sunday morning blues

צליליתה

New member
sunday morning blues

אצלהם זה מאנדיי, דוחים את הקץ

אז מה היה לנו כל כך טוב בשבת?

אחרי שהשמצתי את סינימטק חיפה, שאינו מתנהג כמו סינימטק, בסופש בילינו במחווה לזכרו של הארי דין סטנטון. הספקתי לראות את לאקי, ובעה, יש מצב שהערב אגיע לפאריס טקסס. אשרי האיש שסרט כזה ליווה את יציאתו . לא שהסרט הוא סרט ענקי, כי הוא לא, אפילו הייתי מעזה להרוג פרה קדושה ולומר, הוא ממש לא. אבל זה סרט קטן, כאילו מחווה של שחקן נפלא אחד ( ג׳ון קארל לינצ) לשחקן נפלא אחר, עם צוות שחקנים מהשורה הראשונה, כולל דיויד לינץ בכבודו ובעצמו, והוא שחקן נהדר. יש כל מיני רמזים ביוגרפיים בסרט, וסטנטון מנגן במפוחית, וגם גונב את ההצגה ביום הולדת של ילד בן עשר, כשהוא פתאום קם ומתחיל לשיר בספרדית, והתזמורת מאריצי מצטרפת ומלווה אותו. ועוד.

שיעשע אותי שהוא מתחיל את היום עם הרוטינה הטיבטית. תרגילי יוגה (לטעמי ממש לא יוגה, אבל מי שואל אותי) שאמורים לשמור על נעורי נצח. הצחיק אותי, כי סטנטון מסתובב המון בלבניו, ותאמינו לי, אלה תמונות קשות לצפיה. הצחיק אותי כי גם אני תרגלתי לפני המון שנים, ותראו אותי היום. לפני לא המון שנים, כמה שנים, היה לי מורה ליוגה, גבר צעיר וחזק, שהיה קורע לנו את הצורה בשיעור יוגה, ולקינוח, מגיש את הטיבטים. לא היה קל. ממש לא.

הסרט עוסק הרבה במוות, ובפחד ממוות, ובעובדה ההכי פשוטה, שכולנו מתים. לעולם לא אדע, אבל מענין אם סטנטון ידע שהסרט הזה ילווה את הפרידה שלו.

וכדי להעצים את הבלוז של יום ראשון, אני מחכה כאן בבית לביקורת טכנאי גז, שבטוח ימצא מיליון דברים שיעלו לי הון כסף, ולמרות שבקשתי מיליארד פעם להגיע לפני 1030, כבודו טרם הופיע, נראה לי שאני מאחרת לפגישה שקבעתי



 

סופהו

New member
מה היה לנו טוב בשבת? השבת... וגם המלצה.

היתה שבת נהדרת שהסתיימה בהצגה פולישוק.

כמי שלא צפתה בכל הסדרה של פולישוק, שמחתי שהעלו את ההצגה.
נדמה לי שבסוף כל תכנית הופיעה הודעה שהתכנית הינה דמיונית והמקרים שקורים בה מבוססים על מקרים שקרו ,אם קרו, אי-שם ואין כל קשר לדמות או אירוע בישראל, בלה, בלה, בלה..
במחזה , מעלה צוות שחקנים נפלא, החל משר התח"ת- ששון גבאי (שנאלץ למלא את מקום ראש הממשלה), הרל"שית שלו- חנה אזולאי-הספרי, וכלה במאבטח (שבשפת הסימנים רומז לנו איך מסובבים את כולנו) את הסאטירה של שמואל הספרי, במחזה שמקפיץ את כולם אל העולם האמיתי.

לראות, לצחוק ולהפסיק לצחוק כשמבינים שבסופו של דבר, הספרי "נותן בראש" לא רק לפוליטיקאים אלא גם לנו, הקהל.
מומלץ!!

 

קלייטון.ש

Well-known member
לי היתה שבת יוצאת דופן בהחלט - קיבלתי הזמנה אישית לחתונה

מלא אחרת מאשר הבת הגדולה שלי.
נסעה במיוחד לבקר אותי ולבשר לי שהיא מתחתנת בקרוב.
היא בת 21 ולכן קצת באיחור יחסית להורים שלה - התחתנו בגיל 20.
מצד שני, להסיר דאגה מליבי, עדכנה אותי שהיא כבר בהריון.
כך שמהבחינה הזו היא ממשיכה את השושלת.
בעלה לעתיד, שיוצאת איתו כבר שלוש שנים, הוא זקן בן 24. שאלתי אותה בצחוק אם לא חוששת מפער הגילאים, והסבירה לי שהוא די ילדותי ולכן היא לא רואה בעיה.
בנוסף לכל ההתרגשות שוחחתי ארוכות לפני פחות משעה עם אמא שלה - גרושתי - אחרי המון שנים שלא דיברנו. והיא גילתה לי סוד פיננסי: מסתבר שאת כל כספי המזונות שהעברתי לה הפקידה כמו שהם בחשבונות על שמות הילדים. כך שלכל אחד מהם יש עכשיו מיליון שקל בבנק.
כך שכרגע אני מסכים עם האמירה שכולנו מתים, אבל עד אז אנחנו חיים ועוד איך, ובין כל האנשים המאד קרובים אלי - קרובים אפילו שלא היה קשר לאורך השנים - אני לא רואה אחד שפוחד מהמוות.
 
הודעה שכולה סיפורים טובים מהחיים


שביתך תזכה להרבה אושר ונחת מנישואיה, ואתה - ממנה.

וגרושתך, שתחיה - אח, צריך לדעת ממי להתגרש. אשת חיל.

