מודעה שתדבר לא רק לליבו של יוסיר1

[אורי גפני]

מודעה שתדבר לא רק לליבו של יוסיר1

מגן דבורים אדום- sos מצילים דבורים שהתנחלו לכם בבית


אנו רכזי מגן דבורים אדום מתנדבים להציל נחילים מפני ריסוס והשמדה ברוב האזורים בארץ. המתנדבים הם הרכזים שמודיעים לכ- 140 מתנדבים ברחבי הארץ. כל קריאה מגיעה לכל המתנדבים הרלוונטיים.

דבורים לא מרססים, נקודה. התקשרו אלינו.

https://www.facebook.com/nagendvori...094313033328/1464101677032583/?type=3&theater

 

[יוסי ר1]

אכן, פעילות מבורכת.

יצא לי כמה פעמים לאסוף נחילים שהתמקמו אצל אנשים פתאום.
היום אני משאיר את זה לאחרים...

 

[אורי גפני]

מדוע שנחיל ירצה פתאום לעזוב את הבית ולהתנחל אצל זרים?

 

[יוסי ר1]

זו הדרך של הדבורים להתרבות.

לא במובן של להטיל עוד ביצה ולגדל עוד דבורה - אלא במובן של לשלח עוד משפחת דבורים לחיים חדשים.
כל משפחה של דבורים מתפקדת כמו אורגניזם חי, ישות אחת שלמה על שלל חלקיה ותפקיד כל אחד מהם.
באביב, ממש בימים אלה, מתחילות הדבורים הפועלות לגדל מלכונים, כלומר מלכות צעירות חדשות.
הללו בוקעות, ומכיוון שבכוורת אחת לא יכולות להתקיים יחד שתי מלכות, אחת מהן עוזבת את הכוורת, עם קבוצת דבורים הנאמנות לה, ונודדות למצא מקום חדש להתיישב בו.
קבוצה שכזו נקראת נחיל, וההתיישבות הזמנית שלהן על ענף או קיר נקראת התנחלות.
הן תשארנה שם כמה זמן, שעות או ימים, עד שהסיירות שלהן תמצאנה מקום ראוי למגורי קבע.

 

[אורי גפני]

ואיך אוספים נחיל תועה כזה, שולפים ממנו את המלכה ומציעים לה

בית חדש?

ומדוע שכוורן יסכים בכלל שנחיל יעזוב את המכוורת שלו? אי אפשר להציע לנחיל כוורת פנויה?

 

[יוסי ר1]

על הדברים הללו אני מעביר קורסים בני 8 10 מפגשים...

בתקופה הזו, כוורנים באמת משתדלים למנוע בריחת נחילים.
כל עשרה ימים (בערך) פותחים את כל הכוורות, וסוקרים בקפדנות כל חלת דבש מכל הצדדים.
אם מגלים בניה של מלכון (תא בו גדלה מלכה צעירה) משמידים אותו.
מטבע הדברים, מפספסים לפעמים מלכון או שניים, ואז בורח נחיל.
&nbsp
נחיל שברח ונתגלה היכנשהו, בעיקרון לא עוקץ ביומיים הראשונים.
מניחים קופסה מתחתיו, עדיף אחת ששמו בה חלות דבש ריקות, ומנערים את הנחיל פנימה.
אם המלכה נפלה פנימה, תוך כרבע שעה כל הנחיל נכנס לקופסה, ואז מעבירים לאן שרוצים.

 

[יוסי ר1]

הנה תמונה של לכידה קצת מורכבת, הנחיל היה כמה מטרים

מעל פני הקרקע.

 

[יוסי ר1]

וסיפור משעשע:

אחת הבנות שלי שותפה לטיפול בדבורים.
והתמקם לנו נחיל כזה על ענף בקצה טרסה, לא יכולתי להניח שם קופסה.
אז הבת שלי עמדה מתחת לטרסה, קופסה בידיה, ואני הייתי אמור לנסר את הענף שיפול לקופסה.
נפל. אבל לא לקופסה, אלה חלק גדול מהדבורים - עליה.
כל כולה מלאה באלפי דבורים.
אבא! ככה בקול קטן וגבוה. מחחזיקה באומץ בקופסה , והדבורים רוחשות עליה.
ירדתי מיד, הורדתי ממנה את הקופסה, ואת הדבורים.
נעקצה רק עקיצה אחת או שתיים, בין הכפפה לסרבל.
אבל איך עמדה שם באומץ, עם אלפי הדבורים שנפלו עליה!

 

[אספרסו2]

 

[אורי גפני]

לא משעשע... מרגש! יכולתי לשמוע אותה קוראת לך, ומפחיד ככל שזה

יהיה - אפילו לראות את זה, אבל אני לא יכול אפילו לדמיין את בתי מכוסה באלפי דבורים... בטוח הייתי נופל מהעץ מרוב בהלה.

יש משהו מדהים בהצטרפות הזו של דבורים אינדבידואליות לישות אחת, עם צרכים ורצונות משלה. יפה כל כך בעיני לראות את הנחיל מזווית כזו.

 

[diday]

אם אני שם את עצמי במקום הבת

בהחלט לא משעשע.

 

[יוסי ר1]

אני חייב לציין, שהבת הזו היא בהחלט "לוחשת לחיות".

