מה הייתם עושים לו ידעתם שנותרה לכם חצי שעה לחיות? לתושבי

מה הייתם עושים לו ידעתם שנותרה לכם חצי שעה לחיות? לתושבי

הוואי זו היתה בשבוע שעבר שאלה אמיתית לגמרי.

מסרוני אהבה, ילדים בביוב וצ'ייסר וויסקי: איך הגיבו תושבי הוואי לאזעקת השווא?

https://www.haaretz.co.il/digital/.premium-1.5726270

"38 דקות של חרדת סוף העולם עברו על תושבי הוואי שנקראו לתפוס מחסה מפני טיל גרעיני. הרשתות החברתיות התמלאו עדויות מרגשות, מפחידות וגם מצחיקות על האפוקליפסה שהתבררה כטעות אנוש.

"פרט לבעתה היתה גם השלמה ואהבה בהודעות הפרטיות של האנשים שחשבו שמותם מתקרב. הודעות "אני אוהב אותך" ו"להתראות" נשלחו בין חברי משפחה מפוחדים, ורבים מהגולשים מצאו את הזמן לצחוק על חוסר המוכנות שלהם אחרי שהסתגרו בחדר אטום עם שוקולדים ושתייה, אבלי בלי הרבה יותר מזה."


מה אני הייתי עושה? בטח קופץ עם לונה ישר למכונית ליסוע אל בתי להיות איתה ברגעים האחרונים, ועוד יותר - ברגע שמגיעה הודעת ההרגעה...

 

קלייטון.ש

Well-known member
גרעיני? איפה היה כתוב גרעיני?

האזהרה היתה מפני טיל בליסטי. ראש הנפץ יכול להיות בלוק בטון.
ב-1938 אורסון וולס שידר ברדיו תסכית של מלחמת העולמות של ה.ג וולס. לפי האגדה מליונים האמינו לסיפור כאילו חייזרים נוחתים על כדור הארץ, נתקפו בהלה והחלו לברוח מבתיהם. האמת היא שלא מליונים וכנראה גם לא אלפים. אולי בודדים.
אני מאמין שגם הפעם זו אגדה.
 

יוסי ר1

Active member
היה פעם סרט בסגנון.

ברור שכדור הארץ עומד להיות מושמד, אין דרך להינצל.
הסרט 'מתעד' את השעה האחרונה. מה כל אחד בחר לעשות.
חלק המשיכו בשיגרה.
חלק ניסו משהו שאף פעם לפני כן.
חלק התאבדו.
חלק התפללו.
סרט לא רע, אינלי מושג איך קראו לו.
 

קלייטון.ש

Well-known member
בשביל מה סרט, אנחנו לא יודעים מה אנשים עושים מול הסכנה?

לא יודעים מה אנשים יעשו כשמודיעים להם על התקפת טילים?
הרי כל המבוגרים בישראל יודעים מה הם היו עושים - מה שעשו כשהודיעו להם בפועל על התקפת טילים זו או אחרת.
מה עשו? הכינו מחסה לפי ההוראות קודם כל. כשבאה ההודעה נכנסו למחסה (עד שהפסיקו להתייחס אליה ואז יצאו, לפחות חלקם, להשקיף על מופע הפירוטכניקה). אני מניח שמי שמאמין התפלל כפי שהוא רגיל. למשל במלחמת המפרץ היתה תופעה של אנשים שנפרדו מיקירהם בדמעות או התאבדו או השתגעו?
לבני אדם יש דחף הישרדות חזק, ומול סכנה הרוב - לפחות הבריאים בנפשם - יעשו כל שביכולתם להתכונן למכה ולשפר את סיכויי השרדותם. אתה יכול לספר להם שמותם בטוח כמה שאתה רוצה, הכחשת המוות היא התגובה הכי נפוצה והכי בריאה שתקבל.
 

