אִם תִּפְגּוֹשׁ אָדָם שָׁבוּר

[אורי גפני]

אִם תִּפְגּוֹשׁ אָדָם שָׁבוּר

 

[קלייטון.ש]

יפה, רק לזכור שיש אנשים שמעדיפים להיות לבד

במיוחד כשהם פצועים

 

[אורי גפני]

אני חושב שזו דילמה קצת יותר מורכבת

אנשים שמעדיפים להיות לבד כשהם פצועים עלולים להגיע למצב - ולמעשה - שהיו נמנעים אלמלא היו לבד. אני חושב שיותר אנשים מגיעים למעשה אובדני, למשל, כשהם לבד, מאשר כשיש מישהו איתם. לא פעם הם רוצים להיות לבד פשוט כדי שלא יטרידו אותם, לא ידובבו אותם ויטיפו להם וידברו על ליבם או אפילו סתם יישבו וילטשו בהם עינים.

הרבה פעמים הלבד הזה הוא רק ברירת מחדל, רק שיעזבו אותם בשקט. הלבד הזה יכול להעצים תחושת בדידות ונטישה ודימוי עצמי נמוך ודיכאון.

לפעמים טוב דווקא להיות בבית עם אדם כזה בלי להטריד אותו, רק לשבת בשקט ולהיות שם בשבילו אם הוא צריך משהו, זה הכל.

כך אני חושב.

 

[צליליתה]

אני שמעתי את אל תנסה לתקן

את זה למדתי, בדרך הקשה (או יותר נכון, הלא נעימה)
מחברה

אני רגילה שכשמישהו אומר נשברה לי הציפורן, להגיד, יש לי דבק, או נוזל לי הברז, יש לי שרברב מעולה, וכשפעם היא התלוננה מאוד על משהו, אמרתי לה, מהנסיון שלי כדאי לך לנסות ככה וככה.

פתחה עלי פה

טוב, זה היה לפני שנים. זה נכון שהיא יכלה להיות יותר מנומסת, אבל זה גם מאוד נכון שהיא לא שאלה לדעתי, רק רצתה לספר את הצרות שלה.

לפעמים פשוט צריך להיות שם.

 

[סופהו]

לפעמים פשוט צריך להיות שם.. משפט מפתח ביחסי אנוש

 

[אורי גפני]

יש אמירה בנושא שלא עוזבת אותי מאז שקראתי אותה בפעם הראשונה

והיא שמורה אצלי בתיקיה קרובה במיוחד ללב:

 

[יחפהבפארק11]

וואו את מזכירה לי את החברה שלי אשר איתה היה לי מקרה דומה

היא סיפרה לי על הצרות הגופניות שלה וכמה היא סובלת מכאבים,
ואני כל כך רציתי לעזור לה ולתת לה קצת מנסיוני, אז התחלתי לספר לה על איזה
טיפול או מטפל, אני לא זוכרת מה, והיא קטעה אותי בעוצמה וביקשה 'בלי הצעות בבקשה' או משהו חריף יותר מזה, ואני נאלמתי דום וממש נעלבתי כי לא היה מגיע לי לקבל כזאת נזיפה במיוחד כשהיא רק מתלוננת ואין לה זמן לשמוע אותי בכלל...
אז למדתי לא להציע לה שום דבר. שתסתדר לבד.

 

[קלייטון.ש]

רחל המשוררת בעניין זה

לְעַרְטֵל פִּצְעֵי הַנֶּפֶשׁ וּמַדְוֶיהָ
וּזְהוּבֵי הָעֶצֶב הַטָּמִיר
בִּפְרוּטַת מַבָּט חוֹמֵל-תָּמֵהַּ
לְהָמִיר?

לֹא! נִבְחָר לִי בִּשְׂרִידֵי הַכֹּחַ
לְהַשְׁמִיעַ קֶלֶס שַׁאֲנָן
וּכְקֶדֶם קַו הַתְּחוּם לִמְתֹּחַ:
"עַד כָּאן"...

http://benyehuda.org/rachel/Rac035.html

 

[אורי גפני]

אני לא בטוח אם הבנתי למה התכוונה המשוררת... האם היא מדברת

על חשיפה אישית תמורת מבט חומל?

