רק מניחה את זה פה ורצה להתארגן. יום שלישי, פעמיים כי טוב.

רק מניחה את זה פה ורצה להתארגן. יום שלישי, פעמיים כי טוב.

מה עשינו בשביל עצמנו השבוע?
 
במוצ''ש נסעתי עם בתזוגי לראות הצגה בת"א, נתקענו בפקק ממושך

והבנו שכבר לא נגיע, עשינו פרסה והחלטנו על סרט קרוב לבית: האופה מברלין.

היה עוד זמן עד הסרט אבל לא מספיק לארוחת ערב ונכנסנו לפיצריה סמוכה, מה שאיש משנינו לא עשה כבר כמה שנים טובות.

מתוך געגועים לאוכל הרחוב של ניו יורק הזמנתי קלצונה עם גבינה מלוחה שעם קצת צ'ילי גרוס היה לא פחות ממעדן והנה נחסכה לי טיסה טרנסאטלנטית. גם ממול הוזמנה פיצת פטריות דקיקה וטעימה למדי.

מאוד נהניתי מהסרט – האווירה, המשחק (שרה אדלר, את נשמה גדולה!), הצילום היפהפה וכל השאר – עד הסצינה האחרונה. חברי הסבירו שכוונת הבמאי היתה שנשלים את הסיום מהדמיון, אבל אני רק ישבתי ורטנתי שאני לא מבין ושהיה צריך להוסיף עוד דיאלוג קצר וכו'.

מילא, גם זו דרך לסיים סופ"ש.

 
בחיי שרק כעת אני רואה את האירוניה, לפני האופה מברלין להיכנס

לפיצריה...


אם זה היה רלוונטי, באידיש זה הי נשמע יותר טוב:

 

tsaa53

New member


דרך אגב, ישנה מסעדה בירושלים בשם "המוציא" , אני מניחה שהיא עדיין קיימת.
וכן ביידיש זה נשמע מוצלח יותר
 
ברצינות? המוציא? שם נפלא למסעדה... אגב, היא במקרה כשרה?


סתאאם, צוחקים איתך. בטח הכל שם קפוטות ושטריימלים...


 

שיח סלימאן

Well-known member
מנהל
כן, מדובר במסעדה כשרה

מסעדת המוציא בירושלים זו המסעדה של אבי לוי, אחד מזוכי העונות הקודמות של מסטר שף.

לא הייתי שם אבל בכ"ז אם היה צריך להמר הייתי מהמר שאין שם הרבה קפוטות ושטריימלים, אני מאמין שאפילו לא קצת.
 
אבל למה, האם זה תפקידו של התסריטאי, להשאיר אותך בחוסר בהירות

מוחלט?

הרי בסוף אף סרט אנחנו אף פעם לא יודעים מה בדיוק היה בהמשך, אבל אנחנו נשארים לפחות עם סיפור סגור.

בעיני זה עדיין טפשי להראות אותה נוסעת לברלין רק כדי לראות אותו נוסע על אופניים. התסריט היה סגור סצינה אחת לפני כן, נפתח כעת שוב ו... הצופה נשאר כולנו יודעים עם מה ביד.

 

יוסי ר1

Active member
באמת סרט טוב מאוד. ואני אתך בתחושת ה"נגמר רגע אחד מוקדם מדי"

למרות שאני מעריך את הבמאי, שהניח לנו איש איש להשלים מדעתו ודמיונו.
&nbsp
וכן, שרה אדלר נהדרת.
לא זוכר ששמעתי עליה מקודם, עכשיו בהחלט אחפש לצפות בעוד סרטים שבכיכובה.
 

צליליתה

New member
החוויה שלי היתה לגמרי אחרת

כי היה לי לגמרי ברור מה קורה בהמשך
למרות שאם אני עוצרת רגע לחשוב, אז כן, זה בהחלט יכול ללכת לכל מיני כיוונים
 
מה ברור איך ברור? היא כועסת עליו על העמדת הפנים או לא? אולי

היא בכלל באה להתנקם בו? היא באמת לא רצתה לדבר איתו בירושלים או שמוטי שיקר אותו כדי שיסתלק מהארץ? הקשר הרומנטי איתה יכול להמשיך או שתומס נמשך חזרה לעולם שלו? מה היא רוצה, שיחזור אליה לארץ או אולי להישאר איתו בברלין?

