מי ראה אתמול איזה סרט בטלויזיה?

[אורי גפני]

מי ראה אתמול איזה סרט בטלויזיה?

במקרה לגמרי נפלתי אתמול על סרט קטן וכתוב היטב מ-2009 שלא שמעתי עליו בשם 'רומן אמריקאי', An American Affair (במאי: וויליאם ווילסון, שחקנים לא מוכרים לי). ראיתי אותו בערך החל מחצי שעה אחרי ההתחלה ונשביתי מיד באווירה המיוחדת שלו, משהו בין סרט תככים וקונספירציה - נרמז שם שה-CIA עמד מאחורי רצח קנדי - וסרט התבגרות קסום. הסרט מתרחש בימיו האחרונים של הנשיא.

אם מישהו ראה אותו, אני סקרן לשמוע דיעות. נדמה לי שהסרט לא עורר הרבה הדים.

 

[צליליתה]

לא אתמול, שלשום

ולא בטלוויזיה, אלא בסינימטק, ראיתי סרט תיעודי בהפקה הולדנית, אתגר קרת , מבוסס על סיפור אמיתי, וזה פשוט מקסים.

אתמול ראיתי טלוויזיה - כרגע אני שקועה בהומלנד. אהבתי את חטופים, ולא רוצה להשמע אנטישמית, אבל חושבת שהומלנד טובה יותר.


הרומן האמריקאי נקרא לי מוכר, הלכתי לחטט קצת ברשת, וזה באמת נראה ונקרא לי מוכר, אבל 2009 היה מזמן, ו ואני לא מאוד זוכרת.

ואם סרטים, ידידנו בווינט מסכמים את השנה בקולנוע.

לא ראיתי את כל מה שהם ראו (איך הם מספיקים, או יותר נכון, מסוגלים להכיל, כל כך הרבה?) אבל לגבי מה שכן ראיתי, מסכימה. דנקרק היה סרט יוצא מן הכלל, אם כי, מפאת הנושא והחומרים היה לי מאוד קשה. אנשים ומקומות הוא סרט מקסים, מהנה ומומלץ בחום, והם מדברים גם על ההונגרי, על גוף ונפש, שראיתי בפסטיבל ועכשיו מוקרן בקולנוע. סרט לא קל (הסרט מתרחש בבית מטבחיים) אבל עדין ועמוק ושווה מאוד.

 

[אורי גפני]

הומלנד שווה דיון בפני עצמו. אני ממש מתקשה עם הסידרה הזו

עם כל הרצון הטוב. אף פעם לא הייתי בשום דבר דומה לסוכנות ביון, אבל כל כך מעצבנת אותי הדמות הראשית שם, של קרי מתיסון, הסוכנת המטורפת למחצה. יש שם כמה דמויות כל כך אמינות ומעוררות הזדהות, כמו סול ברנסון, העלילה לפעמים אמינה ולפעמים מופרכת - אני לא עומד בכל התהפוכות האלה.

ולהסיר ספק, אני חושב שמנדי פטינקין, דמיאן לואיס וביחוד קלייר דיינס הם שחקנים מצויינים. הבעיה שלי היא עם הסיפור.

 

[צליליתה]

מסכימה איתך שבסיפור יש עליות ונפילות

גם אותי לא קיבלו לסוכנות ביון, ומעולם לא הייתי שבויה אצל האויב
אבל כן היה לא מאוד רחוק ממני איש חולה במה שיש לקרי (שכחתי איך קוראים לזה בעברית), והייצוג של המחלה, למרבה הצער, די אמין בעיני. אני חושבת שאחד הדברים הטובים בסדרה זה הדרך בה מתעוררות שאלות אמיתיות, שראויות לדיון מעמיק, לצד הנרטיב המרכזי. לא שהשאלות האלה מטופלות בשטחיות או ברשלנות, אבל הן נשארות פתוחות למדי, ודי מציגות את השחור והלבן. למשל, אין לאף אחד ספק שקרי היא סוכנת מעולה, ומצד שני, האם ראוי לאפשר למישהו עם מחלה כזאת לעבוד בתפקיד כזה? בדיוק את השאלה הזאת נאצלנו לשאול הרבה פעמים בענין האיש שהכרנו. אני חוששת שהרפואה נוטה לטפל בחולי נפש בהתנשאות מסוימת ואני בטוחה שאנחנו כחברה טרם ויתרנו על הפחד והדעות הקדומות כלפי החולים האלה

 

[אורי גפני]

אם באמצע מבצע בארץ אויב מחליט איש צוות מבצעים במוסד, למשל

להתרחק ולפעול פתאום על דעת עצמו ולסכן בעליל את כל הצוות - ואולי גם את צוותי הגיבוי והחילוץ, או מי שעוד משתתף במבצע - לא נראה לי שהוא יכול יותר למלא את תפקידו. סביר מאוד שהוא יכול למלא תפקידים חיוניים אחרים בהצלחה, אבל לא כאלה. יש תחומים שבהם הנסיון והכישורים שלה יכולים להוות נכס, אבל לא בשטח. לדעות קדומות אין שום קשר לזה.

