בוקר אור. יום שלישי פעמיים כי טוב
מה זה רץ.....
גם אנחנו נהנו בשבת וחגגנו בברצ משפחתי . כיף גדול, שלא יגמר.
השבוע הצליח לי בקולנוע (אזהרת חפירה). ראיתי 3, כשבכל סרט היה משהו שווה.
לוגאן לאקי, של סודרברג
סרט במשקל נוצה קטנטונת, על שני אחים שמתכננים שוד גרנדיוזי. עשוי נפלא, עם שחקנים נהדרים. צילום יפהפה. הנאה צרופה. אין מוסר השכל, אין לקחים, אין פלצנות, רק חיוך והנאה. ופס הקול....כייפי ומרומם עם המון שירים.
הסרט נפתח כשצ׳אנינג טייטום מספר לבתו על השיר country roads
של ג׳ון דנבר. והוא אומר שהוא אוהב את השיר כי הוא אוהב את השיר, אבל כשיש סיפור מאחורי השיר, זה עוד יותר טוב. (
סיפור נחמד). יותר מאוחר הילדה תשיר את השיר בתחרות יופי, וגם תזכה. גמני אוהבת את השיר כי אני אוהבת את השיר, והסיפור הקטן בהחלט הוסיף לי.
סרט תיעודי: אנשים ומקומות, של אניאס וארדה וצלם צעיר שכמונה ג׳י אר. השניים נוסעים בפרובנס לצלם, ליצור ולעשות סרט. המון נופים ועיירות, המון אנשים בעיקר צווארון כחול, ומלא אמנות ואהבת אדם. לאורך כל הסרט יש איזה עיסוק בזאן לוק גודאר ,אזכורים וציטוטים, עם סיום סוחט דמעות, כשוארדה מגיעה לבקר אותו, ביקור מתואם, והנל מבריז לה.
מה שמתקשר לסרט יוצא מן הכלל, של חזנביצ׳וס, (הבמאי של הארטיסט).
הסרט מבוסס על ספר שכתבה אשתו לשעבר של גודאר, על גודאר, וזה, סליחה שרצחתי פרה קדושה, די קשקוש. כלומר, הסרט, ואוו אמיתי, חזנביצוס מעז, מנסה, יוצא להרפתקאות קולנועיות, בקיצור, אי אפשר להוריד את העיניים מהמסך. לעומת זאת, די ידוע שגודאר היה שמוק, אבל הלשעברית שלו בוודאי רואה אותו קצת יותר שמוק ממה שהציבור צריך לדעת, והנושאים שלטעמי מעניינים: כמו, מהו התפקיד של האמנות כמחולל שינוי חברתי, קצת מחווירים מול השמוקיות. מה עוד, שהאמן עדיין חי.
כשראיתי את יוצא מן הכלל, הצטערתי שלא הגעתי מוכנה יותר, כי בטוח פספסתי המון רמיזות קריצות וציטוטים. שאני אגיד שוב? אם הסינימטק היה מתנהג כמו סינימטק היו מראים באותו שבוע לפחות כמה סרטים של גודאר. ובכל זאת, הויז’ואל של הסרט היה נורא מוכר לי, (גם בסרט של וארדה יש ציטוטים, כמו מירוץ מטורף בלובר, לא זכרתי מאיזה סרט זה, אבל אין ספק, זה גודאר).
שאלת על סרטים ישנים? בשמחה הייתי מתיישבת לי הערב מול עד קצה הנשימה.