אם היא רק היתה נכנסת אליו לבית קפה ושואלת אותו אם הוא צריך עובדת, אפילו שוטפת כלים, או סתם אומרת שהיא התגעגעה לשווארצוואלדר קירשטורט שלו...

 

צליליתה

New member
אז הנה הפרשנות שלי....

ואיך הלא ברור שלי הביא אותי לסוף הברור
לא היה ברור, ולטעמי, זה היה בכוונה לא ברור, הנטיה המינית של 2 הגברים. האם הם היו דו מיניים, או האם הרומן ביניהם היה רומן בין 2 אנשים, ללא קשר לנטיה המינית שלהם. אנחנו ידענו שרועי אהב גם נשים, אבל לגבי תומאס - אין לנו מושג. אולי רועי היה הנסיון היחיד והחד פעמי שלו עם גברים, או עם מישהו בכלל?

בכל מקרה, אני ראיתי סיפור אהבה שנרקם בין שרה אדלר לתומאס, והיה משהו מאוד עוצמתי ומאוד מצמרר בסיפור הזה - להתאהב בבן/בת זוג של הבן זוג המת.
בסוף הסרט חשבתי שתומאס פשוט לא ראה אותה
ואחרכך הוא יראה
ואז יתחיל הסיפור המורכב של האם אפשר בכלל לחשוב על זוגיות, ונגיד שאפשר, איך אפשר לחיות בירושלים או ברלין, כי אי אפשר.
 
בעיני, סיפור אהבה בין ענת לתומס עלול להיות סיום פושר עבור

העלילה שנבנתה עד כאן (ואני לא בטוח אם הבנתי את המשפט האחרון שכתבת). זה יהיה חייב להיות סיפור מאוד רגיש וטעון, אהבה בין גבר ואשה על בסיס אהבתם המשותפת לאותו אדם. אני עדיין בדיעה שתומס לא סתם התחזה אלא חווה באמת תשוקה להיכנס לנעליו של אהובו המת.

עולה כעת בדעתי שאולי גרייצר השאיר במכוון תשתית ל'שובו של האופה מברלין'...


 

צליליתה

New member
אני הרגשתי שיש המון דברים מתחת לפני השטח

כשעל פני השטח עולה סיפור האהבה, (או לא אהבה, רק סקס. זו גם אופציית סיום, ענת מגיעה לברלין בשביל סקס. תומאס מנכס לעצמו את התפקיד של המת, והוא יגיע כשיגיע, כשיתאים לו ללוז) , והנושאים הכבדים, כמו זהות מינית, יחסי ישראל גרמניה, חילונים ודתיים, ועוד, לגמרי מרומזים, אבל הם שיקבעו מה יקרה בסרט ההמשך, גם אם הם עדיין יהיו חבויים בשני. (אפשר כבר להזמין כרטיס?)
 

צליליתה

New member
ערב טוב, יום שלישי פעמיים כי טוב

לפני המון שנים אחד החברים התבכיין שהוא רוצה להפסיק לעשן ולא מצליח. מישהו שאל אותו למה הוא לא נרשם לקורס גמילה מעישון, והוא אמר שהוא שומר את זה ממש לסוף, כשיהיה ברור לו ששום דבר אחר לא הצליח לו.

אז ככה אני ומדציטציה

אני מתרגלת המון שנים
ואני לא מרוצה מעצמי
(בטח שאני יודעת שאסור לי להיות שיפוטית, אז מה אם אני יודעת), וכנראה שכבר הגעתי למקום של אין תקווה, ונרשמתי להרצאת מבוא לקורס של מדיטציה טרסנדנטלית. אני יודעת שזה נורא יקר. ואני גם יודעת בוודאות גמורה שאפשר גם בלי לשלם. אבל עובדה, לא הצלחתי.
אלא שהם כאילו היו נורא בסדר ונורא מקצועיים וכל רבע שעה בערך שאלו אותי אם אני באה, ואם אני לא באה שאודיע להם כי יש ביקוש עצום ואני תופסת מקום של מישהו שהיה יכול להנות, וכו וכו וכו. (אני מוכנה להתערב שלא יהיה שם מנין, אבל מכיון שהחלטתי לא ללכת, לא אוכל לספור ראשים)

אז ביטלתי, וממש הוקל לי.
 
מהתיאור שלך מצטייר ביזנס בן ביזנס


ולמה זה צריך להתחיל בהרצאה, רבאק?

