמרה שהיא לא רוצה יותר אף אוגר.

עברנו אצלנו אח"כ הרבה דורות של אוגרים והיו לנו הרבה חוויות איתם, אפילו כשמתו.

 

[סופהו1]

ילדים מבינים שפה מילולית

להגיד שמישהו הלך, או שהוא בשמים יובן לא נכון.
הלך, אולי יחזור????
הוא בשמיים? אולי הוא ירד? אולי מטוס יפגע בו? או ברק?
הוא מת.

ומה זה מת? הגוף שלו הפסיק לעבוד.

(ואז נכנסים ללופ של- גם הגוף שלי יפסיק לעבוד? כן.. מתי? איך? למה. קשה.. קשה..)

 

[סופהו1]

ילדים בגיל הרך

נחשפים לנושא המוות= היעלמות לעולמים, גם באופן כללי בלי שזה נוגע בהם. (ציפור מתה ברחוב, הכלב של השכנים, חתול שנדרס וכו).
כבר בגיל הגן מדברים איתם, ממש על קצה המזלג, לפני יום השואה ויום הזכרון. (וכמובן שמדברים כשיש מקרה מוות במשפחה הקרובה).

לקרוא סיפור זו דרך טובה (בעיקר, או גם) למבוגרים שמסתירים, לא מדברים, מטייחים, משקרים, מתחמקים מן המציאות, לא מוצאים את המילים המתאימות וסיפור הוא אפשרות לגעת בנושא.

לקרוא סיפור זו דרך טובה להקל על ילדים, לתת להם הזדמנות לפרוק רגשות ולדבר על משהו כל כך לא ברור ומפחיד.

וזה לא חדש.
כבר שנים שספר חביב כמו "מעשה בחמישה בלונים" של מרים רות, מדבר בנושא ההיעלמות.
ו"סבא של ליאור" של שולה מודן, מדבר ישירות על המוות.

בקיצור- לדבר, לספר ולא סיפורי מעשיות.

 

[שיח סלימאן]

מעשה בחמישה בלונים זה באמת אחלא פתרון

אני רק רוצה לראות מישהי אומרת לנכד:
&nbsp
בום, טראח, מה קרה ?
סבא התפוצץ, סבא נקרע.
&nbsp
את אומרת שהוא כבר יבין ?

 

[סופהו1]

אתה באמת רוצה שאענה לך?

כי אני לא רואה בזה משהו מצחיק.
הבנת הנקרא:
"מעשה בחמישה בלונים" של מרים רות, מדבר בנושא ההיעלמות.

 

[יוסי ר1]

אם הוא גר בסוריה - על בטוח יבין.

רק יצטרכו להסביר לו מה זה בלון

 

[קלייטון.ש]

גם אם צריך לא הייתי משתמש בספר המפחיד הזה

לספר לילד שהמוות שלו נמצא בעקבותיו כל הזמן? מעבר לכך שהמסר לא נכון - לילד בימינו יש תוחלת חיים של שמונים שנה, ושהוא מייצר פחדים, הוא גם מיותר. מה הילד יעשה בטענה כזו? אני מבין לדבר על מותם של אחרים, על אובדן בכלל, ולהסביר שהילד ימות גם אבל אחרי שיהיה כבר סבא בעוד המון שנים. הגישה של המוות האורב בכל עת נראית לי קיצונית ואפילו חולה.

 

[יוסי יערי]

ומשהו שאינו קשור לילדים...

כבר לא לוקחים צ'אנס (בעקבות הרעלת המרגל לשעבר סרגיי סקריפאל ובתו בעיר סליסברי):