היא זו שיש לה את הגישה הטיבעית והנינוחה ביותר לבעלי חיים, כך שהיא לא נכנסה ללחץ מיותר.
יתרה מכך, שנינו היינו מוגנים בבגדי דבוראים, כך שהסיכוי להיעקץ לא היה גבוה יותר מדי.
נכון, לפעמים הן עוקצות, אפילו דרך הבגד.
אבל בסיטואציה של לכידת נחיל שברח, כאמור, הדבורים יותר נינוחות.
כבר קרה לי יותר מפעם שניגשתי ללכוד נחיל כנ"ל עם מכנסים קצרים וללא חולצה. ולא נעקצתי.

 

[שילה1]

ממש לא משעשע.

ורני אלרגית לדבורים....

 

[אורי גפני]

קודם כל, אני ממש אוהב את השימוש שלך במילה כוורן. אני

לא חי כל כך טוב עם החידוש 'דבוראי'.

ויש משהו, הממ, נוגע ללב ששמים תחת נחיל כזה קופסה עם חלות דבש ריקות כדי לאסוף אותו...

תמיד תמהתי איך אפשר לאהוב דבורים, למען השם, וכעת נעשה לי יותר מובן.

 

[יוסי ר1]

שתבין, התחלתי לגדל דבורים לא בשביל הדבש, אלא מסקרנות

לאורח חייהן המדהים.
ועדיין, הן מצליחות להפתיע אותי מידי פעם.

 

[אורי גפני]

הדבש זה רק הצ'ופר, הה?

אתה רואה תועלת מיידית מקירבת הכוורות לעצים ולצמחיה שלך? זה משפיע על הפריחה והתנובה?

 

[diday]

צ'ופר עם טעם עדין להפליא

 

[יוסי ר1]

הייתי שמח להשיב "כן, אני רואה", אבל בכנות,

אין לי אינדיקציה.
מצד שני, בסביבה שלי יש המון חרקים ומאביקים, כך שאין לי אפשרות למדד מדוייק.
&nbsp
אגב, אגלה בסוד, שיש טענה כי בהדרים דווקא האבקת דבורים מרבה את הגרעינים בפרי...
אל תגלו.

 

[יוסי ר1]

אני חייב להביא דוגמא קטנה שתסביר כמה העולם הזה מופלא.

בואו נחשוב לרגע, איך נולד צאצא זכר, ואיך נקבה?
אצל רוב בעליהחיים שאנחנו מכירים, התשובה די פשוטה - הנקבה מופרית, והצאצאים באופן די אקראי יוצאים זכרים או נקבות, בהסתברות של חצי חצי, נניח.
&nbsp
אצל הדבורים זה ממש לא כך.
אצל הדבורים, המלכה יוצאת למעוף כלולות פעם אחת בחיים. מעוף שיכול להשתרע על פני כמה ימים, בהם היא מזדווגת עם כמה שיותר זכרים. בהזדמנות אחרת אולי ארחיב על כך.
בקיצור, היא מתמלאת בזרע באותו שבוע, זרע שמספיק לה לכל ימי חייה. אפילו שש שנים.
את הזרע היא אוגרת בשקיק מיוחד - ספרמטקה - שנמצא בחלק האחורי של הבטן שלה.
ועכשיו, המלכה מתכוונת להטיל ביצה.
היא ניגשת לתא ריק, שהדבורים הכינו מבעוד מועד בחלת הדבש, נקי ומצוחצח ומחוטא.
כל התאים בגודל אחיד.
המלכה מכניסה את החלק האחורי של הבטן דשלה לתוך התא, לוחצת, וביצה יוצאת ונדבקת לקרקעית התא.
אבל, בדרך מהשחלות אל התא, הביצית חולפת על פני הספרמטקא, ונמרחת בקצת זרע. זרעון אחד נכנס לביצית ומפרה אותה.
מהביצית הזו תיוולד פועלת נקבה. תמיד.
&nbsp
אז איך נוצרים זכרים?
לקראת האביב (בעיקר) הפועלות שבונות את התאים, מייחדות חלק קטן מהם, בדרך כלל קרוב לחלק העליון של חלת הדבש, לזכרים.
הן פשוט מאריכות את התא בערך במילימטר אחד. עכשיו יש לנו קבוצת תאים יותר עמוקים.
המלכה מגיעה לתא הנ"ל, מכניסה את קצה הבטן פנימה, ומתכוננת להטיל.
אבל התא הזה יותר עמוק.
אז היא מותחת את הבטן טיפה יותר, ולוחצת.
יוצאת ביצית.
אבל בגלל זווית הבטן השונה, הביצית הזו לא חולפת על פני הספרמטקה.
לא נמרחת בזרע.
מוטלת ביצה לא מופרית.
מהביצה הזו בוקע זכר. תמיד.
לסזכר, מפתיע ככל שישמע, יש מספר כרומוזומים הפלואידי, כלומר מחצית ממספר הכרומוזומים של נקבה, שהוא דיפלואידי.
הזכר הזה הוא בן של אימא, בשונה מהפועלות הנקבות שהן בנות של אימא ואחד מהמון אבאים...
&nbsp

 

[אספרסו2]

זאת אומרת

שהזכר הוא תוצאת תהליך מיטוזה והנקבה מיוזה?
יש בעולם החי עוד דוגמאות כאלו?