זה ההגיון שלי.

 

[צליליתה]

האם חולה שלוקח את התרופות באופן קבוע, הולך לביקורות, וכו

יכול להיות שומר בשער של בית ספר? או נלך אפילו יותר רחוק, מורה בבית ספר? או רופא המשפחה שלי?

חפרתי ומחקתי, על מורה שהיתה לי ביסודי, שבסופו של דבר אושפזה, ועל מקרה דומה בכתה של בתי. עם כל הרצון הטוב והנאורות והפתיחות, האם יש לאפשר לאנשים עם בעיות כאלה להכנס לכתות יסוד (אני מניחה שבתיכון לא יהיה מקרה שמורה מפוצץ תלמיד במכות, ופוצע אותו. זא, יכול להיות שהוא ירים יד, אבל הוא לא יגיע רחוק)

 

[ruven7]

אם מצבו יציב ותקין מדוע לא?

ואם המצב מדרדר להנהלת בית הספר יש סמכות לנקוט באמצעים הכרחיים.
הרבה יותר מפריעים לי הסיפורים על הקלות בה חיות טרף מהלכות על שתיים מתקבלות לעבודה על המגזרים הכי חלשים-קשישים וילדים קטנים או תינוקות-בלי שום בדיקות רקע.

 

[קלייטון.ש]

מאיזו בחינה עלילה צריכה להיות אמינה?

עלילה של סיפור בדיוני צריכה להיות אמינה כמו של סיפור תיעודי?
יכול להיות שבסוכנות ביון אמיתית לא מעסיקים אנשים בעלי מחלת נפש, אבל בסיפור שמסופר בהומלנד המחלה מניעה את הסיפור, ולא היה סיפור בלעדיה (או שהוא היה סיפור רגיל ומשעמם).

 

[אורי גפני]

נו באמת...

כבר ראינו ים סרטים וסדרות בהם אדם עם

חשיבה יוצאת דופן ואפילו דרך פעולה יוצאת דופן מניע את העלילה בלי לרדת לגמרי מהפסים.

אני אעדיף כל סרט של ג'והן לה קארה, שמקרין תחושה של אותנטיות, על עלילה מופרכת כמו זו. ראינו כבר סדרות קומיקס על סוכנים רואים ואינם נראים, הולכים דרך קירות ועפים באוויר. אני מניח שיש סרטים מכל המינים - עבור קהל מכל המינים. אותי המציאות מרתקת יותר מהפנטזיה.

 

[קלייטון.ש]

אתה יודע, בדיוק על ג'והן לה קארה חשבתי

כשאמרתי שהסיפור יהיה רגיל ומשעמם. לא קראתי ממנו הרבה, אבל מה שקראתי היה חסר עניין לגמרי.

 

[אורי גפני]

איך אומרים בדרמות ביהמ"ש (המשעממות)? I rest my case

 

[שילה1]

היום.רוחות של תשוקה

מקווה שלא טעיתי בשם. חצי מנרבון והמון דמעות. עם הרדפורד,בצעירותו. אהבתי והתאפקתי עם הדמעות.

 

[אורי גפני]

זכרתי דווקא סרט עם רוברט מיצ'ם בשם זה - סיפור ממלחה''מ 2

ע''פ ספר של הרמן ווק - זה זה?

 

[שילה1]

לא.הסיפור מתקופת מלחמת הצפון/דרום בארה"ב

 

[אורי גפני]

מעניין. לא שמעתי ולא ראיתי

 

[קלייטון.ש]

הומלנד מדהימה

כשגיליתי לפני כמה שנים את העונה הראשונה ראיתי את כל הפרקים ברצף, למרות שככלל אני לא נוהג כך, אפילו יש אפשרות.
קלייר דנס משחקת היטב, עם כל תנועות הראש האינסופיות שרק מעצימות את תחושת המחלה שלה.
אני בדרך כלל לא מופתע בסרטים וסדרות, בדרך כלל די צופה את העלילה לפחות בערך, ואם יש איזו תפנית בעלילה היא לא במיוחד מרגשת אותי, אבל בעונה השלישית הם הצליחו להפתיע, לפחות אותי, באופן חד וחלק.
וממשיכים עונה אחרי עונה להפיק עלילה מצויינת ומעניינת.