יוסי ר1

Active member
יש הבדל מהותי בין ללכת לממ"ד כשיש מתקפת קאטיושות,

ושאתה די מאמין שיש לך סיכוי גבוה להינצל, גם מפגיעה באיזור שלך, ובין קבלת הידיעה שטיל באליסטי בדרך אליך.
אני מניח שההיגיון הראשון הוא - שהלך עליך. שום דבר שלא תעשה , לא יציל אותך מזה.
מה אז עושים. בחצי שעה האחרונה, לפחות זו שאתה בטוח כרגע שהיא האחרונה.
 

קלייטון.ש

Well-known member
התגובה הטבעית היא לעשות כל שניתן כדי לשרוד

אמרו לך טיל בליסטי ולא טיל גרעיני, אבל נגיד שאתה חושש מהגרוע ביותר, גם אז סיכויי השרדות קיימים. מול סכנה מיידית המוח לא פנוי למחשבות פילוסופיות. בטח לא בחצי שעה הראשונה, וגם לא ביום הראשון. מול סכנה מיידית המוח מחפש איך לברוח ואיפה להסתתר ואיך להגן על הילדים. הוא בשום אופן לא משלים עם המוות. יצר ההישרדות הבסיסי והקדמון שיש לכל היצורים ובהם האדם בנוי לעשות הכל כנגד האיום.
 

יוסי ר1

Active member
עקרונית אתה צודק. אבל אצל כל בעל חיים, יש שלב בו הוא מרים

ידיים. מחליט שזהו, אין טעם יותר להיאבק.
לקבל את הסוף כבלתי נמנע, ולקוות שיהיה מהיר ולא כואב.
&nbsp
באליסטי או גרעיני זו פילוסופיה. השאלה הרלוונטית היא מה הבנתה באותה שנייה ששמעת, האם אתה חושב שיש לך סיכוי והאם תילחם כדי לשרוד.
 

קלייטון.ש

Well-known member
לא כך אני מכיר את עולם החי

בהכרות שלי בעלי חיים ממשיכים להילחם על חייהם ככל שביכולתם.
בכל אופן אנו עוסקים בשלב הראשון, שלב האיום בלבד. בשלב האיום בוודאי אין מקום להיכנע.
 

יוסי ר1

Active member
אולי אנחנו לא מדברים על אותו דבר.

ברגע בו בעל חיים כלשהו חש כי הוא עומד למות - הוא יילחם - עד לשלב מסויים, בו הוא יעזוב הכל וירעד באפטיות. שייגמר כבר.
&nbsp
לגבי בני אדם - הנושא שהועלה כאן לא היה התמודדות עם מפגע עם סכין, שאתה יכול לנסות לברוח או להוציא לו את הסכין.
ההתמודדות היא עם ידיעה שטיל , כנראה גרעיני, עומד ליפול לך על הראש.
שום דבר שתעשה לא יציל אותך, כולל לא לעצום את העיניים.
אז מה אתה יכול לעשות "כדי לא להיכנע"?
 

קלייטון.ש

Well-known member
הנקודה היא שדחף ההישרדות שלך לא יניח לך להחליט שאבד כל סיכוי

ובצדק כי מעשית אתה לא יודע שבאמת שום דבר שתעשה לא יציל אותך. אתה לא יודע איפה בדיוק ייפול הטיל, אתה לא יודע שלהיכנס למרתף או להתחבא מתחת לשולחן לא יציל אותך, אולי כן. אתה גם מקווה שמישהו עומד מול הטיל ומגן עליך. ויש תמיד אפשרות לטעות. אם אתה אדם בריא עם דחף הישרדות בריא המוח יפעיל מנגנונים חזקים מאד שלא יאפשרו לך להיכנע. להפך - הם יניעו אותך לפעולות הישרדות שבזמן רגיעה לא היית חושב שאתה מסוגל להן.
 

יוסי ר1

Active member
בא נלך לדוגמא יותר 'קלה'.

