צַר עוֹלָמִי כְּעוֹלַם נְמָלָה, כמאמר המשוררת. כל כך
הרבה שנים הייתי איש העולם, או לפחות כך החזקתי מעצמי. בכל ארץ שהייתי בה השתדלתי לקרוא עיתונות מקומית ואפילו לצפות בטלויזיה, כשהיה משניהם או לפחות אחד מהם באנגלית, ולהתעדכן בנעשה שם.
הייתי חוזר הביתה וממשיך להתעניין מכאן בשביתת כורי הפחם בצפון אנגליה, בעימות בין המימסד הבודהיסטי למימסד הפוליטי בתאילנד, בחגיגות יין הבוז'ולה החדש בצרפת, בסכנת ההצפה שמאיימת על אמסטרדם, במלחמת העיריה והמשטרה נגד מועדוני הזנות והפורנו בברודוויי, הכל עניין אותי, הכל היה עסק שלי. הייתי מסוגל לזפזפ באופן אובססיבי בין מהדורות החדשות ב-BBC וב-CNN רק כדי למצוא שביב מידע על פרשה בלתי פתורה שהותרתי מאחורי בטיסתי האחרונה ליעד כלשהו.
לאט לאט הלכו ופחתו לבקשתי הטיסות עם שהות בחו''ל ואיתן ירד גם הענין האינטיסיבי (שלא לומר אובססיבי) הזה. כשפרשתי, התנתקתי כמעט לגמרי מהסיפורים המקומיים האלה והסתפקתי במידע יותר כללי. ידעתי שהיום הזה יבוא וקצת חששתי ממנו, אבל להפתעתי אני נהנה מהתכווצות עולמי עד היום. חשבתי על זה אתמול כשעברתי ליד עץ באחד החצרות והסתקרנתי למראה עץ שנראה לי עץ פרי ולא הצלחתי לזהות גם למראה הפריחה שלו וגם לריח עלה שלו שמוללתי. חשבתי על זה שבאותם הימים, לא הייתי שם אפילו לב לעץ כזה, וכמה נעים לי לחקור את הסביבה הקרובה אלי לפרטי פרטים ולא להתעניין יותר מדי במתרחש ביבשות אחרות.
איך אתם מרגישים לגבי העולם האישי בו אתם חיים? האם הוא מעניין מספיק בעיניכם או שהוא צר מדי עבורכם ויש לכם צורך לחרוג ממנו, להגדיל את גבולותיו, ליסוע למקומות אחרים כדי לדעת מה קורה שם או לפחות ללקט מידע מהרשת? ובעיקר, איך זה מרגיש?
הרבה שנים הייתי איש העולם, או לפחות כך החזקתי מעצמי. בכל ארץ שהייתי בה השתדלתי לקרוא עיתונות מקומית ואפילו לצפות בטלויזיה, כשהיה משניהם או לפחות אחד מהם באנגלית, ולהתעדכן בנעשה שם.
הייתי חוזר הביתה וממשיך להתעניין מכאן בשביתת כורי הפחם בצפון אנגליה, בעימות בין המימסד הבודהיסטי למימסד הפוליטי בתאילנד, בחגיגות יין הבוז'ולה החדש בצרפת, בסכנת ההצפה שמאיימת על אמסטרדם, במלחמת העיריה והמשטרה נגד מועדוני הזנות והפורנו בברודוויי, הכל עניין אותי, הכל היה עסק שלי. הייתי מסוגל לזפזפ באופן אובססיבי בין מהדורות החדשות ב-BBC וב-CNN רק כדי למצוא שביב מידע על פרשה בלתי פתורה שהותרתי מאחורי בטיסתי האחרונה ליעד כלשהו.
לאט לאט הלכו ופחתו לבקשתי הטיסות עם שהות בחו''ל ואיתן ירד גם הענין האינטיסיבי (שלא לומר אובססיבי) הזה. כשפרשתי, התנתקתי כמעט לגמרי מהסיפורים המקומיים האלה והסתפקתי במידע יותר כללי. ידעתי שהיום הזה יבוא וקצת חששתי ממנו, אבל להפתעתי אני נהנה מהתכווצות עולמי עד היום. חשבתי על זה אתמול כשעברתי ליד עץ באחד החצרות והסתקרנתי למראה עץ שנראה לי עץ פרי ולא הצלחתי לזהות גם למראה הפריחה שלו וגם לריח עלה שלו שמוללתי. חשבתי על זה שבאותם הימים, לא הייתי שם אפילו לב לעץ כזה, וכמה נעים לי לחקור את הסביבה הקרובה אלי לפרטי פרטים ולא להתעניין יותר מדי במתרחש ביבשות אחרות.
איך אתם מרגישים לגבי העולם האישי בו אתם חיים? האם הוא מעניין מספיק בעיניכם או שהוא צר מדי עבורכם ויש לכם צורך לחרוג ממנו, להגדיל את גבולותיו, ליסוע למקומות אחרים כדי לדעת מה קורה שם או לפחות ללקט מידע מהרשת? ובעיקר, איך זה מרגיש?