 

[קלייטון.ש]

היא מדברת על חשיפה אישית

שבהקשר השיר שהבאת מתרחש כשהאדם אליו פונה לשיר נכנס למרחב האישי של האדם השבור. למעשה מתרחשת חשיפה של המצוקה הנפשית עוד לפני הכניסה למרחב האישי, והיא מתבססת כשהאדם שרוצה לעזור ממש מתיישב שם.
אבל רחל עושה מאזן של ערך הרגשות הנחשפים מול ערך הסיוע.
הרגשות הנחשפים הם זהובים, כלומר יקרים כמו זהב.
בעוד הסיוע, שבמיוחד בשיר שהבאת מתבטא בחמלה בלבד כי השיר מתנגד למעשים, נחשב ע"י רחל לשווה פרוטה.
רחל אומרת שחשיפת הרגשות הזהובים היא המרה בשווה פרוטה, ולכך היא אומרת לא. היא מתנגדת לחמלה שהיא לא מעריכה, בשרידי כוחה היא אומרת למציע החמלה איזו מילת גנאי, ועוצרת אותו מלהיכנס לתחומה.
היא לא מעוניינת (בשיר הזה, בשירים אחרים אולי כן) לא בעזרה ולא בחמלה, אלא שיעזבו אותה לבד.

 

[יוסי ר1]

הניתוח שלך מקסים. אבל ברשותך הייתי מעלה

תהייה בקשר למילה קלס.
קלס אכן מתפרש כלעג או בוז - אבל גם כדבר שבח והלל.
אכן, היא בוחרת בשרידי כוחה לפלוט קלס - שיכול להתפרש כלגלוג לחמלה המוצעת, אבל גם להפך - בשרידי גאוותה להגיד "ברוך השם". או "השבח לא-ל". או משהו מעין זה, שמראה כי הפגיעה שספג לא הצליחה לדכא את גאוותה העצמית, לא הצליחה לרמוס אותה כליל.
רק הצעה...

 

[אורי גפני]

אני תמיד מוקסם מחדש מהאופן שבו פרשנות מספרת על המפרש לא פחות

מאשר על המפורש. איזו דוגמה יפה הבאת כאן כשהבאת את תפיסת העולם הדתית שלך, בזמן שקלייטון הביא את תפיסת העולם האישית שלו, ובמובן מסויים - גם אם מצומצם - גם אני.

בוקר טוב.

 

[יוסי ר1]

אכן זו פרשנות שמגיעה ישירות ממקור תנכי,

אבל בהחלט מתפרשת גם בהקשר האישי הלא רליגיוזי.
&nbsp
המקור ממנו הבאתי כמובן הוא ספר איוב, בתחילת מסע תלאותיו עם השטן - הוא מוכה בשחין רע ומתגרד ללא הועיל, ואשתו מתריסה כנגדו -"ותאמר לו אשתו, עודך מחזיק בתומתך; ברך אלוהים, ומות".
"ברך אלוהים" - מקובל לפרש במובן סגי נהור, קלל אלוהים.
אבל למה שלא נקח את זה בהפוכה, תהיה מספיק גבר, תתריס חזרה כלפי מעלה - אתה מתאנה לי? אותי לא תשבור. גם אם אמות, המילים האחרונות שלי יתרסו כנגדך - ברוך השם.
&nbsp
-------------
שנים רבות מאוחר יותר, נעשה בזה שימוש מצמרר, מזעזע - בצוואתו של יוסלה רקובר, מאחרוני המתקוממים בגטו ווארשה.
(וגם אם הצוואה מפוברקת. עדיין.)
&nbsp

 

[אורי גפני]

ב'הללויה' של לאונרד כהן יש מוטיב שאהבתי, של לברך את האל

בכל מצב ובכל זמן.

קבל תרגום חלקי:




הללויה


שמעתי יש אקורד נשגב
דוד ניגן, האל אהב
אבל זה לא ממש דיבר אליך...
צליל אחד וצליל שני,
מינור יורד, מז'ור ממריא,
והמלך הנבוך שר הללויה.

הללויה, הללויה, הללויה, הללויה.

ספק את אמונתך פצע
כשעל הגג היא רחצה
ואתה שיכור מיופי וירח.
לכסא מטבח קשרה אותך
שברה את כס מלכותך
ומשפתיך רק הוציאה הללויה.

סיפרת הכל, לפני שנים
סיפרת לי מה קורה בפנים
עכשיו את לא מראה לי כלום, מדוע?
זוכרת כשהייתי בך
יונה חוזרת לשובך
וקול נשימתנו – הללויה.

השתדלתי בכל כוחי
להרגיש, ולו רק בתוכי
הכל אמת, אף פעם לא שיקרתי
כשהכל נשבר לרסיסים
עמדתי בפני אלוהים
וכל מה ששרתי הוא הללויה.

 

[יחפהבפארק11]

מסכימה עם זה לגמרי

 

[יחפהבפארק11]

שיר נפלא