 

קלייטון.ש

Well-known member
בלי ספק אשת חיל אבל בענין הכסף היא עשתה לי דווקא

החזירה לי התעקשות כנגד התעקשות. הסיפור הוא שכשהחלטנו להתגרש אמרתי לה שהיא תמצא עורך דין שיסדר לנו הסכם גירושין. אחרי כמה ימים הזמינה אותי לפגישה אצל עורכת דין, אבל זו לא הבינה את תפקידה כמגשרת אלא כנציגה של אשתי בסכסוך גירושין. כתוצאה מכך הניחה בפני הסכם שקבע לי מזונות גבוהים מאד, מעבר למשכורת שלי באותו זמן. ההנחה שלה היתה בלי ספק שזו נקודת מוצא למשא ומתן, אבל אני פשוט אמרתי בסדר. אשתי נחרדה וניסתה להוריד את הסכום למשהו סביר. אני התעקשתי, מתוך הבנה שבעצם התשלום הגבוה אני גורם לה יסורי מצפון. זו הגישה הפולנית שהסבל שלי גורם לה סבל. וכך כל השנים הקפדתי לשלם את הסכומים, להצמיד למדד והכל.
אבל היא כמסתבר פולניה מוכשרת ממני בהרבה, ו-18 שנה היא הכינה את היום שבו אגלה שהנקמה לכאורה שלי לא פגעה בה. כך שבמאבק הילדותי האחרון שלנו היא ניצחה, ואני נזכרתי בחלק מהתחושות שהובילו אותי להתחתן איתה למרות שלא אהבתי אותה.
 

יוסי ר1

Active member
וואאוו! סיפור חיים יש לך!

המון מזלטוב לצעירה. ולך רוב הנאה עם הצאצא/ית העתידי/ת
&nbsp
 
סיפור בתוך סיפור בתוך סיפור


אהבתי גם את נקודת ההשקפה שלך כמספר, לא רק כגיבור (במובן הספרותי). זה יכול להיות גם תסריט מעניין מאוד.

שמע, זה שווה פיתוח וכתיבה. לא היית רוצה לפחות לנסות להתחיל לכתוב את זה בפורמט סיפורי? להתחיל במונולוג פנימי?

 

קלייטון.ש

Well-known member
חלילה, מי אני לכתוב סיפורים

איפה אני ואיפה הסופרים - והסופרות, אני נמשך יותר לסופרות - הגדולים. כתיבה צריך להשאיר לבעלי הכישרון.
 
השבת שלי היתה לגמרי סוליקו, שקטה... וכאובה, למה הגב, הגב...

היום התקשרתי לפיזיותרפיסט בהרצליה ששמעתי עליו הילולים ושיבוחים והוא אמר לי בוא עכשיו, ממש כרגע. הוא טיפל בי במסירות וללא רחמים (ובעוד כמה אנשים במקביל, באותו חדר, מיטה ליד מיטה, בחיים לא ראיתי דבר כזה, וממש לא היה לי נעים לצעוק מכאבים אז רק בעטתי רגל ברגל) ואמר שרק מחר בבוקר ארגיש כמה עזר לי הטיפול, אבל כבר עכשיו, אחרי שנ''צ ארוכה בהרבה מהרגיל אני מרגיש הקלה ממשית.

אז בשבת לונה לא ריחמה ודרשה את מיכסת הטיולים שלה, כואב לי ללכת או לא, אבל הסכימה להתחשב ולקצר אותם למינימום.

והכי הכי - כשחזרתי היום מהרצליה קיבלה אותי לונה בדלת ביללות שמחה, כמו פעם, דבר שלא עשתה מאז האירוע שהיה לה. ממש נשפכתי מאושר.

 

יוסי ר1

Active member
וממש לא היה לי נעים לצעוק מכאבים אז רק בעטתי רגל ברגל)

טשרניחובסקי: "ובהפקע בכאבה ראתי הרעבה לאויר כל שהוא
אצבעותי עת כרסמתי בשני, כדי יחריש לי מכאוב את מכאוב..." (הרוגי טירמוניא).
 
אח, טשרניחובסקי היה מלקק שם את האצבעות מרוב כאב, כשמשני

צידיו שתי גברות קשישות נאנקות בהנאה מרוב כאב, גבר רביעי מקלל את יומו, שני כדורגלנים פצועים רציםעל ההליכון בהוראות המאסטר ועוד גבר קטן ושמנמן עושה מעשים מגונים בכדור גדול ומתאמץ לא ליפול ממנו, וסליחה אם שכחתי מישהו.

 

diday

Member
לפני כמה שנים בגלל חשד, החליטו להשאיר אותי

בלילה בבית חולים, במחלקת "טיפול נמרץ הסתכלות".
ז"א לא מחלקת טיפול נמרץ רגילה, אלא כמו מחלקה רגילה, אבל אתה מנוטר ויש בה צוות קבוע.
פרט לרעש של המכונות השונות שהזכיר טיסה ארוכה עם שינה באיכות של טיסה ארוכה, הייתה אישה סנילית שבתדירות קבועה של בערך 10 דקות צעקה משהו.
ובאותה תדירות אדם מבוגר נהם חזרה שזה לא יכול להיות ככה.
עצוב, אבל באיזה שלב היה לי קשה להתאפק לצחוק.
 
ועכשיו סיפורו של פציינט נוסף מאותו לילה

הייתה אישה סנילית שבתדירות קבועה של בערך 10 דקות צעקה משהו.
ובאותה תדירות אדם מבוגר נהם חזרה שזה לא יכול להיות ככה.
ומיד אחריו היה עוד אחד שכל פעם צחק.


 
למעלה