לפני שנים החלטנו להקים קבוצה לעבודה רוחנית וכל אחד מאיתנו יעביר פגישה על כל נושא שיבחר. בחרתי להעביר מדיטציה בדרך שמצאה חן בעיני - אין לי שום נסיון בתחום - והביקורת היחידה ששמעתי בסוף היתה מדוע סיימתי כל כך מהר.

גם בקבוצת התיאטרון העברתי פעם מדיטציה דומה... וקיבלתי אותה טענה.

למה זה צריך להיות מלחיץ? בהבנה שלי, מדיטציה זה פשוט כיף.

 

צליליתה

New member
אני מניחה שאתה מדבר בעצם על איזה סוג של דמיון מודרך

ואילו המדיטציה שאני משתוקקת אליה היא לגמרי ביני לביני

בזבזתי הרבה זמן, בעקבות מי שהסבירו לי (והיו כמה וכמה כאלה) שבמדיטציה אנחנו רוצים לרוקן את הראש ממחשבות. לשמחתי, הבנתי שזו שטות. כי הרי אני חושבת משמע אני קיימת.

מעבר לזה אני לא ממש מסוגלת להסביר, אבל יצא לי פה ושם, לזכות בכמה רגעים של שקט. עונג צרוף.

אכן, מדיטציה טרנסנדנטטלית היא ביזנס (מוצלח), ויש גם כל מיני ליחשושים ורינונים על כת, דת, וכאלה
 
אני זוכר שפעם הייתי הולך לקבוצת יוגה שהעבודה בה היתה גם

מדיטטיבית וזה היה כיף אדיר.

מאוד התאכזבתי שלא מצאתי את זה יותר באף קבוצת יוגה. אצל כולם עובדים קשה מדי לטעמי...

 

קלייטון.ש

Well-known member
חשבתי על מדיטציה הרבה שנים עד שנתקלתי בהרצאה על מדיטציה

מאת הנזירה הבודהיסטית טנזין פאלמו. הרצאה בהירה וברורה שלימדה אותי סוף סוף במה מדובר, ושכנעה אותי שכל הענין לא בשבילי ברמה העקרונית.
כי כמו שאת אומרת הנזירה הסבירה שמחשבות הן כמו אורחים לא קרואים. הם נכנסים הביתה בלי הזמנה, יושבים קצת, אוכלים משהו, מדברים אלינו, ואם נתייחס אליהם הם ירגישו רצויים. אבל אם נתעלם מהם הם יבינו שלא רוצים בהם ויפסיקו לבוא.
אבל אני לא מתייחס למחשבות שלי כאל אורחים לא רצויים. ההפך הגמור. אני אוהב את המחשבות שלי ושמח עליהן. לפעמים הן אכן מציקות קצת אבל עדיין הן שלי. הרבה פעמים נושאים שמאד מציקים מייצגים בעיות אמיתיות שצריך לעבוד עליהן, ויש נושאים שלקח לי חודשים לפתור, רק כי המחשבות עליהם התמידו.
כלומר בעיני מדיטציה מייצגת גישה שלילית לחיים שאני לא מקבל.
 

צליליתה

New member
אז אם להמשיך את ענין האורחים

לפעמים האורחים ההכי אהובים מגיעים בשעות לא רצויות, ואז, אפשר (הלוואי שאפשר היה) לומר להם, איזה כיף שבאתם, אבל שבו קצת בחדר מדרגות, בעוד חצי שעה אשמח לארח אתכם.

ברור שמחשבות הן רצויות, אבל....

תלוי אילו מחשבות. וכאן עשיתי עבודה עצומה, ואני הרבה פחות חושבת על כמה רע (קשה, לא הוגן, וכו וכו וכו) היה לי בעבר וכמה רע יהיה לי בעתיד, ולכן מצליחה קצת יותר לעסוק בעיקר ולא בטפל, ובעיקר, לא לסבול סתם, ואבל מס2, כמו אורחים, יש זמנים, נגיד העשר דקות שהחלטתי למודט, בהם הייתי שמחה שהמחשבות ינוחו קצת, ובתום העשר דקות, אני אהיה רעננה ומרוכזת ואשמח לעסוק בהן שוב.

יש רגעים במדיטציה שמגיעות מחשבות נהדרות : הארות, פתרון בעיות, וכאלה, ואותן אני, ועד כמה שאני מבינה, הרבה אחרים, מקבלים בשמחה.
 
למעלה