sunday morning blues

[אספרסו2]

באמת משעשע

בכלל פרודיזציה של מאורעות בחיים מסוגלת להפוך אפילו בגרמניה את חיי היום יום לשזורים במערכונים.

 

[אורי גפני]

אז הלכתי ישר לגגל מה זה וגיליתי ש"חשוב להבין שעל מנת לפתח את

רכיבי הכושר הללו יש לעשות "פרודיזציה" של האימון (periodization), כלומר- בתקופה מסוימת לפתח בסיס של כוח מירבי/ סבולת כוח, ולאחר מכן ..." וישר פקו עיני וחשכו ברכי.

רק כשהתעוררתי (לא משהו, החייאה בסיסית וקצת חמצן) גיליתי שזה סתם קשור ללעשות פרודיה על משהו. ישר רווח לי.

 

[אורי גפני]

רגה, רגה, אפשר עוד אחד? יש מקום?

מה פתאום ענבים בכותרת? אז הנה גם פה.

וכל זה כי זה הטעם הראשון שבא לפי השבוע, עוד בטיול הבוקר, לפני הקפה ושיבולת השועל עם פרילי (לממה אתם אוכלים בבוקר?) היומיים.

ולהסביר: יש לנו מסלולי טיולים בשכונה לפי פירות השנה. יש את הרחוב שיש בו עצי תפוז סיני שאני אוהב מאוד, יש את השדרה הקטנה עם עצי התות, יש את הבתים שבגדר החיה שלהם יש פירות קאריסה ובאחרים - פיטנגו, ובטח עוד כמה ששכחתי כרגע, אבל רק ביולי אוגוסט לא היו פירות באף אחד מהם.

ואז פתאום גיליתי בחצר השכנה (הבניינים אצלנו מסודרים בקבוצות של שלושה, עם חצר וחניה משותפות), בתוך הגדר החיה גפן, עם ענבי מוסקט אמיתיים, שאף אחד לא קוטף, בטח בגלל החרצנים. אז כל פעם שלונה היתה מושכת אותי לחצר ההיא (יש לה טעם טוב בחצרות, היא מבינה גדולה בזה) הייתי קוטף לי כמה ענבים ועף מיד בחלום למחוזות ילדותי.

בחודשים האחרונים לא נכנסנו לחצר הזו למרות רצונה העז של הנ''לית כי הדיירים התקינו שער שער ברזל בכניסה עם שלט קסנופובי, כנראה נגד כניסת זרים לפינת המשחקים שבאמצע החצר והרגשתי לא נוח להסתובב שם. אבל הבוקר לונה זרקה לי את המבט הזה שלה מעבר לכתף ונורא רצתה להיכנס לשם מהכניסה האחורית, של מגרש החניה ואמרתי יאללה, בין כך היא עשתה כבר כל מה שצריך ולא תלכלך ולא תרטיב, וכך הגענו אל הגפן ואל האשכולות הנחמדים האלה בתמונה שהופתעתי למצוא בדצמבר, וטעמם הפעם היה נפלא מאי פעם.

שיהיה לכולנו שבוע מתוק כזה.

 

[נושיתי האחת]

בוקר טוב. כיף לקרוא חדשות על השיפורים בבריאות אצלך

ואצל לונה.
הקאריסה חדש לי. לפי התמונה אני לא מכירה את הפרי. הולכת לגגל.

 

[נושיתי האחת]

ואחרי גוגל, הסתבר לי שהקאריסה מוכרת לי, רק לא בשם.

חיים ולומדים כמו שסבתי היתה אומרת.

 

[אורי גפני]

אנשים כמעט לא אוכלים מהפרי הזה כי הנוזל הלבן שמופרש כשקוטפים

את הפרי נחשב בטעות לרעיל.

הפרי נחמד למאכל אבל לא יותר מזה, אבל העיקרון של ללכת ברחוב, לקטוף ולאכול קוסם לי יותר מהטעם עצמו. זה, והמבטים המודאגים של העוברים ושבים שעוקבים אחרי במבטם לראות אם אני נופל מת מיד או עוד כמה דקות.