חלומות פז לכם

[אורי גפני]

חלומות פז לכם

ושהדבר הראשון שתיראו בבוקר יעשה לכם חם בלב.

 

[גילגם אש]

בוקר טוב

הדבר הראשון שראיתי על הבוקר

 

[אורי גפני]

 

[יוסי ר1]

נהדר. הציפור הלאומית של ישראל, לו לדעתי שאלו...

ואצל אליעזר שמאלי, בספרו "ציפורים בישראל" שמו הוא "ירגזי הארץ הקדושה"...

 

[סופהו]

ומה רע בדוכיפת?

 

[יוסי ר1]

לטעמי, השאלה היא לא מה רע בדוכיפת,

אלא למה הירגזי הוא הבחירה שלי.
ראשית, הוא הרבה יותר נפוץ.
שנית, הרבה יותר מובחן. כשיש דוכיפת בסביבה, בהחלט אתה יכול לפספס, היא מתרוצצת על הדשא.
כשיש ישראלי בסביבה, לא תפספס. אופס, התכוונתי ירגזי, כמובן.
הוא קולני, רברבן, המון שופוני, בצבעים וברעש.
מהיר חימה, אבל הורה הכי מסור שבעולם.
יורק קליפות גרעינים כל היום כמו כל פושטק על הברזלים, אבל כשהוא מאכיל להקת פרחונים, נראה כמו חמולה מהפריפריה שהגיעה לחוף הים?
בקיצור, הכי ישראלי שבעולם. גם אם אין לו ציצת כתר על הראש...
&nbsp

 

[סופהו]

איזה תיאור...

כמו כל פושטק..זו הבעיה. לעומתו, הדוכיפת

נקשרת עם המלך שלמה ורצונו להשיג את תולעת השמיר, על מנת לבנות את בית המקדש.
http://midreshet.org.il/pageview.aspx?id=1881
"אמר לו: אינני צריך ממך דבר. אני רוצה לבנות את בית המקדש, וצריך את השמיר.
אמר לו: השמיר לא מסור בידי. הוא מסור בידי שרו של ים, ואינו נותנו אלא לתרנגול הבר (=דוכיפת), שנאמן לו על שבועתו.
ומהו עושה בו? מביאו להר שאין בו ישוב, ומניחו על שן ההר ומתבקע ההר, ומביא זרעים מאילנות וזורע אותם שם ונוצר ישוב. לכן מתרגמים את שמו: חותך ההר.
בדקו את קן תרנגול הבר שיש לו בנים, וציפו את הקן בזכוכית לבנה (שקופה). כשבא, רצה להיכנס ולא יכול. הלך להביא את השמיר, והניחו עליו. זרק בו אבן והפילו. לקח את השמיר. הלך תרנגול הבר וחנק את עצמו על כך שעבר על שבועתו."

אולי זה הגורם להענקת ה

לדוכיפת?

 

[יוסי ר1]

יכול להיות. אני זוכר שהיו קמפיינים עבור הציפורים השונות,

ובסוף בחרו מה שבחרו.
שתהנה הדוכיפת מהכבוד שהעניקו לה.
--------------
היא אחת הדוגמאות לזה שגם מי שכתר על ראשו, מסריח. בניגוד לירגזי, שלמרות שהוא ערס, הוא דואג לשאת את לשלשת הגוזלים הרחק מהקן, הקן של הדוכיפת מסריח פחד...

 

[גילגם אש]

מה רע בניו יורק?

ציפור ארץ ישראל היא הדרור. חוחית חכמה. במקום איפור צעקני יש לה צבעי הסוואה.



----------------------
יודעים שחוחיות שפרו ורבו בשעתן תחת כל שיח בשדה וכל גדר חיה, כמעט ואינן עוד?
הדוכיפת היא ציפור משונה ומסריחה.

 

[יוסי ר1]

אבל מה מייחד את האנקור כישראלי?

כמו זבל (סליחה אנקור) תמצא בכל מדינה. באותה מידה יכולת לבחור בזבוב הבית או בחולדה.
אגב, לענ"ד הבלתי קובעת, הציפורים שרואים הכי הרבה כשנוסעים בכבישים הם תורים וצוצלות, על כל חוטי החשמל שבדרכים.
&nbsp
חוחיות וירקונים הם ציפורי ילדותי.
על כל עץ, מילולית, היה קן של כל אחת מהן.
גידלתי גם הרבה מהן, בתקופה שעוד אפחד לא אסר זאת.
שרו לסבתא שלי מכל כלוב.
היום החתולים והבני דודים ותאורת הדרכים מיעטו אותן עד לכלום כמעט.

