אבל רק מתקלות אפשר ללמוד, ואי אפשר ללמוד בלי תקלות, לא?
יש סתירה מובנית בין השאיפה ללמד עובד בתוך עבודה מעשית - ללא הכשרה מוקדמת - לגישה של אפס תקלות.
בתחנה הקודמת ששידרנו ממנה ביחד התקבלו תקלות לא רק בסובלנות אלא אפילו בחיבה. בהתחלה השתוללתי כשקרו לי תקלות ולא סבלתי את הגישה ה''מזלזלת'' וה''לא מקצועית'' הזו, עד שהפנמתי שמכל לימון אפשר לעשות לימונדה ומכל תקלה אפשר לעשות צחוק, להמשיך לשדר באופן משוחרר ולאפשר רוח טובה.
כאן הגישה היא שטעות זה ענין חמור, ואם קרתה תקלה - בשום אופן לא להודות בה אלא להמשיך הלאה כאילו לא קרה כלום. זו גישה יותר נוקשה ומקצוענית.