בזמנו עסקתי קצת בטיבוע ציפורים, כלומר פעילות (כלל עולמית) של תפיסת ציפורים ברשת, שקילה, מדידה, ענידת טבעת עם פרטי זיהוי, ושחרור הציפור.
הציפורים נלכדו ברשתות ייעודיות, והשדלנו שיעברו כמה שפחות דקות בין הלכידה לשחרור. כדי להוריד את רמת העקה שהציפורים סובלות.
&nbsp
ברור לכל בר דעת, שציפור שפתאום באמצע המעוף נתקלת ברשת שעוטפת אותה, ועוד היא מתחבטת ומנסה להיחלץ מגיע יצור מגודל, ואוחז בה בידיו, כשהיא הפוכה - ברור לכל שהציפור בטוחה שנחרץ גורלה והגיע רגע המוות, ועניין של שניות עד שהוא יפתח לוע וינעץ מלתעות.
&nbsp
חלק מהציפורים נלחמו. בכל כוחן הדל. ירגזים, חנקנים, ועוד כמה.
חלק פשוט נכנסו להלם מרוב פחד, ונחו ללא נוע ביד עד רגע השחרור.
אז איפה המלחמה שהבטחת?
&nbsp
-----------------
חלק מהציפורים, בעיקר גבתונים בחחרמון, היו בסכנה ממשית של מוות כתוצאה מהתקף לב מפחד. אז הגבתונים קבלו טיפול מיוחד, מהיר , מהמומחים בלבד.
&nbsp
--------------
ואתה יודע מי הציפור שנילחמה הכי חזק? לא יאומן.
גוזל/פרחון של צופית.
כן כן, הקטנטן הזה ששוקל כמה גרם, נתפס לו ברשת במקום שקשה היה לי להגיע אליו, וכדי להוסיף חטא על פשע, נתפסה לו הלשון ברשת, שזה המקרה הכי מסובך לשחרור.
והוא נאבק כמו גלדיאטור בזירה.
לרגע שקלתי לשלוף אולר ולחתוך את הרשת סביבו.
רגע אחרי הזעקתי את אחראי התחנה לטיבוע, שהיה לו פי אלף ניסיון יותר ממני, והקטנטן חולץ בשלום.
 

קלייטון.ש

Well-known member
למה בעלי חיים קופאים מול סכנה?

מול סכנה יש שלוש אפשרויות: לברוח, להילחם, או לקפוא.
הרבה בעלי חיים קופאים, מפסיקים לנוע ואף מעמידים פני מתים.
הציפורים שלדעתך איבדו תקווה בחרו להעמיד פני מתים כשיטת הגנה שעשויה להוביל להישרדותם. מה היתרון בכך?
ראשית למה לקפוא בכלל. הסיבה העיקרית היא שהעין והמוח של הטורף יעילים הרבה יותר בזיהוי עצם נע. גם בני אדם כאלה. עצם שעומד בלי תנועה ומשתלב בסביבה עשוי להיעלם מראיית הטורף.
בנוסף לכך החיה זקוקה לזמן מה להעריך את מצבה. איפה הטורף? אפשר לזהות אותו? האם הוא אכן בכיוון שלי? יש לי סיכוי להילחם בו? לאן לברוח? כל אלה שאלות שצריך קצת זמן לברר.
שנית למה להעמיד פני מת. טורפים רבים, במיוחד כשהם צעירים, משחקים בציד בלי כוונה לאכול את הטרף. אם תעמיד פני מת הטורף עשוי להניח לך כי אתה כבר לא משחק בשבילו.
אין בכך שום ויתור על החיים, שום ייאוש. מבחינה ביולוגית לייאוש מהחיים אין יתרון ואני לא רואה למה שתתפתח כזו גישה בטבע.
 

יוסי ר1

Active member
הייתי מסכים לו היה מדובר בארנבת שחג מעליה עיט. אז לקפא זו

איסטרטגיה טובה, בתקווה שהוא יחמיץ את מראה הארנבת המוסווית.
אבל כשאתה מוחזק ביד של הטורף שלכד אותך? והטורף הזה הופך אותך עם הבטן כלפי מעלה, גם כדי לנשוף על הבטן (לבדוק אחוזי שומן) וכדי לשים טבעת?
עבור ציפור, הסיטואציה המפחידה ביותר היא היות לכודה והפוכה.
זו השניה שלפני נעיצת המלתעות.
פשוט, הפחד שיתק אותן. זו לא איסטרטגיה מתוכננת וגם לא אינסטינקט קמאי.
זה פחד משתק, של ציפור שהובסה והפסיקה לנסות ולהילחם.
 

