אני עומד כעת במטבח ומערבב ללונה קצת חמאה באוכל היבש שלה

[אורי גפני]

אני עומד כעת במטבח ומערבב ללונה קצת חמאה באוכל היבש שלה

שיהיה לה טעים לאכול ואפילו יותר קל אחר כך, כשנרד למטה. מסכניקה, קצת רזתה שוב ולא בא לה על האוכל הרשמי שלה שיש בו את כל הויטמינים והמינרלים אז אמרתי מה כבר יכול להיות, שתהנה מקצת חמאה בתוספת.

בדיוק דפיקה בדלת והילדים של השכנים מהדלת ליד עומדים עם צלחת ניר כזו של יומולדת ולבבות אדומים קטנים ואומרים אמא שלחה לך קרפים. ממש התרגשתי, וזה עוד שעתיים-שלוש לפני שאני נוסע לשדר ואיזה כיף לקחת את ההתרגשות הזו איתי לאולפן.

ברגעים כאלה אני מרגיש שאלוהים מדבר איתי, ואפילו מוסיף קריצה ידידותית.

 

[קלייטון.ש]

האם כשאנחנו כבר יודעים שהמוות קרוב יש טעם לשמור על הבריאות?

דווקא בזמן האחרון אני חושב אם ומתי שאדע שאני חולה באופן סופני, יהיה טעם להמשיך לשמור על התזונה הבריאה ועל אורח חיים בריא בכלל, או שאפשר יהיה לוותר על ההקפדה והמשטר והמשמעת העצמית.
מצד אחד כשעולה המחשבה אני גוער בעצמי שאני צבוע שהרי אני תמיד מצהיר שאני חי כמו שאני חי לא כדי לדחות את המוות (שהרי ברור לי שהקשר בין דרך חיים לאורכם הוא רופף במקרה הטוב) אלא כי ככה נכון לחיות. ולחיות נכון צריך עד הרגע האחרון.
מצד שני אני אומר נראה כשתדע שיש לך עוד שנה, עוד חצי שנה, אם גם אז תחשוב שאתה צריך לבזבז אותה על עקרונות פילוסופיים.

 

[יוסי ר1]

עבדה איתי מישהי, חלקנו יחד חדר במשרד.

עברה טיפולים קשים כנגד הסרטן שכילה את ימיה.
ומתישהו, כי היה ברור שהסוף מגיע. עניין של שבועות ספורים.
מה עובר על בנדם כשהוא יודע בוודאות שימיו ספורים?
מובן שלא העזנו להשיא עצות. "תטיילי, תתפטרי, תסעי לאילת או לגליל". הנחנו שהיא יודעת מה טוב בשבילה.
והיא? הגיע כל יום לעבודה. עשתה את העבודה הרגילה שלה. לפעמים הייתה גולשת קצת לטטריס או בבלס, אבל מהר מאוד חוזרת לעבודה השגרתית.
ככה עד הסוף.
השאלה היחידה שכנראה העסיקה אותה הייתה, האם תצליח להחזיק מעמד עד לבר מצווה של הבן.
נפטרה כמה שבועות לפני כן.

 

[צליליתה]

שמירה על הבריאות

אני מאוד מקווה, גם אם הסוף יהיה קרוב, שעדיין אוכל לתרגל יוגה. אני מבינה שפעילות גופנית חשובה לבריאות, אבל אני גם נהנית מזה. מאז ומעולם. בלי קשר לבריאות. יהיה לי עצוב לשכב במיטה ולנוח, ולשמור את הכוחות (למה בדיוק?)

בענין האוכל - המחווה שלי לבריאות היא בעיקר לצמצם סוכר ופחמימות ריקות. אני כבר מבינה שזה ענין של התמכרות. גם היום אני לא נמנעת מכאלה, אבל אוכלת במידה. לא נראה לי שארצה הרבה יותר מעוד קצת .

אבל
וזה אבל ענקי
לפני שנים הפסקתי לעשן
נראה לי שלפני שיוציאו אותי להורג ביריה, לא אהסס לבקש סיגריה (או חפיסה) אחרונה.

ואבל ענקי#2 - אני מבריזה לשיננית

רק בריאות ללונה

 

[אורי גפני]

אישית אני ויתרתי כבר מזמן על ההקפדה והמשטר והמשמעת העצמית

הרגלי האכילה שלי השתנו מאוד עם השנים - עברתי דרך ארוכה מאז הימים של צלחת שיפודים וצ'יפס בשכונת התקווה ב-4 בבוקר עם בירה או שתיים אחרי לילה פרוע - אבל אני חושב שזו הנטיה הטבעית שלי שהשתנתה ולא איזה משטר פנימי מחמיר. כשנורא בא לי שווארמה או משהו מתוק או מרשה לעצמי, כי אני יודע שאם לא אפרגן את זה לעצמי היום בטוב זה יחזור לי בריבית מחר או מחרתיים.

למזלי מתוק ממש אני כבר לא אוהב ויותר טעים לי כמה שפחות סוכר, חוץ מפירות, שבפניהם קצת יותר קשה לי לעמוד. גם אלכוהול, שאהבתי פעם כל כך והיה מקור להרבה קלוריות וצרות אחרות, כבר לא מושך אותי. אין לי באמת חשקים גדולים ולא ממומשים.

רוצה לומר, ביום שתתחיל הספירה שלי לאחור כנראה שלא ישתנה הרבה בתפריט שלי.

 

[שילה1]

יש אוכל מיוחד לכלבים במצבה.מגיע בקופסאות שימורים.

בחנותחיות או אצל הוטרינרים.מכיל יותר ויטמינים וכל מיני "גודיס".
לא זוכרת את השם.
גם אורז מבושל עם חלב טעים ויגרום לה לעלות במשקל.
ובעיקר-המון אהבה.חיבוק ממני.

 

[אורי גפני]

אורז מבושל (עם המון ירקות!) היא מקבלת קבוע ובד''כ אוהבת

הבעיה שלה היא שגם אני אוכל לה ממנו, כי הוא כל כך טעים. לפחות היא אוהבת את זה עם חלב ואני לא.

ואת האוכל שאמרת אחפש לה. בינתים בישלתי לה היום כנפיים, והיא איכשהו מסכימה לאכול את זה עם האוכל הרגיל שלה. פרינצסה, אני אומר לך.

פול טיים ג'וב...

 

[שילה1]

חחחחחח מקווה שהוצאת את העצמות

מהכנפיים.לא טובות להם העצמות.למרות שרוב הכלבים מתים על עצמות.

 

[אורי גפני]

אני לא נותן לה שום עצמות משום סוג, וזאת יותר מסיבה אחת

(אבל היא מחפשת אותן כל הזמן במקומות שחתולים אוכלים ומשאירים עצמות...)