 

[גילגם אש]

ואם תקרא לו אנקור ייגרע מה מן הדרור שבו?

חוחיות וזירקוניות הן ציפורי ילדותך, על כל עץ הן גדלו בחצריך, ואת אלה שלא גדלו על העץ גידלת בכף ידך ושירת הדורות בקעה מהם לאזניך בלבד.
אין חולק.

והדרור מה? כולו כלומניק עברייני, חצוף וקולני, ידו בכל ואף יד אותו לא משגת.
הוא הציפור שלי.

 

[יוסי ר1]

לכל ציפור יש שם. לכל איש יש ציפור.

אהבה וחיבה הן עניין לטעם אישי (למרות ש"ציפור לאומית" היא לא [רק] בחירה של אהבה).
דור לך עם הדרורים בהנאה.
אגב, שירת הירקונים אף חוחיות נישאת למרחוק, לא לאוזני בלבד.
&nbsp
ואהבתי את הירקון/זירקון...

 

[אורי גפני]

מעניין ע''פ מה בוחרים ציפור לאומית: האם בזכותה היותה יחודית

לארץ, האם יש בה משהו שמבטא את רוח העם או סתם משום שהיא יפה...

האהובה עלי מכל ציפורי ארצנו היא החוחית.

 

[סופהו]

הציפור הלאומית של ישראל נבחרה בשנת השישים למדינה

בהצבעה.
מספר ציפורים "הגישו" מועמדות.
מי השתתף בהצבעה? גם אני, מתוקף היותי חברה בחברה להגנת הטבע. (נדמה לי שהצבעתי בעד הצופית).
הדוכיפת נבחרה.
&nbsp
&nbsp

 

[אורי גפני]

הדוכיפת היא ציפור נחמדה מאוד, יפה ואין לי שום טענות כלפיה

אולי טיפה קצת הדורה מדי למקומותינו, אבל בארץ עם כל כך הרבה ימי חג זו דווקא מעלה.

 

[סופהו]

היא בטח תשמח לשמוע.

אני לא בטחה שהיו קריטרניונים לבחירה.
למיטב ידיעתי, ציפורי ארצנו אינן ציפורים יחודיות לכאן. יש כאלו שחורפות/מקייצות/קבועות, אבל לא רק כאן.
דרך אגב, הדוכיפת מוזכרת במקרא. אולי זה מה שהכריע את הכף לטובתה?
&nbsp

 

[אורי גפני]

ציפור הסלע והשמים (6)

 

[סופהו]

מה איכפת מה איכפת.. דו-כיפת

הדוכיפת מאת ע. הלל
ביום השבת פגשתי דוכיפת ושאלתי:
- מה שלומך, מה שלומך, דוכיפת?
- לא אכפת, לא אכפת - אמרה הדוכיפת.
- ומה השעה אולי את יודעת?
- לא אכפת - אמרה הדוכיפת.
- ולאן פנייך ומאין באת?
- לא אכפת, לא אכפת - אמרה הדוכיפת.
- ומה נשמע בבית, כולם ביחד וכל אחד לבד?
- לא אכפת - אמרה הדוכיפת.
- ומדוע אינך חובשת מגבעת?
- לא אכפת, לא אכפת - אמרה הדוכיפת
- ומה תעשי ואיך תבלי במוצאי שבת?
- לא אכפת - אמרה הדוכיפת.
- ומה את יותר אוהבת, סלט או שוקולד?
- לא אכפת, לא אכפת - אמרה הדוכיפת.
- ואיפה הונלולו, בסין או בצרפת?
- לא אכפת - אמרה הדוכיפת.
- ואם השמש תזרח בלילה, מתי התרנגול יצעק?
- לא אכפת, לא אכפת - אמרה הדוכיפת.
- ואם העולם יתהפך, שמים יפלו למטה והארץ על הגג?
- לא אכפת - אמרה הדוכיפת.
- אז מה בסופו של דבר אכפת לך ואכפת?
- אני לעצמי,
אני הדוכיפת
מאוד מאוד אכפת!
אמרה הדוכיפת
וכמו שאמרה פרחה בבת אחת.
ולמה?
כי חתול רעב מאוד הציץ בה מן הצד.

 

[אורי גפני]

(וע"פ השיר, היא בהחלט משלנו)

 

[יוסי יערי]

אכן