קלייטון.ש

Well-known member
זו העמדת פני מת למקרה שהטורף רק משחק בך

אולי אתה מוחזק בידיים של גור שמתאמן בציד, ומאחר ואתה כבר מת אין לו יותר ענין והוא יעזוב אותך. תמשיך להילחם והוא ימשיך במשחק ויהרוג אותך באמת.
אתה צודק שההתנהגות נובעת מפחד משתק. ברור שהציפור לא חושבת בהיגיון ועושה שיקולים טקטיים. אבל הפחד המשתק יש לו תפקיד, כלומר לשתק את הציפור שתיראה כאילו מתה. אני בטוח שהציפור לא חושבת "זהו אבד כל סיכוי ואני מתה". בעלי חיים לא מבינים מושגים של חיים ומוות, למזלם הרב.
 

יוסי ר1

Active member
אני מסכים לקביעה שלפחד משתק יכול להיות

ערך אבולוציוני כפי שתיארת.
בהחלט ברמה של התגובה שהאינסטינקטים עשויים להכתיב.
&nbsp
------------
לבעלי חיים אין אולי המשגה של מוות. אבל לענ"ד, יש להם הבנה ותודעה של זה.
 

diday

Member
כשהודיעו לנו בקשר שאנחנו חייבים לברוח מיד מהמקום

כי יש איכון עלינו ותכף יפציצו אותנו, הייתי בשמירה בעמדה.
ירדתי למטה וניסיתי להעיר את הקצין. אחרי כמה דקות הצלחתי, הסברתי לו, הוא היה קצת בהלם ביקש שאניח לו וחזר לישון.
עליתי שוב לעמדה כדי לשמוע צרחות שאנחנו חייבים לעוף משם.

כמה דקות אחרי כן, היה פיצוץ אדיר. החברים של יוסי, או ספינות חיל הים הצליחו לפגוע בזה שאיכן אותנו.

-------------------------
השבוע-שבועיים שהייתי שם הספיקו לי. ראיתי אז כמה הצבא לא יעיל, כמה ה"חברים" שלנו שם דומים, אם לא זהים לאויבים. כמה שנים מאוחר יותר כששרון מצא עילה כדי לבצע את תכנית המגירה אמרתי מה אני חושב על המלחמה המיותרת עם השם הציני שנבחר לה. גם חברים שמאלנים קיצונים רצו להכות אותי, גם היו כאלה שנתקו מגע והיו כאלה שהסתובבו כמו באבל כי לא קראו להם למילואים.

רובם התפכחו מהר, מהר מאד. לאלה שהיו בתוך המערכת לקח קצת יותר זמן.
 

שיח סלימאן

Well-known member
מנהל
בטח שאנחנו יודעים, נצפה את החלונות ביריעות פוליאתילן

&nbsp
הרי ידוע שיריעות פוליאתילן עמידות נגד טילים.
&nbsp
לא ככה ?
 

יוסי ר1

Active member
פחחחח, למי היה אז פוליאטילן?

מסקינטייפ למי שהצליח להשיג.
והשאר נשלחו לאטום עם מגבת רטובה וסודה לשתיה.
עד היום המגבת רטובה...
 
לא לשפוך מלח על הפצעים, אבל בלילה הראשון ההוא היו הרבה ש

השתינו בזה אחר זה לתוך דלי בפינת הממ''ד...

בהרבה בתים תרמה הפניקה ההיא לא מעט לגיבוש המשפחתי.

 
בהנחה שטיל בליסטי בדרך...

יוצא למקום גבוה לצלם...
לצערי רעייתי לא הסכימה לכך בפעם האחרונה. אז נשאר לי רק לצלם את בני הבית במסכות.
 
למעלה